ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סגנון התפילה וסדרה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה אמונה במעמד השחר תפילת העמידה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון, תשס"א

סגנון התפילה וסדרה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

התפילה היא צנור ועמוד החיים המתקבלים מאת המקור וזורמים אלינו דרכה. זרימה זו של חיים עוברת תחנות וחוליות שונות, כשם שבחיי הפרט עוברים תפקידי החיים והרגשותיהם מן המוח, המנהל ומרכז, אל האיברים דרך עמוד השדרה ושמונה עשרה חוליותיו. כל חוליה במקומה מהוה תחנת ממסר של חיות ורגש לאיברים מיוחדים, ונותנת להם את היכולת להוציא לפועל את כישוריהם האינדיבידואליים. מובן שיש סדר בתוך תחנות אלו, וככל שהתחנות קרובות יותר למקורם העדין והאציל, תפקידיהם מורכבים ועדינים יותר. כך מפקדות החוליות העיליות על האיברים והחושים הרגישים ביותר- חושי הראיה והשמיעה, הנשימה וכדומה, והחוליות התחתיות על האיברים המוצקים והמחוספסים יותר שתפקידם לפעול במגע ישיר עם החומר הנתון לאדם למעשהו, כמו הידים והרגלים.

גם התפילה, הבנויה מברכות ובקשות, מסודרת ומתוכננת על פי סדר החיים הראוי לנו. אולם, אין התפילה מסודרת על פי צרכי החיים של היחיד אלא של הציבור, כי התפילה פותחת נתיבים בין העולם הנברא לבין הבורא מקור חייו, וענינה להשפיע טוב על העולם כולו. אם כן, עיון בתפילה ובסדר ברכותיה יעזור לנו להתבונן ולהבין את הסדר הראוי להיות במהלך התרוממות הבריאה והנבראים לתכליתם.

בתפילת הציבור המפתח להצלחתה
לפני שניגש להכרת הברכות, סדרן והתפתחותן זו מתוך זו, יש לנו לברר שאלה אשר שומעים אותה לפרקים: ישנם אנשים שקשה להם להתפלל, ורואים את התפילה כמעמסה שגם אם חייבים לשאתה הרי שככל שתהיה קלה יותר יהיה יותר טוב, ועל כן הם מחפשים דרך לקצר את התפילה ולהתחמק ממנה ככל האפשר. השאלה היא: הרי התפילה צריכה להאמר מתוך הלב ולבטא את הרגשות האמיתיים שחש המתפלל, ואילו אדם כזה חש שהתפילה משעממת, והיא גם לא עוסקת בצרכיו האישיים אלא בצרכי הציבור שלא תמיד דאגותיו הם דאגותיו של המתפלל? מה עוד שהיא תמיד אותה תפילה החוזרת על עצמה בוקר וערב?!

שאלה כעין זו מצויה בספר "הכוזרי" 1 : מדוע התפילה נאמרת בלשון ציבור? האם לא טוב יותר שהאדם יתבודד בתפילתו וישאל את צרכיו כפי שהוא חש אותם? ומדוע יתפלל על הציבור? ענה לו החבר באריכות, וכאן נביא את תמצית הדברים: ראשית, תפילת הציבור היא אך ורק בקשת הטוב ואין בה בקשת נזק לאחר, מה שאין כן בתפילת היחיד. פעמים שהוא סובל מאדם מסוים, והוא עלול לבקש בתפילתו את רעת חבירו. פעמים שהוא יבקש בקשה הנוגעת לכלל העולם, אבל יש בה טובה לעצמו ורעה לכולם. כמו אדם שאין לו שדה ופרנסתו היא מעבודת בנין, שעלול לבקש שלא ירד גשם כדי שלא תופרע עבודתו ויוכל לגמור את הבית אשר הוא בונה. מובן שבקשה כזו יש בה נזק עצום לכלל, וכולנו מתפללים אל ה' שיברך את השנה בגשמי ברכה למרות האי נעימות מהקור והרטיבות שמטרידים את כולנו.

בתשובה זו מונחים שורשי הסיבה לקבלת התפילה על ידי ה' יתברך. ראשית, כל בריאת העולם וכל ההשגחה עליו מכוונים אך ורק לטובה, כפי שנזכר בכל מעשי בראשית "וירא אלוהים כי טוב". בקשה שיש בה טוב ורע הרי היא רחוקה מן הבורא על פי אותו אחוז הרע שיש בתוכה. על כן, ככל שבקשת התפילה תכלול בקשה לטובה בלבד בלי שום צד רע, תהיה התפילה יותר שלמה וראויה להתקבל. היות וכל יחיד בעולם נברא רק כחלק מן העולם, והוא צריך להשלים בחלקו את העולם הן בגשמיות והן ברוחניות, בקשה שכולה מבוססת על צרכיו בלבד בהכרח יש בה התנגדות לאחרים, והיא מנותקת ממטרת הבריאה שהיא להטיב לזולת.

אמנם, כאשר אותו יחיד שלם ושמח וטוב לב, טובתו אמנם שלמה, אבל תיקונו הפרטי איננו בשום אופן סוף הדרך והמטרה שלשמה הוא נברא. ואם כן בקשה פרטית שאין בה מצרכי הכלל יש בה רע, היות והיא בניגוד לבריאה, שרק בשלמותם של כל חלקיה יחד היא טובה. מובן אם כן שככל שהתפילה תעסוק יותר בצרכי הכלל, ורק בתוך צרכים אלו יזכר גם החלק הפרטי של המתפלל, גם תפילתו תתקבל יותר.

קשר היחיד לבורא עובר דרך הציבור

אפשר לבאר בדרך נוספת מדוע עדיפה תפילת הציבור על תפילת היחיד. זאת כאשר אנו מבררים מדוע בכלל יש ענין לבורא להקשיב לנבראים ולהשגיח על טובתם ורווחתם. התשובה היא: כיון שהבורא ברא את הבריאה ואת חלקיה, אות היא לנו שהוא חפץ בה ובנו. אבל אם נזכור את תיאור מעשי בראשית נבחין שהבורא לא ברא את הפרטים, אלא את הכללים הכוללים בתוכם את הפרטים. לדוגמא: בבריאת העצים צוה ה'- "תוצא הארץ דשא... ועץ פרי אשר זרעו בו" 2 . כלומר נבראו העצים, וניתן בהם כח להמשיך מהם דורות רבים של עצי פרי. וכן הבהמה, החיה והאדם נבראו כיחידים, וניתן בהם כח ומצוה להרבות פירות כדוגמתם.

אם כן, הקשר של הבורא אל העולם הוא דרך הכלל ולא דרך הפרט. הפרט יוכל להתקשר אל הבורא באותה מידה שיחזק את קשריו אל הכלל, ומתוך ברכת הכלל תופיע הברכה גם אליו. נוכל לראות זאת בדוגמא הבאה: אם פרי נמצא על העץ וזקוק למים, לא ניתן להשקות את הפרי בלבד כדי לספק את צרכיו. אלא, יש להשקות את שרשי העץ, ואז דרך הגזע והענפים יהנה גם הפרי היחיד ויגדל ויובשל במלוא יופיו וטעמו.

הסבר נוסף מסביר החבר, בספר "הכוזרי", מנקודת מבט אינטרסנטית של האדם המתפלל עצמו, שלטובתו כדאי להתפלל על הכלל ולא רק על עצמו. הוא מביא לזה דוגמא מדרך ראיה בטחונית. נתאר לעצמנו שאנו נמצאים במצב בטחוני קשה, ה' ישמרנו, ויושב לו יהודי הדר במקום שאין הסכנה מוחשית לו וחושב שאם יבצר את ביתו במנעולים ובסורגים בלי לדאוג לביצור גבולות הארץ, במסגרת כלל ארצית, שהסכנה לא תקרב אליו. אין ספק שאם ח"ו תתמוטט חומת הארץ הרי שהארץ כולה תהפך לשדה הפקר, ושום בית פרטי, מבוצר ככל שיהיה, לא יוכל לעצור אותו. כך הוא גם בכלכלה: אם הכלכלה בערי הפיתוח תתמוטט, אין לראות זאת כבעיה של ערי הפיתוח, אלא מזה יכול להתפתח משבר כלכלי אשר יאיים ח"ו על המדינה כולה.

אם כן ענין התפילה הציבורית הוא הן מצד קבלתה על ידי הבורא אליו אנו קוראים, והן מבחינתנו המתפללים. וכאן יש מקום לברר מדוע, אם התפילה עבור טובת העולם, כמעט בכל הברכות מוזכר שמם של ישראל דוקא: "גואל ישראל", "רופא חולי עמו ישראל", "בונה ירושלים", "צמח דוד", "המברך את עמו ישראל". מדוע לא מבקשים עבור העולם כולו?

כאשר מתבוננים במקומו של ישראל בעולם ורואים שהוא, ורק הוא, הינו הצנור היחיד שדרכו זורמת התורה והנבואה, ומתוך זכירה שהשראת הקדושה היא מקור וסיבת הברכות כולם, מתברר שטובת ישראל היא טובת העולם כולו באמת. דבר זה נזכר במסכת תענית 3 , שבזכות ארץ ישראל ה' נותן את ברכת הגשם בעולם כולו. בקשת הגשם עבור ארץ ישראל היא טובת העולם וברכתו.
תפילה בסגנון כזה, אשר קובעת את העיקר בראש מעיניה ורק אחר כך את הטפל, היא הערובה להתקבלות התפילה.

מבנה התפילה על פי ערכה הכללי
על פי הבנה זו ניתן לענות על שאלות רבות הנוגעות לתפילה, הן בסגנונה, הן בסדר ברכותיה, וכך גם בפתיחה ובסיום הסוגרים את מסגרת התפילה. התפילה בנויה משמונה עשרה ברכות שבהן שלוש ברכות ראשונות, אשר הן ברכות שבח לבורא, מהוות את השער דרכו אנו עוברים כדי לבקש את צרכינו. שלוש אחרונות, שגם הן מהוות חטיבה אחת שלמה, הן ברכות הודאה על התפילה מתוך אמונה שלמה שהתפילה התקבלה ולכן יש להודות עליה, עם ההודאה על חיינו עד עתה ועם כל הטובות שאנו משופעים בהם.

במרכז נמצאות שתים עשרה ברכות שמאוחר יותר נוספה עליהן ברכה אחת, והן הבקשות אותן אנו מבקשים על חיינו הכלליים והפרטיים, הגשמיים והרוחניים גם יחד. גם במספר זה ישנה משמעות כאשר אנו זוכרים את השנה הבנויה משנים עשר חודשים, ואת היום המורכב משתים עשרה שעות. כל חודש בשנה מהוה חלק שאין לו תחליף בשנה, למרות, ואולי בגלל, המיוחד שבו. כך הוא גם בשעות היום של בוקר, ערב וצהרים, שהיום הנהדר, היפה כל כך, מהזריחה ועד השקיעה, מופיע ברב גוניות של השעות כולם. כשם שמעלתו של יום היא כאשר כל חלקיו שלמים, כך מעלת התפילה בשלמות כל ברכותיה, ברכות העולם.

המלכות האלוהית בעולם מתגלית בכלל ישראל
שאלה הלכתית עולה לפנינו כאשר אנו רואים את הברכות בתפילה, וניתן להשיב עליה על ידי בירור שאלה אחרת במבנה התפילה ובפתיחתה. ישנה הלכה 4 , שכל ברכה שלא הזכיר המברך את העובדה שה' הוא מלך העולם, איננה ברכה, ויש לברך שנית. בתפילת העמידה אין בשום ברכה הזכרת "מלך העולם", ואם כן כיצד יוצאים ידי חובה בתפילה? אמנם, ישנה הלכה אחרת 5 האומרת שאם יש חטיבת ברכות הסמוכות זו לזו, מספיק שמזכירים בברכה הראשונה את המילים "מלך העולם" וכל הברכות האחרות נגררות אחריה, ופטורים מלהזכיר שוב את המילים "מלך העולם". לדוגמא: בברכת המזון, שכל הברכות סמוכות ואנו מזכירים בברכה הראשונה "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הזן את העולם", ובברכות הבאות, הסמוכות לה, אנו חותמים בלי המילים "מלך העולם"- "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון", "ברוך אתה ה' בונה ירושלים".

אילו היתה לפחות בברכה הראשונה של העמידה התזכורת של "מלך העולם", היה ניתן להבין מדוע כל הברכות האחרות נעדרות מתזכורת זו, כיון שהן סמוכות לה. אבל בברכה הראשונה בתפילת העמידה, גם לא נזכר "מלך העולם", אלא במקום זה נזכר "אלוהי אבותינו- אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב"? שאלה נוספת היא, מדוע אנו פותחים את ברכות השבח לה' בברכת האבות, הרי שבחו של הקב"ה גדול יותר בהיותו יוצר עולם, בורא אור וחושך, מזריח שמש ומוריד גשם, מכלכל חיים ומחיה מתים?

התשובה היא על פי דברי הגמרא במסכת ראש השנה 6 . אולם קודם יש להקדים שאלה: כשאדם מברך ברכת הנאה על שה' ברא את פרי העץ, או ברכת מצוה שה' צונו להתעטף בציצית, מדוע יש צורך להזכיר את מלכות ה' בעולם? ההסבר הוא שלולא מלכות ה', שמובנו יחס מצדו אל העולם שלנו, יחס הרוצה בטובתו וגידולו, כמלך החפץ בטובת מלכותו, רק מתוך יחס זה ישנם אותם הפרטים, כמו ההנאות והמצוות שהם סניפים מטובת ה' המשופעת אל העולם.

גם בבואנו להתפלל אנו צריכים לפתוח במשפט הנותן הצדקה להעזתנו לדבר איתו ולבקש בקשות ממנו. איך יצדק יצור דק, שפל ואפל, לפנות אל רם ונשא, אשר השמים לא יכילוהו והארץ קטנה מהיות הדום רגליו? כאשר נזכור את אהבת ה' לאבותינו ואת טיפולו לכל צרכי חייהם, רק אז נוכל להצטדק בפנייתנו, שהרי אנו בני בניהם של אהובי עליון שאהבתו איננה סרה מהם לעולמים. וכאשר הם אינם כאן בעולמנו הרי אנו יוצאי חלציהם, ורק אנו הם נושאי אהבתו יתברך, ובודאי שהוא יתעלה יקשיב וישמע לבני אהוביו, ויעזור ויגן בעד החוסים בו.

אם כן אזכרת האבות היא במקום אזכרת מלכותו על העולם. כך אומרת הגמרא במסכת ראש השנה, שהפסוק "שמע ישראל" נמצא בברכת המלכיות כי הביטוי "אלוהי ישראל" הוא לא פחות מ"מלך העולם". מלכות ה' בעולם נגלתה על ידי האבות שבחר בהם והכינם כאבות לעם ישראל הקדוש, נושא התורה וההשגחה האלוהית אל העולם כולו.


^ 1 מאמר שלישי אות יח- יט.
^ 2 בראשית א, יב.
^ 3 דף י ע"א.
^ 4 שו"ע סימן ריד סעיף א.
^ 5 משנה ברורה שם ס"ק א.
^ 6 דף לב ע"ב.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il