ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה עלינו לעשות היום? | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש גאולה ונבואה תפקידנו במהלך הגאולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ב

מה עלינו לעשות היום?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים ז"ל

יש להשמיד את הטרור לחלוטין
אנחנו עכשיו נמצאים בתקופה כזו של ייסורים. הימים האחרונים כואבים במיוחד, גם לפני כן הימים היו כואבים. העצבנות גוברת והאנשים שואלים "עד מתי?" ופונים לרבנים בשאלות מה לעשות. לפני שבועיים השתתפתי בלוויה בעפרה של הנער שנהרג בדרך בין עלי לעפרה, ונעמד על ידי אדם וגער בי: "הרבנים לא עושים שום דבר. צריך לצאת ולרומם, לקרוא לכל העם. אי אפשר לעמוד יותר בשקט". כך דיבר אלי בצורה מאוד בוטה ותקיפה. לא היה מקום להשיב לו אז וגם לא היה כל כך מה להשיב, אולי הוא צודק. המצב הוא קשה וצריך לעשות משהו. אבל כשאני מתבונן מה אנו יכולים לעשות, האם אנו יכולים לשנות? - הציבור שלנו חושב שהממשלה לא פועלת כפי שצריך לפעול, צריך להכריז מלחמה על הרשות הפלשתינאית עד רדתה, עד הריסת כל תשתיות הטרור, והממשלה לא עושה את זה. אילו יכולנו להשפיע על הממשלה היינו אומרים שלא צריך להגלות את ראש הרוצחים לארץ אחרת אלא לשלוח אותו מהעולם הזה, אותו ואת חבר מרעיו, את ערפאת ואת כל ההנהגה הפלשתינאית ואת כל ראשי ארגוני הטרור, להחרים את רכושם ואת כספם ואת החשבונות שלהם שנמצאים בבנקים בירושלים, תל אביב ובכל מקום אחר, להרוג את כל ההנהגה הזו שמסוכנת לנו ולעולם כולו. אם לא נעצור את הטרור הזה הוא יתפשט לכל העולם. צריך להסביר לעולם כולו שזו סכנה עולמית ואנו שליחים של העולם להציל אותו ממנה. אחר כך, אם הערבים יחליטו שהם רוצים לחיות איתנו בשלום ויפסיקו את כל המהלכים הללו, אז אנחנו מסכימים שינהלו את חייהם בעצמם ללא שום רשות שלטונית. כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אין להם שום זכויות שלטוניות בארץ ישראל והם צריכים להתרגל לזה. וכשאנחנו נטביע את דברנו בכל אחד בהחלטיות ובתקיפות אז גם העולם יסכים לזה. אם לא יבואו אנשים מהשמאל ויציעו לאמריקאים להקים מדינה פלשתינאית היא לא תקום, גם הגוים לא יגידו את זה.

אבל המצב הוא שאנו לא מנהלים את המדינה ואפילו הממשלה לא מנהלת לבדה את המדינה. בראשי מוקדי השלטון במדינת ישראל עומדים אנשים שלא מאמינים שאנו יכולים לנצח את הערבים במלחמה: ראשי השב"כ - את זה שמעתי מפיהם, ראשי הצבא, התקשורת, המשפט, ראשי המשטרה. כל אלה שעומדים בצמתים המרכזיים של השלטון לא מאמינים שאפשר לנצח במלחמה, למגר את הטרור בכח ולהחזיר לעם את הביטחון. הם חושבים שחייבים להגיע להידברות איתם. אני לא חושב שהם מייצגים את דעת הרוב. אני חושב שרוב העם לא חושב כך, ועל כל פנים אם היתה לו תקשורת אחרת בודאי שלא היה חושב כך. רוב העם חזק יותר מהמנהיגות הנוכחית, מאמין בצדקתו ובזכותו על ארץ ישראל ומוכן להילחם על זכותו. אבל הם תפסו את כל עמדות המפתח והם כעת מכתיבים את הדרך. אני לא רואה שאנו יכולים לקום, לצעוק, ללחוץ ולעשות שינוי בראש שלהם, בתפיסת העולם שלהם. דרוש פה שינוי בתפיסת העולם. התפיסה החילונית הפנאטית שדובקת באיזה דמיון ושקועה במשיחיות שקר - לא מסוגלת להשתנות. זה יקח זמן. אם המצב יהיה חמור, חס וחלילה, יכול להיות שהציבור ילחץ, יקום ויעשה שינוי בכל המערכות. תקום מנהיגות חדשה שמייצגת את רצונו של הרוב, מנהיגות שתמגר את הטרור, תחזיר את הביטחון ותרומם את המורל. אבל בינתיים זה לא כך.

מה אנחנו צריכים לעשות?

על כן אני אומר לעצמנו - מה אנו צריכים לחשוב ולעשות? כמובן צריך ללחוץ כל הזמן על הממשלה שתהיה יותר תקיפה ותשנה את דרכה ותחליט ללחום מלחמת חרמה בטרור. אבל בינתיים אנו צריכים לדעת שכל מה שקורה זה הכל מאת ה', והכל לטובה. כל צרה שבאה על האדם היא לטובה. רבונו של עולם הוא טוב ומטיב, הוא נותן והוא לוקח, הכל שלו, הכל מידו, אין לנו שום זכויות על שום דבר וכל מה שהוא לוקח הוא שלו. וצריך להודות לו על כל מה שהוא נתן עד עכשיו. צריך להסתכל באופן עמוק של אמונה על כל מה שקורה - לדעת שהכל לטובה וגם לעזור שהכל יהיה לטובה. איך? כל צרה היא ייסורים שרבונו של עולם נותן לנו כדי להעלות אותנו למדרגה עליונה יותר. לפעמים לא רואים את הטובה אבל היא נמצאת. ככה זה היה בכל ההיסטוריה כולה ובפרט בהיסטוריה של מאה השנים האחרונות של תחיית עם ישראל - מכל צרה יצאנו אחר כך לרווחה והתקדמנו ועלינו יותר ממה שהיינו לפני הצרה. כך למשל במלחמת העולם הראשונה היה חשש לעצם קיומו של הישוב בארץ ישראל ואחר כך הישוב גדל כפל כפלים, וכך גם אחר מלחמת העולם השניה הוקמה המדינה. ככה היה וככה יהיה בעזרת ה' גם כעת. אם אנו מודעים לזה ויודעים שכך הוא רצונו של רבונו של עולם לרומם אותנו, אנו יכולים להיות שותפים בזה. דהיינו, שכל בעיה נהפוך למנוף של התקדמות. קשה? זה מחליש אותנו? אנחנו נכפיל את הכוחות, נכפיל את העשייה, אם זה בשטח ההתיישבות ואם זה בשטח ההתנהגות האישית שלנו, כל אחד בתחום שלו. פוגעים ביישוב? היישוב יגדל. לא יתחיל להתמגן ולהתקפל יותר, אלא להיפך, כל מכה תביא להגדלת היישוב. עוד שכונה, עוד בתים, עוד חוזק, עוד עוצמה בשטח, לתפוס עוד גבעה. ומבחינה פנימית שלנו - להפוך כל קושי למנוף של התחזקות. נהיה יותר חזקים ברוחנו, יותר בטוחים, יותר מאמינים, יותר עוסקים בתורה, יותר עושים מצוות, יותר עוסקים בחסד, יותר טובים ממה שהיינו קודם לכן. כך רבונו של עולם רוצה, שהמירוק ירומם אותנו, ועל כן אנו צריכים להשתתף עימו. לא שנבקש חס וחלילה מכות, אבל לא נחלש מהם. בין כה וכה אנו נבנים מהם, זהו תהליך של גאולה של רבונו של עולם מוביל אותנו, אבל אנחנו צריכים לסייע בזה. צריכים להיות יותר שמחים, יותר בוטחים, יותר מאמינים, יותר עושים, להגביר את שקידת התורה ובודאי כעת, שאנו נמצאים פחות מחודש לפני סוף ה"זמן", אנו חייבים כפל כפליים למצות את מירב הכוחות לשקוע, לעיין, לחזור ולשנן, להתפלל מקירות הלב - לא רק להרבות בכמות התפילה, בפרקי התהלים, אלא גם באיכות התפילה. בזה נהיה שותפים במהלך האלוקי שרבונו של עולם מוביל אותנו.

נתפלל לרבונו של עולם שיחיש גאולתנו ובמהרה נזכה לגאולה שלמה, נתגבר על אויבינו ונהדוף אותם מהארץ, נשב כולנו לבדנו בכל מרחבי ארצנו, מהפרת ועד נהר מצרים - בכל המקומות שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו, ייבנה בית המקדש בקרוב והקדוש ברוך הוא ישרה את שכינתו בינינו ונהיה נס לכל העמים. כל העמים יבואו בסופו של דבר אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויבקשו שיורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il