ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מחלוקת שלא לשם שמיים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר קרח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ג

מחלוקת שלא לשם שמיים

מתוך העלון "חמדת ימים"



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

מחלוקת קרח ועדתו הפכה סמל לדורות ל"מחלוקת שלא לשם שמים" שאין סופה להתקיים כמאמר חז"ל:
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו"( משנה אבות פרק ה משנה יז).
מי היא ה"עדה"? מדוע אין זו מחלוקת קרח ומשה? ומדוע אין סופה להתקיים?
נשתדל לענות על השאלות גם אם לא בסדר שבו הוצגו.

בעלי המוסר טענו שאין לכנות מחלוקת זו "מחלוקת קרח ומשה" כיון שמשה לא היה שותף למחלוקת אלא נגרר אליה בעל כורחו ועשה הכל כדי להפסיקה. טענה זו קשה מאוד כיוון שסוף סוף משה בהחלט נטל חלק פעיל במחלוקת ואף יזם תגובה חריפה שלא נצטווה עליה. כמו כן עצם העיסוק בפרשיה הוא זה שנותן למחלוקת קיום לדורות. לכן נציע את פירושו של הרב פרו' עזרא ציון מלמד זצ"ל, מחכמי ירושלים בדור האחרון. הוא טוען כי פירוש הביטוי "מחלוקת" הוא "מחלקה" כמו "סיעה". ראיה לשיטתו הוא מביא מן הפסוקים הבאים:
" וְלִבְנֵי אַהֲרֹן מַחְלְקוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:...וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִן בְּנֵי אִיתָמָר וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה"(דברי הימים א כ"ד א-ד).

כאן בודאי הכוונה למשמרות כהונה שמשמעותם התאגדות לחבורה. או:
"הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף" (שם כ"ז ט, עיין שם גם י-טו)

גם כאן ברור שהכוונה לקבוצה. לפי זה "מחלוקת לשם שמים" פירושו סיעה של אנשים שמתאגדים ומתחברים זה לזה מתוך כוונות טהורות ולא לשם קידום מטרות פרטיות ואנוכיות. סיעה כזו כמו סיעתו של שמאי או של הלל סופן להתקיים והאידיאולוגיה שלהן הופכת לחלק מקנייני הנצח של עם ישראל. לעומת זה ההתאגדות של סיעת קורח נבעה משיקולים שלא לשם שמיים וממילא אין לה לסיעה זו קיום כי ברגע ש"בטל דבר בטלה אהבה". גם לדורות לא ישאר דבר ממורשתה של הסיעה הזו.

נותר לנו עתה לדון במשמעות הביטוי "עדה" בפרשיה זו. ביטוי זה מופיע בפרשתנו עשרים פעמים, אבל יש לבדוק את משמעותו בכל מקום. בסוף הפרשיה הקודמת מופיע הביטוי במשמעות של נציגי עם ישראל - הסנהדרין:
"וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה: ...וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (במדבר פרק טו לג-לה).

יתכן וגם הופעתו הראשונה בפרשתנו היא במשמעות זו:
"וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם " (שם ט"ז ב).
אבל כאן יתכן שהכוונה לכל העם ממש ולא רק לנציגיו. כאשר קורח ואנשיו טוענים את טענותיהם גם הם משתמשים בביטוי זה:
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים..." (שם במדבר ט"ז ג)
ומן הסתם כוונתם להחניף לעם כדי לזכות בתמיכה ציבורית (עיין רמב"ן). משה בדבריו מקפיד להבדיל בין "עדת קרח" לבין "עדת ישראל":
"וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְקֹוָק אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:...הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְקֹוָק וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם" (שם ט"ז ה-ט).

הבעיה היא שנוצרה זהות בין העדה ובין עדת קרח:
"וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה" (שם ט"ז יט),
הצבור בשלב זה מזדהה עם קרח והופך להיות עדתו. תגובתו של הקב"ה לא מאחרת לבא:
אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (שם ט"ז כ-כא).
משה ואהרון אינם מותרים לטענתם "מחלוקת לשם שמים" אין סופה להתקיים וממילא אי אפשר לזהות את קרח ועדתו עם העדה:
ְ "וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"(שם ט"ז כב).
הקב"ה קיבל את טענתו של משה ולכן סיכום הביניים הוא הפיכת המחתות,
"זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ...וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ" (שם י"ז ה).
העם שלא הבין את משמעות העניין ואת ההצלה הגדולה ממשיך להתנהג כעדת קרח
"וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן " (שם י"ז ז),

לכן התורה נוקטת בבאותה לשון " וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (שם ט"ז ג). לכן שוב יוצא הקצף הגדול עד בירור הנושא מחדש באמצעות הקטורת והמטות.

הבה נאחל לעצמנו כי תרבנה מחלוקות-סיעות "לשם שמים" שסופן להתקיים כסיעותיהם של הלל ושמאי אשר בנו שניהם את עולמו הרוחני של עם ישראל.

(מתוך העלון "חמדת ימים").
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il