בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ישראל ויוון
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מלכות יוון ע"פ דניאל

undefined

הרב חיים אביהוא שוורץ

תשע"א
9 דק' קריאה
ארבעת המלכויות- עניין יסודי בבריאה
בתחילת דברי המהר"ל בחלק הראשון של ספרו "נר מצווה" (על שם הפסוק "כי נר מצווה ותורה אור" 1 ), הוא מברר את הניצחון של עמ"י על היוונים לא כעוד איזה ניצחון פרטי, עוד איזה קרב, עוד איזו מלחמה שהיתה, אלא כחלק ממהלך שלם של בירורים שנעשים בעולם בין ארבעת המלכויות לבין עמ"י. ועניין המאבק של עמ"י עם ארבעת המלכויות הוא בסיסי מאוד ויסודי מאוד בבריאה, כפי שהמהר"ל מביא כמה מקומות בחז"ל שדרשו על הופעת ארבע מלכויות כבר בתחילת הבריאה:
על הפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" אומרים חז"ל שזה לא תיאור באיזה אופן נברא העולם ומה היה התהליך של הבריאה, מה היה כאן מבחינה פיזיקלית, אלא זה תיאור רוחני של מגמת ותכלית הבריאה. "בראשית" – בשביל התורה שנקראת ראשית נברא בעולם 2 . זוהי תכלית הבריאה, גילוי אור התורה בעולם. בשביל התורה שנקראת ראשית שנאמר: "ד' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" 3 – מכאן שהתורה קדמה לעולם ועומדת ביסוד הבריאה, שהיה הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם. עוד דרשו חז"ל 4 "בראשית"- בשביל ישראל. כל הבריאה כולה נבראה בשביל ישראל, שנקראו ראשית שנאמר "קודש ישראל לד' ראשית תבואתה" 5 . כלומר זה לא שני עניינים שונים, ישראל ואורייתא חד הוא, אין עמ"י בלי תורה ואין תורה בלי עמ"י. התורה וישראל כרוכים וקשורים זה בזה. הקשר שבין עמ"י לבין התורה הוא קשר של עצמות החיים, כמו שכתוב בטור בהלכות ברכת התורה 6 שאנו אומרים "וחיי עולם נטע בתוכנו", והכוונה היא, שהקב"ה נטע בתוכנו תורה שבע"פ, שהיא עצמות החיים של עמ"י, עצם החיים של עמ"י. זו היא תכלית הבריאה מיד בפסוק הראשון.
הפסוק הבא: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" ואומרים חז"ל 7 אלו ארבעה מלכויות. "תוהו" – מלכות בבל, "בוהו"- מלכות מדי, "חושך"- מלכות יוון, "שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל", "על פני תהום"- זוהי מלכות הרשעה שאין לה חקר כמו התהום. מיד בתחילת התורה כתוב שישראל הם תכלית הבריאה, אך מה המציאות- "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". וההמשך "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" ומהי "רוח אלוקים"- זו רוחו של מלך המשיח.
כלומר, העולם הולך בבירורים של "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" לעומת "הבשביל ישראל שנקראו ראשית", עד "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", "ויאמר אלוקים יהי אור"- זה אור של תורה, אורו של משיח.
א"כ רואים שהעניין הזה של ארבעת המלכויות הוא עניין יסודי מאוד בבריאה. חז"ל מדמים את ארבעת המלכויות האלה גם לארבע רוחות השמיים, ויש נקודה אמצעית שהיא ישראל, כמו שכתוב "כארבע רוחות השמיים פרשתי אתכם" 8 , אנחנו מפוזרים בעולם בזמן הגלות כארבע רוחות השמיים, או "בארבע רוחות השמיים"- בארבע מלכויות שמשעבדות בעמ"י, עד הגאולה השלמה שאנו מצפים לה ומשתוקקים אליה, ואומרים להקב"ה "כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" 9 . הקב"ה מנסה אותנו בעוד ניסיון ועוד ניסיון של אהבת א"י, "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".

חלומו של נבוכדנאצר על ד' מלכויות ואחרית הימים
המהר"ל מביא פסוקים מספר דניאל, ואומר שיש שם שני חזיונות זה מול זה. כל ספר דניאל מתחיל בחיזיון של נבוכדנאצר הרשע, מחריב בית המקדש הראשון. לפני ההחרבה הוא חולם חלום, והוא לא זכר מה הוא חלם, ובשום אופן הוא לא מצליח להיזכר, לא כמו פרעה שחולם ויודע שראה שבע פרות רזות ושבע שמנות, ושבע שיבולים דקות וכו', והחרטומים והפסיכולוגים אומרים לו ככה וככה ושום דבר לא מתיישב על ליבו עד שהוא מגיע ליוסף. נבוכדנאצר יודע שהוא חלם והוא נרעש ונפחד ולא יודע מה חלם, ובוודאי לא יודע מה הפיתרון של החלום. הוא אוסף את כל החכמים, החרטומים, האשפים, פסיכולוגים, מנתחי נפש, ואף אחד לא יודע מה להגיד לו, הם אומרים לו שיגיד להם את החלום ואז מיד הם ידעו להגיד לו מה הוא חלם, וכרגע אין להם מה לעשות. הוא אומר להם שאם הם לא יגידו מה החלום ומה הפיתרון הוא שורף אותם עם בתיהם, וכן עשה. הוא מיד נתן הוראה לתפוס את כל החכמים של בבל, של מרכז העולם כולו, ולהרוג את כולם. ואז דניאל מצליח להגיע אליו לאחר שביקש רשות, ואומר שהוא ינסה לברר ושיתן לו עוד קצת זמן. הוא הולך לדבר עם חנניה מישאל ועזריה וביקש מהם שיתפללו ויבקשו רחמים, כי גם את דניאל רצו להרוג, משום שהוא גם היה בין החכמים. ואז דניאל רואה בחזיון לילה את החלום, וזה בפרק ב' בדניאל.
הוא לא מתחיל ישר להגיד את החלום. קודם כל הוא אומר לפני מלך מלכי הגויים תפילה קצרה. הוא קודם כל עומד לפני הקב"ה ואומר: "(כ) לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא" יהי שם ה' מבורך מן העולם ועד העולם. "(כב) הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא (ונהירא) וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא: (כג) לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה" לך אלוקיי ואלוקי אבותיי אני מודה ומשבח שנתת לי חכמה וגבורה והודעת לי את מה שביקשתי. הוא דבר ראשון משבח את הקב"ה, הוא לא מאבד את ראשו כאשר הוא עומד לפני מלך כ"כ נורא, בעל שלטון ויכולות בלתי מוגבלות לחלוטין כביכול, הוא קודם כל זוכר את הקב"ה.
ואז הוא אומר לנבוכדנאצר שהוא ראה בחלום צלם של אדם, צורה של אדם, נורא מאוד מבהיל מאוד, עם הארה חזקה גדולה מאוד. ובצלם הזה– הראש מזהב, הגוף (החזה) מכסף, הירחיים מנחושת והרגליים מברזל. זהב, כסף נחושת ברזל ולמטה באצבעות שברגליים יש גם חרס, בין הברזלים יש גם "חספא". ואז פתאום באה אבן, אבן שלא נחצבה בידיים, ונותנת מכה חזקה לצלם הזה ברגליים, במקום שיש ברזל וחרס מעורבים, שם זו נקודת התורפה, וכל הפסל הענק הזה מתמוטט לגמרי, מתרסק כולו. כל הברזל, החרס, הנחושת , הזהב- כולם נהיים כמו אפר, כמו מוץ שעף ברוח, כמו כלום, כמו דבר שמתעופף ברוח מצויה, ולא נשאר ממנו כלום. והאבן הזאת נהיית להר ענק שממלא את כל הארץ. זה החלום.
ואז הוא שאל מה הפיתרון של החלום, ודניאל אומר לו שהפיתרון הוא, שהקב"ה הראה לו מה שיהיה באחרית הימים, את כל ההיסטוריה של העולם. אין פה מהלכים נפרדים, אין אירוע כזה ואירוע כזה מלכות כזו ומלכות כזו, אלא יש פה איזה מהלך שלם, יש פה איזו שהיא דמות אדם כביכול, אדם מרשים ביותר, ענק ביותר, גדול ביותר, חזק ביותר, עם זהב כסף נחושת וברזל- כל ארבעת המתכות החשובות, החזקות, האיתניות, שלא ניתנות לשבירה כביכול. כל זה הוא אומר לו שזה ארבע מלכויות, מלכות ראשונה הזהב היא הראש, מלכות שנייה היא הכסף, מלכות שלישית היא נחושת, מלכות רביעית ברזל, עד שתופיע אבן. מה זה אבן? תהיה איזו שהיא אבן שהיא כח אלוקי שירסק את כל הפסל הזה. כשנבוכדנאצר שמע את זה הוא נפל על פניו, השתחווה לדניאל ורצה להקריב לו קורבנות ואמר לו לדניאל שאלוקיכם הוא באמת אלוקי האלוקים ואדוני האדונים. אז הוא מינה את דניאל להיות ממונה על הבית.

חזיונו של דניאל על ד' מלכויות, וההבדל בין החזיונות
אחר כך בפרק ז' בדניאל, המהר"ל מביא שיש חיזיון של דניאל עצמו. זה כבר בזמן אחר: "(א) בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל: (ב) עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא"– ראיתי בחזיונות הלילה "וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא"– והנה ארבע רוחות השמיים מגיחות אל הים הגדול. "(ג) וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא"- הרוחות נכנסות לתוך הים ויוצאות מן הים ארבע חיות גדולות. "(ד) קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ" – ראשונה כמו אריה, והוא מוסיף עוד פרטים, השנייה דומה לדוב, שיש לו שיניים ורוצה לאכול הרבה בשר, השלישית היא נמר: "(ו) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף"- נמר עם ארבע כנפיים כמו של עוף. ואחר כך הוא רואה חיה רביעית: "דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא"- נוראה ואיומה, חזקה בעוצמות, עם שיניים של ברזל, אוכלת ורומסת ברגליים, שונה מכל החיות, "וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ". בקיצור, דניאל ראה גם הוא את ארבעת המלכויות.
מה כאן בדיוק החילוק? נבוכדנאצר רואה את ארבעת המלכויות כדמות אדם שמורכב מזהב, כסף, ברזל ונחושת, אדם חזק מאוד, זה האדם! כביכול זה האדם שהקב"ה ברא. לעומתו מה דניאל רואה? ארבע חיות, אריה, דוב, נמר, וחיה רביעית אימתנית לא כ"כ ברורה, מורכבת מכל הג'ונגל ביחד. אומות העולם רואים בארבע המלכויות שלהם, את האדם של הבריאה. לעומת זאת דניאל, בדבר ד', רואה בארבע מלכויות אלו ארבע חיות.

שתי אפשרויות של גאולה
אחרי החיות דניאל פתאום רואה: "(יג) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי" – כבן אדם מגיע מענני השמיים, והוא "עד עתיק יומין", במדרגה רוחנית הגבוהה ביותר שאנו לא יכולים לדבר עליה, מבחינת ההתגלות של הקב"ה בעולמו- זה מלך המשיח.
הגמרא 10 אומרת: "זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור" – אם עמ"י זוכה מכח מעשיו, מכח התורה, מכח שקידת התורה, מכח מסירות נפש על התורה ועל א"י ועל עמ"י – אז זוכה להתגלות מענני שמיא כבר אנש, ורש"י מסביר שזה ביטוי של מהירות, ביטוי של אופן פלאי וניסי. לא זכו- גם תהיה גאולה, אבל בדרך של עני ורוכב על חמור, ואין עני אלא עני בדעת, עניות רוחנית קשה, ורוכבים על החמור- על החומר, על החומריות, ורש"י מסביר: "כעני הבא על חמורו בעצלות". אדם שרוכב על חמור לוקח הרבה זמן עד שהוא מגיע, לעומת ענני השמיים שטסים במהירות עצומה, אבל גם ברכיבה על חמור זה מהלך גאולה, הוא איטי, ומי שהתעסק פעם עם חמורים יודע שחמור גם לפעמים מתחיל לעשות בעיות, במיוחד אם הוא לא מרגיש כל כך את הבוס שלו לידו – וזה מה שאנחנו רואים היום לצערנו הרב. פעם כעסו מאוד כי גילו שכתוב באיזה ספר על הציבור החילוני שהם כביכול החמור של מלך המשיח, "מה עושים מאיתנו כאילו אנחנו חמור". אלו דימויים שחז"ל מדמים מתוך מציאות החיים, אבל זו המציאות. חמור- חומר, דור שמה שמעניין אותו זה חומריות, כסף זה הדבר הכי חשוב, ואח"כ יש עוד דברים, וכמובן הכסף כולו למען אידיאלים, אבל זה כסף, וזה ניסיון קשה מאוד. חילונים לא חילונים, דתיים חרדים, זה לא משנה, כל אלה עני הרוכב על חמור, כל הדור חומרי. מה שלכאורה נראה שמצעיד אותו, שמוביל אותו, זה החמור- החומר.

עניינה של מלכות יון ותיקונה
המהר"ל 11 מתעכב להסביר מדוע הקב"ה מדמה בחזיון של דניאל את מלכות יוון לנמר ומה העניין של הנמר. "חלק הג' הוא השכל, שמלכות הזה היה בו החכמה והתבונה, כמו שהתבאר זה באריכות. כי כל עניין המלכות הזה שהיו מבקשים החכמה ולכך היו נותנים דעתם על התורה ולבטל אותה מישראל". עיקר המלחמה של יון לא היתה מלחמה פיזית, לא עניין אותם האדמה, השטח, הארץ. הם לא רצו להרוג ולהשמיד את עמ"י, זו לא היתה מטרתם, אלא מטרתם היתה ביטול התורה מעמ"י. "ולכך היו נותנים דעתם על התורה ולבטל אותה מישראל כי לא היו רוצים שתהיה החכמה בפרט שהיא יותר חכמה והיא יותר עליונה מן החכמה האנושית שהיה להם"- הם לא יכלו לסבול את הדבר הזה שחכמה אלוקית, חכמת התורה, תהיה מעל החכמה האנושית, מעל השכל האנושי. "וזה שראה דניאל מלכות השלישי הזה שהוא דומה לנמר, כי זאת החיה היא עז ביותר, כמו שאמרו במשנה "הוי עז כנמר", תכונת העזות זאת המידה היא שייכת אל אשר הוא מוכן אל החכמה כמו שאמרו ז"ל "לא הביישן למד""- צריך להבין מה הכוונה "לא הביישן למד"? הרי אנו מתפארים במידת הביישנות. הגמרא בנדרים 12 אומרת שהסיבה שהקב"ה מתגלה אל עמ"י במעמד הר סיני "ובעבור תהיה יראתו על פניהם" 13 , הכוונה היא על מנת שנזכה לתכונת הבושה. "שמשם ירשו הבושת" (לשון הרא"ש שם), ממעמד הר סיני ירשנו את תכונת הבושת. מצד שני, "לא הביישן למד". אז שכן נהיה ביישנים או שלא נהיה ביישנים? אלא שיש שילוב של שתי המידות, מצד אחד אנחנו ביישנים, אבל מצד שני לשם קניין התורה אנחנו משתמשים בתכונת העזות. יש לנו את תכונת העזות, הגמרא בביצה 14 אומרת שישראל עזים שבאומות, אלמלא ניתנה תורה לעמ"י- היו מחריבים את העולם, התורה ממתנת אותם. אומר המהר"ל שהעזות היא תכונה שכלית והבושה היא תכונה רגשית. הכח השכלי כשהוא מתגבר וכשהוא חזק הוא דוחה את הבושה. בלימוד תורה האדם מתגבר על הבושה שלו ושואל את הרב שאלות או מתווכח ועונה לחבר שלו. יש בעמ"י איזו עזות, שהיא תכונה שכלית.
חז"ל אומרים 15 "הוי עז כנמר", לכן המהר"ל אומר שאת יוון כינו בתכונה הזו, ודימו אותם לחיה הזו במיוחד, משום שיוון היתה להם את תכונת הנמר. והיתה להם גם תכונה של החושך, כי יוון היא לא תורה אבל היא כח שכלי, כח שכלי זה דבר שמברר דברים. אבל כאשר השכל האנושי משעבד תחתיו את החכמה האלוקית, וזה היה העניין שחכמי יוון דרשו מחכמי ישראל לתרגם את התורה ליוונית, והמשמעות של זה היא, לשעבד את התורה האלוקית לחכמה האנושית. לכן כתוב שהיה קשה הדבר לחכמי ישראל כיום שנעשה בו העגל. היה שלושה ימים חושך בעולם. מלכות יוון זו מלכות של חושך, זו מלכות של כביכול אור, פילוסופיה, חכמה, חכמה אנושית גדולה. אבל כשהחכמה האנושית לא יודעת את מקומה ולא יודעת להגדיר שיש מעליה חכמה אלוקית, שיש תורה אלוקית, שיש נבואה, שיש דבר ד' שהוא היסוד לכל תהלוכות החכמה האנושית – אז היא הופכת להיות חושך. "חושך זו מלכות יוון".
הינצחון הצבאי של החשמונאים על היוונים, לא היה רק נצחון אסטרטגי צבאי, זה היה נצחון רוחני, האור הרוחני של עמ"י ניצח את החושך של יון. מלכות ישראל- במובן העמוק שלה- גברה על מלכות יון.
המאירי (בשבת) וכן המהר"ל אומרים שגם בהדלקת הנרות אנחנו מודים לקב"ה על הנס הגדול של נצחון המלחמה, משום שזו הייתה משמעות הניצחון, "כי נר מצוה ותורה אור".
התיקון של החושך הוא ע"י נרות החנוכה, ע"י שאנחנו מדליקים כל שנה ושנה ומאירים אור, עוד נר ועוד נר, מעלים בקודש, מוסיפים בקודש, בדחילו ורחימו. מדליקים נרות קטנים על פתח בתינו מבחוץ, והנר הזה דוחה הרבה מאוד מן החושך. כל יהודי ויהודי שמדליק נר- מוסיף עוד אור בעולם. אור של תורה, אור של מצוה, אור של קדושה. עוד אור ועוד אור עד שנזכה ל"ויאמר אלוקים יהי אור"- אורו של משיח, במלואו ובשלמותו.



^ 1.משלי ו כג
^ 2.בראשית רבה א א, שם א ד, ועוד
^ 3.משלי ח כב
^ 4.ילקוט שמעוני בראשית א רמז ב, ועוד
^ 5.ירמיה ב ג
^ 6.סימן קלט
^ 7.בראשית רבה ב ד, ועוד
^ 8.זכריה ב י
^ 9.תהילים קב יד-טו
^ 10.סנהדרין צח.
^ 11.נר מצוה עמ' יא-יב
^ 12.כ.
^ 13.שמות כ יז
^ 14.כה:
^ 15.אבות ה כ
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il