בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

כל המונה את ישראל עובר בלאו

undefined

הרב יוסף כרמל

איר תשע"א
3 דק' קריאה
ההפטרה של פרשת במדבר פותחת בפסוק:
"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר..." (הושע ב א).

בפסוק זה לכאורה סתירה פנימית "יש מספר או אין מספר?" (עיינו בתשובתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל שהובאה בחמדת ימים פקודי תשס"ה),
ננסה לענות על כך מכיוון חדש.
בסוגיא במסכת יומא מובא:
"אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי: כתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר! לא קשיא: כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום" (כב ע"ב).

ננסה להבין את הקשר בין המימרא של רבי אלעזר לקושיה והתירוץ של רבי שמואל בן נחמני.
רבי אלעזר קובע הלכה אסור למנות ולספור את עם ישראל. אם אכן מדובר בקביעה הלכתית, קשה כיצד פסוק מספר הושע יכול לשמש כמקור להלכה? (בצד ההלכתי של הנושא עסקנו בעבר עיינו במדור 'התורה והמדינה' - 'חמדת ימים' לפרשת פנחס ואילך - שנת תשס"ג). עוד קשה על תירוצו של רבי שמואל בן נחמני, איך יתכן שהפסוק הרצוף עוסק בשני מצבים? או עושים רצונו של מקום או אין עושים רצונו של מקום?
כדי לענות על שאלות אלה נביא מקור נוסף העוסק בפסוק זה: "אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל... לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך בני זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי... ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל... עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" (פסחים פז ע"/ע"ב).
קשה לכאורה על גמרא זו, אולי הושע צודק ואם אין ישראל עושים רצונו של מקום, יש מקום להצעה להחליפם באומה אחרת?
נציע עתה פשט חדש: "כל המונה את ישראל עובר בלאו", איננו ענין הלכתי, אלא הדרכה מחשבתית רוחנית.
המושג "מונה" בעברית יש לו גם משמעות של "אונאה", "אונאת דברים". אסור לאונות-למנות את עם ישראל גם אם אין הם עושים רצונו של מקום, גם אם אתה יכול לספור ולמנות את החטאים והחוטאים, אסור לך לעשות זאת. בוודאי שאין מקום להחליף את עם ישראל בעם אחר. ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. עם ישראל בכל מצב הוא בניו בחוניו של הקב"ה. אין סתירה בין הרישא והסיפא גם אם נראה מבחינה חיצונית שיש להם מספר - אין להם.
גם אם נראה שחטאו "עמך כולם צדיקים". גם אם נראה שהם עם ככל העמים זה לא נכון מבחינה פנימית כלל ישראל הוא תמיד בבחינת בניו של הקב"ה "בְּנֵי אֵל חָי".

דווקא בין פסח לעצרת, בין יום העצמאות ליום ירושלים נזכור זאת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il