ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כבוד ספר תורה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים א כתבי הקודש ושמות קדושים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"א

כבוד ספר תורה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

כבוד ספר תורה
ספר התורה הכתוב בדיו על הקלף, הוא העדות הנאמנה למעמד הר סיני ולמתן תורה, ועל כן מצווה לכבד ולהדר את ספר התורה, ולייחד לו מקום. וכל היושב לפניו צריך לישב בכובד ראש באימה ופחד. לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערוותו כנגדו (רמב"ם הל' ס"ת י, י). אמרו חכמים (אבות ד, ו): "כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות, וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות". כל כבודו של האדם נובע מכך שיש בו ניצוץ אלוקי, וככל שהוא מכבד יותר את התורה, כך אותו ניצוץ בולט בנשמתו והוא נעשה מכובד יותר, וככל שהוא מבזה יותר את התורה, כך אותו ניצוץ אלוקי מתכסה ונעלם, והוא נשאר ריק, חלול ומחולל.

כל הרואה את ספר התורה בשעה שמוליכים אותו חייב לעמוד. ולמדו זאת חז"ל מקל וחומר, שאם לפני תלמידי חכמים ישנה מצווה מן התורה לעמוד, שנאמר (ויקרא יט, לב): "והדרת פני זקן", כל שכן שלפני התורה עצמה צריך לעמוד (קידושין לג, א). ואף אדם שעוסק בתורה, אם רואה שמוליכים את ספר התורה, חייב לקום (יד אליהו ד'; פ"ת יו"ד רפב, ג). ואף אם שומע את קול הפעמונים שעל ספר התורה, ומבין שמוליכים כעת את ספר התורה, חייב לעמוד (ב"י שם בשם הרב מנוח). וכל זה דווקא כאשר ספר התורה נמצא באותה רשות, כגון שהוא בבית הכנסת ומוליכים את ספר התורה מן הארון לבימה, שכל הנמצא בבית הכנסת חייב לעמוד. אבל מי שיושב מחוץ לבית הכנסת, אף שרואה דרך החלון או הפתח שמוליכים את ספר התורה, כיוון שהוא נמצא ברשות אחרת אינו צריך לעמוד. וכן לאחר שהניחו את ספר התורה על הבימה, אין הקהל עומד, מפני שהבימה נחשבת לרשות אחרת הואיל והיא גבוהה עשרה טפחים. לפי זה, כשפותחים את ארון הקודש בעת אמירת תפילות מיוחדות, מצד הדין אין חובה לעמוד, שכן ספר התורה נמצא בתוך הארון והוא ברשות אחרת. ואע"פ כן, נהגו להדר במצוות כבוד התורה ולעמוד (ט"ז יו"ד רמב, יג). אבל מי שחלש וקשה לו לעמוד, יכול לשבת, ורק בשעה שיוליכו את ספר התורה מן ההיכל לבימה ומן הבימה להיכל - יעמוד.

שלא להפנות הגב לס"ת

דרך כבוד שלא להפנות הגב כלפי הקודש. וכך היה עושה הכהן הגדול בעת שהיה יוצא מקודש הקודשים, לא היה מפנה גבו ויוצא, אלא יוצא כשפניו אל הקודש. וכן הכהנים והלוויים, בעת שהיו נפטרים לביתם, היו הולכים ופניהם אל הקודש. גם תלמיד הנפטר מרבו המובהק, לא יפנה גבו וילך, אלא ייפטר ממנו כשפניו כלפי רבו (יומא נג, א). ואם לרב אסור להפנות את הגב, קל וחומר שאין להפנות הגב לספר התורה. הפנים הם עיקר האדם, בפנים נמצאים החושים שעל ידם האדם מתקשר אל מה שסובב אותו, העיניים רואות, האוזניים המכוונות קדימה שומעות, האף מריח, והפה מדבר. כאשר אדם מסובב גבו אל דבר מה, סימן שהוא מתעלם ממנו. הקודש צריך להיות תמיד בראש מעיינינו, ולכן אסור להפנות את הגב לספר התורה בשעה שעומדים לפניו או בשעה שמוליכים אותו ממקום למקום.

אם ספר התורה מונח על מקום גבוה מעשרה טפחים, כיוון שהוא נמצא ברשות אחרת, אין איסור להפנות את הגב כלפיו. ולכן מותר לאלו שיושבים לפני הבימה לשבת בעת קריאת התורה, הואיל והתורה מונחת על הבימה שגבוהה למעלה מעשרה טפחים. וכן מותר לרב שדורש לפני הקהל לעמוד כשגבו לארון הקודש, שהואיל וספרי התורה שבו מונחים שם על מקום גבוה מעשרה טפחים, ובנוסף לכך הארון סגור והוא רשות בפני עצמה, אין בזה פגיעה בכבוד התורה. ולכן גם מותר למי שהולך בבית הכנסת ללכת מכיוון ארון הקודש אל הפתח אף שגבו כלפי ארון הקודש. אבל באופן קבוע, למרות שארון הקודש סגור והספרים מונחים על מקום גבוה עשרה טפחים, אין לקבוע מקומות ישיבה שאחוריהם כלפי ארון הקודש, וכן נוהגים בכל בתי הכנסת שמקומות הישיבה שבין הבימה לארון הקודש מכוונים כשאחוריהם לבימה ופניהם לארון הקודש, שהואיל והספרים מונחים באופן קבוע בארון הקודש, אין לסדר הכיסאות כשגביהם כלפיו 1 .

הולכת ספר תורה ממקום למקום
לעתים צריך להוליך ספר תורה ממקום למקום, כגון מבית כנסת שבעיר אחת לבית כנסת שבעיר אחרת, וגם בעת שמוליכים אותו יש לשמור על כבודו. בזמן שהיו רוכבים על חמורים, לדעת הרא"ש מותר היה להניחו בתיק שקשור אל החמור מאחוריו, ולדעת הרמב"ם צריך הרוכב לשאת את הספר בחיקו, ורק בשעת הסכנה מותר לשמור על הספר באופן אחר, כדי שהליסטים לא ירגישו בו, וכך נפסקה הלכה בשולחן ערוך (יו"ד רפב, ג). כיום כשנוסעים במכונית, יש להניח את ספר התורה בצורה מכובדת על אחד המושבים.

יש שכתבו שבעת שמוליכים ספר תורה מבית כנסת אחד לשני, טוב שילווהו עשרה אנשים כדי לכבד את ספר התורה (בית לחם יהודה בשם רקנאטי; והובא בכה"ח או"ח קלה, עד). אבל להלכה אין חובה לעשות כן, ורק כאשר ממילא ישנם עשרה אנשים שהולכים לאותו מקום, מוטב שימתינו וילכו עם ספר התורה. רבים נוהגים שבשעה שצריכים להוליך את ספר התורה לדרך רחוקה, כגון שטסים ממדינה למדינה, שפוסלים את ספר התורה על ידי שמתירים התפירה שלו באחד המקומות, ועל ידי כך אין פגיעה בכבוד הספר בשעה שמוליכים אותו (כה"ח קלה, עד, עפ"י פתה"ד וחק"ל). עוד הלכה השייכת לקדושת ספר תורה, שאין לנגוע בקלף בידיים חשופות, אלא רק בעמודים שעליהם נגלל הספר. כשצריך לסדר הקלף בעת שגוללים את ספר התורה, עוטפים היד במטפחת ומסדרים הקלף. ורק לסופר, לצורך תיקון ספר התורה, מותר לנגוע בידיים חשופות בקלף, וטוב שייטול ידיו לפני כן (שו"ע או"ח קמז, א; הלכה זו הובאה בפניני הלכה ח"ב ע' 239). וכל זה דווקא בספר תורה שכתוב בדיו על קלף, אבל בתנ"ך מודפס מותר לנגוע בידיים חשופות, ובתנאי שהידיים יהיו נקיות.

דין ספר תורה שנפל
במשך השנים והדורות היו אירועים מצערים שספר התורה המקודש נפל לארץ. פעמים שהחזן בעת שהוביל את התורה לבימה נפל ועימו ספר התורה. ופעמים המגביה כשל ונפל ספר התורה מידו. והתעוררה שאלה מה צריך לעשות לאחר אירוע מזעזע שכזה. ברור שבלתי אפשרי להמשיך בסדר היום הרגיל, הרי ספר התורה הוא הגילוי של דבר ה' בעולם, וכשספר התורה מתבזה, כל העולם מזדעזע. ועל כן במשך הדורות נהגו ישראל להתעורר לתשובה אחר נפילת ספר תורה, והיו פונים לגדולי ישראל שיורו להם כיצד לנהוג.

הכל מסכימים שאותו אדם שספר התורה נפל מידו חייב לצום יום אחד, כדי לכפר על בזיון התורה שנתגלגל לידו. ואף על פי שאין לזה מקור בתלמוד וברמב"ם, מכל מקום כבר נהגו כך בכל ישראל, שזה שמידו נפל ספר התורה חייב לצום יום אחד (משפטי שמואל י"ב, תשובת מהר"י ברונא קכז, מ"א או"ח מד, ה, שו"ת חיים שאל ח"א יב), ויש שהורו שיצום שלושה ימים (ישכיל עבדי ח"ז או"ח כ"א). אלא שעדיין יש לשאול האם גם הרואים את ספר התורה נופל צריכים לערוך סדר תשובה, וכן האם מספיק שיצומו יום אחד או שמא ראוי שיצומו כמה ימים? מנהגים שונים יש בזה. יש שחייבו את כל הקהל שנכח בעת נפילת ספר התורה בצום, משום שלכל אחד מהמשתתפים הייתה איזו שהיא אחריות לכבודו של ספר התורה, ויתכן שאם היה שם לב יותר למה שקורה, היה יכול למנוע את הנפילה (אמרי אש או"ח ו'). ויש שהורו שכל חברי בית הכנסת, אף אלו שלא נכחו בעת הנפילה צריכים לצום, משום שלדעתם נפילת ספר התורה היא סימן רע לכל הקהל, שכפי הנראה אינו שומר מספיק על כבוד התורה. וכדי לתקן את הדבר צריכים כל חברי הקהילה לצום שלושה ימים. ורק מי שקשה לו לצום, יפדה את צומו בצדקה (דברי חיים ח"א יו"ד נ"ט). למעשה, דעת רוב הפוסקים שההלכה היא כפי שפסק החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"א י"ב) ובעל ה'ציץ-אליעזר' (ח"ה א'), שלפי המנהג שהתקבל בכל ישראל המפיל חייב לצום יום אחד, ושאר הקהל פטורים מן הצום. אלא שעל רב הקהילה מוטלת החובה למצוא דרכים כיצד לעורר את הציבור לכבד את התורה ולשקוד על תלמודה וקיום מצוותיה. ופעם היו נוהגים לעשות זאת על ידי צומות, וכיום הדגש יותר על ריבוי צדקה לעניים וקביעת זמנים נוספים ללימוד התורה.

זהירות בכבוד ספרים המודפסים
ספרי הקודש המודפסים, כגון חומשים וסידורים, או גמרות וספרי ראשונים ואחרונים, אף שאין קדושתם כקדושת ספר התורה שנכתב בדיו על קלף, מכל מקום יש בהם קדושה וצריך לנהוג בהם כבוד (ט"ז יו"ד רעא, ח).

נזכיר כמה הלכות בקיצור: הרוצה להניח ספר מידו או להעבירו לחברו, לא יזרוק הספר אלא יניחהו בכבוד (שו"ע יו"ד רפב, ה). אסור להכות חברו בספר קודש, וכן אסור להכות בידו על הספר (בית לחם יהודה שם). אין לשבת על ספסל שמונח עליו ספר קודש. ואין להניח ספרי קודש על הרצפה, אלא יניחם במקום מכובד. אם אין לו אפשרות, ישים דבר מה שיחצוץ בין הרצפה לספרים (עיין רמ"א שם רפב, ז). מסופר שכשהיה המהרי"ל רואה ספר שמונח הפוך, היה מנשקו ומיישרו (בית לחם יהודה לסי' רפ"ב). אם נפל ספר קודש לרצפה, נוהגים לנשקו בעת שמרימים אותו ואם נפלו כמה ספרי קודש על הרצפה, יש להזדרז ולהרים תחילה את כולם, ורק אח"כ לנשק את הספרים (שם, ובפ"ת רפב, ז). כשאדם צריך לצאת באמצע לימודו, לא ישאיר הספר פתוח, שאין זה כבודו של הספר שיהיה פתוח בלא שילמדו בו, אלא יסגרנו ויצא. ואמרו דרך סגולה, שמי שמשאיר הספר פתוח משכח תלמודו (ט"ז וש"ך יו"ד רע"ז). אבל מי שיוצא לזמן קצר, אינו צריך לסגור הספר (ערוה"ש רעז, ב).

הואיל וקדושת התורה מרובה מקדושת הנביאים והכתובים, אסור להניח נ"ך על גבי תורה. אבל מותר להניח חומש אחד על גבי חברו. ואם התורה והנביאים והכתובים מודפסים ביחד, מותר לקרוא בכתובים, אף שדפי הנביאים מונחים על גבי התורה (שו"ע ורמ"א רפב, יט). הנביאים והכתובים נחשבים באותה מדרגת קדושהה, ולכן מותר להניח כתובים על גבי נביאים או להפך (ר"ן מגילה ח, ב). וכמובן שמותר להניח נ"ך על גבי ספרים של תורה שבעל פה, ונהגו שלא להניח ספרים של תורה שבעל פה כגון תלמוד ומפרשים וספרי מוסר וכדומה על גבי נ"ך. לפעמים אדם רוצה להגביה את הספר שהוא לומד בו, ומתעוררת שאלה, האם מותר לקחת ספר קודש אחר כדי להגביה את ספר הקודש שבו הוא לומד עתה. נחלקו בזה שניים ממפרשי השולחן ערוך, לדעת בעל ה'מגן-אברהם' מותר (או"ח קנד, יד), ולדעת בעל ה'טורי-זהב' אסור (יו"ד רפב, יג).

אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש
מכבודו של ספר התורה, שלא ייכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא כרוך במטפחת ונתון בתוך התיק שלו. אבל מי שיש לו קמיע מכוסה בעור, ובתוכו שמות מותר לו להיכנס עימו לבית הכסא (שו"ע יו"ד רפב, ד, ו). שאלה שמתעוררת מדין זה היא היא לגבי אדם שרוצה ליקח באופן קבוע בכיס חולצתו סידור קטן או ספר משניות כיס, האם יכול להיכנס עימו לשירותים, או שהוא חייב להוציאו מכיסו לפני שהוא נכנס לשירותים, וכן אדם שכתב לעצמו חידושי תורה על דף, האם עליו להוציאו מכיסו לפני שהוא נכנס לשירותים?

ככלל ברור שדין סידורים וספרי קודש אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, שעם ספר תורה אסור להיכנס לשירותים אפילו אם יכסה אותו בכמה כיסויים, ואילו עם סידורים ומשניות וכדומה מותר להיכנס ובתנאי שיהיו מכוסים. לדעת רוב הפוסקים מספיק שיהיו מכוסים בכיס אחד, ואם כן, כיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר לו להיכנס עם סידור או ספר כיס אחר לשירותים. זאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ. אמנם, יש מחמירים שסוברים שכדי לחצוץ בין הסידור לשירותים, יש לעוטפו בשני כיסויים, ולפי זה, הרוצים להדר יניחו הסידור בתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא עטוף יניחוהו בכיס, ועל ידי כך יהיה מונח בדרך קבע בתוך שני כיסויים, האחד השקית והשני כיס הבגד, ובאופן זה יוכלו להיכנס עמו לשירותים לכל הדעות. אם מדובר על חידושי תורה שכתב על נייר, אין צורך לעוטפם בשני כיסויים, ודי שיניחם בתוך הכיס, ויוכל להיכנס כך לשירותים. וזאת מפני שאין בהם שמות קודש, וגם הכתב שלהם אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה, ולכן קדושתם פחותה, ודי בזה שמסתירם בתוך כיסו 2 .


^ 1. בשו"ע רפב, א, מבואר שאם הספר גבוה עשרה טפחים אין איסור להפנות אליו את הגב. ואף שבחוות יאיר קפ"ד כתב שצריך להיות י' טפחים מעל ראשו. רוה"פ לא הסכימו לדבריו, וכן מפורש בתשובת הרמב"ם פאר הדור ע"ח שהכוונה לגובה י' טפחים מהרצפה. וכ"כ נשמת אדם ג, ג. בט"ז יו"ד רפב, א, מבואר שמותר לרבנים לדרוש כשגבם לארון הקודש כיוון שהוא רשות בפני עצמה. בט"ז או"ח קנ, ב, כתב בשם הלבוש שאין לסדר מקומות כשגבם כלפי ארון הקודש. ובשעה"צ קנ, יג, באר ע"פ הפמ"ג שהסיבה לאיסור מפני שזה דרך קבע. ועיין בשו"ת מנח"י ח"ה ע"ח, ויחו"ד ח"ג יט.
^ 2. לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי שיכסם בכיסוי אחד כשנכנס לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס יכול להיכנס עמם לשירותים. וכך כתב הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ הברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י השבות יעקב ח"א פ"ב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכן כתב ר"ש איגר בהגהתו שם. ק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד, ובשעה"צ הוסיף בשם הפמ"ג שאפילו לבית הכסא שבבית מותר להיכנס עמם בכיסוי אחד. אמנם הזכיר שם דעות מחמירים שצריך שני כיסויים, ומשמע שהבין כן מהגר"ז וא"ר. וכ"כ בשע"ת או"ח מג, ט. ולפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני.
אלא שיש צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכך כתב בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). ואמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב', ושו"ת אהל יוסף ב' כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסוים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). ראוי לבאר כי הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' שאותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה.
מכל מקום לעניינינו, אם יניח הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים יחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (ואם מעל הכיס הוא לובש סוודר או חליפה הרי שזה כיסוי נוסף). ובנוסף לכך לדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד, ועוד שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. לכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס והרוצים להדר, יוסיפו עוד כיסוי. לעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, אפשר להקל יותר, מפני שאין בהם שמות, והכתב שלנו אינו דומה לכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה ולכן כתבתי שגם למהדרים אין צורך לעוטפם בעוד כיסוי בנוסף לכיס הבגד.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il