ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נישואין בין עדות

דף הבית בית מדרש הבית היהודי נישואין וזוגיות שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"א

נישואין בין עדות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה

אם אשה לא יכולה להתחתן עם מי שרוצה בו – זו עגינות
הדבר הראשון שמוזכר בגמרא כסיבה לט"ו באב הוא שבאותו יום "הֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בְזֶה". על זה נאמר "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כְּט"ו בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". הגמרא אמרה שבנות יורשות נחלה הותרו להתחתן ביום זה עם שבטים אחרים.
יש שואלים האם על זה עושים יו"ט? כמה בנות היו בעם ישראל שלא היו להם אחים וירשו ירושה? גם הן היו יכולות להתחתן עם בני שבט שלהם. האם בשביל זה עושים יום טוב לכל ישראל? על זה היה הרב ז"ל עונה ואומר: אם לאחת מבנות ישראל קשה להתחתן, אם אחד מבני ישראל – זה כמו עגינות. עוד יותר זה קשה אם ההלכה אומרת לו לא להנשא. כשנפטרת הבעיה - זה יום טוב.
את ההלכה הזאת הרב היה אומר ועושה. הוא היה משתדל לסייע לזוגות להנשא כשהיו להם עיכובים. בין אם היו עיכובים מצד בני המשפחה ובין אם היו עיכובים בצד ההבדל בחינוך או בזרם של החתן או הכלה. הוא היה רואה בזה סוג של התרת עגונות.

לא להתעלם מהבעיות – לפתור אותם
לפעמים היו זוגות באים כי איזה "רב מקובל" אמר להם שהם לא מתאימים בגלל שמותיהם. ופעם אחת הרב קרא לאחד ה"רבנים" הללו ואמר לו שאם הוא ימשיך בדרכו זו הוא ינדה אותו ברבים. זו לא הייתה דרכו של הרב לאיים בנידוי. אבל במקרה הזה הוא חשש לעגינות של בנות ישראל ולכן הוא עשה כן.
גם היה הרב ז"ל משתדל לקרב ולפשר בין הורים וילדיהם כאשר ההורים היו מתנגדים לנישואים בגלל אהבתם את הילדים שלהם. והסיבות היו יכולות להיות שונות ולפעמים גם צודקות. והיה הרב ז"ל מנסה לפתור את הבעיה. אם על ידי שהיה שולח לפעמים את הבחור או את הבחור להתחזק בישיבה או במדרשה לפני הנישואין. אבל לא היה אומר להם אל תתחתנו בגלל הבדלים בקיום מצוות. תתחזקו ותתחתנו.
תמיד היה הרב ז"ל אומר לזוגות כאלה. גם אם על פי ההלכה אתם צודקים ואין להורים זכות להגיד לכם עם מי תתחתנו. תקשיבו לדבריהם ואחר כך תחליטו בעצמכם. גם היה אומר כי אפילו אם ההורים טועים – חובת כיבוד אב ואם לא בטלה. וצריך לנהוג בהם כבוד גדול אפילו אם אומרים שלא יבואו לחתונה או איומים אחרים. חובת הכבוד להורים – תמיד קיימת. והיה מציע לזוגות כאלו לשלוח אל ההורים אדם נכבד, מישהו שדבריו נשמעים להם. שהוא ידבר איתם ויסיר את ההתנגדות שלהם.
אם היה הבדל בין הבעל לאשה בזרם תורני. אחד היה חרדי ואחד ציוני. אחד ליטאי ואחד חסידי. וכן כל ההבדלים הללו בצבעי הכיפות ובמקום שאליו שולחים את הילדים ללמד. היה אומר להם לפני החתונה תקבעו מי יהיה הרב שאתם מקבלים עליכם שניכם. אם יהיו שאלות במהלך החיים שלא תגיעו ביניכם להבנה. תשאלו את אותו הרב. בדרך כלל עם השנים היו מוצאים שני בני הזוג את הדרך הנבונה ולא היו צריכים להגיע לרב, אלא לעיתים רחוקות אם בכלל.

נשואים בין עדות שונות – יום טוב

מרן הרב זצ"ל היה דורש כל שנה בשנה זו על ימינו אלו שהותרו שבטים לבא זה בזה הכוונה היא על כל הגלויות שבאו והתקבצו ממדינות שונות. כל אחד עם מנהג אחר, והיו בתחילה מתנכרים זה לזה. לא אוכלים זה אצל זה לא מתפללים זה אצל זה. ולא מתחתנים זה עם זה. ובימינו ברוך ה' שהתקרבו השבטים והגלויות השונות והתרבתה בהם האהבה והשלום. יותר ויותר זוגות נישאים ספרדים עם אשכנזים ושבטים הותרו לבא זה בזה. ועל זה צריך גם להאמר לֹא היה דבר טוב לְיִשְׂרָאֵל כמו העובדה שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בְזֶה. שיש נכונות ויש חתונות של עדות שונות אלו עם אלו.
הרב ז"ל היה מזכיר את הסבתא של הרב חיד"א ז"ל שהייתה אשכנזיה והתחתנה עם ספרדי, ובזמנו זה היה מאורע יוצא דופן. וכך היה עם גדולי ישראל האחרים, ההורים של האר"י הקדוש. היו משתי עדות שונות. אביו אשכנזי ואמו ספרדיה. גם רבי יוסף קארו ז"ל היה נשוי לאשה אשכנזיה. ומשפחתו של החיד"א המשיכה בדרכם.
גם בהמשך הדורות בצפת היה חכם גדול בשם רבי חיים סתהון זצ"ל שהיה רב בצפת וכתב את מנהגי צפת בספר ששמו "ארץ החיים" וגם הוא היה בן למשפחה מעורבת. בזמנם זה היה חריג, אך היום זהו דבר מקובל "הותרו זה בזה" וספרדים מתחתנים עם אשכנזיות ולהיפך. אומנם יש בזה בעיות הלכתיות והיה הרב ז"ל אומר לכל השואלים, שאחרי החתונה יבואו ויפתור לכם את כל הבעיות.

הפתרון
יש חילוקים בין עדות בגלל מנהג ויש מעיקר הדין, יש דברים שעדה מסויימת מחמירה בדבר אחד ומקילה בדבר אחר. הספרדים מחמירים בעניין בשר בחלב, לעומת זה האשכנזים מחמירים בקטניות בפסח. הספרדים מחמירים בחימום והטמנה בשבת האשכנזים מקילים. גם בין עדות שונות אחרות יש חילוקים. יש שלא אוכלים אורז בפסח ויש עדות שכן אוכלים אורז. יש עדות באשכנזים שלא אוכלים שרויה וישנם שכן אוכלים שרויה.
מנהגי הבעל - בעיקרון האשה שמתחתנת הולכת לפי ההלכה של בעלה בעניני הבית. אמנם את ברכת המזון והתפילה יכולה להמשיך לברך ולהתפלל בדרך שלה, בנוסח שלה. היא לא צריכה בבת אחת לשנות את ההרגל, אבל היא צריכה ללמוד את סדר התפילה של בעלה כדי שבחינוך הילדים בעתיד תלמדם לפי השיטה של בעלה.
קולות של הבעל- אם אשה רוצה לנהוג בקולות שנוהג בעלה אחרי החתונה עושים לה "התרת נדרים". ומהי ההתרה? שואלים אותה: אילו ידעת שתתחתני עם בעל מעדה אחרת האם היית נוהגת בחומרא זו כנדר. והיא אומרת: "אלו ידעתי שאתחתן עם בן עדה אחרת, הייתי אומרת "בלי נדר" כשהייתי מתחילה לנהוג בחומרות בית הורי".
ואע"פ שלא הבחורה הזאת יצרה את החומרא אלא דורות לפניה נהגו כך. עושים "התרה" מהיות טוב. שהתרה זו היא לא מעיקר הדין, כי מלכתחילה האשה לא קיבלה על עצמה את החומרות של בית אביה לתמיד. היא ידעה שתתחתן בעזרת ה' ברבות הימים. וכל מה שנהגה הוא היה על תנאי – עד שתתחתן. עם זאת עושים את ההתרת נדרים – מהיות טוב.
בלי כפיה – מרן הרב ז"ל היה מנהיג את הבעלים ואומר להם: אל תכפה על אשתך להתנהג בקולות שלך, אם היא רוצה להחמיר ולא לאכול אורז בפסח - תחמיר. אלא אם כן זה מפריע להנהגת הבית שאז צריך להתישב בדבר, בשפה ברורה ונעימה.

ללמד את ההלכות של כולם בכל שיעור
והיה הרב ז"ל מקפיד בכל ספריו ללמד את ההלכות גם של הספרדים וגם של האשכנזים. הוא היה אומר שברוך ה' בכל בית ספר ובכל שיעור יש היום תלמידים מכל העדות והמלמד צריך ללמד לכולם ולא לזלזל ח"ו באחת העדות.
גם הספרים שהרב ז"ל היה כותב – היו לכל העדות. כי כך צריך ללמד תורה. והיה גם אומר כי אם יש מישהו שפוסק הלכה שלא כמו שאנחנו נוהגים – לא להחשיב אותו טועה ואת המעשים שלו כאיסור. והיה נזהר מאוד לא לומר טמא או אסור על שאלות שהיו מביאים לפניו. אלא טוב או לא טוב. או תחפשו אחר. או תחליפו. שמא יהיה מי שיתיר ולמה לאסור מה שאחרים מתירים.
גם היה אומר שיש פסק הלכה של ארץ החיים שהוזכר לעיל שאומר כי כשאוכלים אצל עדה אחרת, אף שהיא נוהגת במנהגים שונים בהלכה. לא אומרים להם שצריך להכשיר את הכלים שלהם, כי הם לא נוהגים על פי דרכנו.
והיה מזכיר את ההלכה שמופיעה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קיב טו) "מי שנזהר מפת עובד כוכבים, מותר לאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ממנו, ואף על פי שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל - אינו חושש" . והביא הרמ"א שם: "יש אומרים דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין - מותר לאכול עמהם משום איבה וקטטה, הואיל ואם לא יאכל עמהם פת שהוא עיקר הסעודה, התירו לו משום איבה. ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין". לאכול את האוכל עצמו. אבל בכלי של האוכל מותר לאכול. ולכן מותר לספרדים לאכול בכלים של אשכנזים למרות שהם לא מקפידים על בשר חלק. ומותר לאשכנזים לאכול בפסח בכלים של ספרדים למרות שהם אוכלים קטניות ואורז. וכן על זה הדרך.

ספר תורה ותפילין ומזוזות של עדות שונות
והיה פוסק הרב ז"ל כי לכתחילה צריך אדם ללבוש את התפילין או את המזוזות של המסורת של בית אבא שלו. אבל אם ספרדי התפלל בבית כנסת של אשכנזים – הוא יוצא ידי חובה בתפילה ובקריאת התורה. ואם יקראו לו להיות שליח ציבור – יתפלל עימהם לפי הנוסח שלהם. ואם מתפלל בינו לבין עצמו ביחיד – יתפלל בנוסח שלו.
ולא יהיה שונה מהמתפללים. אם הם עומדים לא ישב. ואם הם יושבים לא יעמוד. והיה אומר לבחורי ישיבה ספרדים שלומדים במקום שרובו ככולו אשכנזים, שלא יתגלחו בימי בין המצרים כמנהג האשכנזים שלא יהיה כמו אגודות אגודות. זה נאמר ואף שאין בזה איסור של "לא תתגודדו" – עם זאת צריך להרבות את האהבה ולא את המפריד.

האַהֲבָה וְרֵעוּת – מבטלת את תשעה באב
במסכת יבמות (דף יג ע"א) מובא פסוק שנאמר על השאלה שנשאלה לזכירה הנביא על ביטול צום תשעה באב. מתי הוא יתבטל. ואמר להם זכריה הנביא "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אַהֵבוּ" כשזה יקרה – יתבטלו כל הסיבות לתשעה באב והגאולה תבוא. את הפסוק הזה הגמרא דורשת על בית שמאי ובית הלל שחלקו בינהם בדברים מורכבים מאוד שחלקם קשורים לדיני ממזרות ונישואין וכך אומרת הגמרא:
"בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לְאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. חָלְצוּ - בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. נִתְיַבְּמוּ - בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵית שַׁמַּאי מִלִּשָּׁא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלוּ מְטַמְּאִין - לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּב אֵלּוּ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאַהֲבָה וְרֵעוּת נוֹהַגִּין זֶה בְזֶה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר, (זְכַרְיָה ח) "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אַהֵבוּ". אכי"ר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il