ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נופים ומקומות א' | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים ג ברכות השבח והראיה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (14 ד') הורד mp3
שלח לחבר

תשס"א

נופים ומקומות א'

סוגי ברכות



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

ברכות הטבע
בדרך-כלל הננו חולפים על פלאי הבריאה מבלי לשים לב לגדולתם ולעצמתם. הננו רגילים לראות את השמש זורחת ושוקעת, את הגשם היורד בחורף, והחום שמתגבר בקיץ, ואיננו מתפעמים מהחכמה, העצמה, והתאום הנפלא שמתגלה בהם. אבל לפעמים הננו נפגשים עם נופים מיוחדים ומרשימים, כמו ימים או נהרות גדולים, הרים גבוהים, גבעות מיוחדות, או מדבר גדול, ואז הננו מתרגשים ומתפעמים, ובאותה עת נפתח לבנו להתבונן בפלאי הטבע, לברך ולהלל את הבורא. לשם כך תיקנו חכמים ברכה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית" (ברכות נד, א; שו"ע רכח, א-ג).

התנאי העיקרי לברכה זו, שאכן הנופים יהיו מרשימים ומעוררי התפעלות. ים הוא תמיד מרשים, ולכן על כל ים מברכים את ברכת "עושה מעשה בראשית". וגם על ימה מברכים ובלבד שיש בה מים רבים בכל ימות השנה, ואינה מעשה אדם. למשל, על ראיית הים התיכון או ים כנרת מברכים "עושה מעשה בראשית", אבל על ימה שנוצרה על ידי הקמת סכר, אפילו אם תהיה גדולה מאוד, אין לברך, משום שאינה "מעשה בראשית" 1 . וכן לגבי נהר, רק על נהר שאפיקו נשאר כפי שהיה מעת בריאת העולם מברכים, אבל אם על ידי פעולות אנושיות שונה אפיקו, אין ניכר בו כל כך כוח הבריאה, ולכן אין מברכים עליו. ועוד תנאי ישנו לגבי נהרות, שרק על נהרות גדולים מברכים, דהיינו גדולים לפחות כמו נהרות הפרת והחידקל שהתורה קראה להם גדולים (בראשית ב, יד), וקל וחומר שעל נהרות יותר גדולים כדוגמת הנילוס, הוולגה, הריין, האמזונס והמיסיסיפי מברכים ברכת "עושה מעשה בראשית". אבל על נהר הירקון ודומיו, ברור שאין מברכים, כי אינו גדול ומרשים כל כך. וכן לגבי הרים וגבעות ומדבריות. רק על הר גדול במיוחד מברכים, אבל על הרים רגילים כדוגמת הרי יהודה, שומרון והכרמל אין לברך. ועל הר חרמון שהוא גבוה ומרשים יש לברך. וכן יש לברך על ראיית האלפים, הפירנאים, ושאר הרים גדולים ומפורסמים בעולם. כך גם לגבי מדבר, רק על מדבר גדול במיוחד כמדבר סהרה מברכים, אבל על מדבר קטן כמדבר יהודה אין מברכים. וכשיש ספק, עדיף לומר את הברכה ללא שם ומלכות.

לגבי גבעות, המדד הקובע לעניין הברכה אינו תלוי בגודלן אלא בצורתן, שאם נבראו בצורה מרשימה במיוחד, כגון שיש להן צוקים תלולים ומחודדים - מברכים על ראייתן. למשל על ראיית צוקים מרשימים במדבר יהודה יש לברך, וכן מברכים על ראיית גמלא או מצדה או הסרטבה, שיש להם מראה מיוחד ומרשים. אבל על הר או גבעה רגילים כמובן שאין מברכים 2 .

כל כמה זמן מברכים

למדנו שעל ראיית גבעות מיוחדות, הרים, ימים ונהרות גדולים, המעוררים התפעלות והתרגשות, מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". אלא ברור שאדם הרואה בכל יום אותו ההר, ואפילו יהיה הגבוה בעולם, ההרגל יגרום לו שלא יתרגש ויתפעם ממראהו, ואין נכון שיברך על כך. ולכן קבעו חכמים, שיש לברך על כל הנופים המיוחדים הללו, בתנאי שבמשך שלושים הימים האחרונים לא ראינו אותם. לדוגמה, מי שגר ליד החרמון, אינו יכול לברך בכל יום ברכת "עושה מעשה בראשית", אלא רק אם יעברו עליו שלושים יום בלא שראה אותו, אזי כשיראהו שוב - יוכל לברך. ועוד צריך לדעת, שעל ראיית כל הר והר צריך לברך ברכה בפני עצמה, ולכן גם מי שגר ליד הר החרמון, אם יטוס לחוץ-לארץ ויראה את הרי האלפים, יברך "עושה מעשה בראשית", משום שראיית האלפים בשבילו היא דבר חדש.

אם רואים כמה הרים גבוהים ביחד, מברכים ברכה אחת על כולם. אבל אדם שרואה במשך היום כמה הרים גדולים בזה אחר זה, יברך על כל אחד ואחד "עושה מעשה בראשית". וכן הדין לגבי ראיית נהרות גדולים, שמי שגר ליד נהר גדול לא יברך על ראייתו, מפני שהתרגל למראהו. אבל אם יסע ויראה נהר אחר, יברך עליו. ואפילו אם יראה ביום אחד כמה נהרות גדולים, מאחר שכל נהר מיוחד לעצמו, על כל אחד ואחד יברך מחדש את ברכת "עושה מעשה בראשית".

לפי זה, אדם שנוסע לטייל בארץ למקומות שלא ביקר בהם במשך שלושים יום, יכול לברך במשך יום אחד כמה פעמים "עושה מעשה בראשית". למשל אם יסע לצפון, כשיראה את הכינרת יברך פעם אחת, ואחר כך כשיעפיל לגמלא יברך פעם שנייה, ולאחר מכן כשיתקרב לחרמון יברך פעם שלישית. וכן אדם שיסע למדבר יהודה ויראה כמה הרים בעלי מצוקים מרהיבים, על כל מראה ומראה - יברך "עושה מעשה בראשית".

הים הגדול
למדנו שהרואה ים או ימה, מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". כל זה אמור לגבי ימים או ימות רגילים, אולם על ראיית הים הגדול נתקנה ברכה מיוחדת, כפי שמובא במשנה (ברכות נד, א): רבי יהודה אומר: הרואה את הים הגדול מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה את הים הגדול". אלא שיש לברר על איזה ים חלה ההגדרה 'הים הגדול'. ברור שהאוקיינוסים הענקיים נקראים 'ים גדול', אלא שהספק הוא לגבי הים-התיכון. לדעת בעל השולחן-ערוך (או"ח רכח, א), הים הגדול הוא "הים שעוברים בו לארץ-ישראל ולמצרים", כלומר על הים-התיכון יש לברך את ברכת "שעשה את הים הגדול". ויתכן שקוראים לו הים הגדול למרות שאינו גדול כמו האוקיינוסים, משום שסמיכותו לארץ-ישראל מקנה לו חשיבות וגדולה. אולם לדעת המגן-אברהם (רכח, א), הים הגדול הוא דווקא האוקיינוס, שהוא הגדול מכל הימים, ולכן נתקנה לו ברכה מיוחדת, אבל על הים-התיכון יש לברך את הברכה של הימים הרגילים, היינו "עושה מעשה בראשית".

ואם-כן למעשה, אדם שמפליג או טס לאמריקה, בשעה שיראה את האוקיינוס האטלנטי יברך "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה את הים הגדול". וכן אם מפליג לכיוון האוקיינוס ההודי או השקט, על כל אחד מהאוקיינוסים מברך ברכת "שעשה את הים הגדול". אולם בשעה שרואים את הים-התיכון, מאחר שיש ספק אם ברכת "הים הגדול" נתקנה עליו, יברך את הברכה הכללית שנתקנה לכל הימים, שהיא ברכת "עושה מעשה בראשית" (שו"ת מנחת יצחק א, קי) 3 .

רעידות אדמה וסופות
לפעמים אדם נפגש עם תופעות טבע מרעישות, כדוגמת רעידת אדמה או סופת טורנדו, והוא כולו מתמלא חיל ורעדה. השאלה שמעניינת אותנו כאנשים השואפים להתקדם, להתעלות ולהתפתח, מה המשמעות של התופעות האלו לגבינו, או במלים אחרות כיצד אנחנו צריכים להתייחס אליהם. לשם כך תיקנו חכמים שבעת שניפגש עם תופעות טבע מרעישות נברך אחת משתי ברכות: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית" או: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". ועל ידי הברכה שנברך נזכור מיד את בורא העולם שכוחו וגבורתו בכל העולם, וכך אותו ארוע מרעיש ישמש בסיס לחיזוק האמונה.

הטעם לכך שחכמים קבעו שאפשר לברך אחת משתי הברכות, משום שבתופעות המרעישות הללו אפשר להתבונן בשני פנים, האחד בבריאה המופלאה שכוללת בתוכה כל מיני ארועים מופלאים שבהתלכדותם יחד יוצרים את כלל חוקי הטבע. להיבט זה מתאימה הברכה "עושה מעשה בראשית". והפן האחר שבארועים הללו, שהם מרעישים ומפחידים, ודרכם ניתן לראות את כוחו וגבורתו של הבורא, ולהיבט זה מתאימה הברכה: "שכוחו וגבורתו מלא עולם".

על חמש תופעות מופלאות ומרעישות יש לברך את אחת משתי הברכות הנזכרות:
א . על ראיית כוכב שביט שטס בשמיים.
ב . על רעידת אדמה.
ג . על ברקים.
ד . על רעמים.
ה . על רוחות סוערות במיוחד כסופת הוריקן או טורנדו.

אם נשבה רוח חזקה מאוד, אבל עדיין אין זו סופה זועפת, יברך עליה ברכת "עושה מעשה בראשית", משום שרק על סופות זועפות במיוחד ניתן לברך גם את הברכה "שכוחו וגבורתו מלא עולם" (שו"ע רכז, א).

רעמים וברקים
כפי שלמדנו, על ברקים ורעמים תקנו חכמים לברך אחת משתי ברכות, ברכת "עושה מעשה בראשית", או ברכת "שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכיוון שגם על הברק וגם על הרעם צריך לברך, נוהגים כיום לברך תחילה על ראיית הברק "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית", ואח"כ בעת שמיעת הרעם, שהוא מפחיד ומרטיט ובו ניכרת יותר גבורת הבורא, מברכים: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם".

אדם שכבר ברך פעם אחת במשך היום על ראיית ברקים ושמיעת רעמים, גם אם יראה שוב באותו יום ברקים וישמע רעמים - לא יברך עליהם, ואף-על-פי שכל ברק ורעם נוצר בפני עצמו, מכל מקום מאחר שהם נוצרו מתוך אותה מערכת עננים, עולה ברכה אחת על הברקים ואחת על הרעמים לכל הברקים והרעמים של אותו היום. אבל למחרת אם יראה ברק או ישמע רעם - יברך שוב. אמנם יש מקרה שאפילו באותו יום יברך שוב: אם נסתלקו העננים לגמרי, ולאחר זמן שוב נתכסו השמיים בעננים והחלו ברקים ורעמים, מאחר שמדובר במערכת עננים אחרת לגמרי, יברך עליהם מחדש.
את הברכות על ברקים ורעמים יש לברך בסמוך לראייתם או שמיעתם. אבל אם עבר זמן - לא יוכל לברך. וזמן ההפסק הוא 'תוך כדי דיבור', כלומר זמן שניתן לומר בו שלוש מילים. אם עבר זמן כזה מעת ראיית הברק, לא יוכל להתחיל את הברכה. אלא ימתין לראיית הברק הבא - ואז יזדרז לברך מיד 'תוך כדי דיבור'. וכן לגבי שמיעת רעם (שו"ע או"ח רכז, ב, ג; ומ"ב שם).

אדם שנמצא באמצע אמירת ברכות קריאת שמע, וראה ברק או שמע רעם, אם הוא נמצא באמצע הברכה או באמצע פרק מפרקי קריאת שמע, לא יפסיק כדי לברך על הברקים והרעמים. אבל אם הוא נמצא בין ברכה אחת לחברתה או בין פרק לפרק, מאחר שזו מצווה עוברת, כי יתכן שלא יראה אחר-כך עוד ברקים, יכול להפסיק ולברך על הברקים והרעמים (מ"ב סו, יט). ואם שמע באמצע פסוקי דזמרה, גם באמצע המזמור יכול להפסיק ולברך.

בתי עבודה זרה
לעיתים אדם נתקל בדרכו במקום שעובדים בו עבודה-זרה. אדם מאמין, מתרגש ומזדעזע מכך, ושאלה גדולה מתעוררת אצלו: איך הקב"ה רואה אנשים חוטאים ועובדים עצים ואבנים, ושותק? אבל מיד לאחר מכן עליו להתיישב בדעתו ולהבין שהקב"ה מנהיג את העולם בסבלנות, ונותן לבני האדם להגיע בעצמם אל האמת ללא התערבות נסית, ורק אם זמן ממושך טועים אנשים וחוטאים, אזי בדרך טבעית הוא מבטל את העבודה הזרה. וכדי לקבוע בליבנו את הידיעה הזו קבעו חכמים שכל הרואה עבודה-זרה, יברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו".
ומברכים דווקא כשרואים את העבודה הזרה ממש, היינו את הפסל או המזבח, אבל אם רואים את הבניין שבו העבודה הזרה, אין לברך (ב"ח).

אם ראה שוב אותה עבודה-זרה בתוך שלושים יום לראייה הראשונה, לא יברך שנית, ואם עברו שלושים יום, יברך שוב. ואם ראה עבודה-זרה אחרת, אפילו בתוך שלושים יום לראייה הקודמת יברך שוב, מפני שעל עבודה-זרה זו עדיין לא ברך. וכיום, כתב הרמ"א, נוהגים שלא לברך ברכה זו. ויתכן שהטעם לכך הוא, שכל הברכות הללו נתקנו על דברים שאין רגילים לראותם בכל יום, ובראייתם יש חידוש. ומאחר שהיהודים התגוררו בין הגויים, והיו רואים תדיר את בתי העבודה-זרה שלהם - לא נהגו לברך. ויתר על כן, אפילו אדם שבאופן אישי לא ראה אותה עבודה-זרה במשך יותר משלושים יום, גם הוא לא היה מברך על ראייתה, שהואיל ולרוב הציבור אין בראייה זו כל חידוש, אין נכון לברך עליה (מ"ב רכד, ג עפ"י א"ר) 4 .

אדם שרואה מקום שבעבר עבדו בו עבודה-זרה ולאחר מכן נעקרה אותה עבודה-זרה מן המקום ההוא, יברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעקר עבודה-זרה מארצנו", (ובחוץ לארץ: במקום "מארצנו" יאמר: "מהמקום הזה"), ואחר כך יוסיף ויאמר: "כשם שעקרת אותה מהמקום הזה, כן תעקור אותה מכל המקומות והשב עובדיהם לעובדך". וכך יברך על כל מקום ומקום שהיתה בו עבודה-זרה והתבטלה. ומסתבר שעל כל מקום ומקום יברך פעם אחת בכל ימי חייו, משום שלאחר שראה פעם אחת, אין בראייה הנוספת, אפילו אם היתה לאחר שלושים יום, חידוש מספיק גדול שמחייב לברך שוב. בברכה זו אנו קובעים בליבנו את הידיעה שה' מנהיג את עולמו, ואף אם נראה שאותה עבודה-זרה התבטלה מעצמה, כגון שעובדיה התייאשו ממנה, או שאויביהם גברו עליהם, צריך לדעת שהכל מסודר ומונהג על ידי הקב"ה. שאמנם רבונו של עולם האריך אפו ולא העניש מיד את החוטאים שעבדו עבודה-זרה, אולם בסופו של דבר לא יתכן שעבודה-זרה תשאר על כנה, וה' יתברך מטהר את עולמו ועוקרה ממקומה.

עוד חשוב לציין בעניין זה, שבכלל האיסור להתרחק מעבודה-זרה נכלל גם האיסור לבקר בכנסיות וקתדרלות כדי לחזות שם ביצירות האומנות, שנאמר (ויקרא יט, ד): "אל תפנו אל האלילים", ולמדו חז"ל שאסור להסתכל בציורים הקשורים לעבודה-זרה (שבת קמט, א; שו"ע יו"ד קמב, טו).


^ 1 . באופן פשוט יש לברך על ים-המלח וים-סוף "עושה מעשה בראשית", וכן נוהגים. אולם בספר "אהלך-באמיתך" טז, טז, שיש אומרים שלא לברך, מפני שהם נוצרו לאחר בריאת העולם, ים המלח בעקבות מהפיכת סדום ועמורה, וים סוף בעקבות חטאי דור אנוש שהציף עליהם ה' הים (נימוקי או"ח רכח, ובפרדס פרי תבואה להגר"י שווארץ מירושלים).
^ 2 . יש לעיין מה דין התבור, הארבל, האם יש להם מראה מיוחד כגבעות שמברכים עליהם? וכן יש לעיין לגבי הר מירון, האם נחשב כהר גדול שמברכים עליו. ויתכן שתלוי הדבר בהתרגשות הלב, שמי שמתרגש יברך, וצ"ע.
^ 3 . אמנם יש סוברים שמחמת הספק גם על האוקיינוסים מברכים "עושה מעשה בראשית", שמא דווקא הים התיכון נקרא הים הגדול ולא האוקיינוסים, עיין שו"ת בצל החכמה ח"ב יב-טו, ילקוט יוסף ח"ג רכח, ד.
^ 4 . לפי זה יתכן שכיום יושבי הארץ, שאינם רגילים כל כך לראות עבודה זרה, כשיראו אותה יברכו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il