ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ראיית אנשים ובריות משונות | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים ג ברכות השבח והראיה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (26 ד') הורד mp3
שלח לחבר

תשס"א

ראיית אנשים ובריות משונות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

ראיית חכמי ישראל וחכמי אומות העולם
לפעמים אדם נפגש עם אחד מגדולי החכמים, וכל כולו מלא התפעלות והערצה כלפי גאונותו המופלגת. אכן ראוי שנכבד ונוקיר את החכמה, אבל יחד עם ההערצה כלפי החכמים, יש לזכור שבורא העולם הוא גם בורא החכמה. ולכן תקנו חכמים לברך ברכה בעת שרואים אדם חכם במיוחד.

הרואה חכמי ישראל אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו". והרואה חכמי אומות העולם אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם" (ברכות נח, א; שו"ע או"ח רכד, ו-ז). ההבדל בברכות נעוץ בהבדל שבין חכמת התורה לחכמות החיצוניות. שחכמת התורה היא החכמה האלוקית שמגמתה תיקון העולם באור האמונה והמוסר, ולא ניתן להבינה לאמיתתה בלי יראת שמיים ודבקות בה'. ולכן חכמי ישראל הם יראי ה'. ואותם חכמים גאונים שחדרו לעומק הבנת התורה כביכול יש להם שותפות עם הקב"ה בחכמת התורה, ולכן בנוסח הברכה עליהם אומרים "שחלק מחכמתו ליראיו" היינו שנתן להם חלק בחכמה האלוקית. אבל החכמות החיצוניות אינן קשורות באופן ישיר לחכמה האלוקית, ואינן נחשבות לחלק ממנה. ולכן נוסח הברכה על חכמי אומות העולם בחכמות החיצוניות הוא "שנתן מחכמתו לבשר ודם" (עיין בית יוסף סי' רכ"ד). אדם שבטעות החליף וברך על חכם מישראל את הברכה של חכמי אומות העולם, יצא ידי חובה, משום שהמשמעות היסודית של שני הנוסחים אחת, שמקור החכמה מה' והוא נתנה לבני אדם (אהלך באמיתך יד, א).

נשאלת השאלה מה צריך לברך כשרואים חכם יהודי שאינו מצטיין בחכמת התורה, אולם בחכמות חיצוניות גילה גאונות. האם לברך עליו "שחלק מחכמתו ליראיו" כפי שמברכים על חכם יהודי, או שמא הברכה הזו נתקנה דווקא לחכמים בחכמת התורה, ואזי יש לברך עליו "שנתן מחכמתו לבשר ודם". במלים אחרות האם ההבדל שבין הברכה על חכם יהודי לגוי נובע מההבדל היסודי בין עם ישראל, שנקראים בנים לה', לבין שאר אומות העולם, ואזי גם על חכם יהודי בחכמות הטבע יברכו "שחלק מחכמתו ליראיו" (התעוררות תשובה א, ס; אהלך באמיתך יד, א). או שההבדל בברכות נובע מההבדל שבין חכמת התורה לחכמות חיצוניות, ולפי זה על חכם יהודי בחכמות הטבע יברכו "שנתן מחכמתו לבשר ודם" (גדולת אלישע רכד, ח). למעשה מאחר שבשני הנוסחים יוצאים ידי חובה, רשאי המברך להחליט באיזה נוסח יברך.

האם מברכים בזמן הזה ועל מי?
למדנו בפסקה הקודמת את הברכות שיש לברך על חכמי ישראל ועל חכמי אומות העולם. אלא שכמה פוסקים אמרו שכיום לא נהגו לברך ברכות אלו. יש אומרים שבמשך הגלות נתמעטו הדורות ואין כיום גאונים וחכמים מופלגים שראוי לברך עליהם ברכה זו (חסד לאלפים רכד, יב). ויש אומרים שהואיל וקשה למדוד ולהכריע מי הוא חכם גאוני שראוי לברך עליו ברכה כזו ומי לא, לכן נהגו שלא לברך ברכות אלו כלל (ערוך השולחן רכד, ו). ולמעשה הורו אותם פוסקים, שבכל עת שרואים חכם גדול, יאמרו את נוסח הברכה ללא שם ומלכות. על חכם מישראל יאמרו: "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו", ואם יראו חכם נכרי יאמרו: "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם" (כן מסיק בשו"ת ציץ אליעזר יד, לז). אולם לדעת הרבה פוסקים, גם היום יש לברך ברכות אלו כפי שנפסק בשולחן ערוך (או"ח רכד ז-ח), ובחיי אדם (סג, ח). וכן נהגו הרבה רבנים שנפגשו עם חבריהם שהיו מופלגים בתורה ובגאונות, וברכו את הברכה בשם ומלכות (שו"ת שלמת חיים א, נד; יחו"ד ד, טז).

אם כן, לפי דעת רוב הפוסקים, בכל עת שרואים תלמיד חכם שיראתו קודמת לחכמתו, ונודע שהוא חכם מופלג על ידי שיעוריו וחידושיו הגאוניים, או על ידי הספרים שחיבר, או פסקי הלכות שהכריע, יש לברך על ראייתו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו". וכן כשרואים חכם מחכמי אומות העולם שידוע כחכם וגאון באחד מן המדעים, כלכלה, מתמטיקה או אחד ממדעי הטבע, ובעבודתו תרם תרומה נכבדה למדע ולאנושות, יש לברך על ראייתו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם". אמנם אם אותו חכם גוי אינו שומר שבע מצוות בני נח, אין ערך לחכמתו, ואין לברך עליו. שבע מצוות בני נח כוללות את כל יסודות המוסר והצדק האנושי. כגון לא לרצוח, לא לגנוב, לא לנאוף, לא לעבוד עבודה-זרה ולהעמיד בתי משפט שישפטו בצדק בין איש לרעהו. וחכם שלא הצליח להבין את ערכן של המצוות היסודיות הללו, אין ערך לחכמתו, ואין ראוי לברך עליו (שו"ת מנחת אלעזר ח"ה ז, ד).

הרואה אותו חכם פעם נוספת, אם לא ראהו יותר משלושים יום - יברך שוב, כפי הכלל של כל ברכות הראייה.

מלך ישראל ומלך גוי
ראיית מלך ללא ספק יוצרת התרגשות גדולה. הנה ישנו כאן אדם שביסודו הוא נראה ככל אדם אחר, אולם מעמדו מעל ומעבר לשאר בני האדם. הכל מכבדים אותו, ויש בידו כוח ועצמה לשלוט בחבריו בני האדם, לקבוע את גורלם, ולשפטם לדין או לחסד, לחיים או למוות. ברור אפוא שראיית מלך הינה ארוע מרגש ומסעיר, וכדי לכוונו ולרוממו תקנו חכמים לברך ברכה, שבה הננו מביעים את האמונה שביד ה' המלוכה, והוא זה שנתן לאנושות יכולת ליצור את מעמד המלוכה, והוא גם זה שהעניק מכבודו למלך זה שעומד לפנינו. אין הבדל בין מלך למלכה, ואף אם יש מלכה שבידה סמכויות המלכות, מברכים עליה את ברכת המלכים (שו"ת בצל החכמה ח"ב יט).

חשוב לציין שאין בתקנת הברכה משום קביעת עמדה, האם מלך זה הוא צדיק או רשע. נביאי ישראל וחכמיו מעולם לא התייחסו למלכים בהערצה עיוורת, להיפך, הם היו המבקרים הגדולים ביותר של המלכים. אבל ברכה יש לברך על ראיית כל מלך, ואפילו אם הוא רשע (שו"ת לב חיים ח"ג נ"ה). משום שבכל אופן למעשה זהו המלך, וצריך להאמין שהכל בידיו של הקב"ה, ולבטא את האמונה הזו בברכה. ועל ידי כך להשריש בתוכנו את הידיעה שה' הוא ממליך המלכים, והוא שנתן מכבודו לבשר ודם. ואף שזהו מלך רשע, יתכן שעצם מלכותו נועדה כדי לעוררנו לתשובה ולתיקון. ומסתבר שאם נטיב דרכנו, ימצא בידינו הכוח והסייעתא דשמייא להורידו מכסאו, אולם בינתיים הוא המלך. וכדאי להוסיף, שאדרבה, דווקא על ידי אמירת הברכה מתחזקת העמדה הרוחנית העצמאית כלפי המלך, שהרי בברכה אומרים שהקב"ה הוא מקור הסמכות והכבוד, ואם כן תורת ה' וערכי הנצח עדיפים וקודמים לצווי המלך.

ישנו הבדל משמעותי בין מלכי ישראל למלכי הגויים. בדרך כלל מלכי הגויים היו גאים ואכזרים, ולא ראו במלכותם שליחות אלוקית, להנחיל את ערכי התורה והמוסר לעולם. אולם מלכי ישראל היו עוסקים בדרך כלל בהנחלת התורה לעם, והיו ידועים אפילו בעיני הגויים כמלכי חסד 1 . וכדי שכך יהיה צוותה התורה את המלכים כמה מצוות, שלא ירום לבבו מאחיו, שלא ירבה לעצמו כסף וזהב יותר ממה שנצרך, שיכתוב לעצמו ספר תורה קטן ולכל מקום שילך יקח עמו את ספר התורה. ומפני ההבדל הזה, ישנו הבדל בנוסח הברכה. הרואה מלך ישראל מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו". והרואה מלך גויים מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם".

אמרו חכמים שיש מצווה ללכת ולראות מלך. ואף אם אינו ידוע כצדיק, אע"פ כן ישנה מצווה לילך ולראותו. משום שחשוב שאדם יתבונן בסדרי העולם, ויכיר את הכוח והכבוד שבשררה, וידיעה זו תוכל לשמש לו בסיס להבנת ערכי התורה והאמונה, שמעלתם נצחית וגבוהה לאין ערוך מהכבוד הזמני החולף של המלכים בעולם הזה. ומי שכבר ראה את המלך, אין מצווה שירוץ ויראה אותו שוב, ורק אם יבוא בפמליא יותר מכובדת, מצווה לראותו שוב (ברכות נח, א; מ"ב רכד, יג).

ברכת המלכים בזמן הזה
במשך הדורות נשתנו סדרי המדינות, במקומות רבים אין כלל מלך, והמעמד המכובד ביותר שייך לנשיא כמו למשל באמריקה. במדינות אחרות, כדוגמת אנגליה, נשאר מוסד המלוכה על כנו, אולם כל סמכויותיו כמעט ניטלו ממנו והוענקו לפרלמנט ולראש הממשלה. ושאלה היא האם כיום יש לברך את ברכת המלכים בעת ראיית מלך, נשיא או ראש ממשלה?
שתי הגדרות הוזכרו בהלכה לגבי מלך שמברכים עליו. הראשונה, שאין אדם שהמלך כפוף לו, והוא הסמכות העליונה במדינתו. וההגדרה השנייה היא שיש לו מעמד כה מכובד עד שבכוחו לחרוץ את גורלם של נתיניו למוות כגון אם יאשימם בבגידה, וכן יש בכוחו להעניק חנינה לאדם שבית-המשפט גזר עליו מוות. בעת ראיית אדם כזה, בין אם הוא נקרא מלך או נשיא, מברכים "שנתן מכבודו לבשר ודם".

ולפי זה נראה ברור שאין לברך כיום ברכת המלכים על נשיאי מדינות דמוקרטיות, על ראשי ממשלותיהם, וכן על מלכים במדינות דמוקרטיות, משום שהריבונות במדינות דמוקרטיות נתונה לעם כולו, וסמכויות השיפוט, החקיקה והביצוע מפוצלות בין מספר רשויות, כך שאין בכוח אף אדם במדינה דמוקרטית להחליט לבדו להמית או להחיות. ואף הנשיא שבסמכותו לחון אנשים שנשפטו למוות או למאסר עולם, אין הוא עושה זאת לבדו אלא על פי המלצת משרד המשפטים, וכמובן שאין בסמכותו להרוג אדם על פי החלטתו האישית. אולם מכיוון שבכל אופן יש לראש הממשלה ולנשיאים מעמד מכובד, ראוי לומר בעת ראייתם את הברכה ללא שם ומלכות.

המעניין הוא, שדווקא בארצות הנחשלות נשארו עוד אי אלו שליטים שניתן לברך עליהם את ברכת המלכים. נקווה שמלכים אלו יוחלפו בשלטון טוב יותר, ולעומתם יופיע ויתגלה משיח צדקנו, שינהיג אותנו ואת העולם בצדק ובמשפט, ועליו נברך בשם ובמלכות "שחלק מכבודו ליראיו".

חכם הרזים
אדם הרואה שישים ריבוא אנשים מישראל מכונסים במקום אחד בארץ ישראל, תקנו חכמים שיברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים" (ברכות נח, א; שו"ע רכד, ה). כבר למדנו שפעמים רבות תיקנו חכמים ברכות, כדי לכוון את דעתנו להבנה העיקרית הפנימית של הארוע שמולו אנו ניצבים. ללא ספק מראה של המוני בית-ישראל מרגש עד מאוד, ומן הראוי שנתעמק מעט במשמעות הברכה שתקנו חכמים.

אחד מן הפלאים הגדולים ביותר הוא, איך מצד אחד בני האדם שונים מאוד זה מזה, החל מהבדלים גופניים, כגובה, מראה, כוח ובריאות, ובעיקר ישנם הבדלים עמוקים בין אדם לחברו בתחומי הרוח. ישנם מוכשרים יותר ויש פחות, יש בעלי כשרון לתפישה כללית מרחבית, ויש בעלי תפישה פרטית חודרת ומרוכזת, יש כאלו שמתייחסים לעולם בעזרת כלי הניתוח של השכל, ויש שמתייחסים לעולם יותר על ידי הרגש, ישנם אנשים סובלנים וישנם קנאים, יש חברותיים יותר וישנם מתבודדים. ופעמים רבות ההבדלים הללו יוצרים חילוקי דעות ומתחים גדולים. אך מצד שני למרות השוני שבין האנשים, ואולי דווקא בזכות השוני, יוצרים כולם ביחד מערכת הרמונית מופלאה של עם תוסס ויוצר.

על כך אנו מברכים 'ברוך חכם הרזים', היינו שה' הוא היודע איך מכל הגוונים הרבים והשונים נוצר עם גדול כעם ישראל. ואמנם גם אצל כל עם ועם מאומות העולם, בזכות שיתוף הפעולה שבין כל האנשים השונים נוצרת תרבות הרמונית מיוחדת, אך מכל מקום זוהי תרבות זמנית. שום עם לא הצליח לשרוד מעבר לתקופה מסוימת, משום שלבסוף הכוחות הפרטיים גוברים, והעם מתפורר, מתפזר ומתלכד סביב תרבות אחרת. רק עם ישראל, למרות השוני הגדול שבין מרכיביו, והמחלוקות החריפות, בכל זאת אינו מתפורר, משום שכך נבראנו על ידי הקב"ה, שהוא חכם הרזים, והוא יצר את עם ישראל בצורה כזו, שכל הכוחות השונים מתלכדים למערכת אחת בעלת עוצמה חיונית ויצירתית שאין כמוה.

אולם, רק בארץ ישראל מתגלה הכוח המאחד, כמו שנאמר: "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ולכן רק בארץ-ישראל כאשר רואים שישים ריבוא יהודים, מברכים את ברכת "חכם הרזים" (עיין עולת ראיה ח"א שפ"ח).

בריות יפות, אילנות
ראיית ברייה יפה במיוחד, כמו למשל אדם בעל יופי נדיר, מעוררת השתאות, התרגשות ומחשבות שונות ומשונות. וכמו שעל הרבה דברים תקנו חכמים לברך ברכה, כך גם על ראיית ברייה יפה במיוחד תקנו חכמים לברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו". והטעם לברכה זו הוא כדי לכוון את דעתנו ורגשותנו לנקודה המרכזית, שאין יופי זה מנותק מה' בורא העולם, אלא הכל נברא ממנו וחי מכוחו, ועל כן אנו מברכים "ברוך שככה לו בעולמו".

לא על כל ברייה בעלת יופי שיגרתי מברכים, אלא רק אם יופיה נדיר ומיוחד - מברכים עליה. ואמנם מושג היופי אינו מוגדר כל-כך, אולם בכל זאת ישנם כללים שמוסכמים על הכל, ורק אם אותה ברייה שייכת לאותו סוג של יופי נדיר, שמוסכם על הכל שהוא יפה במיוחד - אזי מברכים בעת הראייה "שככה לו בעולמו". שלושה סוגים של בריות הוזכרו בהלכה שמברכים עליהם את הברכה. אילנות, בעלי-חיים, ובני-אדם. כל הרואה אילן יפה ומפואר במיוחד, מברך עליו. וכן הרואה בעל-חיים, כגון פרה, כלב, חתול או תוכי, אם לדעתו אותו בעל חיים הוא מהמעלה הגבוהה ביותר של הנוי והיופי - מברך עליו "שככה לו בעולמו". וכן מי שרואה אדם יפה במיוחד, בין יהודי ובין גוי, שהוא מן המדרגה העליונה של היופי האנושי - מברך עליו.

אף שהיופי החיצוני אינו תופס מקום מרכזי בהשקפת התורה, ושלא כמו אצל היוונים ובני אומות אחרות שהעריצו את היופי, אצלנו היופי והחן נחשבים שקר והבל לעומת המידות הטובות, כפי שנאמר במשלי (לא, ל): "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל" 2 . אולם בכל זאת איננו מתעלמים מהיופי, והננו יודעים להעריכו כדבר שנברא על ידי הקב"ה, ולכן קבעו חכמים שנברך את ה' על שככה לו בעולמו. וכשנתבונן בנוסח הברכה נבין שאין בה ביטוי של הערצה מופרזת ליופי, אלא הננו משבחים את ה' "שככה לו בעולמו". ועוד, מעצם העובדה שאותה הברכה שמברכים בעת ראיית אדם יפה מברכים גם על גמל נאה, סוס נאה וחמור נאה, ניתן להסיק בעליל שאיננו רואים ביופי האדם מעלה אנושית יחודית.

אם כבר ראה פעם את אותה הברייה היפה, לא יברך עליה שוב, משום שבראייה השנייה כבר אין התפעמות מרגשת כפי שיש בראייה הראשונה. אולם אם ראה לאחר מכן ברייה יותר יפה, למשל אם ראה כלב נאה יותר מהקודם, או אילן יפה יותר ממה שראה בפעם הקודמת - יברך עליו "שככה לו בעולמו" (שו"ע או"ח רכה, י).

כיצד נוהגים כיום?
לגבי המנהג כיום, כתב בעל המשנה ברורה, שכיום אין נוהגים לברך על ראיית ברייה יפה, משום שרק בעת הראייה הראשונה צריך לברך, ואיננו יודעים להעריך כשאנו רואים ברייה נאה, האם ראינו כבר ברייה נאה כמותה לפני כן, ומחמת הספק שאולי כבר ראינו יפה כמותה, אין לברך (ח"א סג, א). ועוד, שרק על ברייה נאה במיוחד יש לברך, ואיננו יודעים להגדיר בדיוק מתי היא 'נאה במיוחד', ולכן אין נוהגים כיום לברך ברכה זו, ומכל מקום כשרואים ברייה נאה במיוחד, יש לומר את הברכה ללא שם ומלכות: "ברוך שככה לו בעולמו" (מ"ב רכה, לב, שעה"צ לג). אולם לעומת זה, הרבה פוסקים הזכירו ברכה זו להלכה, ומזה משמע שלדעתם גם היום, אם אדם רואה ברייה נאה במיוחד, מן הדין שיברך בשם ובמלכות "שככה לו בעולמו" 3 .

התעוררה שאלה בין הפוסקים האם יש לברך על ברייה נאה שנוצרה באיסור. למשל האם לברך על עץ שנעשתה בו עבירה והרכיבו שני מיני עצים זה בזה. וכן האם יש לברך על פרד נאה, שנולד באיסור של הרבעת חמור וסוס. וכן האם יש לברך על ראיית אדם נאה שהוא ממזר, היינו שנולד על ידי גילוי-עריות. לדעת בעל הלכות-קטנות (ח"א ס, רסה) אין ראוי לברך ולשבח את ה' על ברייה שנולדה באיסור. אולם לדעת בעל שאילת-יעבץ (ח"א סג), מאחר שמצד הדין רק פעולת ההרכבה או ההרבעה אסורה, אבל לאחר מכן, מותר להשתמש בפרד או לאכול מהפירות של העץ המורכב, וכן הממזר יכול להיות תלמיד חכם, ממילא אם הוא יפה במיוחד, יש לברך עליו "שככה לו בעולמו". ולמעשה מאחר שיש לנו ספק כמי ההלכה, אין לברך על אילן מורכב או על בעל חיים שנולד על ידי הרבעה של מין בשאינו מינו (מנח"י ג, כה).

משנה הבריות
העולם הזה אינו מושלם, לפעמים קר מדי, לפעמים חם מדי, ישנן מחלות ופגעי טבע. גם האדם אינו מושלם, מוחו מוגבל והוא עלול לטעות, ובנפשו מתרוצצות מגמות חיוביות יותר ופחות. אבל אין זה מקרה, בכוונה ברא ה' את העולם באופן כזה, שעל-ידי כך יש לנו אפשרות להתמודד, ליצור, לפתח, ובזכות מאמצנו אלה, אנו זוכים למעלה הגדולה ביותר שניתן לאדם להשיג - להיות שותפים עם הקב"ה בתיקון העולם.

חוסר השלמות שבבריאה מתבטא בכל מיני אופנים. לעתים אנחנו נפגשים באנשים מסכנים שנולדו עם מומים משונים. והדבר בודאי מזעזע במידה מסוימת את הנפש, והמראה המיוחד והמוזר לא סר מנגד העיניים במשך זמן רב. ודווקא באותה שעה עלינו לזכור שה' ברא את העולם כולו, ואפילו המומים המשונים הללו, שודאי מצערים מאוד ופוגעים באיכות חייו של הסובל מהם, בכל זאת הם חלק מהבריאה האלוקית. ולמרות שאיננו יודעים לשם מה נוצרו המומים הללו, מכל מקום עלינו לדעת שהכל נעשה מאת ה' לטובה. ועל כן תיקנו חכמים לברך ברכה בעת שאנו רואים אדם כזה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם משנה הבריות".

ברכה זו מברכים על אדם שנשתנה מעת לידתו, כגון שנולד ללא ידיים, או ננס, או שצורתו מעוותת. אבל הרואה אדם שנקטעו ידיו בעקבות תאונה, מברך עליו את הברכה של צידוק הדין שמברכים בעת צער: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת".

בעבר היה פחות קשר בין היבשות, ואף ראיית כושי בארצות הצפון, או ג'ינג'י בעל נמשים בארצות הדרום היתה מעוררת השתאות רבה, ועל ראייתם היו מברכים "משנה הבריות". אולם היום רגילים הכל לראות כושים וג'ינג'ים, ואין זה נחשב לשינוי, וכמובן שאין לברך על ראייתם "משנה הבריות". אבל על ראיית אנשים משונים ממש, למשל תאומים סיאמים ודאי שמברכים. אלא שעל כל שינוי נוהגים לברך פעם אחת בחיים, שכן בראייה הראשונה ישנה הפתעה והשתאות, אבל אם ראה לאחר מכן, אפילו אדם אחר בעל אותו מום, לא יברך עליו שוב "משנה הבריות". וכן על כל סוג של שינוי מברכים בעת הראייה הראשונה (שו"ע או"ח רכה, ח, ט) 4 . למשל, בעל תשובות שבות יעקב (ח"א, ד), מספר שראה שני נערים גוים שהיו תאומים סיאמים, והיו דבוקים זה בזה בקודקוד ראשיהם, וכן באזניהם היו דבוקים, ושאר כל הגוף חלוק זה מזה, וכל אחד ואחד היה אוכל ושותה ומדבר בפני עצמו, וברך עליהם כדין "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם משנה הבריות".

כמובן שיש להיזהר שלא לברך ברכה זו באופן כזה שבעל המום יפגע ויעלב מכך. ובכל מקרה שיש חשש שהסובל בעל המום עלול להיעלב מכך שירגיש שאנו מברכים עליו ברכה זו, עדיף שלא לברך אותה. מפני שהאיסור להעליב ולצער אדם, וקל וחומר אדם סובל, גדול יותר מהמצווה לברך את ברכת משנה הבריות.

ברכה על ראיית קוף ופיל
ברכה שרבים מהמבקרים בגן החיות אינם יודעים, היא ברכת "משנה הבריות". שכל הרואה את הקוף או את הפיל, מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם משנה הבריות". והטעם שדווקא עליהם תקנו לומר ברכה זו, הוא מפני שמראה שניהם מעורר השתאות מיוחדת, יותר מאשר ראיית שאר בעלי החיים. יש אומרים שהטעם לברכה הוא מפני ששניהם דומים במידת מה לאדם. הקוף דומה בצורת גופו, ובדרך שימושו בידיו לאדם. והפיל חריג בין החיות בכך שהוא אינו שעיר אלא עורו חלק, והוא משתמש בחדקו כמו ביד (מאירי ברכות נח, ב) ויש אומרים שהברכה נתקנה דווקא על קוף ופיל, משום שישנה אגדה שבתקופת המבול העניש הקב"ה כמה מן האנשים הרשעים והפכם לפילים וקופים, ולכן מברכים בעת ראיית קופים ופילים את ברכת "משנה הבריות" (מלאכת שלמה כלאים ח, ו).

לסיכום: המבקר בגן החיות יברך פעמיים את ברכת "משנה הבריות", פעם אחת על הפיל ופעם על הקוף. ואמנם אילו היה רואה אותם ביחד, בברכה אחת היה מכוון על שניהם. אולם על פי רוב ביתני הקופים והפילים נפרדים, ולכן יברך על ראיית כל אחד מהם 5 . וכך יברך בכל פעם שיבקר בגן החיות, ובלבד שיעברו יותר משלושים יום מעת שראה לאחרונה את הפילים והקופים. אבל אם עדיין לא עברו שלושים יום, אין לברך שוב. שכבר למדנו שמברכים רק על ראייה שיש בה התחדשות מסוימת, וכל שראה אותם בתוך שלושים יום, אין בראייתו חידוש. ולכן עובדי גן החיות, שרואים תדיר את החיות, לא יברכו כלל ברכות אלו.

יחס ההלכה למלחמת שוורים
שאלה שמטיילים לעתים שואלים היא, האם מותר לחזות במלחמת שוורים? בתלמוד מסכת עבודה-זרה (יח, ב) מבואר שההולך לאיצטדיון כדי לראות מלחמת שוורים, או לקניגיון ששם משסים כלבים בבעלי חיים, נחשב כמי שמשתתף במושב ליצים, ועליו נאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א, א). זאת משום שהרחמנות היא מידה יסודית שצריכה להיות טבועה בנפשנו, ואיך יתכן שנשתתף באירוע של התעללות בבעל חיים? אמרו חז"ל (יבמות עט, א) ששלוש מידות ישנן בישראל, שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.

בנוסף לכך ישנו איסור מיוחד מן התורה לצער בעלי-חיים. אמנם לצורך האדם מותר להמית בעלי-חיים, אבל בתנאי שזהו צורך ממשי, כגון לאכול את בשרם, אבל להתעלל בהם סתם, אסור מן התורה. במלחמת שוורים מתעללים בשור, מרגיזים אותו ודוקרים אותו כדי שישתולל וינסה לנגוח בקרניו, ולאחר מכן מתענגים על רציחתו וזה ודאי אסור מן התורה. לא זו בלבד, אלא אף שעל פי הדין יש להרוג שור שהרג אדם, מכל מקום אם השור הרג את האדם (מטאדור) שהתגרה בו, אין להורגו, מפני שהרגו בדין, שהרי לוחם השוורים הוא שגרם לשור שיתרגז ויהרגנו (בב"ק לט, א; רמב"ם נזקי ממון ו, ה).

אם כן לסיכום ברור שאסור להשתתף במלחמת שוורים, וכל הקונה כרטיס למופע אכזרי זה, הרי הוא שותף לדבר עבירה (יחו"ד ג, סו).


^ 1. כאשר אחאב ניצח את בן הדד מלך ארם במלחמה, ובן הדד חשש שירדפו אחריו ויהרגוהו, החליט בעצת עבדיו לבקש מאחאב רחמים. כמסופר במלכים א' כ, לא: "ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם, נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך".
^ 2. אמנם יש יופי שמבטא את הפנימיות הרוחנית שבאדם, ויופי זה משובח, שכן התורה מספרת על האמהות שהיו יפות תואר. אולם בפועל פעמים רבות אין קשר בין היופי לבין האופי הפנימי, ויש יפים מאוד בעלי מידות מקולקלות, וישנם מכוערים בעלי מידות טובות, ועל זה נאמר: "שקר החן והבל היופי". אבל כשהעולם יתוקן, תיווצר אחדות בין עולם הרוח ועולם החומר, ואזי היופי הפנימי יתבטא כלפי חוץ במראה היפה, כפי שהדבר התגלה אצל יחידי הסגולה, כאמהות האומה.
^ 3. ברור שאשה שתראה אשה נאה במיוחד - תברך עליה. השאלה האם גבר שרואה אשה נאה במיוחד יברך עליה. בירושלמי ברכות ט, סוף הלכה א', מסופר על רבן גמליאל שראה אשה גויה נאה במיוחד וברך עליה. ושאלו שם, הרי אסור לשבח גוי, משום איסור לא תחונם, לא תתן להם חן? ותרצו שהאיסור הוא להרבות בשבח ובדברי כבוד, אבל באמירת שבח לה' על שברא ברייה נאה, אין משום איסור "לא תחנם". ובבבלי ע"ז כ, א, שאלו על כגון דא, הרי יש להזהר שלא להסתכל על אשה? ותרצו שדווקא להסתכל בכוונה אסור, אבל במקרה שנזדמנה לפניו בלא שיכול להמנע מלראותה - אם היתה נאה במיוחד יברך עליה. והפוסקים חילקו בין לראות ראייה סתם בלא כוונה שבזה אין איסור, לבין להסתכל בכוונה ובהתבוננות שבזה יש איסור. ולפי זה כיום שתפיסת העולם מורכבת יותר, וכן ערכי היופי לא ברורים לגמרי, גבר לא יברך על ראיית אשה יפה. משום שכדי לקבוע שהיא אכן יפה ביותר, צריך להתבונן בעיון, ואין מגדרי הצניעות והמוסר לעסוק בהתבוננות כזו. מה שאין כן פעם, שכפי הנראה קבעו בקלות מהו יופי מיוחד.
^ 4 . זוהי דעת השו"ע אבל לדעת הרמ"א על פי הטור יש לברך "משנה הבריות" אף על אותו מום, אם לא ראהו במשך שלושים יום. אך מאחר שספק ברכות להקל, כתב המשנה ברורה בס"ק ל' שיאמר את הברכה ללא שם ומלכות.
ולפי זה יוצא שגם על ראיית ננס אין לברך כיום, משום שאנו חיים כיום בחברות גדולות ואין אדם שלא ראה בילדותו ננס, כך שראייתו אינה מיוחדת כל כך, ואולי לכן אין מברכים עליו. ויש לדחות זאת, שהרי לדעת רוב הפוסקים על כל אדם חדש בעל אותו מום מברכים שוב, ואף על אותו אחד אם עברו שלושים יום מעת ראייתו וראיית אחר בעל אותו מום מברכים שוב, ועיין בשו"ת ציץ אליעזר יב, כב. ולכן אין ראוי לסמוך על כך שמן הסתם ראינו אדם כזה כבר, ויש לברך לפחות פעם אחת בחיים על ננס. ובתנאי שיברך באופן כזה שלא יגרם שום עלבון לננס.
^ 5. נמוקי או"ח רכה, ח. וכפי שמברכים על כל מלך ברכה בפני עצמה. וכתב בספר אהלך באמיתך (יז, י), שעדיף שבעת שמברך על ראיית הקוף "משנה הבריות" שיכוון בזה רק על הקוף ולא על הפיל שיראה אח"כ, וכך ברור שברכתו תעלה רק על ראיית הקוף ולא על הפיל, ויוכל לברך אח"כ שוב על ראיית הפיל ללא כל חשש.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il