ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכה על פירות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש הלכה ומנהג ברכות סעודה וברכות הנהנין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (6 ד') הורד mp3
שלח לחבר

תשס"א

ברכה על פירות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

יתכן שאם נספור, נמצא שרוב ברכות 'שהחיינו' שאנו מברכים, הן על הפירות המתחדשים בכל שנה. ברכת 'שהחיינו' זו נתקנה כדי להודות לה' על העולם הנפלא שברא למעננו, שאחד מהדברים היפים בו הוא מגוון הפירות הטעימים. לכן בכל שנה, כשאנו נפגשים עם הפירות המתחדשים, כל פרי בעונתו, אנו מודים לה' ומשבחים אותו בברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". על ידי הברכה אנו גם לומדים, בדרך אגב, לשים לב לכל הדברים הקטנים, המשמחים והטובים, שיש לנו בחיים. וטוב לנו להתרגל להתייחס לכל הדברים הללו, שאולי במבט ראשון נראים כפעוטים, אבל באמת הם הדברים שעליהם מושתתים החיים. לכן מדריכה אותנו ההלכה לשים לב לטבע ולצומח, ולדעת מתי מתחדשים הפירות על העצים, שכן אז עלינו להודות ולברך 'שהחיינו'.

כתבו האחרונים בשם התלמוד הירושלמי (סוף מס' קידושין), שמצווה על האדם לקנות מעט פירות מכל מין המתחדש במשך השנה, כדי להראות בזה שחביב עלינו העולם שברא הקב"ה. ועתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא טעם, כי יש בזה משום זלזול בערכה של הבריאה על גוני פירותיה וטעמיה. לכן רבי אלעזר היה חוסך מכספו, וקונה מכל סוג של פרי לפחות פעם אחת בשנה (מ"ב רכה, יט; כה"ח רכה, כג).

זמן הברכה
כל פרי שיש לו עונה בה הוא גדל, כשמגיעה עונתו, יש לברך עליו 'שהחיינו'. המנהג הקדום היה לברך 'שהחיינו' בשעה שהיו רואים לראשונה את הפירות החדשים, והיום רגילים לברך בשעת האכילה הראשונה מאותם פירות. וכן כתב השולחן ערוך (או"ח רכה, ג): "הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה, מברך 'שהחיינו', ואפילו רואהו ביד חברו או על האילן, ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה". הטעם לזה הוא, שרק אם האדם שמח הוא יכול לברך 'שהחיינו'. והיום, כשמהלך חיינו מנותק במידה מסויימת מהטבע ומהצומח, איננו שמחים כל כך בשעת ראיית פרי חדש הגדל על העץ, אבל בשעה שאנו אוכלים אותו לראשונה, הננו נהנים ושמחים, ולכן נדחתה הברכה לשעת האכילה. אם כן, לפני שאוכלים פרי חדש יש לברך שתי ברכות: האחת - 'שהחיינו', והשניה - ברכתו הרגילה, כלומר "בורא פרי העץ" או "פרי האדמה". וישנם שני מנהגים איזו ברכה ראוי להקדים לכתחילה: יש נוהגים להקדים את ברכת הפרי, ויש אומרים שצריך להקדים את ברכת 'שהחיינו'; ולכל מנהג יש על מה לסמוך (מ"ב רכה, יא; כה"ח רכה, כג).

צריך לדעת, שרק על פרי בשל וטעים אפשר לברך 'שהחיינו', אבל אם הוא עדיין בוסר, אין לברך עליו ברכה זו (שו"ע רכה, ז), ורק בפעם הראשונה שאוכלים מהפירות שהתחדשו מברכים 'שהחיינו', דהיינו - אם אדם שכח לברך שהחיינו בפעם הראשונה, הפסיד את הברכה (מ"ב רכה, יג).

פירות אדמה

על רוב פירות האדמה אין מברכים 'שהחיינו'. והטעם לכך הוא שרק על פרי שיש לו עונה בה הוא מתחדש בכל שנה, מברכים 'שהחיינו', אבל על פרי שגדל כל השנה, אין מברכים 'שהחיינו'. ומכיוון שרוב פירות האדמה גדלים במשך כל השנה, ואין להם עונה שבה הם מתחדשים, ממילא לא ניתן לברך עליהם 'שהחיינו'. לדוגמה: עגבניות, מלפפונים, קישואים וכרוב ניתן לגדל במשך רוב חודשי השנה, ומאחר שאינם מתחדשים, אין מברכים עליהם 'שהחיינו'. לתפוחי אדמה, למשל, יש שתי עונות במשך השנה, ולכן, לכאורה, היה ניתן לברך עליהם, שהרי ההלכה היא שעל פרי הגדל בשתי עונות, מברכים פעמיים בשנה 'שהחיינו'. אלא שקל מאוד לשמר תפוחי אדמה, ולמעשה אין אנו מרגישים כלל את עונת התחדשותם, ולכן אין מברכים עליהם (מ"ב רכה, יח).

היו מהאחרונים, כמו בעל ספר השל"ה הקדוש, שרצו לפסוק, שאין לברך 'שהחיינו' על שום פרי מפירות האדמה, וזאת מפני החשש של ברכה לבטלה, שהואיל ועל רוב פירות האדמה אין מברכים 'שהחיינו', כדי שלא יבואו לכלל טעות, עדיף שלא לברך על שום פרי מפירות האדמה. אבל באמת, על פי הדין, אין לחשוש לזה. ולכן, אם ידוע לאדם בבירור על פרי אדמה מסויים, שבמשך זמן מה לא היה בשוק, ועתה הגיעה עונתו ונתחדש, צריך לברך עליו 'שהחיינו' וכך הדין לגבי אבטיח או מילון שעונתם בקיץ. גם על פירות האילן כדוגמת האתרוג, שגדל כל השנה על העץ ואין לו עונה מיוחדת, אין מברכים 'שהחיינו' (שו"ע רכה, ו; מ"ב סקט"ז). אבל על כל שאר הפירות שיש להם עונה מיוחדת שבה הם גדלים על העץ, מברכים 'שהחיינו'.

למרות שכיום ניתן לשמר כל פרי בקירור למשך כל ימות השנה, ואם כן אין בו לכאורה התחדשות. בכל זאת מברכים עליהם 'שהחיינו' בעונתם, משום שבשאר ימות השנה הם נדירים מאוד, ומחירם גבוה, ורק בחנויות מיוחדות ניתן לקנותם. ועל כן כשתגיע עונתו של כל פרי ופרי, יש לברך עליו 'שהחיינו' (עיין ספר 'חיים של ברכה' ע' צ"ה).

שני זנים ממין אחד
שאלה: מה הדין במין שיש ממנו מספר זנים. למשל ישנם זנים של תפוחים ירוקים חמצמצים, וישנם תפוחים אדומים ומתוקים, האם על כל סוג של תפוח צריך לברך 'שהחיינו' לחוד, או שעל כל מיני התפוח מברכים פעם אחת 'שהחיינו'. וכן לגבי ענבים ירוקים ואדומים, או תאנים בהירות וכהות.
תשובה: לדעת רוב הפוסקים, הואיל וברכת 'שהחיינו' על הפירות נועדה לבטא את השמחה שלנו על כל מיני הפירות היפים שגדלים בעולמו של הקב"ה, על כן יש לברך 'שהחיינו' על כל זן וזן, שהרי לכל זן יש מראה וטעם מיוחד, וממילא הוא מעורר שמחה מחודשת. אבל כאשר ההבדל בין הזנים הוא רק במראה ולא בטעם, גם לדעה זו, אין לברך על כל זן 'שהחיינו' (שעה"צ רכה, יז). וכן פסקו למעשה בעל השולחן-ערוך והרמ"א (רכה, ד). אולם ישנם פוסקים הסוברים, שעל כל מין יש לברך פעם אחת בלבד 'שהחיינו', ובברכה זו נפטרים כל סוגי הזנים שלו. היינו מברכים ברכת 'שהחיינו' אחת על כל התפוחים, ואחת על כל סוגי הענבים, וכן בכל מיני הפירות (שכנה"ג, חכ"צ, הגר"א, ערוה"ש).

למעשה, אף שבדרך כלל, כדי שלא להכנס לחשש של ברכה לבטלה, נוהגים בכל מקרה של מחלוקת בענייני ברכות להורות שלא לברך, על פי הכלל המפורסם 'ספק ברכות להקל'. מכל מקום כתב בעל המשנה ברורה (שעה"צ רכה, יח), שבמחלוקת זו אין הכרעה, וכל אחד רשאי לבחור את מנהגו כאחת מהשיטות. וזאת מפני שדעת רוב הפוסקים לברך על כל זן וזן (שכן פסקו תה"ד, מג"א, הגר"ז, א"ר ועוד). ובנוסף לכך, ישנם פוסקים הסוברים, שהכלל 'ספק ברכות להקל' אינו חל על ברכת 'שהחיינו', משום שהיא נועדה לבטא הודאה לה' על השמחה שלנו, ובכל עת שאדם אכן שמח, אין חשש של ברכה לבטלה אם יברך 'שהחיינו'. ולכן, אם אדם שמח על הזן החדש שהגיע אליו, יכול לנהוג כדעת השולחן ערוך ורוב הפוסקים ולברך 'שהחיינו'.

מלבד זאת ישנה עצה, שעל פיה ניתן לנהוג כדין לפי כל הפוסקים, והיא, ליקח פרי חדש שללא ספק צריכים לברך עליו 'שהחיינו', ולצרף עימו עוד פירות שכבר ברך על זנים אחרים שלהם 'שהחיינו', ולברך על הפרי החדש 'שהחיינו', ולכוון שהברכה תעלה על כל הפירות שלפניו, ועל ידי כך, מחד לא יברך ברכה שיש לגביה ספק, ומאידך, יודה לה' גם על הזנים החדשים, כפי דעת השולחן ערוך.

יז - פירות מעצים מורכבים
יש סוברים, שאין לברך 'שהחיינו' על פרי שגדל בעץ שהורכב משני מינים, הואיל ונעשתה בו עבירה (הלכות קטנות א, ס). ויש סוברים, שאף כי מעשה ההרכבה אסור, מכל מקום הפירות שגדלו ממנו מותרים בהנאה ובאכילה, וכשם שמברכים לפני אכילתם 'העץ', כך מברכים עליהם 'שהחיינו' (שאלת יעבץ א, ס).
למעשה נוהגים לברך על כל פרי שמתחדש בעונתו 'שהחיינו', בלי לחוש שמא מדובר בפרי שגדל על עץ מורכב באיסור. ראשית, מפני שכך המנהג, ובמקום מנהג אין חוששים לספק ברכות. שנית, גם אם נדע שהפרי גדל בעץ מורכב, עדיין יש ספק אם ההרכבה נעשתה באיסור, שאולי מדובר בהרכבה של שני זנים מאותו מין, שאין בהרכבתם איסור. ויתכן שההרכבה נעשתה על ידי גוי, שיש סוברים שאין עליו איסור לבצע הרכבה.
וכן יש לברך על פומלית, שהיא שילוב של פומלה ואשכולית, משום שלא ברור שנעשה בה איסור. שכן דרך יצירתה על ידי הכלאה של אבקנים ולא בהרכבה של ענפי העץ, ובאופן זה נחלקו הפוסקים אם יש איסור (לדעת הרב ישראלי מותר, ולרב ואזנר אסור). ועוד, יתכן שהם נוצרו על ידי גוי, שכאמור יש סוברים שאין עליו איסור הרכבה. 3


^ 1. מי שהביאו לפניו פרי חתוך בסלט פירות שעדיין לא אכל ממנו העונה, יטול חתיכה מהפרי החדש, ויברך עליה 'שהחיינו'. שדין 'שהחיינו' כדין ברכת 'העץ', וכמו שחיתוך הפרי אינו מבטל ממנו את ברכת 'העץ', כך אינו מבטל ממנו את ברכת 'שהחיינו'.
על מיץ תפוזים וכדומה אין מברכים 'שהחיינו'. כי כל המשקים שיוצאים מהפירות אינם נחשבים כפירות, ומברכים עליהם 'שהכל'. ורק יין נחשב כפרי, והיו נוהגים לברך 'שהחיינו' על יין חדש אם לא אכלו לפני כן מאותו זן של ענבים. אלא שצריך שיהיה ניכר שהיין מהענבים החדשים. וכיום אין זה ניכר, ולכן אין מברכים 'שהחיינו' על יין מענבים חדשים (עיין מ"ב רכה, טו).
^ 2. לרוה"פ מברכים על כל זן וזן, שכ"כ תה"ד, שו"ע רכה, ד, מ"א, הגר"ז, א"ר. ומנגד החכ"צ, הלק"ט, הגר"א וברכ"י, כתבו שלא לברך. ולדעת שעה"צ רכה, יח, כל אדם רשאי לבחור כמי לנהוג. וכאשר שני הזנים מתבשלים בזמנים שונים, רבים מהמחמירים הסכימו שיש לברך על כל זן, וכ"כ ברכ"י, בא"ח ראה יג, חזו"ע ע' תמז.
דוגמא לזנים שיש ביניהם הבדלים גדולים וגם גדלים בזמנים שונים הם: ענבים ירוקים ושחורים, תמרים צהובים ושחורים, שזיפים רגילים (עגולים) ושזיפי קליפורניה (כהים ומאורכים). ואף בתפוחים, מי שמרגיש את ההבדל והייחוד שבתפוחים מזן חרמון למשל, שהם גדולים יפים ואדומים, וטעמם חמוץ מתוק, והם מתחדשים לקראת ראש השנה, רשאי לברך עליהם 'שהחיינו'. ועיין באג"מ או"ח ג, לג, שסובר שמעיקר הדין, אף על סוג שנמצא כל השנה במקרר, אפשר לברך 'שהחיינו' בעת שהוא מתחדש, הרי שאפשר לברך 'שהחיינו' על תפוחים בעת חידושם. ק"ו על זן חרמון וכיוצא בו, שהוא יחודי ואינו נמצא כל השנה. ועיין בוזאת הברכה ע' 162, שהביא דעות שאין לברך עליהם 'שהחיינו'.
היו לפניו שני פירות חדשים, ברכה אחת עולה על שניהם, אף שאינו מתכוון לאכול מן המין השני. אבל אם המין השני לא היה לפניו, אף שהיה בביתו, ברכת 'שהחיינו' שבירך על המין שלפניו לא פטרה את חבירו. לכן, אם יש לו שם לפניו עוד פרי או בגד שהוא צריך לברך עליו 'שהחיינו', יכול בברכת 'שהחיינו' שהוא מברך לפטור את הפרי שיש לו ספק אם צריך לברך עליו. ואם כשאכל ענבים ירוקים בפעם הראשונה שכח לברך 'שהחיינו' ועתה יש לו ענבים שחורים, נראה שלכל הדעות יברך עליהם 'שהחיינו'.
^ 3. במנחת יצחק (ג, כה), חשש לספק ברכות ולכן כתב שלא לברך על פירות שגדלו בעצים מורכבים באיסור. ולכך נוטה באג"מ (או"ח ב, נח). אולם המנהג לברך, כמבואר ביבי"א או"ח ה, יט, ו. ועוד, שגם כאשר מדובר באילן מורכב, ספק אם ההרכבה נעשתה באיסור. שכן אם ההרכבה בין שני זנים של מין אחד, אין בהם איסור. ויש לדעת שאם נלך לפי השיטה שאין לברך 'שהחיינו' על פרי שגדל בעץ שנעשתה בו הרכבה אסורה, יקשה עלינו לדעת על מה לברך ועל מה לא. למשל, רוב האגסים גדלים בעצים שנעשתה בהם הרכבה אסורה. ואחוז ניכר מהמשמשים, האפרסקים, השזיפים והשקדים, גדלים בעצים שהורכבו באיסור. לדוגמא, אפרסקים הגדלים בהר מורכבים על שקדים באיסור, והגדלים בשפלה מורכבים על זנים אחרים של אפרסקים בהיתר. וקשה לדעת מה גדל בהיתר ומה באיסור. בנוסף לכך, אם ההרכבה נעשתה על ידי גוי, לדעת התוס' והריטב"א, אין בזה איסור, כי הרכבה לא נאסרה לבני נח. לפיכך נראה שיש להמשיך במנהג ולברך 'שהחיינו' על כל מין חדש בעונתו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il