ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פסיקת ההלכה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים שופטים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ב

פסיקת ההלכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו'". עיקר פרשה זו, הדרגות השונות של המשפט בישראל והסמכויות השונות המתחלקות בעם לכל שדרותיו.
ראשונה, משפט התורה, מבית דין של שלשה לדיני ממונות, ועד לבית דין הגדול היושב בלשכת הגזית, אשר ממנו יוצאת הוראה קבועה ומחייבת לכל ישראל. ולמען לא יעשה אחד החכמים, ואפילו הגדול שבהם, על פי סברתו ולא ישמע לדברי הרוב ותהיה התורה כשתי תורות, ציותה התורה להמיתו ברגל בשעה שכל ישראל עולים לירושלים, על מנת שכולם ידעו חומר הדבר. אמנם דבר זה אינו אלא במקום אשר יבחר ה' וכדברי הגמרא בסנהדרין (יד, ב), המורה עליהם חוץ לירושלים פטור. אכן, לא רק דין זקן ממרה נוהג במקדש דוקא, אלא דיני נפשות בכלל, אינם אלא כאשר סנהדרין יושבים בלשכת הגזית. כי רק במקום השכינה מובטח שהדיינים יכוונו לאמת המוחלטת. מהקודש נמשכת השראה רוחנית עליהם המביאתם לרדת לעומק ההלכה ולברר המציאות כראוי.

אולם קיימות עוד שתי הגבלות. האחת, "הכהנים הלויים ואל השופט". והשניה, "אשר יהיה בימים ההם". הגר"א בפרשת בלק כותב, שלשה דברים קובעים את ההלכה:
א. האנשים הדנים, הכהנים הלוים והשופט.
ב. הזמן שבו הם חיים, בימים ההם.
ג. המקום שבו נפסקת ההלכה, המקום אשר יבחר ה', ע"כ.
כל אדם, לפי דורו, והמצב בו הם נמצאים, משפיעים על הגישה לתפיסת התורה. כי אין דומה תפיסתו המחשבתית של אדם בן חורין לתפיסתו המחשבתית של אדם משועבד, וכמו כן אין דומה תפיסתו של אדם החי את המאורעות, לאדם המשקיף עליהם לשעבר (כולל השלכותיהן העכשויות). דוגמא לדבר, ישראל, בשעה שכבשו את סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן לא אמרו שירה. ואילו דוד המלך שהיה אחריהם למעלה מארבע מאות שנים אמר שירה והודאה להקדוש ברוך הוא על הנצחון שלהם (ילקוט שמעוני תהלים, קלו). נראה שהטעם לכך, לפי שישראל לא התיחסו לכיבושים אלו כמאורעות חשובים במיוחד בתולדות ישראל, ובהתאם לכך הודו לקדוש ברוך הוא שעזרם במלחמה. דוד המלך שכבש ארצות גויים והרחיב את גבול ישראל והושיבם לבטח בארצם הבין שלכיבוש סיחון ועוג יש משמעות היסטורית עצומה, ומפני כך התעורר לומר שירה לא רק על ההצלחה במלחמה לשעתה, אלא על התוצאות וההשלכות שהיו למלחמה זו לדורות.
הוא הדין לגבי המקום, יש מקום מועד לפורענות [שכם שם נמכר יוסף שם נחלקה מלכות בית דוד, ועוד, רש"י בראשית (לו, יד)], ויש מקום מיועד לשמחה ושמחתם לפני ה' אלהיכם, וכן יש מקום מיועד לפסקים וקביעת ההלכה. ויתכן שתפיסת ההלכה עלולה להשתנות מארץ אחת לשניה וממקום המקדש למקום אחר.

בירושלמי סנהדרין (פרק ד הלכה ב) למדנו:
"אמר ר' ינאי, אילו ניתנה תורה חתוכה לא היה לרגל עמידה. מה טעם וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, אמר לפניו, רבונו של עולם הודיעני איך היא ההלכה. אמר לו, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, כדי שהתורה תהא נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור".

כלומר, אילו היתה הלכה קבועה לכל דבר ודבר מפי הקדוש ברוך הוא, לא היה העולם יכול להתקיים. אלא המשא ומתן בדברי התורה על ידי חכמי כל דור. הוא הקובע את ההלכה. כי חפצה תורה שההלכה תקבע לפי הבנת חכמי הדור, וברור שהבנה זו עשויה להשתנות בהתאם לשלשת המרכיבים הנזכרים, הדורות, האנשים והמקום. אמנם יש לשים לב שאין כל דיני התורה תלוים בהבנת חכמי הדור. כי התורה נחלקת לשתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב הינה קבועה ואינה ניתנת לשינוי. תורה שבעל פה אף היא מחולקת לשתים, ישנן הלכות קבועות שכך נאמרו למשה מסיני, וישנם כללים שנאמרו למשה בסיני, כיצד יש לדרוש את התורה על מנת ללמוד הלכות חדשות שאינן מפורשות בכתב. הכללים מלמדים מתי אפשר לדמות דבר לדבר, ומתי אין לעשות כך. ולפעמים נחלקו חכמים האם יש דמיון בין שתי הלכות אם לאו, וכדו'. מובן שהתפיסות השונות של החכמים גורמת לחילוקים בדימוי הדברים ומכאן באה המחלוקת. וכך פסק הרמב"ם (בתחילת הלכות ממרים):
"סנהדרין שפסקו הלכה על פי אחד מהכללים שהתורה נדרשת בהם, כגון, קל וחומר, בנין אב וכדומה, ואחריהם עמדו סנהדרין אפילו קטנה מהראשונים בחכמה ובמנין, ופרכו את הקל וחומר או דחו את בנין האב וכדומה, ולכן הגיעו למסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיעו בית הדין שקדם להם, מזמנם ואילך הדין הקבוע לכל ישראל הוא הדין שקבעו האחרונים. אף על פי שעד שעמדו הסנהדרין האחרונה היה על כל ישראל לציית לבית דין הראשון וכל מי שהמרה את פיהם נידון בדין זקן ממרא".


כי לעולם גדולי התורה של אותו הדור הם הקובעים, ועל פי הבנתם בתורה ומתוך התורה נקבעת ההלכה.
מוסיף הר"ן בדרשותיו (יא) שזו הסיבה מדוע אין אפשרות כיום לחלוק על דברי הגמרא, ואין אפשרות לשנות מן ההלכה שנקבעה בה. ואלו דבריו, כי כאשר רוב חכמי ישראל מסכימים לדעת אחת, (כפי שהיה הסכמת הגמרא, שהיו חכמי ישראל לאלפיהם וכולם הסכימו על הנאמר בגמרא) הרי הם כסנהדרין היושבים בלשכת הגזית, וחייבים כל ישראל לציית להם כמו שנאמר, לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך. אמנם אינם יכולים לחייב מיתה את החולק, כי אינם יושבים בלשכת הגזית, אולם אין נגרע מכוח סמכותם הנובע מרוב חכמי התורה שבישראל ולפיכך פסקם מחייב את כולם.

_________________________________

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.

או באימייל kilab@netvision.net.il
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il