ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תורת הבן איש חי זיע"א

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשע"ב

תורת הבן איש חי זיע"א


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מצוות האהבה והשמחה
"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". (דברים פרק כו יא) כך מתחילה הפרשה, שמח במה שיש לך. תתמקד בטוב ולא תצטער על מה שלא. בהמשך הפרשה מסבירה התורה כי חסרון השמחה הוא גורם גדול לגלות ולשעבוד. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ועבדת את אויבך".
גם קריאת שמע מלמדת שעבודת הלב היא משמעותית ביותר לגלות ולגאולה. שם כתוב שאהבת ה' היא מפתח לגאולה ולברכת הארץ. (דברים יא יג) אם שמע תשמעו - "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" - תזכו לברכת הארץ. אבל אם הלב שלכם כבר לא עם ה', אם "יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" אתם עלולים להגיע למצב של גלות ואבדון "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם".

גלות – אין אהבה ושמחה
העונש הזה הוא מידה כנגד מידה – אם הגלות נגרמת בגלל חסרון שמחה בה'. יהיה עיקר הגלות - חסרון שמחה. אין שמחה בעבודת ה'. "וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ". (דברים כח סה) הכעס מנחה את החיים שלנו. "גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשֹוֹשֹ. דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ". לא השמחה.
אם הגלות נגרמת בגלל ריחוק מה'. תהיה הגלות ריחוק מה'. לא תהיה אפשרות להתפלל לה'. "קְרָאנוּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ. רִחַקְתָּ מִמֶּנּוּ בַּעֲוֹנֵינוּ". "מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. (דברים פרק כח כג) "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל".
אם הגלות נגרמת בגלל עבודה לא בשמחה מרוב כל – תהיה הגלות עבודה לא בשמחה בחוסר כל. "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל - וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וכו'". זה לא משחק מילים. זו מידה כנגד מידה.

"וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" – מה זה?
אחת הקללות שמופיעה בפרשה היא "ולא תאמין בחייך". (בדברים פרק כח סה) "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:". מה פירוש לא להאמין בחייך. הרי אדם חי?
בפשטות אדם לא בטוח שהוא יכול לחיות. הוא חושש כל יום לחיים של מחר. בסופו של דבר אומר אדם חבל להמשיך את החיים חבל להוליד בנים. בסופו של דבר יהרוג אותם פרעה ויקח לעצמו את הבנות שישרתו את מלכות הרשעה שלו. זו מה שחשב עמרם אבי משה.
הגמרא מספרת על התחושות הקשות שהיו לעם ישראל אחרי החורבן של הבית השני. "תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה; ומיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות, ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן, ואמרי לה: לישוע הבן, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין". כילוי עצמי. "וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ".
ירמיהו הנביא אומר שלוש פעמים. "וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה וכו'" (ירמיהו ז לד. טז ט. כה י). ממש כמו עמרם – אין טעם לחתונה. לעומת זאת הגאולה היא להאמין בחיים של עם ישראל. להמשיך אותם "כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה וכו' קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה וכו' (ירמיהו לג).

קללת הגלות – שנאת ישראל
חלק מקללת הגלות היא השנאה ששונאים אותנו אומות העולם. (דברים כח כה) "וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ". את כל האשמות שבעולם האשימו אותנו בכל מדינות הנוצרים אמרו עלינו שאנחנו רצחנו את אלוהים. אמרו עלינו את הדברים הכי מזוויעים. "וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה".
אמרו עלינו שאנחנו שוחטים ילדים נוצרים ומערבים את הדם שלהם בתוך המצות שלנו. אמרו עלינו שאנחנו מרעילים בארות. אמרו עלינו שאנחנו גרמנו להתפרצות המגפה השחורה שכילתה חצי מאירופה. אמרו שאנחנו לא נאמנים לשלטון. היטלר האשים אותנו בכל הצרות הכלכליות של גרמניה. ברוסיה העלילו עלינו שאנו לא יצרנים.
לכל האשמות הללו היו תוצאות בדם יהודי. פרעות. במסעי הצלב הרגו קהילות שלמות של יהודים. חלקם שרפו חלקם בזזו. חלקם הטביעו. חלקם אנסו. קהילות שלמות הוטבעו ונשרפו. ברוסיה היו גזירת תחום מושב. חטיפות ילדים. סבלנו רדיפות אין סופיות. השואה הייתה אירוע שיא לרדיפות שהיו אלפיים שנה. "וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ".

יהודים מאמינים להאשמות הגויים
אחת מקללות הגלות הייתה בכך שיהודים אימצו חלק מהעלילות שהגויים העלילו עליהם. על זה היו מליצים את הפסוק בישעיה (מט יז) "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ". יהודים שהשתמדו סיפקו את החומר לעלילות הדם היותר נוראיות. כל גזירת שריפת התלמוד הייתה תוצאה של אנטישמיות יהודית.
שנאת ישראל לא פסקה עם הקמת המדינה. היא רק החליפה שם בשנאת מדינת ישראל. איזה האשמות לא האשימו אותנו. השייך ראיד סאלח אמר שאנחנו משתמשים בדם של ילדים פלשתינאים. גברת סוהא ערפאת אמרה שאנחנו מרעילים בארות. יש יהודים בעולם שמאמינים לה. הראשון שבהם הוא השופט היהודי גולדסטון וחביריו מהקרן החדשה לישראל שמספקים לאנטישמים בכל העולם את הרעל.
היהודים הללו הם לא מאמינים בעם ישראל. לא מאמינים בזכות הקיום שלהם. לא מאמינים בזכות של ישראל למדינה. בזכות של עם ישראל לחיים. "וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ".

הגאולה מובטחת
מרן הרב ז"ל היה רגיל לומר כי אחרי כל הקללות של פרשת כי תבא יש ישועה. "אתה ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". אתם עומדים ניצבים. יציבים. חזקים. אתם עתידים לחזור לארץ "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". אתם עתידים לחזור בתשובה: "וּמָל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". אתם עתידים לשפע כלכלי. "וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". אתם עתידים לנצח.


הבן איש חי
בניהו בן יהוידע
הדרשה הראשונה של הבן איש חי הייתה בי"ג אלול והפטירה שלו הייתה חמישים שנה אחר כך גם בי"ג אלול. "לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁלִים שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות כג) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא". (סוטה יג:)
מרן הרב זצ"ל היה קורא לרבי יוסף חיים זיע"א - "גאון עוזינו ותפארתינו". והוא נקרא בפי כולם "בן איש חי על ספר ההלכה שלו. שנקרא בשם זה על פי הפסוק שנאמר על בניהו בן יהוידע. בספר שמואל (ב פרק כג כ) "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִ (קרי חיל וכתיב חַי) רַב פְּעָלִים, מִקַּבְצְאֵל, הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג".
בניהו בן יהוידע היה אחד מגיבורי דוד המלך. הוא נבחר על ידי דוד להמליך את שלמה, והוא היה שר הצבא של שלמה המלך. (מלכים א פרק ד ד) "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא". וחכמינו בגמרא אמרו שהוא היה גם אב בין דין. ראש הסנהדרין (ברכות ד).
מפורסם וידוע שרבינו ז"ל התפלל בקבר בניהו בן יהוידע בביריה ליד צפת. שם נגלו לו תעלומות ועל שם בניהו בן יהוידע קרא רבינו יוסף חיים את רוב ספריו. "בן איש חי" ו"בן איש חיל". שני ספרים בשם "בניהו" ו"בן יהוידע". שו"ת בשם "רב פעלים". ספר שנעלם מאיתנו בשם "מקבציאל" ועוד עשרות ספרים שחלקם נעלמו מאיתנו, בודאי רבים מהם נקראים על שם חלקים בפסוק הזה.

בן איש חי ומקבציאל
רבינו יוסף חיים זיע"א עשה ספר הלכה מקוצר ושמו נקרא עליו. בספר הזה הוא מזכיר מאה שלושים ושלוש פעמים את הספר "מקביצאל" יותר ממה שהוא מזכיר את הספר "רב פעלים". בודאי היו לספר זה כמה וכמה חלקים. הרב מזכיר את הספר מקבציאל כשהוא רוצה להסביר איזה נושא הלכתי. שם הוא אומר אם תרצו לראות הרחבה של הנושא שכתבתי עליו בספר בן איש חי - תסתכלו בספר 'מקבציאל'.
למשל בפרשת לך לך מביא הרב בן איש חי הלכה קצרה. "שיעור הטלית גדול הוא, כדי שיקיף כל ראשו וכל גופו, עד החזה פנים ואחור, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בספר הכונות" ואם ישאל השואל למה פסקת כך. אומר לו הבן איש חי כי "ובסה"ק מקבציאל הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל, מה שכתב בספר הכונות, ומה שכתב בעולת תמיד, ומה שכתב בנהר שלום לרבינו הרש"ש ז"ל, והשויתי דברי רבינו האר"י ז"ל עם דברי חכמינו זכרונם לברכה, כי שיעור זה דנקטי חכמינו זכרונם לברכה בקטן, דבעי רוב גופו, הוא שוה עם שיעור דנקיט רבינו האר"י ז"ל בגדול עד החזה, ולא נקיט רוב גופו, ושם נסתפקתי אם זה השיעור וכו'".
הנך רואה כי בספר מקבצאל הוא מרחיב, מביא את כל הדעות ודן בהם. וכך אפשר לראות בכל המקומות שבהם הבן איש חי מזכיר את הספר מקבצאל והם רבים. ואמר הרה"ג יעקב חיים סופר שליט"א ששמע מפי הרב המקובל ח"ר יעקב מוצפי זיע"א כי רבינו יוסף חיים הלך בדרכו של רבי יוסף קארו. שרבי יוסף קארו כתב שני ספרי הלכה יסודיים משלימים. הראשון הוא ה'בית יוסף' שבו הוא קיבץ את כל הדעות הרחיב בהם ודן בהם. השני הוא ה'שולחן ערוך' שבו הוא הביא רק את המסקנה להלכה היוצאת מהספר הראשון. כך עשה בעל הבן איש חי. ספר 'מקבציאל' הוא ספר מקבץ כל הדעות ודן בהם ומכריע למעשה. וספר ה'בן איש חי' הוא הספר שבו נמצאים רק מסקנות ההלכה.

למצוא את הספרים האבודים
כשפלשו כוחות ארצות הברית לעירק פנו טייסים יהודים אל מרן הרב ז"ל ושאלו אותו האם מותר להעלים את עצמות בעל הבן איש חי ולהעלות אותם לישראל. אמר להם הרב, שמותר ומצווה להעלות את קברו, אבל הוא מציע להם לחפש דווקא את הספרים שלו שנמצאים בבגדאד לישראל. ספר מקבציאל ושאר הספרים שידוע כי נמצאים עדין בבגדד.
אומרים שהספרים הללו היו מוחבאים אצל הצורר סדאם חוסין ובני משפחתו. והם היום נמצאים אצל חיילים אמריקאים שהיו שם ולא יודעים את ערכם. מי יודע?

איפה נמצא ספר התורה של הבן איש חי?
בספר אביהם של ישראל השלישי מובא סיפור שסיפר ישראל גליס שהיה עוזר שר הדתות פרופסור שיטרית. שם הוא מספר כי הבריחו מעירק ספרי תורה שהיו בידי בני משפחתו של הצורר, ובינהם היה ספר תורה של הבן איש חי עצמו.
ומעשה שהיה כך היה. בן הדוד של הצורר סדאם חוסין היה מפקד חיל האוויר של עירק. סדאם הורה לו להפציץ את בית הכנסת המרכזי של היהודים בזמן מלחמת המפרץ על מנת להבאיש את ריחם של האמריקאים. ולומר שהם הפציצו אותו. לפני כן ביקר מפקד חיל האויר במקום ומצא חדר ליד בית הכנסת ובו נמצאים ספרי תורה רבים, ומייד העביר אותם למחסן ליד בגדאד. אחר כך הוא הפציץ את בית הכנסת והפך אותו לחורבות.
כשנגמרה המלחמה הוא לא היה יכול להחזיר את הספרים, והוא החליט לסחור בהם. כך הם הגיעו לספרים לידיעת ה"מוסד". ישראל גליס שהיה עוזר שר הדתות סיפר שהם קנו אותם בתיווך של סוחרים ערבים.
"כשהבאתי את ספר התורה האחרון הלכתי להרה"ג שלום אלשיב שליט"א. הוא הסתכל על הספר והעיר כמה הערות הלכתיות על המרווח בין השורות ועל צורת האותיות שהיה לו ללמוד מהן הערות להלכה. הלכתי אחר כך עם הספר הזה לאדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, וכשהוא ראה את הספר ושמע את הסיפור של ספרי תורה שחזרו לידי עם ישראל, הוא כל כך התרגש ובכה בדמעות שליש עד שהיה צריך מגבת על-מנת לנגב את דמעותיו.
אחר כך הלכתי להרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל והראיתי לו את הספר. לא הספקתי לפתוח את הספר והוא אמר לי: "זה הספר של משפחת שאול צדקה. הספר הזה היה בארון הגניזה שהיה מעל ארון הקודש". הרב המשיך וסיפר, שהיה עוד ספר אחד של משפחת צדקה שהיה מונח בארון עצמו והיה כשר לקריאה, ושאל איפה הוא נמצא. הרב הכיר את הספר הזה, ידע מי כתב אותו ומי היה הסופר ואת כל ההיסטוריה שלו.
אבל העיקר חיכה לי אחר כך. הרב סיפר לי שהיה שם עוד ספר תורה אחד שכתב אותו בעל ה"בן איש חי" בכבודו ובעצמו, רבי יוסף חיים זיע"א. שמו של ה"בן איש חי" היה צריך להיות כתוב על ספר התורה, בסוף היריעה האחרונה. הוא שאל אותי אם החזרנו גם את הספר הזה ואם אני יודע איפה הוא נמצא. הבטחתי לו שאעשה כל מאמץ על-מנת למצוא אותו.
חיפשתי את הספר הזה ומצאתי כי הוא נמצא במקום מאוד בבית הכנסת שנמצא ב"בור" של המוסד. בדיוק בתקופה שהבאנו את הספרים מעירק פנו ממשרד הבטחון ובקשו ספר תורה לאחד מבתי הכנסת שלהם. בחרנו את הספר הזה בלי לדעת כלל מה מיוחד בו ונתנו לבית הכנסת שלהם.
כשעשינו בדיקה לאן הגיע ספר התורה המיוחד הזה, גילינו שהספר של ה"בן איש חי" בעצמו מצא את דרכו באופן פלאי דווקא לבית הכנסת המיוחד הזה של שירותי הבטחון החשאי של ישראל".
סיפר ישראל גליס כי הוא תיאם ביקור של הרב מרדכי אליהו זצ"ל בבית הכנסת הזה כדי שיוכל לראות את ספר התורה של בעל ה"בן איש חי". הרב הגיע, פתח את הספר, גילה את החתימה של ה"בן איש חי" שנמצאת מאחורי הקלף, פרש הצדה והחל לבכות.
אף אחד לא היה יכול להשאר אדיש למעמד הזה. כולם מחו את דמעותיהם גם ראש המוסד בעצמו שהיה נוכח שם. הם הרגישו שרוחו של הכותב, בעל ה"בן איש חי", גלגלה את הספר למקום שבו הוא נדרש ביותר. למקום שבו צריכים יותר מכל את התפילות שלו.

שו"ת רב פעלים ושותי"ם אחרים
שו"ת רב פעלים שבידינו הוא אחד מספרי השו"תים של הבן איש חי והוא כולל ארבע חלקים ובהם תשובות גם בהלכה וגם בקבלה השם "סוד ישרים". התשובות הם גם לבני עירו וגם לקהילות בכל המזרח הרחוק - הודו, סינגפור, צילון, קורדיסטן ועוד ועוד.
חכם אפרים הכהן היה תלמיד של בעל הבן איש חי סיפר כי הוא היה ליד בעל הבן איש חי בעת שהיה כותב את התשובות ההלכתיות לשאלות שהגיעו אליו מכל המזרח. היא סיפר כי הרב בעל הבא"ח היה מוריד ערמות של ספרים לעיין בהם לפני שהיה עונה תשובות על כל שאלה ושאלה. אחרי שהיה מעיין בהם היה כותב תשובה בקיצור נמרץ והיה מכניס רק ארבע או חמשה פוסקים בתשובה שהיה כותב.
גם לספרי השו"ת יש חלקים שונים. בשנים האחרונות הודפסו ספרי שו"ת אחרים שלו ובהם "הוד יוסף" שהיו נמצאים בידי אנשים שונים ובהם בני משפחתו של המנוח רבי יוסף חיים זיע"א.
עוד יש ספר שהודפס על ידי בבן איש חי בשם חכם קדמון. ומקובל אצלנו שהוא נכתב בעילום שם על ידי בעל הבן איש חי עצמו. שם הספר הוא שו"ת 'תורה לשמה', וחתום עליו המחבר בשם 'יחזקאל כחלי'. המחבר הזה לא נודע מעולם מי הוא. ובודאי זה פלא שיש מי שקיבל כל כך הרבה שאלות משואלים רבים ולא נודע עד היו מי הוא. כל תלמידיו של הרב ז"ל אמרו שהוא עצמו חיבר את השו"ת הזה בעצמו ומטעמי צניעות וכד' העלים את שמו מהספר ורמז אותו רק בגימטריה של שמו.

ספר יסוד בקבלה שנכתב בתוך בית הכלא
מלבד גדולתו של הרב בעל הבן איש חי בהלכה, היה לו יד אלף פעמים בקבלה. בשו"ת מילי דעזרא של הרה"ג עזרא הכהן טארב מסלתון. כתב עליו "אין לנו בדורנו בקי בקבלה ובדברי האר"י ז"ל כהגאון רבי יוסף חיים זיע"א".
גם בין חכמי האשכנזים היה ידוע כוחו הגדול של בעל הבן איש חי בקבלה. סבו של הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א היה מקובל גדול וכתב את ספר הקבלה המפורסם "לשם שבו ואחלמה". ספר עמוק שעד היום נלמד על ידי כל העוסקים בקבלה. קראו לו רבי שלמה אלישיב זיע"א. הוא כתב על בעל הבן איש חי "ישנו חד בדרא הבקי בנגלה ובנסתר והוא הגאון הנורא רבי יוסף חיים זיע"א מבגדאד".
גם בקבלה כתב הרב כמה וכמה ספרים. המפורסם שבהם שמודפס גם בימינו כמה וכמה פעמים ללומדי בסוד והזוהר הוא ספר "דעת ותבונה". שנקרא מבוא לחכמת הקבלה. ואיך נכתב ספר זה?
בעל הבן איש חי היה מתפרנס מחלקו במסחר עם אחיו שהיה להם בית עסק גדול ונתנו לו את חלקו ברווחים של העסק. פעם אחת הסתבך העסק והושלכו האחים לכלא ובינהם גם רבינו יוסף חיים זיע"א בעצמו. ישב שם הרב חודש ימים, ובחודש זה כתב את הספר המופלא הזה. בלי שהיו תחת ידו ספרים שיוכל להעזר בהם בכתיבת ספר כל כך חשוב ויסודי.

שילוב הלכה וקבלה
מרן הרב ז"ל כתב כי הגאונות המיוחדת של גאון עוזינו ותפארתינו בעל הבן איש חי זיע"א הייתה ביכולת לשלב את פסקי ההלכה עם הקבלה. ובאמת זה לא דבר חידוש גדול כי כך היה נהוג מדורי דורות כמו שכותב בעל הבן איש חי בספרו רב פעלים (ח"ב סימן יב) "דע כי סברא זו לסמוך על הנראה כפי הסוד שגילה רבינו האר"י ז"ל וכו' אין זה דבר חדש. כי כבר נמצא הוראה כזאת ונתפשטה בכל ישראל כהלכה למשה מסיני".
מקורו של בעל הבן איש חי היה בכל הפוסקים שקדמו לו ובראשם מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל שקבע בספרו הב"י (בסימנים לא נט ועוד) שבכל מקום שלא נתבאר בגמרא במפורש נגד הזוהר - הולכים כמו הזוהר, אף כנגד הפוסקים . יסוד זה הורחב על ידי החיד"א, כמובא בשו"ת טוב עין )סימן ז). ועיין בספר כף החיים (כה) שכתב "אבל מרן סבירא ליה דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים. ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות כל שלא נזכר להדיא בתלמוד – נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים וכו'"
גם הרמ"א כותב כי "דברי הזוהר נתנו מסיני" (תוה"ע ח"ב פ"א). המשנה ברורה כתב כי במקום בו יש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריעו (סימן כה ס"ק מב). אמנם אנו פוסקים כדברי הבא"ח לעיל. שהוא ההוראה שפשטה בכל ישראל כעדותו של בעל הבן איש חי.
יסוד הדברים הוא שהתורה שניתנה מסיני היא גם הנגלה וגם הנסתר. ה"פשט" הנגלה התפשט בציבור ואילו הקבלה התגלתה רק ליחדי סגולה כפי שמופיע בגמרא פעמים רבות. הגילוי ברבים הוא לפי מעלת הדור, וגם זה עתיד להתגלות ביותר באחרית הימים. בסוף יומיא.
ובדורות אלו החכמה הזאת מתפשטת יותר ויותר. אמנם יש דברים שהציבור יכול לקבלם ויש שעדיין לא. וכתב מרן הרב ז"ל כי זו היתה גדולתו של מרן בעל ה"בן איש חי" לידע מה כוחו של הדור לקבל מדברי הזהר והמקובלים.
מרן הרב זצ"ל הלך בדרכו של בעל הבן איש חי לא רק בעניני פסיקת הלכה. אלא גם בדרך של גאונות בהלכה וגאונות בקבלה. וגאונות ביכולת לשלב את שניהם לתוך בית מדרש אחד. כי כך הם ניתנו מסיני. (ויקרא פרק כד כב) "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם".

לחבר ספרדים ואשכנזים
מספרים שפעם באו אל האדמו"ר מבעלז זיע"א ואמרו לו שהוא "צדיק יסוד עולם". אמר להם לא אני "צדיק יסוד עולם", אלא הרב רבי יוסף חיים מבגדד, הוא "צדיק יסוד עולם". צריך לזכור כי דברים אלו נאמרו עליו לפני יותר ממאה שנה שהיה הפרש גדול בין הגלויות השונות ובמיוחד בין ספרדים לאשכנזים.
גם היום יש לצערינו מהספרדים שמזלזלים באחינו האשכנזים. ויש מהאשכנזים שמזלזלים באחיהם הספרדים. יש שנמנעים מלשאת אלו את אלו ושאר הבדלים שאין כאן המקום לפרטם. ודבר זה הוא שיירי הגלות הנוראה. שהתפזרנו בינהם. "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים". (דברים פרק ד כז). וכן בפרשת השבוע (דברים כח סד) "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ". לא רק שיצאנו מארץ ישראל למדינה אחרת. אלא שנתפזרנו בכל מדינות העולם.
הפיזור הזה במדינות שונות הביא אותנו לנהוג מנהגים שונים. במקום מה שהתורה אומרת כמה פעמים "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם". (שמות יב ויקרא ז במדבר טו פעמיים). נהיינו כמה וכמה תורות. וכמה וכמה מנהגים שונים".
חכמנו אמרו: "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן, הרבו מחלוקת בישראל ונעשו כשתי תורות". (תוספתא מסכת חגיגה פרק ב). בגלות נעשית התורה מאות תורות ופסקים שונים. כל קהילה והפסקים שלו.
מרן רבי יוסף קארו זיע"א החל בריכוז כל הפוסקים על שולחן אחד ועשה הכרעה ביניהם, ברוך ה' וחפץ ה' בידו הצליח לקבץ את חכמי ישראל לבית מדרש אחד, גם אם לא בגופם. לפחות כנס את דבריהם למקום אחד וכך יצאה הלכה אחת לכל ישראל, מעין מה שהיה בבית הדין הגדול שהיה בירושלים בזמן שבית המקדש קיים.
רבינו יוסף חיים זיע"א המשיך את דרכו המאחדת של מרן רבי יוסף קארו ז"ל. במיוחד שראה בעיני רוחו כי אנו בדור של גאולה. דור של קיבוץ גלויות. "חכם עדיף מנביא". ראה בעיני רוחו שעם ישראל חוזר להיות עם אחד.
ספרדים ואשכנזים יצטרכו לחיות יחד, להתחתן יחד, ללמוד יחד. לכן פסק בספריו על פי שיטה שמחברת ככל האפשר בין פסיקת השו"ע לפסיקת הרמ"א. וזה דרכו לחבר. כמו שחיבר בין פסיקת ההלכה לפסיקת הקבלה, כך חיבר בין פסיקת השו"ע לפסיקת הרמ"א.

שכינה מדברת מתוך גרונו
יש לבן איש חי כמה ספרי דרשות. בן איש חייל . בין יהוידע על התורה. בניהו על התורה. חיים ושלום על תהלים. עוד יוסף חי דרשות. בן איש חי דרשות. אדרת אליהו ועוד ועוד. מספרים עליו שבכל יום היה מלמד הבן איש חי לציבור. גם שו"ע וגם עין יעקב.
והיה מנהגו של הבן איש חי לדרוש ארבע פעמים בשנה לפני כל הציבור כולו. והיה מתאסף קהל של אלפים רבים ממתינים למוצא פיו. והיה הבן איש חי דור כמעין המתגבר דורש שלוש שעות בהלכה וקבלה.
חכם סלמאן מוצפי זיע"א העיד שהיה שומע אותו כמה שנים רצופות ובכל דרשה היה אומר דברים בשם רבי משה אלשיך זיע"א בגלל שהאר"י ז"ל אמר שפירושו של הוא אחד משבעים פנים של התורה. והיה מקפיד לומר תמיד רק תורת אמת.
מרן הרב זצ"ל היה מספר כי אחרי הסתלקותו של הרב בעל הבן איש חי זצ"ל נשא בנו רבי יעקב דרשה בבית המדרש בית זילכה כמו שהיה נושא אביו זצ"ל. ולא היו שומעים אותו. והיו הקהל אומרים לו מהשורה החמישית לא שומעים. התאמץ והרים את קולו ושמעו אותו בשורה השביעית אבל מהשורות שאחריהם אמרו לו לא שומעים.
אמר להם חכם יעקב אתם חושבים שהייתם שומעים את קולו של מו"ר אבא זצ"ל. שכינה הייתה מדברת מתוך גרונו. לכן כולם היו שומעים אותו – גם אלה שהיו יושבים רחוקים ביותר.

השראת שכינה בבית מדרשו
מו"ר אבא זצ"ל היה אומר כי נכתבו אלפי ספרי הלכה. אבל ספר הבן איש חי נתקבלו בגלל פרישותו וקדושתו של מרן בעל הבן איש חי. ממש כמו שאומר המגיד לרבי יוסף קארו כי הזכות שספרו יתקבל היא זכות שמשמים סייעו בידו. כך ממש עם בעל הבן איש חי. והיה אומר עליו "קודש קדשים ממש. השכינה הייתה חופפת עליו ואורה ניכר על פניו. והלומד בספריו דבק בשכינה".
והעיד מרן הרב זצ"ל כי פעמים רבות היה בבית הבבא סאלי זיע"א והיה נוהג בכל דרכיו על פי פסקיו של בעל הבן איש חי זיע"א כי היה מחזיק את דבריו לתורת אמת. ומספרים על המקובל הגדול הרה"ג אלפנדרי שהיה עושה יום טוב בכל פעם שהיה מקבל אחד מספריו של הבן איש חי. היה לובש בגד חדש ומברך "שהחיינו". כל זאת מתוך שמחה גדולה על הספרים שלו ששורה בהם שכינה.
והיה בדור הקודם בעיר הקודש צפת חכם גדול אשכנזי בשם הרדב"ז שהיה ראש ישיבה חשובה של הליטאים. והיה אומר כי כשהוא לומד את ספריו של בעל הבן איש חי הוא מריח בהם ריח של קדושה. כדבריו היה אומר גם היש"א ברכה שהיה רב ראשי לישראל בימים ההם. הרה"ג שאול אלישר זצוק"ל.

כמעין המתגבר
המשנה במסכת אבות (פרק ו א) אומרת "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב וכו' וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים"
סיפר הרב המקובל סלמאן מוצפי זיע"א שהיה הרב עזרא הכהן מקורב לרבינו ובאחד הפעמים אמר לו רבינו בעל הבן איש חי תגיד איזה פסוק ואפרש לכך אותו כמה פירושים. אמר רבי עזרא הכהן את הפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" ואמר לו בעל הבן איש חי מאה ועשרים פרושים אחד אחרי השני בלי הפסקה.
אמר עליו את המשנה הזאת. שכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. כי משמים מגלים לו רזי תורה ולכן הוא נעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. שהרי לשפע השמים אין גבול.

מידות ואהבת ישראל
ומה שאמר "וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים". סיפר הרב בן ציון חזן זיע"א שהיה גר בעיר העתיקה בירושלים ונשלח על ידי בעל הבן איש חי לארץ ישראל כמו ששלח את רוב חכמי בבל ולמדניה. הוא סיפר כי כשהיה צעיר בן עשרים עשרים ושתים לא סוג של תלמידי חכם, רק למדן פשוט ומשרת בקודש בחזנות בבית הכנסת שלו. היה בעל הבן איש חי קם מלפני ומושיבנו אצלו ומדבר עימי כאב לבנו באהבה גדולה.
וזה פלא, המידות הללו שלו. שכל מי שלמד אצל מרן הרב ז"ל היה רואה את ההמשך של בעל הבן איש חי גם בענינים הללו במידות ובענוה ובמעשים טובים.

גילוי אליהו
והשראת השכינה הזו הייתה בדרכים שונות יש כמה וכמה עדויות על כך וכך סיפר אחריו של הרב ז"ל, חכם נעים אליהו שליט:"א בשם חכם יהודה צדקה זיע"א כי הייתה אשה שהייתה מכינה קפה לבעל הבן איש חי והייתה מניחה את כוס הקפה על פתח החדר שהיה לומד בו. וכמה פעמים הכינה לו כפול, שתי כוסות. אמר לה הבן איש חי: למה הכנת שתי כוסות?
אמרה לו: שמעתי קול של מישהו שמדבר עם כבודו.
אמר לה: שמעת קולו של אליהו הנביא. ואחרי שיש לך נשמה כל כך קדושה - תעלי לארץ ישראל. והנני מזהיר אותך שלא תספרי לאיש מה ששמעת. כי ברגע שתספר - ח"ו תלך לעולמה. וסיפר הרב צדקה ע"ה כי אשה זו חיה בארץ למעלה ממאה שנה.
אחרי מאה שנה היא הרגישה בנפשה שהיא צריכה לספר את המעשה המופלא הזה. הלכה לרבני ישיבת פורת יוסף בירושלים חכם בן ציון חזן זיע"א וחכם רבי יהודה צדקה זיע"א שהיה ראש הישיבה. שם היא סיפרה להם את המעשה שהיה עם בעל הבן איש חי, ואחרי שלושה ימים נפטרה לבית עולמה.
סיפור מעשה דומה סיפר הרב יהודה מועלם זיע"א שהיה נכדו של חכם רבי יהושע שהרבני זיע"א שהיה מתלמידי הבן איש חי. שאחר כך עלה גם הוא לארץ ישראל.
והיו תלמידי הישיבה שולחים את חכם רבי יהושע שהרבני זיע"א לשאול את הרב שאלות שונות בעיקר במוצאי שבת, שהיו אומרים שזה היה הזמן שהיה מתגלה אליו אליהו הנביא. והיו מבקשים ממנו שיגיד להם מה שראה. ובא ועמד על פתח הדלת של רבינו זיע"א ושמע מבפנים קולות של כמה אנשים. ולא הספיק להכנס עד שיצא אליו בעל הבן איש חי ואמר לו "מה ששאלו אותך תלמידי הישיבה לשאול אותי – כך וכך התשובה".

סיפר מעשה הסייפלער.
וסיפר מו"א אבא זצ"ל מעשה בשם חכם רבי יהודה צדקה זיע"א שסיפר בעצמו את המעשה למו"ר אבא ז"ל. את המעשה הזה עצמו היה מספר גם הסטיפלער. אחד מגדולי מכמי הליטאים בבני ברק. ומעשה שהיה כך היה. בשנת תשט"ו התגלה ילד בן ארבע ממשפחה של חסידי גור שהיה יודע בעל פה את התורה כולה, גמרא וחכמי הראשונים. דברים שהוא לא היה יכול לשמוע בכלל בארבע שנותיו.
וזה היה פלא מנין הוא יודע כל כך הרבה ספרים לצטט בעל פה למרות שלא היה יכול ללמוד אותם מעולם. וקרא האדמו"ר מגור לחכם יהודה צדקה זיע"א ולעוד כמה צדיקים ידועים שיראו בעינהם את הפלא הזה.
ובחן אותו חכם רבי יהודה צדקה זיע"א וראה אותו מלא וגדוש. אמנם ספרים שיצאו אחרונים לא ידע כי לא לימדו אותו את הספרים האלה בשמים. שאל אותו חכם יהודה צדקה זיע"א על הבן איש חי וידע לומר בעל פה חלקים שלמים ממנו בכל מה ששאל אותו. וסיפר חכם יהודה צדקה זיע"א את הדבר הזה ללמד כי תורתו של הבן איש חי מקובלת בשמים. וסיפר הרב יגאל שקלים שליט"א שהוציא את הספר אוצרות הבן איש חי כי הוא עצמו דיבר עם אחיו של אותו ילד, וגם הוא העיד את אותו מעשה בדיוק.

תפילה – חיבור ישראל לאביהם שבשמים
חכמינו אמרו כי משה רבנו התפלל תקט"ו תפילות (515) כמניין המילה "ואתחנן". כל התפילות הללו הם כדי שיזכה להיכנס לארץ ישראל, חכמינו אמרו שהמספר הזה הוא גם כמניין המילה "תְּפִלָּה". ללמדך שתפילות משה רבנו הביאו למיצוי כח התפילה. המספר הזה הוא גם מספר של המילה "שִּׁירָה". לומר לנו שכל התפילות של משה היו בשמחה ולא חלילה בעצבות.
אומר בעל הבן איש חי כי הדבר הזה רמוז בפסוק "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'". הפסוק הזה מדבר על חיבור בין ישראל לה' על ידי התורה שניתנה מהשמים ועל ידי התפילה שלו. הדבר הזה רמוז גם בגימטריה. ישראל בגימטריה הם 541. שם ה' בגימטריה הוא 26. ההפרש בינהם הוא 515 כמנין "שירה". שהיא גם "תורה" וגם "תפלה" שבאמצעותם אלוקים מחבר בין ישראל לאביהם שבשמים. שירה\515 ועוד ה'\26 = ישראל\541.
אשר על כן היה רבינו זיע"א מחבר את ישראל לאביהם שבשמים לא רק על ידי תורה אלא גם על ידי תפילה. וחיבר כמה וכמה ספרי תפילה, וכמה וכמה תפילות ומרוכזים בספרו לשון חכמים. וכשהיינו ילדים היה מרן הרב ז"ל שולח אותנו כל פעם להביא את לשון חכמים והיה קורא מתוכו כמה פעמים לשו יחוד ותפילות לפני בדיקת חמץ וביעור וחמץ. וכשהדפיסו את המחזורים של הרב ז"ל הוא אמר לשים בתוכם את כל התפילות ששייך מלשון חכמים.
וחיבר גם תפילות של "הילולה רבה" ללג בעומר, ותיקון לליל ה' אב. ומנוחת הנפש לאזכרות. ו"כתר מלכות" ליום כיפור וכן רבים ספרי תיקונים לתיקון היסוד. ועוד הרבה תפילות שונות.

שירה – חיבור ישראל לאביהם שבשמים
מרן הרב זצ"ל הראה לי פעם ספר שהודפס בחיים חיותו של בעל הבן איש חי והיה כתוב בו השיר "ואמרתם כה לחי" שחיבר בעל הבן איש חי הי"ו. ואמר הרב ז"ל כי השיר הזה חושבים רבים כי איזה מחבר קדמון כתב אותו ולא ידעו כי כתב אותו בעל הבן איש חי. ואמר שמצוה לפרסם כי זה השיר כתבו רבינו זיע"א וכיום דבר זה מפורסם לרבים.
וחיבר רבינו זיע"א עוד מאתיים שירים לשבת ולברית מילה. ולחגים ולאירועים שונים. כולם לדבק לב ישראל לאביהם שבשמים ויש בידינו רק שמונים שירים שלו. ומחפשים אותם כמו שמחפשים את שאר הכתבים של רבינו זיע"א.
והיה אומר היש"א ברכה - הרה"ג שאול אלישר זצוק"ל. שהיה רב ראשי לישראל בימים ההם. כי כשהוא שר את השירים שלו - הוא מתעורר לתשובה שלימה. וכשאני לומד את ספריו הוא נדהם על גדולתו בתורה.

בן איש חי וארץ ישראל
ארץ ישראל
סיפר רבי יהושע שהרבני זיע"א כי אהבתו של בעל הבן איש חי לארץ ישראל הייתה במדה גדושה עד מאוד. ובפרט ירושלים ושאר ערי הקודש. מלמד עליהם זכות. מעורר לתרום לשד"רים שלהם. היה עושה הרעשות ומקבץ כספים לעזור להם.
הוא סיפר כי כשעלה לארץ ישראל ליווה אותו בעל הבן איש חי עד לעגלה שנסע בה, ונתן לו מלא חפניים מטבעות כסף כדי שיוכל להתפרנס עד שיסתדר. ואמר רבי יהושע שהרבני זיע"א כי בכסף הזה התפרנס כמה חודשים. והיה בו ברכה מעל לטבע.
מו"ר אבא זצ"ל סיפר כי היה עשיר אחד בהודו, חכם יוסף אברהם שלום שהיה מתייעץ בכל דבר עם בעל הבן איש חי, ורצה לבנות ישיבה בבגדד לרבנים שיוכללו להתפרנס בכבוד. ואמר לו בעל הבן איש חי שיקנה קרקע ליד הכותל המערבי ושם יבנה ישיבה. ושלח בעל הבן איש חי את רוב חכמי בבל לארץ ישראל בחינת ואת יהודה שלח לפניו גושנה. ובינהם חכם צדקה הזקן. והמקובל האלקי ח"ר יהודה פתיה ע"ה. ובעל כך החיים הרב סופר זיע"א וגם את חכם בן ציון חזן שהיה קולו מיוחד
וכתב על זה בעל הבן איש חי (בשלח) כי צריך להתאמץ ולהשתדל שלא ישכח לכוון בכל תפילה על ירושלים ובית המקדש וקודש הקדשים. ו"טוב לכתוב על דף שיונח בתוך הסידור "ירושלים, בית המקדש ובית קודש הקודשים", כדי לזוכרם ולכוון בהם". "ששם שער השמים" (יתרו).
וכתב עוד בספרו "עוד יוסף חי" (יתרו א'): כי צריך כל אדם להשתדל להתפלל במקום הקדוש ביותר, ובית הכנסת שנמצא - בתוך חומות ירושלים יותר מקודש מכל בית כנסת אחר, והכותל המערבי או מקום שאפשר לראות ממנו את מקום ביהמ"ק, מקודשים יותר ממנו, כי כל ביהכנ"ס שקרוב יותר לבית המקדש קדושתו יותר גדולה, כי שם שער השמים.
וזה לשונו: "ולכן בודאי בית הכנסת ובית המדרש שהיא בנויה עתה סמוך וקרוב להר הבית – היא מעולה ומקודשת יותר כיון שהיא סמוכה וקרובה לשער השמים. וכל שכן אם העומדים שם יכולים לראות מהחלונות שבה קרקע בית המקדש הרי זה מעולה ביותר. ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם, עכ"ל.
וכתב מו"ר הרב שליט"א כי שמענו ממגידי אמת שהרב בן איש חי זצ"ל השפיע על הנדיב יוסף אברהם שלום ז"ל להוציא הוצאות עצומות ולהשתדל בהרבה השתדלויות כדי שיבנה מדרש ובית הכנסת שמשם יראו את קרקע הר הבית, ולבסוף זכה ובהשפעתו נבנתה ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, וכשבנו אותה הקפידו שמבית הכנסת ומבית המדרש יראו את הר הבית. ובעונות, המבנה המפואר הזה נהרס עד היסוד ע"י הירדנים בשנת תש"ח, ועתה זכינו והקב"ה החזיר עטרה ליושנה ונבנתה הישיבה הזו ועוד ישיבות רבות אחרות בירושלים שבתוך החומות ויהי רצון שנזכה לראות את ירושלים בנויה לתפארה ובית המקדש על מכונו. אמן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il