ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לאומיות יהודית | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש עם ישראל כלל ישראל Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר התש"ס

לאומיות יהודית


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מה עניינו של יום העצמאות? לשם מה צריך לאומיות יהודית, צבא, ממשלה וכו'? יש לברר את מהותם, האם שייך בכלל מושג של "לאומיות יהודית", או שכשם שכל האומות מאוגדות סביב מספר נושאים משותפים כגון כלכלה, משפט וכו', עם ישראל מאוגד סביב אותם דברים, בתוספת מספר דברים (תורה ומצוות)?

הרצי"ה בחוברת "ג' אלול" מספר שהיה לרב זצ"ל ויכוח עם הרב מרדכי אלישברג שטען שמבחינה לאומית אין אנו שונים משאר העמים. כל עם מאוגד סביב שלטון ואנו מאוגדים סביב שלטון כזה ובנוסף יש לנו גם תורה ומצוות, אבל הרב זצ"ל חלק עליו והסביר לו שהמושג לאומיות יהודית הוא אחר לגמרי, הרבה יותר עליון משאר הלאומיות, הרעיון הזה לא היה מקובל בצבור עד זמנו של הרב זצ"ל, והרב אלישברג כל כך התלהב מהרעיון הזה עד שכתב עליו "הרב מבוייסק אנחנו עוד נשמע עליך".

תפקיד הניסים
הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות יג, טז) מבאר שכל ענינם של הניסים הגדולים הוא להחדיר בנו אמונה, ואנו מצווים להחדיר אמונה מכח אותם ניסים לכל המציאות כולה. "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק ותורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו וומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע, ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד".
כלומר אין ענין של נס אלא השגחה אלוקית של כל מה שקורה כאן בעולם, כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות תענית (פרק א, הלכה ג). ולכן עלינו להבין את השתלשלות וסדר הדברים הקורים אותנו.

תפקידו של עם ישראל
ידוע ומפורסם "שמפני חטאינו גלינו מארצנו" מדוע דוקא גלות?
"קדושים תהיו" - פרושים תהיו - הרמב"ן שם (ויקרא יט, ב) מבאר שיש "רווח" גדול בין הדברים המותרים והאסורים לאדם שבהם יש לו מקום להוסיף פרישות, אין תחום בחיים שהתורה לא נוגעת בו, וענינו של יהודי הוא "קדש עצמך במותר לך" (הרמב"ן שם).
בספר חובת הלבבות מבואר שאין מושג כזה "מה חובתי ואעשנה". מפני שבכל שטח הענין האלוקי מוצא את ביטויו, ההבדל בין עם ישראל ושאר האומות הוא לא בין 7 מצוות לתרי"ג מצוות, אלא ברעיון הזה של קדש עצמך במותר לך שצריך להופיע בתור עם, כדברי המשך חכמה (בפרשת אחרי מות) "שאין הקב"ה משרה שכינתו על היחיד כי הפרט בלא הכלל אינו תכליתי כלל..." עיקר הרעיון של עם ישראל הוא הופעה בתור עם, עם שלטון פוליטיקה, כלכלה, משפט, צבא וכו', והדברים האלה צריכים להופיע בתוך הענין האלוקי, וזהו ההבדל המהותי שבין לאומיותינו לשאר הלאומיות.
"ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית פרק יח, ט). דרך ה' היא דוקא כשהיא באה לידי ביטוי בצדקה ומשפט. ודוקא בדרך הציבורית.

היה פעם פילוסוף גרמני (ניטשה) שטען שהמוסר של היהדות הוא מוסר עבדים, כלומר כיון שעם ישראל נמצא בגלות והאומות מתנשאות עלינו, המצאנו מוסר על מנת שהגויים לא יפגעו בנו בטענה שזה לא מוסרי, שהרי אין לנו אפשרות אחרת להלחם בהם, ולכן אנו פונים לעולם שזה לא מוסרי שעם אחד ישלוט על עם אחר.
בתאוריה הזו השתמשו הנוצרים ואחר כן הנאצים ימ"ש.
זוהי כמובן תאוריה שמופרכת מעיקרה שהרי במוסר היהודי ירד לעולם כשעם ישראל היה בשיא פריחתו, "וחיל אחז יושבי פלשת".
אחרי מלחמת ששת הימים התפרסם מכתב של כומר שבו הוא כותב שהגויים תמיד הרגיעו את עצמם שהיהודים הם מוסריים כיון שהם חיים ללא מדינה אך עכשיו אחרי המלחמה עם ישראל הראה לעולם שגם עם חזק שולט ומנצח יכול להיות מוסרי. והוא מסיים את המכתב שעל הדבר הזה הנצרות לא תוכל לסלוח לנו, מפני שזה מערער את כל יסודות הנצרות.

זוהי ענינה של היהדות. לקדש כל תחום בחיים שאפילו בעניני שכנים יבוא לידי ביטוי העניין האלוקי, לא רק בבית הכנסת יצא הענין האלוקי לפועל אלא בכל תחום. ולשם זה צריך מדינה, ומשרדי ממשלה וכו' להראות לעולם כיצד אפשר לנהל מדינה באופן מתוקן יותר.

תפקיד הגלות
בנקודה זו נכשל עם ישראל. כל דברי הנביאים מלאים מהכשלון הזה. העם כציבור, כממשלה נכשל. הנביאים מדברים על תאוות שלטון, תאוות הבצע וכו'.
הגלות באה לפרק את הלאומיות, את המסגרת החברתית בעם ישראל, שנהפוך לעם של יחידים, כביכול הקב"ה אמר לנו לא הצלחתם במשימה ואתם זקוקים לעוד הכשרה עד שתוכלו להקים מלכות יהודית, בינתיים תמלאו את "המצברים" האישיים.
וכיוון שלאומיות משמעותה עם וארץ, פירוק המסגרת כולל:
א. חורבן הארץ.
ב. ניתוק עם ישראל מארץ ישראל.
ג. פיזור האומה.
בצורה כזו עם ישראל בעל כורחו חי חיים פרטיים.
החורבן הזה פגע גם במהותו של כל אחד ומכאן בא הביטוי "היהודי הגלותי". זוהי מציאות שהיהודי בחו"ל הוא חלש אין לו אמביציות מעין תחושה של "תן לי לגמור את היום". והוא עסוק רק בענייני קודש פרטיים כדברי הרב קוק זצ"ל אורות התחיה ג' "עברו עלינו שנות אלפים שלא היה לנו מצד כללות האומה עסק עם דברים חמריים, היינו אומה פורחת באויר וחלמנו רק על דבר מלכות שמים, ע"ד הטוב האלוקי המוחלט".

אנו נדחפנו למצב זה בעל כורחנו. אין לנו כל רצון לעשות משהו בנידון. הארץ שוממה ואין בנו כוח להפריחה מחדש.

שלושת השבועות
זהו עומק הפשט של מה שאמרו חז"ל. שלוש שבועות השביע הקב"ה את ישראל (כתובות קיא.) "אחת שלא יעלו ישאל בחומה ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בהם בישראל יותר מדי".
הרבי מסאטמר, שהתנגד למהלך הציוני, קרא לספרו "ויואל משה" על שם דברי חז"ל "ויואל משה לשבת את האיש" - 'אין אלה אלא לשון שבועה'.

הרצי"ה היה מדבר על כך הרבה איך אפשר להשביע נגד הכתוב בתורה, הרי על פי ההלכה אי אפשר להישבע על דבר שאנו מושבעים עליו מסיני. ואם כותב הפתחי תשובה (באבן העזר סימן עה ס"ק ו) שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים הכריעו כדברי הרמב"ן שיש מצוה על כל יהודי בכל דור לעלות לארץ ישראל, אם כן איך אפשר להשביע על דבר זה, שלא לעלות לארץ ישראל?
אבל האמת היא שזו לא שבועה ממש. וכבר כתב על זה בעל העקדת יצחק בפרשת ניצבים שהקב"ה משביע "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט, יד), וכי איך אפשר להשביע את הדורות הבאים? וביאר (וכן מובא במהר"ל) שכאשר הקב"ה משביע את ישראל אין הכוונה שבועה הלכתית, אלא הוא יאלץ אותם לעשות משהו. כשם שאדם נורמלי לא מאבד עצמו לדעת אלא אם כן הוא חולה ויש לו בעיה נפשית, כך בדיוק עם ישראל אינו מאבד עצמו לדעת, והוא מרגיש בתחושה בריאה "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד, ד) ולולא הדבקות הזו אין לו חיים וזוהי משמעות השבועה שהקב"ה משביע את ישראל על קיום תורה ומצוות.

וכך הקב"ה משביע את ישראל שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות העולם, אין הכוונה שבועה הלכתית שמי שיעלה לארץ הוא עובר על השבועה, אלא הכוונה היא שאין אנו מסוגלים לעלות לארץ אין לנו אומץ ועם ישראל חלש ומסכן בכוח וברוח, וזוהי מציאות שאף על פי שהיו תקופות שניסו לעלות לארץ הם לא הצליחו!
והראיה לכך שזאת הכוונה של השבועות, אפשר למצוא ברמב"ם שכתב "ולפי שידע שלמה המלך ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארץ זמן גלותה חפצה להתנועע בלא עתה בראיה ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וכו'".

כל השבועה היא על דרך משל כדי שלא יעלו לפני הזמן וזוהי השגחה אלוקית שירדו לגלות ויתמלאו בתורה ויראת שמים וכשיחזרו לארץ ויקימו מדינה, הם לא יחזרו על אותם טעויות שעשו בעבר.
הרצי"ה היה מביא לכך ראיה מאגרת של האור שמח לאחר שחבר הלאומים החליטו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל כתב האו"ש מכתב לקרן קיימת ושם הוא כותב שאחר שחבר הלאומים בסאן רמו החליט שעם ישראל יכול לעלות לארץ ישראל "סר פחד השבועות".
מה ענין הפחד, וכי עושים מצוות ומקיימים הלכות מפחד?! אלא שזאת מגמה אלוקית שמתבטאת בפחד לאורך כל הדורות.

תיקון החטא והעליה לארץ
וכיצד נדע שהגיע הזמן לעלות לארץ לבנותה ולהלחם עליה, וגם ההשגחה האלוקית מעוניינת בזה?
המציאות מראה שהגיע הזמן שהרי כל הגלות באה כעונש שלא הקמנו מלכות יהודית, והגלות פזרה את המלכות, ולכן אם אנו רואים שהמציאות מובילה אותנו לתהליך של חזרה, עם ישראל חוזר להיות עם - יש קיבוץ גלויות, ובאותו זמן עם ישראל מתחיל להתמלא באומץ רוח, והרגשות הלאומיים מתחילים להתעורר, זהו הסימן שהגיע הזמן, אך ודאי שזה לוקח הרבה זמן.

בתחילת תקומתן של התנועות הציוניות התנהל בהונגריה מאבק גדול נגדן. הרב אלזנר זצ"ל היה מהלוחמים הגדולים נגד המתנגדים וכך הוא כותב "מי שאינו מאמין בעתידו של העם היהודי בארצו ההיסטורית ותופס את היהדות רק כיהודי שומר מצוות מערטל את התורה ממשמעותה. ועל כן גם בן נכר שבא להצטרף אל היהדות צריך תחילה להזדהות עם עם ישראל כדברי רות המואביה, "עמך עמי ואלוקיך אלוקי" - דעתי איפה שההצהרה (במפקד האוכלוסין שהיה אז) על ההשתייכות לעדת בית ישראל ויחד עם זה ללאומיות הונגרית או גרמנית כמוה ככפירה גמורה ואיסורה בגדר של "יהרג ואל יעבור". לראות את היהדות כגרמני בן דת משה, "משום כך לא אבין כיצד התירו הרבנים להצהיר רשמית שהיהודים האורטודוכסים מחזיקים ביהדות כעדה דתית ושדבר אין להם עם היהדות כאומה, שהם רואים עצמם כהונגרים ממעלה ראשונה ואינם רואים הבדל בינם להונגרים השורשיים אלא בדת, והצהרה זו תשאר בדברי ימי ישראל ככתם מחפיר בל ימחה על האורטודוכסיה ההונגרית".
זה הרי מה שכותב הרמב"ם הלכות תשובה פ"ג הלכה י"א "הפורש מדרכי ציבור, אע"פ שלא עבר עברות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהם אין לו חלק לעולם הבא".

ברגע שאנו רואים שהמציאות הזו משתנית, עם ישראל מתחיל להרגיש כעם ואיכפת לו מהפיזור, והוא רוצה להתאחד ומתעוררים בו רגשות של עצמה, של אומץ ועוז רוח, ומוכנים לצאת למלחמה, ולעומתם הארץ מתחילה לתת פירות, זה מה שאמרו חז"ל בסנהדרין: "ואמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לא) "ואתם בר ישראל ענפכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל". (סנהדרין צח).
זהו לא סימן חיצוני בלבד. יש כאן שני מוטיבים יחד. קבוץ גלויות וארץ ישראל נותנת פירות. זה סימן שהגאולה מתחילה ואנו רשאים לתת כתף ולפעול בכיוון.
יהודים בכל דבר קטן ושקורה להם בחיים הפרטיים הם רואים בזה השגחה, וכשקורה דבר כזה לעם ישראל כולו, ואנו הרי יודעים שבכלל הכל הוא בהשגחה עוד יותר מהפרט, ואנו רואים שכל דברי הנביאים מתקיימים, ולבוא ולומר על זה שזה לא יהדות, ועוד יותר מזה שזה מעשה שטן וסתרא אחרא? הלזה יקרא יהודי מאמין?

מהותו של יום
היום הזה ענינו לא רק הצלה לעם ישראל אלא ביום הזה חל המהפך. מציאות של גלות הופכת לתהליך של גאולה. ניתנה לנו הרשות לנהל את עניינינו, כל יהודי יכול לעלות לארץ, ועובדה זו שאנו אדונים לעצמנו, היא הופכת את המציאות מגלות לגאולה, מאותו יום אנו צועדים לקראת הגאולה.
על המעשה הזה של ההכרזה נגד כל אומות העולם שלא נעיז להכריז על המדינה, אנו צריכים להודות לקב"ה, שהוציאנו מהגלות לזו הגאולה.
אמנם עוד יש לנו דרך ארוכה עד הקמת המלכות שאנו מצפים לה אך המשברים העכשווים צפויים מראש כדברי הרב באורות, ואנו צועדים ומתקדמים לקראת המלכות היהודית במדינת ישראל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il