ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ענייני ט"ו בשבט | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ט"ו בשבט הארץ ופירותיה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

טו שבט ה'תשנ"ז

ענייני ט"ו בשבט


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

מזמור לז
מזמור ל"ז בתהילים עוסק בהתמודדות עם רשעים. בין דרכי ההתמודדות שמציע המזמור מופיעה מצוות ישוב הארץ כמה פעמים.
בתחילה בפסוק ג' מופיע ציווי: "בטח בה' ועשה טוב", ומה זה "טוב"? "שכון ארץ ורעה אמונה". ובילקוט מבארים: "שכון ארץ" - עשה שכונה בארץ. הוי זורע . הוי נוטע .
לאחר מכן מובאות הבטחות,שמגדירות מי הוא שיירש את הארץ. בפסוק ט: "כי מרעים יכרתון, ו קווי ה' המה יירשו ארץ". כלומר מתוך אמונתם בה' זוכים לירושת הארץ. בפסוק יא': "וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום". התנאי השני לירושת הארץ הוא מידות טובות, ובראשם ענווה. הרב קוק כותב בספר מוסר אביך, שרק מי שיש בו ענווה זוכה לאהבת א"י. ההסבר לכך הוא עפ"י דברי הגמרא שהמתגאה כאילו דוחק רגלי שכינה, וא"י היא התגלות השכינה בעולם, לכן במיוחד במצווה זו דרושה מידת הענווה.

ומתוך האמונה והמידות עולים למדריגה הבאה המופיעה בפסוקים כא-כב: "לווה רשע ולא ישלם וצדיק (רש"י - הקב"ה, צדיקו של עולם) חונן ונותן; כי מבורכיו (של הקב"ה) יירשו ארץ ומקולליו יכרתו". ומתוך זה למדריגת " צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה". (פסוק כט) ואז המזמור מתאר שהצדיק זוכה למעלת לימוד התורה: "פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט; תורת אלוקיו בלבו לא תמעד אשוריו". (פסוקים ל-לא) ומתוך זה נאמר בפעם האחרונה, "קוה אל ה' ושמור דרכו וירומימך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה".

הגמרא בברכות
הגמרא בברכות (מא, ב) מספרת שרב המנונא ורב חסדא ישבו בסעודה והביאו לפניהם תמרים ורימונים. רב המנונא ברך על התמרים. ואז שאל אותו רב חסדא מדוע עשה כך, הרי אמר רב יוסף או רבי יצחק שכל המוקדם בפסוק "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" קודם לברכה. ואם כך הרימון שהוא חמישי בפסוק קודם לתמר שהוא שביעי (דבש). אמר לו רב המנונא שהרימון אומנם חמישי ל"ארץ" הראשון אבל התמר שני ל"ארץ" השני, והקירבה ל"ארץ" היא הקובעת. ואז אמר לו רב חסדא "מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך", כלומר מי יתן לנו כוחות ברזל ונזכה לשמש אותך, על גדולתו בתורה כפי שהתבטאה בחידוש הזה.

הערה כללית
הרב קוק בסידור עולת ראי"ה (עמוד שעד) מבאר את דברי הגמרא הללו. הרב פותח בהערה כללית. ידוע שמטרת הברכות לעורר אצל האדם דעות ישרות כגון הכרת הטוב לקב"ה, שמכח אותן הדעות האדם מגיע למעשים טובים ומידות טובות. מחדש הרב שגם ההלכות של דיני ברכות לפרטי פרטיהן מעוררות למטרה זו, ולכן אפשר ללמוד מהן את עיקרי התורה ואמונת ישראל.

הקדימות בברכה

דבר ראשון שחידש רב המנונא הוא שכל הקרוב ל"ארץ" קודם בברכה. וזה מלמד אותנו שישוב ארץ ישראל הוא יסוד התורה, כיון שעל ידו יגיע עם ישראל והעולם כולו להשלמתו. ולכן כל מי שקרוב יותר ל"ארץ", כלומר כל מי שמשתדל יותר בישוב הארץ קודם בברכה.

שתי מדריגות
החידוש השני שחידש רב המנונא הוא שמי שקרוב ל"ארץ" השני קודם למי שרחוק מה"ארץ" הראשון.
חיבת הארץ נחלקת לשתי מדריגות. יש אדם המחבב את הארץ, מפני שהוא מכיר את הסגולות הרוחניות שלה לכלל ישראל ולעולם כולו. ויש אדם שמחבב את הארץ, בגלל שהוא מבין שזה המקום הטוב ביותר בשביל עם ישראל מבחינה חומרית. שני סוגי החיבות טובים, אבל ברור שהסוג הראשון נעלה יותר.

שתי תיבות "ארץ" שמופיעות בפסוק מכוונות כנגד שתי המדריגות. ה"ארץ" הראשון כולל חמישה מיני פירות כנגד חמישה חומשי תורה. הוא מסמל את חיבת ארץ ישראל שיוצאת מתוך תורה. ה"ארץ" השני כולל את השמן - החכמה האנושית, והדבש - המתיקות החומרית. כלומר זו חיבה לארץ ישראל כמקום שבו כלל ישראל יהפוך לעם תרבותי, שלו ושבע.

בכל מדריגה יש קרובים ורחוקים לפי רמת ההשתדלות המעשית לישוב הארץ. הרימון למשל נמצא ב"ארץ" הראשון. הוא מבטא אדם שמחבב את הארץ בדרגה העליונה. אבל הוא חמישי לארץ, כלומר שבפועל הוא מרוחק מישוב הארץ. למרות החיבה העליונה הוא לא עושה שום פעולה למען ישוב הארץ. אולי הוא אפילו מתגורר בחוץ לארץ.

מעלת ישוב הארץ
וזה בדיוק החידוש של רב המנונא, שמה שמענין אותנו היא ההשתדלות בישוב הארץ, ואפילו אם היא באה במסגרת של שאיפה לשלמות חומרית של כלל ישראל. כי אצל כלל ישראל יהפך כל ענין גשמי לרוחני, וחבורו של עם ישראל לארץ ישראל הוא זה שיביא בסופו של דבר לכל אותן המעלות הרוחניות הנעלות. אבל החיבה בלב לארץ ישראל, ותהיה הנעלה ביותר, שאינה יוצאת לפועל בהשתדלות בישוב הארץ אין לה ערך רב.

כוחות ברזל
עפ"י זה תובן הלשון המיוחדת שאמר רב חסדא. מי יתן לנו כוחות ברזל, כלומר חוזק חומרי, ונשמש אותך, ללמוד ממך איך להסתכל על מעלת החוזק החומרי בכלל ישראל שהוא המביא לחוזק הרוחני.
ומסיים הרב שהלשון מוסבת גם על עניני כלל ישראל. מי יתן לעם ישראל כוחות ברזל, עוצמה חומרית לרומם קרן ישראל ברוח גבורה, שאותם כוחות בסופו של דבר יהיו משמשים למטרה הנעלית של "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il