ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הבאת ביכורים - בכלי | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים כי תבוא Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ב

הבאת ביכורים - בכלי


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה ... ושמת בטנא" אחד הדברים שנצרכים בהבאת ביכורים הוא הבאתם בכלי כמו שנאמר ושמת בטנא . ולכאורה לא מובן מדוע היתה צריכה תורה לצוות במפורש שיש לשים הביכורים בכלי, והרי בפני מלך בשר ודם אין מביאים פירות שלא בכלי, וכבר נאמר (מלאכי א, ח), "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וגו'"?
ועוד נאמר (דברים כו, ה) : "וענית ואמרת" ופרש"י, עניה היא בכל רם. כלומר מקרא ביכורים מצותו להאמר בקול, ומשמעות הדברים, שגם אחרים העומדים במקום הנפת הביכורים ישמעו. ואילו בתפילה מצינו (שמואל א, א, יג) "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" ולמדו ממנה בגמ' (ברכות לא, א) שתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, צריכה להיות בלחש, שאחרים העומדים ליד המתפלל לא ישמעו את תפלתו. ואדרבה המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, שנראה כחושב, שאין הקדוש ברוך הוא שומע אלא אם כן יגביה קולו. ומדוע מקרא ביכורים שאף הוא אמירה לפני הקדוש ברוך הוא, צריכה להיות דוקא בקול רם, שאחרים ישמעו?

אלא הבאת ביכורים בכלי אינה באה כדי להביאם למקדש בכלי, שזה פשוט כפי שנתבאר, כי אם להיות כלי קיבול לקבל ולקחת את השפע היורד ממרומים, בעטים של הביכורים, להביא ברכה עד בלי די לביתו של המביא. שהנה שנינו במסכת ביכורים (פרק ג, משנה ח):
"עשירים היו מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף וזהב היו נותנים את הביכורים, ואת הכלי היו לוקחים חזרה. ואילו עניים שהיו מביאים ביכוריהם בקלתות של נצרים היו נותנים את הביכורים, ולא קיבלו את הכלי חזרה".
ואמרו (ב"ק צב, א) "דעניות אזלא בתר העני". ומדוע מפסידים את העני ולא את העשיר?
אלא, עשיר , פירושו, שהוא עשיר בדעת ונותן את הביכורים בנפש חפצה, דוקא ראשית פרי האדמה אשר עמל בו והוא מצפה לו יותר. מפני שהוא מבין שאת הברכה בשדהו ובפירותיו לא השיג ביגיעו, כי אם ברכת ה' שנתן לנו את הארץ הזאת ולא רק לנו אלא לאבותינו, ולפיכך במקרא ביכורים אין הודאה על פרי האדמה בלבד, אלא שהקורא מתחיל מארמי אובד אבי וממשיך בגלות מצרים ובגאולה ממנה עד שהוא מגיע להנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי, כי הנתינה שהקדוש ברוך הוא נתן, אינה ליחיד אלא לעם כולו ולא רק לאותו דור אלא לדורות ישראל כולם. וכאשר היחיד מתאחד עם הכלל הן בדורו והן בדורות שקדמו לו, הוא נקשר לצינור השפע שהקדוש ברוך הוא נותן לעם ישראל.
לפיכך ציותה תורה לומר זאת בקול רם לשתף עצמו עם אחרים. לא כתפילה שהיא בקשת צרכיו הפרטיים, ולכן היא נעשית בלחש, כי הבורא שומע גם לחשו של הפונה אליו בלב שלם, ונענה לו.
משאין כן העני בדעת שאמנם הוא מביא ביכורים אך עושה זאת כמי שכפאו שד, כי הוא רואה, שאת פרי עמלו יאכל איש זר לו, הכהן, ולא דיו לכהן זה לקבל פירות שניים ושלישיים שהינם טובים מאד, אלא דוקא הראשית, כאילו שהוא בעל הבית ובעל השדה הינו שכירו. לפיכך אין לו כלי קיבול להביא ברכה לביתו.

ובזה נבין דברי יונתן בן עוזיאל שפירש את הנאמר בהמשך הפרשה (כח, ה), ברוך טנאך ומשארתך "ברוך סלי ביכוריכם וחלת העיסה שלכם". וכן פירש בקללות (שם, יז) "ארור טנאך ומשארתך ארורין סלי בכוריכם וחלת עיסתכם". (ולא פירש דמיירי בפרי אדמתך הניתנים בסלים להביאם הביתה, כי בהמשך (בפסוקים ח, יח), מוזכרים אסמי התבואה והפירות, ומדוע הקדים לברך הטנא והעיסה, אלא שהכוונה לטנא שנאמר בהבאת בכורים ושמת בטנא ומשארתך היא העיסה ממנה מפרישים חלק לחלה ).

אכן צריך להבין, כיון שמדובר שאדם מביא ביכורים ומפריש חלה, שהוא מקיים מצות הבורא שניתנה לנו בתורה, מה הכוונה שהמצוה כביכול ארור. ברם לאמור, הרי ניתן לקיים המצוה כעשיר בדעת, תוצאה מכך תשרה ברכת ה' במעשה האיש. וכן הפרשת חלה מעיסה ונתינתה לכהן, מביאה ברכה במעשי האשה בבית, (שהאשה היא זו שמפרישה החלה כמבואר במסכת שבת (פרק ב, משנה ו,)). נמצאו כל ענייני הבית מתוקנים, האיש מצליח בפרנסתו בחוץ והאשה בעבודתה בתיקון ביתה. אך כאשר אדם מקיים מצות אלו כעני בדעת, שלבו דואב עליו שהוא חייב לתת משלו לכהן שלא עמל בו, הטנא שהוא כלי קיבול הברכה להביאו לביתו, נעשה ארור, ולא דיו שלא הביא ברכה אלא הוא מהוה כלי קיבול לקללה, שחלילה מביאה לביתו. איש כזה אינו מצליח בפרנסתו ובמעשיו בחוץ, ואף האשה נכשלת בהעמדת ביתה באופן טוב.

_________________________________

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.

או באימייל kilab@netvision.net.il
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il