ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אבות ובנים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית ויגש Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אור לח' טבת תשנ"ט

אבות ובנים

פרשת ויגש תשנ"ט



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

היחס לאבות האומה
הפרשה שלנו, היא פרשת ההשלמה בין יוסף ואחיו. השבוע ניגש אלי אברך, ע"מ להתייעץ, כיצד יש ללמד את מעשי השבטים. התורה אומרת עליהם דברים לא טובים. אמנם, בדברי חכמים במשך הזמן, ניתנו כל מיני הסברים, אבל, מי שקורא את הדברים כפשוטם, רואה את האחים, כאנשים איומים ונוראים, ומאד מסתייג מהתנהגותם.

שמעתי מאנשים שלמדו במקומות שאינם של קודש ממש, שהרושם שלהם מהלימוד בביה"ס היה לא טוב. 'מילא, היו לנו כאלה הורים, מה אפשר לעשות'. שהרי, אם השבטים באמת גדולים, כמו שחז"ל תיארו אותם, א"כ, למה הדברים לא מפורשים בתורה?

השאלה הזו נוגעת כמובן, לא רק לענינם של השבטים. היה פעם מורה בבי"ס ממלכתי דתי, שאמר: 'מה יש להשוות בין המוסר של ה"חפץ חיים", שהיה איש מוסרי מאד, ובין, -אסור אפילו לחזור על מה שהוא אמר,- ובין, דוד המלך'. אני מביא את הדברים כדי להתייחס אליהם. אסור אפילו לחשוב על אפשרות כזאת. "דוד מלך ישראל חי וקיים 1 ". דוד המלך מחבר ספר התהילים. דוד המלך היה גדול הדור. סדר יומו של דוד המלך, מתואר במסכת ברכות 2 , כיצד היה שוקד על התורה, עוסק בשירות ותשבחות, משכים קום לעסוק בפסקי הלכה וכד'.
מי שקורא את הדברים בנביאים בלבד, ולא לומד את הדברים מתוך דברי רבותינו, עלול לראות את הדברים בצורה לא נכונה.

כשעוסקים בשבטים, צריך לדעת, שהם היו גדולי עולם. התורה לא כתבה את הדברים, מפני שהם כ"כ פשוטים. רק אח"כ, כשחז"ל נוכחו שהמרחק מהמאורעות, גורם להסתכלות מוטעת, רק אז, הם מצאו צורך ללמדינו, ש"כל האומר דוד המלך חטא, אינו אלא טועה 3 ".
המחלוקת בין השבטים היתה מחלוקת עמוקה, פנימית. אנחנו לא אומרים שהכל היה בסדר. חז"ל אומרים, שעשרת הרוגי מלכות, נהרגו בעבור מכירת יוסף 4 . אבל צריכה להיות הבנה בסיסית, שמדובר כאן באבות האומה, ואומה שממשיכה כ"כ הרבה דורות, בדרך כ"כ גדולה, זה מראה על גדלותם של האבות. "אין אבות אלא שלושה 5 ", אברהם יצחק ויעקב. אחרי האבות באים בני יעקב, שהם אבות השבטים, והם בעצם ראשי האומה, אחרי האבות. מהם נמשכת האומה כולה, וכל מה שנמשך עד עכשיו זה הכל מהשורשים ההם. ההמשך של הדורות, מעיד על כך שהשורשים היו איתנים.

השבטים גדלים בביתו של יעקב אבינו. הם חיים חיים רוחניים. הם פוגשים את המלאכים המלווים את יעקב אבינו. דווקא מתוך המתח הרוחני הזה, מתוך השאיפות הגדולות, מתוך המגמה הגדולה שהם נושאים, דווקא מתוך כך, נוצרה המתיחות הזאת בין יוסף והאחים. המחלוקת נבעה מתוך האחריות הגדולה להמשך הדרך של בית יעקב.

ביאור המחלוקת בין האחים

אפשר להסתכל על המחלוקת שבין יוסף לאחיו, מזוויות שונות. אפשר להסביר, שיוסף אידיאליסט, חולם חלומות של גאולה, של ישועה. כמו שאומרים חז"ל 6 , "בא וראה, כל מה שאירע ליוסף אירע לציון...ביוסף כתיב: "ויחלום יוסף חלום 7 ", ובציון כתיב: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים 8 " יוסף חולם, יש לו שאיפות גדולות. הוא מוציא דיבה רעה על אחיו, מפני שיש לו תביעות גדולות של התנהגות, ולפי דעתו הם לא מתנהגים כראוי. לפי השקפתו, הוא מחוייב להעיר את אזני יעקב על ההתנהגות של האחים, מפני שיש כאן אחריות גדולה. אבל לאחים יש דרך אחרת. הם יותר 'מציאותיים', יותר 'ראליים'.

אפשר להשוות את הדברים להיום, שהרי אנחנו בני השבטים. כמו שאז שנאו את יוסף החולם, השואף לגאולה, כך היום, שונאים את שואפי הגאולה. לא מבינים מה הם רוצים. חושבים שהם סוחבים את העם לסכנות, להרס עצמי, חושבים שהם רוצים דברים שא"א להשיג אותם. השנאה כ"כ עמוקה, עד ש"לא יכלו דברו לשלום 9 ".

מובא בספר "קול התור" בשם הגר"א, שכל מי ששואף לבנין א"י, לבנין ירושלים, לגאולה וכו', מי ששואף לשליטה על א"י, שרק ע"י ישובה מסתלקת רוח הטומאה מא"י, יש בו ניצוצות של משיח בן יוסף. הוא המשך למהלך של יוסף הצדיק. אבל כמו יוסף, גם אותו לא מבינים. לא מכירים את דרכיו. "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו 10 ". ליוסף יש דרך עמוקה, גדולה, ואחרים לא מצליחים לעמוד על סוף דעתו. אילו היו מכירים את ההנהגה של יוסף, אומר הגר"א, היתה הגאולה באה.

הרב מסביר את המחלוקת בין יוסף לאחיו, באופן שונה 11 . הם חלקו על הדרך להאיר את אור ה' בעולם. יוסף סבר, ששיטת ההשפעה של עמ"י על העולם, היא לעשות 'מזרח תיכון חדש'. להשפיע על כל העולם, להתקשר עם כולם, להתקרב אל הגויים, לטשטש את ההבדלים, וכך נקרב את כולם לאבינו שבשמים. לטשטש, כמובן, לא באופן מוחלט, אלא, לא לחדד, לא להסתגר, לא להיות 'עם לבדד', שמרומם את עצמו, ודרך הרוממות הזאת מרומם את העולם. אלא, לצאת, להיות קשור עם כל יושבי תבל, וכך להשפיע.

שאר השבטים, ויהודה בראשם, סברו אחרת. לשיטתם, עמ"י צריך לבנות את עצמו בתוך תוכו, להתרומם, להתעלות, להתקדש ולהתייחד. ורק בהיותו במדרגותיו הגבוהות, השלמות, רק אז, כעם מיוחד, העומד ברשות עצמו, רק אז, הוא יכול להאיר לכל העולם כולו. לא ע"י התפזרות, לא ע"י טשטוש מסוים של הייחוד שלו, אלא דווקא ע"י התכנסות והתרכזות, והשתלמות פנימית.

גם בדור שלנו, יש שיטות חינוכיות שונות. בחב"ד אומרים, שמי שיודע אל"ף בי"ת, כבר ייצא ללמד אל"ף בי"ת. ידע עוד משהו, יצא להשפיע עוד. מה שיש לך, תן! יש שיטות אחרות, שאומרות, שלפני שיוצאים להשפיע, צריך להמשיך בכתה ב', כתה ג', לומדים עוד כמה שנים, ע"מ להתמלא, ואז יוצאים להשפיע. ומה שאדם יותר מלא וגדוש, אז השפעתו גדולה בכפל כפליים. היא לא שיטחית, אלא עמוקה, כפי התגדלותו והתעלותו בתורה.

יוסף חשב, שיש לנו כח להשפיע על הגויים. לא צריכים לחשוש מההתקרבות אליהם ומהקשרים איתם. הם יושפעו. אנחנו לא נתקלקל. (ולכן יוסף מתרועע עם בני השפחות). אבל זה לא כ"כ פשוט. הרב מזכיר את הפסוק, "אפרים בעמים הוא יתבולל 12 ".ומסביר הרב, שלא תמיד זה מצליח, לפעמים יש מזה מפולות ומשברים. לפעמים אתה הולך להשפיע, ובסוף אתה מושפע. אבל אם בונים את הבסיס הפנימי, העמוק, היסודי, ומתוך כך מתעלים למדרגות גבוהות, עליונות. אח"כ אפשר להשפיע על כל העולם כולו בעוצמות אדירות וגדולות.
אנחנו לא ממציאים כל מיני רעיונות ותולים בהם את המחלוקת בין יוסף לאחיו. לאורך כל הדורות אנחנו מוצאים את הבחינות הללו בעם ישראל. לפעמים מהלך אחד מתגלה בשבט אחר, אבל הוא מתגלה.

חז"ל אומרים 13 "יוסף שקדש שם שמים בסתר - זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב: עדות ביהוסף שמו 14 , יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא - זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה". יוסף קידש שם שמים בסתר. אולי גם הדברים האלה מתקשרים. יוסף הוא איש פנימי, יש לו עוצמה פנימית רוחנית. הוא לא מפחד לצאת החוצה, מפני שיש לו כוחות סמויים, פנימיים. ולכן הוא מקדש שם שמים בסתר. אנחנו מברכים: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", דווקא כאפרים וכמנשה- בני יוסף, שהם בחינה של דגים, השמורים מעין הרע 15 . גם כאן באה לידי ביטוי העוצמה הפנימית , שיכולה להתמודד עם יציאה החוצה, ולהצליח. אבל יהודה מקדש שם שמים בגלוי, זו הופעת מלכות ישראל.
יוסף הוא פורץ דרכים, וכך גם משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד הוא המסיים. יש אנשים שיש להם את העוצמה, את האומץ ואת הגבורה להתחיל, אבל, להשלים את הדברים, הם לא יכולים. לא בזה כוחם. זה הבחינה של יוסף, הכח הפורץ. יהודה, זה הבחינה של הכח המשלים. אלה בעצם השורשים הראשוניים, שאח"כ מתגלים במשך הדורות. כל אחד צריך ללמוד מההתבוננות הזאת של ההופעה של שבטי י-ה, את התכונות, ולראות, מה אנחנו יכולים ללמוד מהמהלכים הגדולים הללו.

מרכזיות בית- המדרש
מובא במדרש 16 "ואת יהודה שלח לפניו, ר' חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא, חד אמר להתקין לו בית דירה, וחד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו". יהודה נוסע לפני כולם, להקים בית מדרש. דבר ראשון שצריך לעשות- להקים בית מדרש.

פה בבית אל, זה היה כך. כשעלינו לבית אל, השתכנו בתחילה במחנה הצבאי. כאשר קבלנו את השטח לבנות בו את הישוב, עוד לפני שהיתה 'תוכנית מתאר' וכו', הלכנו לאדריכל שיכין תוכניות לבניית בית מדרש. הוא מיד אמר, שאי אפשר לתכנן בלי שיש תוכנית מתאר. אולי בית המדרש יהיה באמצע הכביש לפי תוכנית המתאר?! צריך קודם לעשות תוכנית, ואח"כ לקבוע איפה יהיה הבית. אמרנו לו, שבשו"ע 17 כתוב, שבית המדרש, צריך להיות בגובהה של עיר, וכך צריך לעשות. את הכבישים יתכננו בהתאם לבית המדרש, ולא את בית המדרש בהתאם לכבישים. למדנו את זה מהנהגתו של יעקב אבינו, ששלח את יהודה לפניו. ובאמת, כך היה. התחלנו לבנות את בית המדרש, שהיה בנין האבן הראשון, שנבנה ביהודה ושומרון, אחרי מלחמת ששת הימים.

בית המדרש זה העיקר. יעקב אבינו היה הולך לישון בבית, אבל ביתו היה בית המדרש, זה היה עולמו. ממשיך המדרש: "תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו שהיה משנה אותו, -יעקב למד עם יוסף,- כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו עוד יוסף חי ויפג לבו נזכר באיזה פרק פירש הימנו, ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף, אמר להם אם אתם יודעים באיזה פרק פירש ממני אני מאמין לכם, -כשיוסף הלך מיעקב, הם נפרדו בדבר הלכה 18 , אמר להם יעקב: אם יוסף אמר לכם במה נפרדנו, אני מאמין לכם,- אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות -לרמז על עגלה ערופה- שנאמר 19 ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, -כלומר, כל עולמו של יעקב אבינו, הוא עולמו התורני. הקשר העמוק עם בניו היה קשר של תורה. זה לא שהוא היה אדיש לילדים, ורק התעסק בתורה. אלא, כל ביתו, היה עולם של תורה, וכשנפרדו, נפרדו בפרשה- פרשת עגלה ערופה.

יעקב רוצה לדעת האם יוסף במצרים, הוא אותו יוסף שיצא מאצלו, האם זה אותו יוסף שממשיך בתורתו, שנשאר ברמתו הרוחנית, ולכן בודק יעקב האם זוכר יוסף את לימודם, וא"כ, זה סימן שהוא ממשיך בדרכו ונשאר בגובהו הרוחני. המדרש ממשיך ואומר, שלא רק יעקב כך. אלא גם אברהם אבינו, "מהיכן למד אברהם את התורה, רבן שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה וכו'".

קריאת שמע
כשיעקב אבינו פוגש את יוסף, הוא קורא קריאת שמע 20 . הוא לא ראה את יוסף כ"כ הרבה שנים, סוף סוף הם נפגשים, יוסף מחבק אותו, מנשק אותו, ויעקב קורא קריאת שמע! מה זה?! בדיוק עכשיו סוף זמן קריאת שמע?! חיכית עד הרגע האחרון, בדיוק לזמן הפגישה?! מסתמא, הפגישה היתה מתואמת, ידעו מראש. יוסף שלח הודעה, קבעו שעה, היו צלמים, זה לא היה מפגש מיקרי, שפתאום יעקב רואה את יוסף, ובמקרה הוא באמצע קריאת שמע. כנראה שהכל היה מתוכנן. הוא קורא קריאת שמע, דווקא כשהוא פוגש את יוסף.
צריך להבין שזה בדיוק הזמן לקרוא קריאת שמע! דווקא ברגע הזה שהוא פוגש את יוסף, ויש כזו שמחה והתרוממות, זה בדיוק הזמן לקרוא קריאת שמע, על מנת להעלות את כל השמחה הזאת אל מקורה העליון.

לפני הרבה שנים, באתי לבקר את סבי, ז"ל, בביתו, ואמרו לי שהוא בבית הכנסת. הלכתי לבית הכנסת, וסבא ראה אותי בשעה שאמרו קדיש. פתאום אני שומע אותו צועק "יהא שמיה רבא מברך" בקול רם, למעלה מהסדר. כשהוא פגש אותי בשמחה גדולה, הוא אמר לי, אתה יודע למה הרמתי את קולי? נזכרתי בסיפור של יעקב, שפגש את יוסף, וקרא קריאת שמע. חסידים אומרים שהוא רצה להעלות את השמחה הזאת למקורה, ולכן, כאשר ראיתי אותך, הרמתי את קולי בשמחה, להכניס את השמחה הזאת לתוך העוצמה של התפילה.

אין לצייר את האבות כאדישים, חסרי רגשות ומופשטים לחלוטין מן המציאות. אלא שהמציאות אצל האבות היתה מרוממת. אמירת קריאת-שמע ברגע הפגישה עם יוסף היתה התוכן הגדול של המציאות השמחה של הפגישה. עומק שמחת הפגישה היה המשך הדיון בסוגיה של עגלה ערופה. ודאי התחדש ליוסף משהו בינתיים, וכן ליעקב, וכל אחד יוכל להוסיף עתה עוד לבירור הנושא. הם זוכרים את הסוגיא, את המקום בו הפסיקו, ועתה הם צריכים עכשיו להשלים אותה. זהו העולם הפנימי, עולם הקודש של קדושי ישראל, של האבות, שהעסק הרוחני שלהם, עולם עליון.

חז"ל ודאי מתארים לנו את הדברים הללו ממבט שלהם, ומתוך דבריהם אנו קודם כל רואים את המבט שלהם. רואים כיצד ראו חז"ל את הלכי רוחו ומעשיו של יעקב: באיזו סוגיא עסק. שבנה בית מדרש בתחילה. נפרדים מתוך דברי הלכה. אנחנו רואים שזה המבט של חכמים. והמבט הזה כמובן יונק מתוך אותה גדולה של תורה. אם זה היה בדיוק היה קריאת שמע, או דבר אחר, או איזה התרוממות רוחנית אחרת, או איזה נקודה אחרת, לא חשוב כאן הפרט. חשוב כאן המבט העקרוני, הגדול: באיזה מדריגה רוחנית היו האבות. כך היה יעקב, כך היה יהודה. ואנחנו הממשיכים את המהלך הרוחני הזה. זה אומר שצריך להגיע למדריגה כזאת, שאדם חי בעולמה של תורה, שאינה מופרדת מהחיים, אלא הינה חלק מעצם החיים, חלק מנשמת החיים שבתוכו. הוא חי תורה, נושם תורה. לשון הברכה "כי הם חיינו ואורך ימינו" אינה מליצה, אין זו התבטאות סתמית שאנו אומרים בשעת התפילה, אלא זו מציאות פנימית עצמית, שחיה בתוך תוכה של האומה הישראלית, שהתורה והחיים הם דבר אחד. יהי רצון שנזכה להפנים את הדברים הללו, וללכת בדרכי אבות.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il