ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות סליחות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים סליחות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ג

הלכות סליחות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

א. מנהג הספרדים לומר סליחות מליל ב' באלול עד יום הכיפורים כי המה ימי רצון. והאר"י ז"ל היה נוהג לומר סליחות מלה במלה עם הציבור החל מר"ח אלול.

ב. אין אומרים סליחות בראש חודש אלול, בשבת ובראש השנה (שו"ע תקפא סע' א ועיין כה"ח שם ס"ק ט"ז).

ג. האשכנזים נוהגים לומר סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה (עיין הגאון תקפ"א אות ח' ומשנ"ב ס"ק ו). אם חל ראש השנה ביום ב' או ג' מתחילים האשכנזים "סליחות" במוצאי שבת בשבוע שקודם לכן, בכדי לומר סליחות לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה. שבצירוף עם ימי הסליחות שבעשי"ת יהיו סה"כ עשרה ימים. (ויש עוד מספר טעמים לכך).

ד. אפשר לומר "סליחות" רק אחרי חצות לילה ובשום אופן לא יאמרו "סליחות" או י"ג מידות לפני חצות לילה (כה"ח שם ס"ק א' ב'). יש מהאשכנזים שאומרים "סליחות" בלילה הראשון קודם חצות, ומקפידים בזה כיון שיש בו סליחה של "במוצאי מנוחה". וגם מי שהחזיק במנהג זה, טוב שישנה ויאמר "סליחות" אחר חצות הלילה.

ה. הזמן הטוב ביותר לסליחות הוא לפנות בוקר בשעה שהיא עת רצון קודם תפילת "ותיקין" (עם הנץ החמה). ואם איחרו - אפשר לומר סליחות אחר כך. (כה"ח שם ס"ק א, ב). וישתדל עכ"פ בערב ראש השנה לומר סליחות קודם עלות השחר על מנת שיוכל לומר וידוי ונפילת אפים בסליחות. (עיין מג"א תקפ"א סעי' א' ומשנ"ב בהקדמה לסימן תקפא).

ו. תיקון חצות קודם לסליחות ולתלמוד תורה. על כן אם אדם ער אחר חצות, או שקם קודם עלות השחר יקדים לומר תיקון חצות, ואף אם יפסיד בכך אמירת סליחות (כה"ח שם סק"ד).

מלמדים ות"ח
ז. מורים ומלמדים צריכים גם הם להתאמץ לומר סליחות עם הציבור, וראוי להם לישון מוקדם על מנת שלא לפגוע בתלמידיהם וכדו'. (רמ"א יו"ד רמה סע' יז).

ח. כתב החיד"א: "וראיתי כמה ת"ח בימים האלה מפסיקים ללמוד שאלות ותשובות, לפלפל, ואומרים סליחות תפילות ותחנונים. ועוסקים בספרי מוסר (ברכ"י שם אות ו').

ט. נוהגים להגיש תה או קפה לאומרים סליחות בבית הכנסת על מנת להקל על הקמים בשעה מוקדמת, ומותר שיהיו עם סוכר (עיין כה"ח פ"ט ס"ק ל"א). אמנם מי שיכול להתגבר ולא לשתות תבוא עליו ברכה, ובמיוחד אחרי עלות השחר, ובכל מקרה אין להגיש דברי מאכל בזמן הסליחות. ולפי הזוהר הקדוש אין לאכול ולשתות לפני עלות השחר, ונוהגים להקל בשתיה. (כה"ח תקפא ס"ק סט וסי' פ"ח ס"ק כ"ח, ל', ל"א).

ברכות השחר

י. מי שקם לפני עמוד השחר לאמירת סליחות, יטול ידיו ויברך "על נטילת ידים", ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך יאמר סליחות. ואם קם כחצי שעה קודם עמוד השחר יאמר אחרי הברכות הנ"ל "תיקון חצות", ואחר כך "סליחות".

יא. מי שקם מוקדם לפני עלות השחר ונטל ידיו, צריך ליטול ידיו אחרי עלות השחר פעם נוספת בלי ברכה משום רוח רעה. אמנם אם היה עסוק בסליחות או בלימוד תורה - אינו צריך, והנוטל (בלי ברכה) תבוא עליו ברכה.

יב. מי שהיה ער כל הלילה - עיין לעיל בדיני ברכות השחר לערים בלילה.

יג. יש שאומרים "סליחות" או "תיקון חצות" אחר חצות לילה ואחר כך ישנים. במקרה זה נהוג ליטול ידיים רק בבוקר לאחר שקמו משנתם ומברכים "על נטילת ידיים" ברכות השחר וברכות התורה. אמנם אם בירכו ברכות השחר ללא ברכות התורה בלילה אחר חצות לפני השינה, לא יברכו בבוקר ברכות השחר פעם נוספת. יטלו ידיים אך לא יברכו "על נטילת ידיים" אלא רק ברכות התורה (עיין ספר הלכה א, עמ' יב, יג).

שליח ציבור
יד. ידקדקו לבחור שליח ציבור הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים כפי מה שאפשר למצוא, וראוי שיהיה בן שלושים שנה ויותר שאז כבר נכנע לבו. וגם כדאי שיהא נשוי ושיהיו לו ילדים, כיוון שאז הוא שופך לבו בתפילה ומתחנן מקירות ליבו. וטוב להעדיף שליח ציבור שהוא בן תורה, אף על פי שאינו נשוי בן שלושים וכדו'. וכל מי שמעמיד ש"ץ שאינו הגון הריהו כאילו גזל את הציבור ומונע ממנו דבר טוב שהיה ראוי להם. ומכל מקום כל ישראל כשרים הם. (רמ"א שם סע' א).

טו. היודע בעצמו שאינו בקי בתפילות היטב, אין לו להכניס את עצמו להיות שליח ציבור בסליחות, אלא אם כן הציבור מפציר בו מאוד.

טז. אדם שראוי להיות שליח ציבור ורואה שיש מחלוקת בגלל שהוא עולה להתפלל, לא יעלה להיות שליח ציבור אף על פי שיעלה במקומו אחר שאינו הגון (כה"ח שם ס"ק לח).

יז. כשאדם באבלות תוך שלושים או י"ב חודש, מותר לו להיות שליח ציבור (עיין כה"ח שם ס"ק לג) ולדעת המשנ"ב (שם ס"ק ז) נהגו להתיר כן רק אם אין אחר ראוי כמותו.

י"ג מידות
יח. יש לעמוד באמירת "אל מלך" וי"ג מידות. הספרדים נוהגים לעמוד מהפיוט "שבט יהודה" עד "אחד הוא אלקינו", ויש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד כל הסליחות.

יט. מי שלא יכול לעמוד בסליחות, לפחות יעמוד בשעת אמירת י"ג מידות רחמים.

כ. יש נוהגים שהש"ץ מתעטף בטלית בשעת אמירת הסליחות בגלל י"ג מידות שבה. ויש שאינם נוהגים כן כיון שבדרך כלל אומרים סליחות בלילה שאינו זמן ציצית. ולמעשה, אם אומרים סליחות בלילה לא ילבשו טלית, אך אם אומרים סליחות ביום יתעטף השליח ציבור בטלית (עיין כה"ח תקפא ס"ק ל). ובמקומות שנהגו להתעטף בטלית באמירת סליחות בלילה, יתעטפו ב"טלית שאולה" שהיא טלית שאין מברכים עליה ויתכוון הש"ץ שהוא לובש הטלית לכבוד בלבד (עיין משנ"ב ס"ק ו).

כא. האשכנזים נוהגים שהש"ץ מתעטף בטלית.

כב. אחרי "ושם נאמר" אומר הקהל בלחש "ויעבור ה' על פניו ויקרא", והש"ץ קורא מילים אלו בקול רם. ואחר כך כולם כאחד אומרים בקול רם "ה' ה' וכו'". וישחה מעט כשאומר "ויעבור" ויזקוף כשאומר "ויקרא".

כג. כשאומר "ה' | ה'" יטעים את ההפסק שבין שם "ה'" הראשון, לשם "ה'" השני. וכשאומר "ה' | ה'" יחזור וישחה מעט ויגביה רגליו מעט, וימשיך "אל רחום וחנון וכו'" ביחד עם הש"ץ (עיין ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' יח, יט).

כד. יאמר י"ג מידות במתינות, וטוב למנותן באצבעותיו (עיין ספר הלכה שם סע' כא).

כה. י"ג מידות הם "דבר שבקדושה", וכל דבר שבקדושה נאמר בעשרה. על כן יחיד אינו רשאי לומר שלש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים (כה"ח תקפא ס"ק כו. עיין ספר הלכה שם סע' כג ומשנ"ב תקסה ס"ק יב).

כו. אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר. וכשיאמרו "אל מלך" יאמרו עד "וכן כתוב בתורתך" ויאמרו י"ג מידות בטעמים. כאשר יתאסף מניין - יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו ממקום שפסקו, ואינם צריכים לחזור (עיין שו"ע תקסה ס"ע ה).

כז. אם התחיל "ויעבור" עם הציבור והם ממהרים או שהוא קורא לאט - יכול להמשיך ולומר י"ג מידות לבדו. אולם אם התחיל "וידוי" או "אל מלך" עם הציבור ולפני שהגיע לי"ג מידות הם כבר סיימו אותם, יאמר י"ג מידות בטעמים ולא בדרך תפלה, או שיהרהר י"ג מידות בלבו (עיין כה"ח קלא ס"ק כג).

וידוי
כט. יאמר האדם בוידוי את כל החטאים המוזכרים בנוסח הרגיל של "אשמנו בגדנו" אף על פי שמוזכרים שם חטאים שלא חטא בהם, כיוון שהוידוי שאדם מתודה הוא גם על חטאי אנשים אחרים מעם ישראל, וגם על חטאים שלו מגילגולים קודמים, וגם על חטאים קלים שנחשבים לחטאים גדולים כעניין שנאמר: "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח ב). ואדם חשוב צריך להקפיד יותר לומר כל הוידוי, כיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה (בא"ח כי תשא א).

ל. צריך לומר הוידוי בנחת, ובלב נשבר ונדכה, וישהה בין תיבה לתיבה לידע לפני מי הוא מתודה (כה"ח קל"א אות טו"ב).

לא. לפי הקבלה יש לומר וידוי רק על פי הא"ב ולכפול את האותיות הסופיות מנצפ"ך. ומכל מקום כשאדם אומר את הוידוי בלחש, טוב שיוסיף ויפרט בינו לבין עצמו חטאים שיודע שחטא בהם, בנוסף על אלה המוזכרים בנוסח הרגיל.

לב. כשיחיד מתודה, טוב ונכון שבסוף נוסח הוידוי יתודה על חטאיו הפרטים, ויעשה זאת בלחש כדי שלא ישמעו אחרים את חטאיו, דכתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". (תהילים ל"ב א - שו"ע תר"ז ב'). אמנם בנוסח המודפס בסידורים שהכל אומרים אותו, ואפילו וידוי הגדול של רבנו ניסים אין בו משום מפרסם חטאיו.

לג. אף על פי שהמפרסם חטאיו, עזות פנים היא לו, הרי זה דוקא בחטאים שבין אדם למקום, אך בחטאים שבין אדם לחבירו יפרסם שחטא לחבירו ויתביש ממנו. גם בחטאים שבין אדם למקום, אם כבר התפרסמו, צריך הוא להוסיף ולפרסם אותם, וכשם שהתפרסם החטא, תתפרסם התשובה (עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ב הלכה ב וראבד שם).

לד. מי שחושדים בו בחטא מסוים, מותר לו לגלות שחטא (מובא לקמן בהלכות יום הכיפורים).

לה. שליח ציבור שמתוודה בעד כולם ואומר את הנוסח הרגיל, צריך לומר את הוידוי בקול רם כדי שישמעו הקהל וישובו אל ה' ויהיה להם לכפרה. וכל ש"ץ שמנמיך קולו בשעת הוידוי גוערים בו, וכל ש"ץ שמוסיף את חטאיו הפרטיים כשמתפלל בקול רם, הרי זה טועה ( שו"ת הרמ"ע סי' קב).

לו. אין לומר "וידוי" יותר מפעם אחת, אפילו לא בשני נוסחאות שונות. לכן כשאומר "תיקון חצות" לפני ה"סליחות" לא יאמר "וידוי" ב"תיקון חצות", אלא רק ב"סליחות". כמו כן אם אמר "סליחות" או "תיקון חצות" אחר חצות ואחר כך אומר "קריאת שמע שעל המיטה" לא יאמר בשניהם "וידוי". שהכופל "וידוי" הוא ככלב השב אל קיאו. (שעה"כ דף נ"א, ובפרע"ח עי"ש, מעשה רב סי' ר"ב, כה"ח תר"ב אות י"ג, בא"ח וישלח י"ג).

לז. בערב ראש השנה ויום הכיפורים ישתדל לומר סליחות קודם עלות השחר בכדי שיוכל לומר וידוי ונפילת אפיים בסליחות ואם עלה השחר יש שאינם אומרים נפילת אפים. ומכל מקום אם היה כבר "הנץ החמה",לא יאמר וידוי, מיהו אם במשך רוב חודש אלול נהג לומר סליחות מוקדם והפעם נתאחר יכול לומר סליחות כאילו הוא בָשעה שרגיל לאומרם (עיין מג"א תקפ"א ס"ק י"ג, בא"ח נצבים ב').

מניין
לח. כשאין מניין בבית הכנסת אינם רשאים לומר שלוש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים, וכשאומרים "אל מלך" יאמרו רק עד "וכן כתוב בתורתך" ואחר כך יאמרו "ויעבור וכו'" בניגון ובטעמים בדרך קריאה בתורה. וכן הדין כשאומר סליחות ביחידות. (עיין בא"ח כי תשא ט. שלדעתו לא יאמר י"ג מידות ביחיד אפילו בטעמים ולא נהגו כן. כה"ח תקפא ס"ק כו. ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' כג ועיין למשנ"ב תקסה ס"ק יב).

לט. ישתדל לומר במניין את הבקשות שהן בלשון ארמי כגון "מחי ומסי וכו'", "מרנא דבשמיא וכו'", ואם אין מניין, יאמר בקשות אלו גם ביחידות והאשכנזים אינם אומרים את הבקשות שבלשון ארמי אלא בעשרה (עיין שו"ת תורה לשמה סי' מט. כה"ח שם).

מ. אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר ויאמרו י"ג מידות בטעמים כדלעיל, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו (לבוש, א"ר תקפא, עיין לכה"ח ס"ק כו ומשנ"ב ס"ק ד, ותול"ש).

מא. אם התחילו אמירת סליחות במניין ויצאו מקצתם ואין כעת מנין - לא יכול שליח ציבור לומר קדיש "תענו ותעתרו" שאחרי הסליחות אף על פי שהוא המשך הסליחות. וכל שכן שלא יאמר קדיש "יהא שלמא" שאחרי "שיר המעלות". ולדעת הרמ"א אומרים קדיש "תתקבל" שאחרי הסליחות. (עיין שו"ע סימן נה ס"ע ג).

אבל
מב. מי שהוא אבל תוך שבעה, אם יש לו מניין בביתו לא יצא מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות. וכל המתפללים בבית האבל יאמרו "סליחות", אך לא יאמרו "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים". (עיין רמ"א תקפ"א ס"ק א').

מג. אם אין לאבל מניין בביתו יכול הוא ללכת ולהתפלל בבית הכנסת, ובמקרה זה יאמרו כל הקהל את הסליחות כסדרן אך האבל עצמו לא יאמר עימהם "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים".

מד. אבל תוך שלושים או י"ב חודש, מותר לו להיות שליח ציבור בסליחות (עיין כה"ח תקפא ס"ק לג. משנ"ב ס"ק ז ועיין שם שבראש השנה וביום הכיפורים לא יהיה ש"ץ אלא אם כן אין אחר. וכה"ח בס"ק לג לא חושש לזה).

ברית או חתן
מה. אם בבית הכנסת נמצאים אבי הבן או סנדק, יאמרו סליחות כסדרן כיוון שאין "ברית מילה" בלילה. אמנם אם יש חתן בבית הכנסת נהגו לומר את כל הסליחות חוץ מ"וידוי" ו"נפילת אפיים".

מו. מותר לאבי הבן ולסנדק לומר סליחות לפני עמוד השחר וכל שכן לכל הציבור המתפלל איתם. וכשעלה עמוד השחר לא יאמרו וידוי, תחנון ונפילת אפים וכד' לא הם ולא הציבור המתפלל איתם. ויש שבמקרה כזה לא אומרים י"ג מידות אבל אומרים את כל שאר הסליחות (אחרונים).

קריאת סליחות
מז. מתחילים את הסליחות ב"אשרי" מפני חשיבותו ומפני שיש בו שבח הכנת מזון לכל חי. ו"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה" ( טור תיט ותקפא)
.
מח. פסוקים של "לך ה'" סודם עליון ונורא כמובא בכתבי האר"י ז"ל.

מט. הספרדים נוהגים שהחזן אומר חצי פסוק והציבור משלים את קריאתו. וכשיש פסוק המכיל בתוכו שם ה', יאמר הקהל בלחש את החצי הראשון והש"ץ יאמרו בקול. ואת החצי השני של הפסוק יאמר החזן בלחש והציבור בקול ( עיין עוי"ח צו טו שמקיל בזה).

נ. הש"ץ אומר תחילת תפילה והקהל עונים סופה, כגון הש"ץ אומר: "בטרם שחקים וארקים נמתחו", והקהל עונים "ה' מלך".

נא. יפסיק מעט לפני שיתחיל "אחד אלהינו" כדי שלא ישמע ביחד עם "ואחריו לא יהיה".

נב. יש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד כל הסליחות ומי שקשה לו יעמוד רק בוידוי, אל מלך וי"ג מידות. (מטה אפרים תקפא יח).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il