ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הפקעת שערים בהלכה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה גשמים בארץ ישראל Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


הפקעת שערים בהלכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

כל ברכה טעונה שמירה, על כן בברכת כהנים נאמר: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (במדבר ו, כד). בלעדי השמירה - לא תתקיים הברכה. העשיר שזכה לעושר גדול, צריך להישמר מפני השודדים או הגנבים, או שלא ייכשל בעסק ביש שימוטטהו וירוששהו, ויישאר ללא נכסים. גם מנהיג גדול המקובל על רוב העם, צריך להישמר מפני מתחריו ויריביו שלא ישיגוהו, ושונאיו - שלא ישלחו בו יד. וכן הנוי והיופי - הניתנים לבני אדם - לא יביאום לידי גאווה ויוהרה או לידי השחתה וקלקול. וכן הלאה, בכל המעלות והקניינים שזוכים בהם הבריות - יש צורך לשמור ולהגן עליהם, שלא יהיו בבחינת "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה, יב).

ועתה כדי שברכת האדמה תהא שלימה, שתוכל להתקיים, צריך שתתלווה אליה גם השמירה. על כן קבעו חכמינו כמה כללי שמירה והתנהגות עם יבול האדמה, בדברים שיש בהם חיי נפש, שקיומו של האדם תלוי בהם. אחת התקנות היא איסור אגירת הפרות. כלומר, אסור לקנות פרות בשעת הזול, על מנת למוכרם לאחר זמן, ביוקר.

במציאות שלנו, שחיי המסחר פתוחים וחופשיים תקנה זו אינה מובנת, אדרבא היא נראית לא-צודקת, כי היא מתערבת ופוגעת בעקרון המסחר החופשי. אלא שכאן יש להסביר את גישת חכמינו: להגן ולשמור על הברכה, שתתחלק עד כמה שניתן בצורה שווה לכול, למנוע העלאת מחירים לגובה כזה, שרק מעטים יוכלו ליהנות מן הברכה. על כן אין איסור על האדם לשמור את יבול שדהו לביתו ולמשפחתו, או לקנות ולאגור לצורך פרנסת ביתו, עיקר האיסור הוא בקונה פרות מן השוק ואוגרם, כדי למוכרם לאחר זמן במחיר גבוה. חכמינו ראו עניין זה הגורם להעלאת השערים, בחומרה, והחשיבו מעשה זה כמו מלווה בריבית, הנושך את זולתו, ועובר על "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו), ולכן באותה הקבוצה הכלילו את שניהם. וכך אמרו:
"ת"ר אוצרי פירות ומלוי בריבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים, עליהן הכתוב אומר: 'לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֵשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה' (עמוס ח, ה). וכתיב: 'נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם' (שם ז)". (בבא בתרא צ, ע"ב; ועיין ברמב"ם, הלכות מכירה יד, ה; ובשלחן ערוך, חושן משפט סימן רלא, כד)

את דברי הנביא עמוס שהובאו בברייתא, יש להשלים מדבריו הקודמים, בהם ניבא כנגד הפוגעים בחלשים, "הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ" (שם, ד), הרוצים "לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר" (שם, ו). ולכן אסרו לאצור פרות, כי ראו בכך פגיעה בשכבות החלשות. אמנם, מותר לאגור פרות בשעת הזול, למוכרם בזול בשעת היוקר. אבל אין זו מידת חסידות, כי עדיף למכור בזול בשעת הזול, כדי שהמחירים הבסיסיים בשוק יהיו יותר זולים, והשער ייקבע בהתאם למצב הנמוך והזול, וימנעו עליות חריפות אחר כך.

יש סיפור תלמודי הנותן רקע לדמותו של 'שבתי אוצר הפרות', שעיקר פרנסתו ורווחיו עשה על ידי שאצר פרות (על פי בבא בתרא צ, ע"ב). וכך מסופר עליו, (יומא פג, ע"א) אמו הריחה תבשיל ביום הכיפורים, לחשו לה על אוזניה: 'יום הכיפורים היום', ולא נרגעה. כי לא פסק העובר מלתבוע צרכיו ותאוותיו. קרו עליו: "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם" (תהלים נח, ד), ויצא ממנה 'שבתי אוצר הפרות'. במעלליו ניכר הנער בעודו בבטן אימו, בלהיטותו אחר תאוותיו וזלילתו.

זהירותם של חכמינו מפני הפקעת השערים, ניכרת גם בקביעת מועדי תעניות על הצרות: "אין גוזרין תענית על הציבור בתחילה בחמישי, שלא להפקיע שערים" (תענית י, ע"א וכן שם טו, ע"ב). אילו היו קובעים תענית ביום חמישי, היו המתענים צריכים לקנות מזון למוצאי התענית לפחות כדי שתי סעודות גדולות, אחת לגמר התענית ואחת לשבת, ובשוק הייתה נוצרת אווירה של אגירת מצרכים, והמוכר היה סבור שרעב בא לעולם ובא להפקיע שערים (על פי רש"י שם וכן בטו, ע"ב). במיוחד קיים חשש זה בתעניות על הגשמים, שאז היה השער מתייקר עוד יותר. כשרואים שמתענים על הגשמים וקיימת סכנת בצורת. "...המוכרים אומרים, לולי הצורך הגדול למטר, לא היו גוזרין תענית סמוך לשבת". (רמב"ם פירוש המשניות תענית ב, ט)

בעקבות זה הייתה מתעוררת אווירה של עצבנות גדולה להשגת המצרכים, ואווירת הפחד מפני הרעב הייתה מתגברת, והמחירים היו מאמירים. על כן קבעו חכמינו, שסדר התעניות יהיה בימים בה"ב, ולא בימים הב"ה כדי למנוע הפקעת השערים. אמנם העירו הפוסקים, שבזמן הזה, שלא מצויין מפקיעי שערים, מותר לגזור על הציבור תענית ביום ה', 'וכן נוהגין'. (שולחן ערוך, אורח חיים סי' תקע"ב סעיף א במגן אברהם ובמשנה ברורה)


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il