ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

צדדים בדעתו של רש"י (חלק ב') | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ציבור וחברה מפקד אוכלוסין המפקד בהלכה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ה'תשס"ג

צדדים בדעתו של רש"י (חלק ב')


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

עד עתה עסקנו בצד הרעיוני של האיסור למנות את בני ישראל ובמקור הראשוני העוסק בכך. נמשיך ונברר את הסוגיא. התורה מצוה את משה:
"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַ-ה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַ-ה'" (שמות ל' יב-יג).

רש"י במקום מעיר, "כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם". מדייק ה"שפתי חכמים" בשם הרא"מ "והא דנקט רש"י לשון שלילה - אל תמנם לגלגולת ולא נקט לשון חיוב... לומר - לא שהוא מצוה למנותם כדי שיעשו האדנים, אלא תחבולה שלא ישלוט בהם עין הרע והוא הדין על ידי דבר אחר חוץ מחצאי שקלים יכול היה למנותם...". כוונתו נראית ברורה, שעיקר הקפדת התורה על אינה אלא על מניין לגולגלותם, ועל כן כל שמונה על ידי דבר אחר הרי זה מותר. זו גם דעת רב אחאי גאון (כנראה) בשאילתות על פרשת כי תשא (סד) וז"ל: "דמחייבין דבית ישראל למעבד מצוות שקלים שנאמר "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם...ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם". הנצי"ב בפירושו "העמק שאלה" מקשה, והלא היה צריך "בעל השאילתות" לצטט את הפסוק הבא "זה יתנו, כל העובר..." שממנו למדו הפוסקים את החיוב למצוות "מחצית השקל" לדורות ומדייק הנצי"ב מכאן שלדעת "בעל השאילתות" פירוש הפסוק הוא כך "בשעה שיתנו צריכים להיזהר שלא יהיה נגף... וטוב שיתנו בשעת המנין להינצל מן הנגף...". מכאן מפורש שלדעתו אין איסור במפקד אלא במנין לגולגלותם ולא על מנין באופן אחר (עמוד הימיני שם סע' ב).

אלא שעל פירוש זה קשה מאוד מהסוגיא שהבאנו ממסכת יומא (דף כב ע"ב). שם הסוגיא מביאה כמקור שאסור למנות את ישראל את מעשהו של שאול המלך שמנה את ישראל באמצעות טלאים לפני מלחמתו בעמלק. לכאורה הסוגיא מתעלמת מפסוקים מפורשים בפרשת "כי תשא" ומעדיפה על פניהם "דברי קבלה" ?! ועוד קשה שעיון בדברי הרא"ם עצמם (ולא כפי שהם מובאים ב"שפתי חכמים") מגלים שדעת רש"י שונה. וז"ל הרא"ם:
"ומה שהאריך (רש"י) לומר אל תמנם לגלגלת בשלילה... הוא כדי להודיע שכוונת הכתוב בקבלת מנינם על פי מניין חצאי השקלים, אינו אלא שלא... תשלוט בהם עין הרעה... והוא הדין על ידי דבר אחר חוץ מחצאי שקלים, אלא מפני שעל ידי חצאי שקלים יעשו מהם אדנים, ואגב חדא תרתי".

מדייק מכאו מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל שכוונת הרא"ם בהבנת רש"י היא הפוכה, ולדעתו מניין היה מותר רק באמצעות חצאי השקלים וזה נוצל בדרך אגב לתרומת האדנים. אם כן קשה כיצד לפי הסוגיא ביומא מותר למנות על ידי כל דבר? (עמוד הימיני סימן יג סע' ד).

המהרש"א (בחידושיו על מסכת יומא כב ע"ב) מתרץ "...דאיכא לפרושי דלקח מהם חצאי שקלים לכפרה על שחטאו בעגל, כמו שכתוב שם "לכפר על נפשותיכם" ולהגן בכך עליהם שלא יהיה בהם נגף...". מדייק מכאן מו"ר כי אכן יש הבדל בין הציווי לשעה והציווי לדורות. בתחילת פרשת כי תשא התורה מתייחסת לציווי שהיה באותו הדור שבו הותר המניין רק באמצעות מחצית השקל כיון שנזקקו לכפרה על חטא העגל (כהסבר המהרש"א), אבל לדורות הותר המניין באמצעות כל דבר. את זה באו הפסוקים בספר שמואל וספר הושע לגלות, כי ללא פסוקים אלה, היינו מעלים בדעתנו כי האיסור לספור ולמנות היה רק לשעה ולדורות מותר בכל צורה. לפי פירוש זה מדויקים דברי רש"י על הפסוק "לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמות ל' טו) "שלא תנגפו על ידי המנין", באותה שעה דווקא. אם כן, מסקנתנו מדברי הרא"ם בדעת רש"י היא, שבפרשת כי תשא נצטוו בני ישראל לערוך את המניין דווקא באמצעות מחצית השקל, אבל לדורות הותר המניין תוך כדי שימוש בכל אמצעי.

נזכיר כאן כי לפני כמאתיים שנה עם הגיעם של תלמידי הגר"א ארצה בראשות רבי ישראל משקלוב, בעל "פאת השולחן" התקיים דיון הלכתי בעקבות עריכת מפקד אוכלוסין זוטא. ר' צבי הרש לערען המנכ"ל הנמרץ של הפאקו"מ (פקידים ואמרכלים) באמסטרדם, ערך רשימה של מקבלי ההקצבות, והשאלה הגיעה לשולחנו של ה"חתם סופר" שנתבקש להכריע אם הדבר מותר, ומסקנתו הייתה להיתר. עיין שו"ת "חתם סופר" (קובץ תשובות תשו' ח).

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il