בית המדרש

  • דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שירה מרים בת הילה

תוקף החלטת הממשלה

דינא דמלכותא בעניין החלטת הממשלה על פינוי גוש קטיף

undefined

הרב ניר אביב

טבת תשע"ב
3 דק' קריאה
ע"פ השיעורים הקודמים בנושא זה, נראה ברור בעליל שלהחלטת הממשלה על פינוי גוש קטיף אין תוקף, מהסיבות הבאות:
א. זו החלטה הנוגדת את דין התורה, שאסור למסור את ארץ ישראל לגויים, מבטלת מצות עשה של ישוב א"י, וכן ישנו איסור לא תחונם, ובנוסף לכך מעמידה את עם ישראל בכלל וישובי הסביבה בפרט בפני פיקוח נפש, כפי שלדאבוננו התברר אחר כך. כאמור במה שנגד דין תורה אין דינא דמלכותא, ובמיוחד במלך ישראל שגם הוא מחוייב במצוות כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ג', ט') "המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו".
ב. דינא דמלכותא דינא הוא רק בדין השווה לכל בני המדינה ולא המכוון לציבור או תושבי אזור מסויים, וכדברי הר"י מיגאש (בבא בתרא נ"ד ע"ב): "דינא דמלכותא דינא. לענין כרגא ומסין וארנוניות ושאר מיני תשחורת הוא דאמרינן דינא דמלכותא דינא כיון דאכולה מדינתא הוא דקא רמי לה הוה ליה דינא דמלכותא". וכן כתב השיטה מקובצת (נדרים כ"ח ע"א): "ואומר ר' דלאו דינא דמלכותא דינא. אלא כשמשוה מידותיו על כל בני מלכותו. אבל אם משוה למדינה אחת לא הוי דינאה דינא כדתנן בגיטין לא היה סקריקון ביהודה מהרוגי המלחמה. ומפרש דין סקריקון דאגב אונסיה גמר ומקני ואי לא משום דאנוס לא גמר אף על פי שמצות המלך הייתה".
הדברים הובאו להלכה בשו"ע (שס"ט, ח'):
"אבל מלך שלקח שדה או חצר של אחד מבני המדינה שלא בדינים שחקק, הרי זה גזלן, והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו. כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה הרי לאדם אחד בפני עצמו, אינו גזל; וכל שיקח מאיש זה בלבד, שלא כדת הידוע לכל, אלא חמס את זה, זה גזל. הגה: ואם המלך חקק לבעל אומנות אחד, כגון שחקק למלוה בריבית איזה דבר, י"א דלא אמרינן ביה דינא דמלכותא דינא, הואיל ואינו חקוק לכל".
ג. דינא דמלכותא דינא הוא רק בחוק שחוקק המלך במסגרת החוקים הנהוגים בכל המלכויות, אך אם המלך חורג מכך ומחוקק חוק שאינו מקובל ולא מצוי בשאר המלכויות אין לו תוקף הלכתי מטעם דינא דמלכותא דינא. חוק גירוש אזרחים בכפיה מביתם לא אינו מקובל ולא נחקק באף מלכות ובאף מדינה בעולם בעת החדשה. וכך כתב הריטב"א (גיטין י' ע"ב) בשם הרמב"ן:
"ודינא דמלכותא אמרו חמסנותא דמלכא לא אמרו, ובכלל זה ג"כ אם המלך קובע עכשיו דין אחר בארצו שיצוה שכל מי שלא יקח מתבואתו או ממלח שיפסיד כל מה שיש לו, והמלך מחוקי המלכות אינו יכול לעשות כן ובני המדינה ג"כ לא נתרצו בזה, הא ודאי דינא דמלכותא לאו דינא הוא שזה חמס הוא שהמלך עושה לבני המדינה או לבני מלכותו כשרוצה לקבוע דין זה וכיון שלא נתרצו לו אינו רשאי, ודינו בהכי לאו דינא, דדינא דמלכותא אמרו כלומר מה שהמלך עושה מחוקי המלכות חמסנותא דמלכא לא אמרו, כך שמעתי בשם הרמב"ן ונכון הוא".
ובפירושו על הרי"ף בנדרים (י' ע"א) מבאר הריטב"א ביתר שאת ויתר עוז:
"הא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא היינו שהוא על פי חוקי המלכות הקבועים עליהם שהוא וכל אשר לפניו הנהיגו הדברים והם כתובים בדברי הימים ובחוקי המלכים. אבל מה שההגמון עושה לפי שעה הן על יחיד הן על רבים או שגוזר חדש על הגמוניא שלו שלא נהגו בימי האבות לקיים העם, חמסנותא היא ולא דינא ואין דנין באותו הדין, והיינו לישנא דמלכותא דמשמע דידיע לכולהו מלכי ולא מה שההגמונים עושים מעצמם".
לכן, ברור שחוק כזה שחוקק בכנסת אין כל תוקף, "ואי עביד לא מהני". ומכאן חובת סירוב 1 הפקודה למעשה הגירוש שהוא נגד התורה (ואף נגד מוסר הגויים והשכל הישר).
וכן פסק בנידון דידן מו"ר הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל שיש לסרב לפקודת הגירוש שאין כאן דינא דמלכותא אלא חמסנותא דמלכא. וזו לשונו בתשובה מיום ב' מנחם אב התשס"ה סעיף ה': "חייל או שוטר המזיק לרכוש המתיישבים גוזל הוא. אין כאן דינא דמלכותא כי אם חמסנות של מלכות העוברת על דין תורה (ש"ך חו"מ ע"ג ס"ק ל"ט)". ויש לדעת שדין זה מוסכם וברור ופשוט בין תלמידי החכמים והדיינים המובהקים שיש לסרב לפקודה כזו.




^ 1.אינני נכנס לסוגיית אופן הסירוב האם סירוב פאסיבי או אקטיבי, אך בוודאי שהדבר המינימלי המוטל על כל אחד הוא להתחמק ולהשתמט מהשתתפות בפינוי, ובמקום שיועיל לסחוף אחרים ולבטל את כל הפינוי או ישפיע על הפינויים הבאים נראה שהרוצה לסרב פקודה בצורה הפגנתית, קדוש יאמר לו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il