ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הדרכה ללימוד תורה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מרן הראי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ב

הדרכה ללימוד תורה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה

שאיפות גדולות
באגרותיו 1 כותב הרב אל התכנסות של בני ישיבות בירושלים. היה זה בשנת תרס"ח, ארבע שנים לאחר שהרב הגיע לארץ ישראל ונמצא ביפו, ומבקשים בני הישיבות בירושלים הדרכה של הרב למה צריך להתכוון, לאילו מגמות צריך לשאוף.
אומר הרב:
תראו להשתדל לבקש דוקא גדולות ונשגבות. דורנו הוא כולו דור שואף, ואם השאיפה הריקנית של החורבא והתהו מגבהת עצמה עד מרומי רמים (כלומר, שאיפות אחרות, אבל שאיפות של מגמות גדולות, כביכול) כמה צריך שיגבה לב דורשי ד' הנגשים אל הקודש.

כלומר, אומר הרב, הדור שלנו דור ששואף לגדולות, לשינויים, למהפכות. ולכן בני הישיבות צריכים הם על אחת כמה וכמה לשאוף לגדולות, לגדולות ונשגבות. לא להסתפק במטרות קטנות ושאיפות קטנות, אלא לשאוף לגדולות.

תורת ארץ ישראל ותורת חוץ לארץ
וממשיך הרב ואומר, שבני הישיבות בארץ צריכים לדעת שתורת ארץ ישראל היא לא כתורת חוץ לארץ:
בארץ ישראל שפע רוח הקדש מתפרץ לחול על כל תלמיד חכם שמבקש ללמוד תורה לשמה, וקל וחומר על קיבוץ של תלמידי חכמים והרוח הכללי, השופע בנועם והולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים.

הרב נותן כיוון - מהו ההבדל שבין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ - בתורת חוץ לארץ, עוסקים בפרטים, מצרפים פרט לפרט, ויחד בונים את ההסתכלות הכוללת. בארץ ישראל רוח אחרת נושבת "רוח גדולה רוח של קודש". המבט הוא כללי, ומן הכללים ממשיכים אל הפרטים. מהמבט הכללי של תורה, של המגמות הכוללות כל השאיפות יחד אל השאיפות המתפרטות, מהסתכלות על כל התורה כולה, שכולה דבר ה', שכולה רצון אלוקי, שכולה אור גדול אחד אל ההלכות הפרטיות, אל הלימודים הפרטיים הרוחניים והמעשיים.
באיגרות אחרות, מדריך הרב בגישה הזו באופן מפורט יותר את הרמי"ם המלמדים בישיבה. בתחילת מסכת יש לסקור את כללותה של המסכת. ולאחר מכן לסקור תוכן כל פרק ופרק, ומתוך הכלל להתבונן על הפרטים. בלימוד סוגיא, להקיף אותה בכללותה, ומתוך כך להכיר את הפרטים. מבט גדול המתאים באופן מיוחד לרב, ויש כאן הדרכה של התבוננות לראות את הכל באופן היותר שלם מן המקור, מן השורש. באופן זה הכל מאיר. ההלכות מתבררות באופן היותר שלם, וישנה הרמוניה בכל הלימוד.
וכמובן, השורש של הכל, אמונה גדולה ברבונו של עולם, ומתוך כך בתורת ה' הגדולה המקפת השלימה המופיעה עלינו. ומההסתכלות הכוללת הזאת ניגשים ללמוד את דבר ה'. כל פרט ופרט הוא חלק מכל דבר ה' הכולל.

גדלות מתוך שמחה

ממשיך הרב:
צריכים אנו לגשת לעסוק בתורה לשמה על אדמת הקדש. לדרוש אנו חייבים את המעלה היותר עליונה, שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו אברהם יצחק ויעקב לגלוי אליהו זכור לטוב ולתחיית המתים. שבכל דבר בזה ישנן מדרגות לאלפים ולרבי רבבות, עד שנעלה למעלה כל כך גדולה שמתפלשת גם כן עד עולם המעשה, יקיצו וירננו שוכני עפר בפועל ממש במהרה בימינו אמן.

כלומר, השאיפה צריכה להיות שאיפה מקסימלית. לשאוף לעליות הכי גדולות, למטרות הכי גדולות. צריך להבין, ששאיפה לגדולות אין בה חשש גאווה. השאיפה להתחבר אל גדולתה של תורה, גדולתה של האמונה, מתאימה דווקא לתכונה של הענווה, כיוון שאין כאן שאיפה של השג אישי להיות בולט ומצליח ביחס לאחרים, אלא רצון להאיר את אורה של תורה במידה היותר גדולה והיותר עליונה. היום ישנן שאיפות גדולות לתיקוני עולם למגמות של סדר חדש, של חופש, של אידאלים חיצוניים וישנה מסירות רבה לזה – על אחת כמה וכמה בני התורה צריכים להגדיל את השאיפות, שהתורה תופיע בצורה היותר גדולה, היותר שלימה - לא להסתפק בפחות מזה.
אפשר היה לחשוב שאדם שמטיל על עצמו שאיפות גדולות, לגדלות של תורה, לגדלות של אמונה לשלימות של התנהגות- זו שאיפה מכבידה. שאיפה שגורמת ללחץ. ולא כן הדבר. כאשר השאיפה היא נכונה, שאכן שואפים להיות מחובר ומתבטל אל הגדולה, ולא להיות מתבלט עם הגדולה-השאיפה הזאת מרוממת. ולזה הרב מתכוון, לשאוף שאיפות גדולות מתוך שמחה, מתוך ביטחון, מתוך השענות על רבונו של עולם שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל, מתוך ידיעה שכל קושי שאנו מתמודדים איתו, רבונו של עולם עוזר לנו להתמודד, לנצח ולהצליח.

יראת שמים
ישנה אגרת נוספת 2 בה הרב מדריך ר"מ המלמד תורה.
ראוי להסביר לכל התלמידים את היסוד הגדול, שכל הצלחת התורה למצוא סימן ברכה בלמודו, למגמר ולמסבר, לבא ברבות הימים למדרגה חשובה והגונה בכתרה של תורה, הכל תלוי לפי מדת יראת ד' ועומק קדושת האמונה הטהורה המשורשת בנפש 3 . כי הרחבת הכח השכלי והעמקתו, לטישתו והסתעפותו לסעיפים רבים, שהוא היסוד הגדול לחריפות ולבקיאות, תלוי הוא בעומק הרצון הנפשי המתעורר להוקיר את הענינים הלימודיים שהוא עוסק בהם. וכיון שהוא עוסק בתורה, שהיא דבר אלהים חיים, איכות ההוקרה הפנימית של חביבות עסקה של תורה תלויה היא בנקודת קדושת יראת ד' האמיתית השרויה בלבבו של העוסק בתורה פנימה.

יראת שמים פירושה הכרת הגדולה האלוקית, הרוממות האלקית, וממילא הכרת גודלה של תורה והגודל של הזכות לעסוק בדבר ה'. ככל מה שהאדם מכיר ומוקיר יותר את עניינה של התורה- ממילא יש לו יותר חפץ לעסוק בה, להתחבר אליה, ולהיות מואר באורה. וכשיש לו חפץ יותר גדול לעסוק בתורה, ממילא גם השכל מתרחב ומתפתח וזהו היסוד לחריפות ולבקיאות.
שכל מה שברכת יראת שמים הולכת היא ומתגברת בלב בקדושה ובטהרה כן נעשים דברי תורה, שהם מאור פני מלך חיים , יקרים ונשגבים בעיניו, ומרוב חביבותם מתקשר בהם החשק הנפשי הפנימי, וטבע החשק הוא לעורר את כל כוחות הנפש בזירוז של חיים

כשאדם חושק במשהו אז כל כוחות הנפש שלו מתחזקים.
בשמחה ובטוב לב, בתשוקה גדולה ונעימות של תענוג רוחני עליון ונשגב. וכיון שכוחות הנפש מתעוררים על ידי התרחבותה של המדה הקדושה של יראת שמים, לאהבת התורה ולחיבת כל דבריה, וההכרה מתגדלת מיום ליום בהרגשת נועם קדשה, ממילא מתאמץ מאד כח הזכרון שבנפש מרב עז החיים שהתשוקה הקדושה של התורה מעוררת בנפש ההוגה בה ביראת שמים אמיתית,

היינו, כשהאדם מכיר ומוקיר את ערכה הגדול של התורה שהיא דבר ה', וממילא הוא חושק מאוד להיות מואר בדבר ה'- גם כוחות השכל מתפתחים ומתרחבים שהם היסוד לכל החריפות והבקיאות וגם לכח הזיכרון. כי כשאדם אוהב משהו, ומחובר ברגש למה שהוא אוהב, אז הוא גם זוכר זאת. כח הזיכרון וכח ההבנה הולכים ומתברכים כפי המידה שיראת השמים הולכת ומתגדלת. ועל כן מדריך הרב את אותו ר"מ, שיש להקדיש זמן קבוע לעסוק עם התלמידים בהגדלת יראת שמים, ובכל יום להתחזק עוד יותר ביראת שמים. ככל מה שעולים יותר בתורה, היראה צריכה עוד יותר להתרחב ולהתברך. וכשהאדם ניגש לתורה מתוך יראת שמים- תורתו מתברכת ותורתו משתמרת.
יראת שמים, פירושו של דבר, לימוד אמונה והתבוננות. לימוד זה צריך להתרחב בנפש, שכוחות הנפש והרגש מתמלאים ביראת ה'. לא רק הבנה והשגה בתורה האלוקית, לא רק יראה שכלית מחשבתית, אלא יראה שבה חשים את הגדולה האלוקית, יראת הרוממות, יראה של הערצה והתבטלות, של חשק להיות קשור אל הגודל האלוקי, אל אורה הגדול של התורה. יראת ה' כזאת גורמת לשמחה, ללימוד בחשק, בתענוג, בחפץ ובגעגועים. כשניגשים לתורה, בצורה הזאת, מגיעים להישגים היותר גדולים, היותר שלימים וכפי שקראנו באיגרת הקודמת, מפתחים שאיפות גדולות ומגמות גדולות כדי להאיר אורה של תורה. במיוחד בדור שלנו, דור הגאולה.

לימוד אמונה
כמה זמן להקדיש ללימוד האמונה? גם בזה מדריך אותנו הרב, וכותב באיגרת אחרת 4 :
כל ישעי וחפצי שיתרגלו הצעירים בעלי-הכשרון ללמוד, בגירסא תחילה ואחר כך בעיון, את החלק המוסרי והמדעי שבתורה, שהוא כלל תורת הלבבות, שכללם החסיד בחובת הלבבות בכללים קצרים וכוללים בספרו. הלימוד המתרחב והולך בהדרגה, בקביעות עת ושעה או שעתים בכל יום, עד כדי רכישת השקפה הגונה ורגש פנימי על חלק המוסרי והעיוני שבתורה, יעדן את הרוח, וישובב את הנפש, עד שימצא האדם את עצמו מוכן ומוכשר לדרוש ולחקור, וימלא אומץ לב וגבורה, כי "ד' אורי וישעי ממי אירא".
... עד שהפלפול, החקירה, הביאור והחידוש, בענינים הללו יהי' מצוי אצל כל צעיר בעל-כשרון, כמו שהוא מצוי ברוך ה' בחלק המעשי, ואז יעשה את פעולתו לטובה עד שאפילו את הצד המעשי ירומם וירחיב".

הרב שואף, שלימוד האמונה יתרחב בצורה כזו, עד כדי שיהיה דומה ללימוד סוגיות הגמרא בעיון.
כשאדם יעסוק הרבה באמונה בשיעור הנכון, כפי שהרב כאן מגדיר - שעה, שעתיים בכל יום, בקביעות, בבקיאות ואחר כך בעיון. כך ישיג היקף בחלק הרוחני בתורת הלבבות, ואחר כך ישיג עמקות והתבוננות בה. כמובן, הדבר ישנה את כל לימודו העיוני אף בצד ההלכתי של התורה.



^ 1.חלק א, אגרת צו.
^ 2.חלק ג, אגרת תשצח.
^ 3.על פי הכתוב "ראשית חכמה יראת ה'".
^ 4.חלק א, אגרת פט.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il