ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גדרי מצוות ישיבה בסוכה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים סוכות הסוכה והלכותיה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (50 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (50 ד')

סוכות תשס"ג

גדרי מצוות ישיבה בסוכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

יציאה מסוכה לסוכת חבירו – דברי המהרי"ל
למדנו במסכת סוכה 1 :
שאל אפוטרופוס 2 של אגריפס המלך את רבי אליעזר... כגון אני שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה ואפטר? אמר לו: לא, שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה. תניא: רבי אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה, ואין עושין סוכה בחולו של מועד. וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד.

שיטת רבי אליעזר היא שאדם שיוצא מסוכה לסוכה ביטל את מצוות הישיבה בסוכה, ולדעת חכמים מותר לצאת מסוכה לסוכה. בהמשך מובא שרבי אליעזר למד את דבריו מהפסוק: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" – צריך שהסוכה תהיה ראויה לשבעת ימים. בדומה לכך נחלקו התנאים האם מותר לעשות סוכה בחולו של מועד.
המגן אברהם 3 הזכיר את דברי המהרי"ל, שנשאל לאור דעת רבי אליעזר – כיצד אדם יכול לאכול בסוכת חברו ומניח את שלו? השואל עצמו ניסה להשיב שמה שאמרה הגמרא שביטל מצווה ראשונה הוא רק ביחס למי שיש לו שתי סוכות, והמהרי"ל תירץ שכיון שהוא עדיין יכול לאכול כזית בסוכתו – אין בכל בעיה.
השאלה שנשאל המהרי"ל היא תמוהה, שהרי הלכה כחכמים שמותר לצאת מסוכה לסוכה, וכמו שתמה המגן אברהם. גם תשובת המהרי"ל צריכה עיון, מה בכך שהאדם יכול לאכול כזית בסוכתו?

ישיבה בסוכת חבירו שלא מדעתו
בעל ה'הגהות מימוניות' 4 מביא בשם הראבי"ה, שאם אדם נכנס לסוכת חברו שלא מדעתו, לא יצא. והביא לכך ראיה מדברי הירושלמי, שמפרש באופן זה את המושג סוכה גזולה. האחרונים מעירים שדברים אלו תלויים בחילוקי גירסאות בירושלמי, ולפי גירסא אחת הסוכה פסולה רק לכתחילה אך בדיעבד יצא ידי חובה. אולם הם שואלים, הרי בתלמוד הבבלי 5 מפורש שלדעת חכמים אם אדם תוקף את חבירו ומוציאו מסוכתו - הסוכה כשרה, כי קרקע אינה נגזלת (וסוכה גזולה שפסולה היא רק אם סוכה שנבנתה מעצים גזולים), ואם כן כיצד ניתן להבין את דברי הראבי"ה? גם אם לדעת הירושלמי הסוכה פסולה, הרי הבבלי ודאי חולק על כך?

יסוד דין דירת קבע לאור דברי הר"ן

כדי לענות על שתי השאלות הללו, נקדים את דברי הר"ן. המשנה 6 אומרת שמצוות סוכה היא שבעת ימים, וביום השביעי לאחר זמן מנחה מוריד את הכלים לבית משום כבוד החג, כלומר שעל ידי כך האדם מראה שהוא מתכונן לחג שמיני עצרת. וכותב הר"ן במקום, שאילולי כבוד שמיני עצרת היה אסור להוריד את הכלים ביום השביעי של סוכות, שכיון שהתורה אמרה "בסוכות תשבו שבעת ימים", צריך שתהיה לו סוכה כל שבעה. מבואר מדברי הר"ן שמשמעות דין "שבעת ימים" אינה רק לגבי הישיבה בסוכה, אלא גם שהסוכה היא הדירה של האדם, וממילא שם צריכים להיות הכלים הנאים ואין שום היתר להוציא אותם משם, כי מהדירה לא מוציאים את הכלים. הר"ן מבין שהכלל "תשבו כעין תדורו" אינו רק דין בצורת הישיבה, אלא הוא מגדיר את הסוכה כבית כל שבעה ימים.

הסבר המהרי"ל ומחלוקת התנאים ביציאה מסוכה לסוכה לאור דברי הר"ן
לאור דברי הר"ן, ניתן לבאר את המחלוקת בין ר"א לחכמים לגבי יציאה מסוכה לסוכה, בה פתחנו. לדעת רבי אליעזר משמעות הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" היא שהסוכה צריכה להיות דירת הקבע של האדם. לכן שאל האפוטרופוס את רבי אליעזר דוקא על אדם שיש לו שתי נשים בטבריה ובציפורי, וכשאדם כזה עובר מדירה לדירה אנו לא אומרים שהוא יוצא מהדירה שלו החוצה, אלא הוא יוצא מדירה אחת לדירה שניה. ורק לגבי אדם כזה אמר רבי אליעזר שאסור לו לצאת, כי צריך שתהיה לך רק סוכה אחת.
לעומת זאת, השואל ששאל את המהרי"ל עסק ביציאה של אדם מסוכתו לסוכת חברו. אצל אדם כזה, גם כשהוא עובר לסוכת חברו הרי זו לא תהיה הדירה שלו, כי יש לו דירה משלו, ולכן סבר השואל שבאופן זה יהיה מותר לצאת. אולם, לאור דברי הר"ן השאלה שייכת גם לדברי חכמים. שהרי גם חכמים מצריכים דירת קבע, וממילא אי אפשר לצאת ממנה. אמנם אדם יכול לצאת מסוכת קבע אחת לסוכת קבע שניה, כי בסופו של דבר שתי הדירות הן קבע, אבל כשאדם יוצא אל סוכת חברו - הוא כלל לא יצא לדירת קבע אחרת, ולכן יש מקום לומר שדוקא לשיטתם הוא לא יצא ידי חובה.

המחייבים השונים בישיבת סוכה
היה מקום לשאול על השואל שאלה מכיוון הפוך: דין "תשבו כעין תדורו" פירושו שאדם צריך להתנהג בסוכה בצורה שמתנהג כל השנה, וזו הסיבה לכך שהולכי דרכים פטורים מהסוכה. מעתה, אם אדם יוצא לסוכת חברו הרי הוא כלל לא צריך לאכול בסוכה אצל חברו, שהרי כך הוא מקיים את "כעין תדורו", ואם כן, כיצד ניתן להבין את שאלת השואל? נראה שהתשובה לכך היא, שמלבד "תשבו כעין תדורו" יש עוד פסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", שמשמעותו שאם אדם יוצר מדירת מדירת הקבע שלו יש לו חיוב אחר לאכול בסוכה גם אצל חברו. לכן יש מקום לומר שהוא חייב בסוכה, ושאלת השואל היא האם נאמר שכאשר האדם אוכל בסוכת חברו הוא לא ביטל את המצווה הראשונה שלו.
על כך ענה לו המהרי"ל, שבמקרה כזה לא מתבטלת המצווה הראשונה. המהרי"ל ש"תשבו שבעת ימים" אין פירושו רק שצריך שהסוכה תהיה דירת קבע, כדברי הר"ן, אלא גם שהאדם יתנהג בסוכה כמו שהוא מתנהג בדירת הקבע שלו, ולכן צריך לאכול בה ולישון בה. מעתה, אם האדם אוכל כזית בסוכתו שלו הרי הוא הגדיר אותה כדירת הקבע שלו, והגדרה זו לא השתנתה גם אם הוא הלך לחבר. מטרת האכילה בסוכה היא רק להראות שהסוכה היא דירת הקבע, והראיה לכך היא בשביל מצות סוכה צריך שיעור של כביצה, שזהו שיעור של אכילת קבע.

הבנת פטור מצטער לאור דברי הר"ן
על דברי הגמרא שהמצטער פטור מן הסוכה כותב המרדכי 7 , שדין זה הוא רק אם הצער בא באקראי (למשל, אם ירדו גשמים במהלך חג הסוכות), אבל אם מלכתחילה האדם הקים את הסוכה במקום שהוא ודאי יצטער לישון בו– הוא לא יקיים בסוכה זו את מצוות הסוכה, גם אם יאכל שם. וכן להיפך, אם הוא ודאי יצטער לאכול שם אז הוא לא קיים את מצוות הסוכה גם בשינה. אפשר היה להבין שהלכה זו אינה מעיקר הדין, אלא היא קנס של חכמים על כך שהאדם לא תכנן כראוי את בניית הסוכה; אולם, מדברי הגר"א על השולחן ערוך מבואר שסוכה כזו הריהי פסולה מעיקר הדין. ומעתה שאלו האחרונים מהו הטעם לכך, אם מצטער פטור מן הסוכה איזה מקום יש לחלק בין צער אקראי לבין צער שהיה ידוע מראש?
לאור היסוד שלמדנו מדברי הר"ן אפשר לבאר, שהפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" מטיל על האדם חובה שתהיה לו דירת קבע לשבעת ימים, וכיון שאף אדם אינו בונה דירת קבע כזו שהוא יודע מראש שאינו יכול לישון או לאכול בה בלי צער – גם סוכה שנבנתה באופן כזה הריהי פסולה. לעומת זאת, אם האדם בנה את הסוכה כראוי, והצער בא רק באמצע החג, הרי דבר כזה יכול לקרות גם בדירתו הרגילה, ועל כן אין הדבר פוגם בהגדרת הסוכה כדירת קבע.

דין ברכת לישב בסוכה לאור דברי הר"ן
הראשונים דנו בשאלה, מדוע מברכים את ברכת לישב בסוכה רק על אכילה, ולא על השינה בסוכה? הרי שינה בסוכה חמורה מאכילה - שינת ארעי אסורה ואילו אכילת ארעי מותרת!
הרא"ש 8 מביא תשובה אחת שהסיבה שלא מברכים על השינה היא מחשש ברכה לבטלה, שהרי יתכן שהאדם לא יירדם. ובהמשך מביא הרא"ש את דעת רבנו תם שהאכילה היא העיקר, וכל שאר הדברים נגררים אחר האכילה. מיד לאחר הדיון הזה מביא הרא"ש שיטת רב האי גאון, שאדם שנכנס לסוכת חברו יברך 'לישב בסוכה' בין אם סעד בין אם לא סעד. מעירים האחרונים שדברי רב האי גאון עומדים בסתירה לדברי רבנו תם שהביא הרא"ש קודם לכן, שכן אם האכילה היא העיקר – מהו הטעם שיברך בסוכת חברו אף אם לא סעד? ואכן, יש שהבינו שהרא"ש הביא דעות חולקות, והוא לא הכריע בהן.
אולם, רבים מהראשונים ומהאחרונים 9 הביאו להלכה הן את דברי רבנו תם והן את דברי רב האי גאון, ולא הבינו שהם עומדים בסתירה. ולאור הדברים האמורים למעלה ניתן להבין, שרק בסוכה של האדם עצמו יש חיוב של "בסוכות תשבו שבעת ימים", שאז יש דין שהדירה תהיה דירת קבע, ורק ביחס לכך אמר רבנו תם שעיקר הקביעות נקבע לפי האכילה. אולם, בסוכת חברו כבר אין את החיוב הנלמד מהפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים", שלאור דברי הר"ן – משמעותו היא שצריך שתהיה לאדם דירת קבע שבעת ימים. בסוכת חברו החיוב הוא רק מצד הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", ומצד חיוב זה אין צורך בקביעות, שהרי כאן כבר לא מדובר בדירה, וממילא אין מקום לסברת רבנו תם, ולכן הבין הרא"ש ששם אין צורך באכילה.

ישוב דברי הראבי"ה
מעתה נחזור לדברי ההגהות מימוניות, שאדם שנכנס לסוכת חברו שלא ברשות לא יצא. בהמשך סוגיית הגמרא, הדנה במחלוקת רבי אליעזר וחכמים, מובאת מחלוקת נוספת ביניהם: לדעת רבי אליעזר – כשם שאדם אינו יוצא ידי חובה בלולב של חברו, שהרי כתוב "ולקחתם לכם", כך גם אין אדם יוצא בסוכתו של חברו – שאף כאן נאמר "חג הסוכות תעשה לך ". חכמים חולקים וסוברים שאדם כן יוצא ידי חובה בסוכת חברו, שהרי כתוב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" – מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. בהמשך אומרת הגמרא שחכמים לומדים מהמילה "לך" שסוכה גזולה פסולה (כגון שנבנתה על ידי עצים גזולים), ורק בסוכה שאולה הם מתירים. כפי שהבאנו למעלה, בגמרא נאמר שגם התוקף את חברו ומוציאו מסוכתו יצא ידי חובה, כי קרקע אינה נגזלת; וניתן לומר, שאדם זה יצא ידי חובה רק מצד הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". פסוק זה מלמד, שגם כאשר אין לאדם דירת קבע הוא חייב לשבת בסוכה (שהרי מפסוק זה לומדים שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, וברור שאין המציאות היא בדירת קבע). אולם, מצד הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים", המצריך שלאדם תהיה דירת קבע, הראבי"ה מסכים שהאדם לא יצא ידי חובה, שהרי אין זו דירת הקבע שלו.



^ 1 כז ע"א.
^ 2 הוא הממונה על הבית, מעין מנכ"ל של ימינו.
^ 3 סימן תרלז, סעיף קטן ל.
^ 4 סוכה, פרק ה.
^ 5 סוכה לא ע"א.
^ 6 פרק רביעי, משנה ח. בגמרא בדף מח ע"א.
^ 7 על פרק שני במסכת סוכה. דברי המרדכי נפסקו להלכה ברמ"א.
^ 8 פרק ד, סימן ג.
^ 9 כך פסק למשל החיי אדם.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il