ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

צל צלם צלע | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית בראשית Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ג

צל צלם צלע

מבט חדש על בריאת האדם



מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

בתיאור בריאת האדם המופיע בפרק א אנו מוצאים :
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ ...וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א' כו-כז).


שתי נקודות מאוד בולטות:
א. הצירוף צל מופיע שלש פעמים.
ב. יש קשר בין המושג "צלם" לבין בריאת האדם (אותו) כזכר ונקבה (אותם).

ברור, לפי כל השיטות בפרשנות, כי המושג "צלם אלקים" מתייחס בעיקר לצד הרוחני - נשמתי של האדם ולא לצד הגשמי. הפן הגשמי כלל לא נזכר בפרק זה וממילא גם החטא איננו מופיע. בתיאור בריאת האדם בפרק ב' חוזרת התופעה על עצמה לאחר תיאור היצירה מבחינתה הגשמית :
"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב' ז),

מתואר המשך התהליך בדרך זו:
"וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (שם שם, כא-כג).

גם כאן חוזר הצרוף "צל" פעמיים וגם כאן בעניין הקשר שבין איש ואישה. כדי להבין את פשר העניין ננסה להבין את משמעות בריאת האישה מן הצלע. המדרש במקום מציע :
"ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח, 'ותפרעו כל עצתי' (משלי א כה) הדא הוא דכתיב: 'ויבן ד' אלקים את הצלע' (בראשית ב כב) ויבן כת' התבונן מהיכן לברותה, אמר, לא אברא אותה מן הראש, שלא תהא מיקלת ראשה; ולא מן העין, שלא תהא סוקרנית; ולא מן האוזן, שלא תהא צייתנית; ולא מן הפה, שלא תהא דברנית... אלא ממקום צנוע באדם..." (בראשית רבה פרשה פ ד"ה ר' יהושע).

בדרך זו פירש גם הרמב"ן (שם). לדעה זו "צלע" הוא שם האיבר של האיש ממנו נוצרה האישה. לעומת דעה זו מצינו במדרש גם דעה אחרת :
"אמר ריש לקיש בשעה שנברא, דו פרצופין נברא, ונסרו, ונעשה שנים גבים - גב לזכר, גב לנקבה. איתיבין ליה (בראשית ב) 'ויקח אחת מצלעותיו' אמר להן: מסטרוהי כדכתיב (שמות כו): 'ולצלע המשכן'" (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה אשה).

כך גם פירשו רש"י אבן עזרא (שם). אין צורך להאריך ולהסביר את ההבדל המשמעותי בין שתי הדעות במדרש בהבנת היחס בין איש ואשתו.

ננסה עתה להציע הסבר שלישי למושג "צלע". לצל משמעות רוחנית עמוקה, בבואה לכך אפשר למצא בדברי הרמ"א בשם הראשונים :
"כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה; ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו; ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל." (שוע או"ח סי' תרס"ד).

לפי זה הצל הוא הביטוי לקשר עם הקב"ה, הוא הוא הצלם אלקים והוא הוא הרמוז בצלע ממנה נוצרה האשה. לכן חיותו של האדם היא לפי רמת הצלם אלקים שלו ואי מציאות הצל משמעותה ניתוק הקשר עם מקור החיים, בבחינת "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ" (במדבר י"ד ח). על פי זה מצאנו גם מקור למאמר חז"ל " דריש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן" (סוטה דף יז ע"א) שמבוסס על "פשט" בפסוקים ולא רק על דרש צירוף אותיות. שהרי הצלע היא הצלם אלקים שמאפשר גם למי שיסודו מעפר להיות בעל שאיפות כלפי מעלה לדבקות בשכינה. ממילא החיבור בין אישה לאיש הוא המאפשר זאת. על פי זה גם ברור למה רק לאחר הופעת הביטוי אישה בתורה מופיעה גם הביטוי איש ומאפשר את דרשתו של רבי עקיבא. במאמר מוסגר נוסיף ונזכיר כי רבי עקיבא לשיטתו, שהרי הוא בעל המאמר :
"אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו ש"ה לישראל שכל כתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים" (משנה ידים פרק ג משנה ה).


הבה נתפלל כולנו כי יסוד חשוב זה בחיינו כפרטים וכעם, אכן ישמש בסיס לכל קשר בין איש ואישה בבחינת "זכו שכינה עמהם" ובזכות ה"צלע" יזכו ל"צלם".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il