בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מחיית עמלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

מלחמת עמלק כמלחמת היצר

undefined

הרב עידו יעקובי

אדר תשע"ב
12 דק' קריאה
במעגל השנה ישנן כמה שבתות שזכו לשם מיוחד בזכות תוכן הפרשה שנקראת בהם או בשל הוספת פרשיה שקשורה לזמן בו הן חלות; שבת שירה היא מהסוג הראשון ושבת זכור מהשני.
חז"ל תיקנו את קריאת זכור סמוך לפורים, זמן בו ניסה עמלק שוב להשמיד את עם ישראל. ע"י קריאת פרשת עמלק אנו זוכרים את מעשהו "אשר קרך בדרך" ואת הציווי של "תמחה את זכר עמלק".
בעלי החסידות לימדו עפ"י הזוהר הקדוש, שעמלק איננו רק אותו העם שנלחם עם ישראל אלא הוא גם אותו כח היצר הנלחם עם הישראלי הפרטי במטרה ל'קררו', לטמאו ולהרחיקו מה'. הקריאה והזכירה מחדשים בנו כוחות להלחם בו.
ר' צדוק מתעסק בסוגיא זו בכמה מקומות. בפרי צדיק על פרשת זכור אומר ר' צדוק:
"'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו' אשר קרך בדרך וגו'. צריך להבין מה שנאמר בדרך שתי פעמים. גם מהו ענין הזכירה ומה סיפר להם והלא דור המדבר ידעו מעצמם שהיו בני דור שנלחם בהם".

כתוב בתורה אשר עשה לך עמלק בדרך וכן קרך בדרך, מה הצורך בכפילות זו של המלה בדרך. ועוד קשה מדוע צריך להזכיר לדור המדבר את מעשה עמלק הרי הם עצמם נלחמו בו?
"אך הענין על פי מה שאמרו 1 מהו עמלק? עם ילק, פָרַח כזוחל 2 (והיינו שתרגום ילק זוחל), עמלק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. והיינו שנקרא עמלק על שני הענינים הנ"ל שפרח כילק והוא מה שאמרו אחר כך במדרש ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא לעשות מלחמה עם ישראל וכו'".

הפירוש הראשון עמלק הגיע ממרחק מאוד גדול להלחם עם ישראל וזוהי הפריחה כעין הארבה. והפירוש השני עמלק לשון עם לק בא ללקק דמם של ישראל.
"ובפשוטו" פירוש אחר "שישב לפנים מארץ ישראל שהיה ארבע מאות פרסה. ויש לומר המכוון שמרמז על הקליפה דעמלק היינו יצרא בישא כמו שמובא בזוהר 3 ".
הגמרא בסוף מסכת קידושין מספרת על כמה אמוראים שהתגרו ביצרם והוא כמעט והצליח להכשילם,
"והוא מה שמצינו 4 ברבי מאיר שהיה מתלוצץ בעוברי עבירה וכו' לא הוה מברא וכו' אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי מאיר ותורתו וכו' והיה יכול היצר הרע לבוא ולהסית לרבי מאיר בדבר עבירה אף דאיתא 5 שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה".
כך הגמרא מספרת על ר' מאיר: "רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא וקא עבר. כי מטא פלגא מצרא שבקיה, אמר: אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו, שויתיה לדמך תרתי מעי".

"וכן מייתי שם ברבי עקיבא שהיה מתלוצץ בעוברי עבירה ורצה גם כן להכשילו ואמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו וכו'".
בהמשך הגמרא שם מסופר שר' עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא, נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל. כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה, אמר: אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו, שויתיה לדמך תרתי מעי.
מסביר ר' צדוק שלמרות שר' עקיבא, ר' מאיר וחבריהם היו קדושי עליון, היצר הרע יכול היה להגיע אף לאנשים גדולים כר"מ ור"ע לולי יצאה בת קול והזהירה גם את היצה"ר שלא לפגוע בהם. רואים שיש צדדים וזמנים בהם צריך סיעתא דשמיא חזקה מאוד כדי להנצל מהיצה"ר ולא מספיקים הכוחות העצמיים של האדם. "ואף שאמרו 6 כל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחבריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו. והיה שורש תורה שבעל פה כמו שאמרנו כמה פעמים מהאריז"ל".
על ר' עקיבא וחבריו אמרו חז"ל דברים מופלאים, שידעו דברים אשר לא נגלו למשה, ורואים בזה את גודל מעלתם "ומכל מקום" אף על פי כן "לא היה מתבייש להסיתו לדבר עבירה אי לאו שנשמרו מלמעלה ועל זה רומז אשר קרך בדרך שהיה כענין מקרה שהוא דבר אשר לא יעלה על לב, כיון שהיו מתלוצצים בעוברי עבירה בודאי היו רחוקים מענין זה מאד ומאד ומכל מקום לא נתבייש היצר הרע לכנוס להם לפתות". ישנה חוצפה עמלקית לבוא ממרחק רב של ת' פרסה בכדי להלחם עם ישראל. חוצפה זו נראית לא סבירה ולא הגיונית, שהרי מה לו עם ישראל שאינם נוגעים אליו כלל ועיקר? וכמו באומה הכללית כך הוא ה"יצר העמלקי" שיש בו את העזות לבוא מרחוק בכדי להפיל אנשים גדולים.
"וכן מצינו 7 ברבי מאיר שאמר הזהרו בי מפני בתי אף שמותר היחוד עמה, ונראה דזה היה אחר מעשה הנ"ל דמקודם היה מתלוצץ בעוברי עבירה". ר' מאיר היה מזהיר את תלמידיו שהיו באים אליו שיזהרו בו מפני בתו הנמצאת בבית שם שלא יתייחד עמה, אע"פ שדבר זה רחוק מאוד שיקרה ויגרר לדבר עבירה עם בתו, אך אחר מה שאירע לו עצמו עם היצר הרע וראה עד היכן היצר יכול להגיע, הוא הזהיר גם את תלמידיו על כך. "וכן זה התלמיד שליגלג על רבי טרפון מסתמא היה רחוק מענין תאוה ומכל מקום אמרו לא היו ימים מועטים עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו עיין שם". גם ר' טרפון היה מזהיר את תלמידיו שישמרו עליו שלא יתייחד עם חמותו שמא יכשל. צריך להבין שהמדובר כאן הוא בתלמידי חכמים גדולים וקדושים ואעפ"כ לא נמנע ר' טרפון מלחשוש לפעולת היצר הרע. ואכן, כפי שחשש כן היה, אחד מתלמידיו זלזל באזהרה זו, ולבסוף הוא עצמו נכשל בחמותו.
"ועל זה מרמז מה שנאמר 8 עמלק יושב בארץ הנגב שפירש בזוה"ק הא יצרא בישא וכו'" אותו יצר, העמלק שיושב במקום רחוק יש לו יכולות עצומים להגיע רחוק ולתקוף "והיינו שיושב בארץ הנגב ומרמז שנכנס אף ללב קדוש כזה שמנוגב מכל חמדה ותאוה על דרך שדרשו 9 ארץ הנגב נתתני- בית שמנוגב מכל טובה וכו' אדם שאין בו אלא תורה בלבד" זאת אומרת שגם אדם שכל כולו שקוע בתורה ואין בליבו ומחשבתו שום תאווה וחמדה, שליבו ממש "מנוגב" מכל תאווה-אף אליו יכול היצר להגיע.
"ועל זה נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, והיינו אחר שיצאו מכל עשר כתרין דמסאבותא בעשר מכות שכנגדם נגוף למצרים ורפוא לישראל ונכנסו בעשר קדושות עשר ספירות וזכו במכת בכורות להיות קשורים בשורש בחינת כתר עליון" כל מכה במצרים העלתה את עם-ישראל יותר במעלות הקדושה, כאשר כל עליה מקבילה לספירה מהספירות העליונות עד אשר עלו במכה האחרונה לבחינת ספירת הכתר "ונקראו אז בני בכורי ישראל. ומכל מקום" ואף על פי שעלו למדריגה עליונה כל כך "יכול עמלק להזדווג להם" היה בכח עמלק להלחם בהם.
"ואמר אשר קרך בדרך היינו בדרך שהלכו לקבל תורה מסיני". עמ"י היה כבר בדרך לקבלת התורה הקדושה, לכאורה הם כבר במקום כ"כ עליון שאך אחד לא יכול עליהם, "מכל מקום לא נתבייש להזדווג לכם אף שהיה דרך מקרה אשר לא יאומן כי יסופר".
יש להעמיק כאן בדברי ר' צדוק. אנו רגילים לחשוב שהיצר תוקף את החלשים וכן באופן כללי אומה לא תפתח במלחמה כנגד אומה אחרת החזקה ממנה, וגם אם נמצא אומה שפתחה במלחמה כזאת הרי היא כנגד נקודת החולשה של האומה השניה וכן היצר באדם הפרטי.
אך בעמלק אופן ההתמודדות הוא אחר, חוצפתו הגדולה של עמלק היא להלחם בישראל דווקא בנקודתם החזקה, כאשר יוצאים ממצרים וזוכים להתרומם לשיא של קדושה וקרבת ה' בדרך לקבלת תורה, דווקא שם בא עמלק ותוקף, וכמו כן גם במעשים אותם הביא מגדולי התנאים, לומדים על מידתו של עמלק לפגוע במעלה העליונה ביותר.

"ובא ללמד שיזהר האדם מפיתויי היצר הרע ולא יסמוך על גדולתו וקדושתו ופרישותו וכהא דתנן 10 אל תאמין בעצמך עד יום מותך שאז בודאי נשלמו באמת וכמו שנאמר 11 כי הולך האדם וגו' שכל ימי האדם הוא בחינת הולך להתברר במדתו שהוא בית עולמו המיוחד לו עד יום מותו שאז נשלם שלא יוכל לקלקל עוד ואין לו עסק עוד בזה העולם ואז נח, ועל דרך שאמר משה רבינו ע"ה 12 לא אוכל עוד לצאת ולבוא".

כלומר, בהסתכלות פנימית אנו רואים שעל אף רשעותו השורשית ישנה נקודה חיובית בעזותו של עמלק 13 . הנקודה החיובית בעמלק היא אותה הנטייה הנפשית המונעת את האדם מלהגיע למצב בו מפסיק לשאוף ולהתעלות. לעיתים האדם מתאמץ ומשתדל פחות במלחמת יצרו בחושבו כי התעלה למעמד רוחני עליון. הוא חש כי ניצח כבר את יצרו בבחינת "ולבי חלל בקרבי". האדם צריך לחשוש תדיר מנפילות ויצרים "אשרי אדם מפחד תמיד" ו"לא יאמין בעצמו עד יום מותו". חז"ל מספרים לנו במסכת ברכות 14 כדוגמא לכלל 'שלא יאמין בעצמו עד יום מותו' על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ואעפ"כ נעשה צדוקי בסוף ימיו. יוחנן שהיה נין של מתתיהו החשמונאי, הצליח לבסס את מלכות ישראל ואת בית המקדש כ"כ, עד שלא היה מצב מתוקן יותר במלכות יותר מזמן שלטונו, ואעפ"כ הצליח היצר לנצחו ונעשה צדוקי.
"ובירושלמי 15 בחסיד שהיה שונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך כגון אני ומה שאירע לו עיין שם ואמרה אשתו לחברך לשנות עד יום מותך וכנ"ל. ועל זה בא המצוה לזכור מה שהיה כח לעמלק להזדווג להם בדרך שיצאו ממצרים שכולל כל הרע בבחינת סור מרע ובדרך שהלכו לקבל התורה בחינת עשה טוב ולהיות האדם אף כשהוא במעלה עליונה בקדושה וטהרה מכל מקום יהיה נזהר מפיתויי היצר הרע עמלק יצרא בישא".

זה הכוח המיוחד של "הבריה" הזאת המכונה עמלק. ה' ברא בעולם כח גדול כדי לגרום לבני האדם לעולם לא לשקוט ולנוח. יתכן וזהו גם ההסבר למאמר חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" ע"פ מה שהסברנו, שהיצר הרע תמיד מנסה להפיל דווקא אנשים גדולים 16 . בתוך כוחות הנפש של האדם יש "בחינת עמלק", שהוא יצר הרע עוצמתי שתמיד ינסה להפילו "ועל שם זה נקרא עם ילק שפרח כילק כמו ארבה מארבע מאות פרסה, רומז אף למי שמרוחק מקליפתו עד התכלית ומנוגב מכל חמדה ותאוה ומרוחק מהם כשיעור ארבע מאות פרסה מדת כל הארץ מכל מקום פורח כילק". בדמיון לארבה שלמרות קטנותו גומא מרחקים רבים בכנפיו ופושט על שדות ושטחים גדולים לאין ערוך ממנו ומצליח להשמיד אותם, כך הוא היצר העמלקי עובר מרחקים רבים להשמיד אנשים בעלי מעלות קדושה גדולות וחשובות ממנו.
מוסיף כאן ר' צדוק עוד התבוננות, עמוקה יותר מקודמתה.
"עוד" סיבה לשמו של עמלק, "נקרא עמלק על שם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב והוא מה שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים וגו' ואיתא" 17 מי הם אותם "נחשלים" "זה שבט דן שפלטו הענן וכו' ולהם הכניס היאוש מלשוב בתשובה ועל ידי זה פיתה אותם על דרך שאמר אחר 18 'הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא'".
עכשיו מפרט יותר ר' צדוק איך עובד היצר הרע: "וזה דרך היצר הרע כשרואה שהאדם נכשל באיזה עוון בעצתו ובפיתויו. אחר כך משליכו ביאוש לומר מה יועיל לך תשובתך אחר כי גדול עוונך עד לשמים והואיל ואיטריד ההוא גברא מעולם הבא ליפוק ליתהני בהאי עלמא ועל שם זה נקרא עמלק עם לק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב שבא למצוץ שארית דמם וחיותם עד תכליתו כנ"ל".
קורה ואדם נכשל בעבירה, העניין הטבעי שאמור לעמוד כנגד עיניו הוא עשיית תשובה: עזיבת החטא, חרטה וקבלה לעתיד. הדרישה לשוב אל ה' היא עניין פשוט המתבקש להיות בראש מעייניו, היצר מבין נקודה זו ויודע שלא יצליח בבת אחת להמשיך להפילו עד כדי כפירה בה' ועזיבת המצוות, ולכן עושה איתו חשבון פשוט: אם כבר נפלת ואת העולם הבא כבר הפסדת, חבל להתאמץ בעבודת ה' בעולם הזה, הרי בכל מקרה לא תקבל על כך כלום בעוה"ב לפחות תהנה בעולם הזה.
רשעות גדולה יש ליצר העמלקי, איננו מסתפק בכך שניצח את האדם והצליח להפילו אלא רוצה לכלותו. מן הדין היה שיתן לו לנוח קצת, להתאושש, להחיות את שארית דמו אחרי שכבר הכריעו, היצר לא מסתפק בכך ורוצה למצוץ וללוק את דמו עד לסוף.

השם-משמואל בפרשת דברים אומר שהיצר הרע נקרא "צפון" ע"ש דרכו לבוא אל חבוי ומוסתר, הוא אינו בא בטענות רשעות אלא בא עם "זקן וכיפה" וכך מנסה להפילו.
איך נוכל לזהות את היצר הזה? מתי אפשר לדעת אם נטיות האדם טובות או רעות?
התשובה תלויה בשימת הלב שלנו אל מעשינו ומחשבותינו. אם אותו דיון עם ה"יצר" מוביל ומקדם את האדם למקום טוב ולעליה, מעכב אותו מלנוח בעבודת ה' אלא דוחף לתיקון-מה טוב! אך אם הדיון הזה מוביל אותו רק לירידה ואף לחוסר התקדמות- שיפסיק מיד ויבין שזוהי עצת היצר.
"ובא המצוה תמחה את זכר עמלק על שני הענינים האלו: והיינו שאף הגדול במעלה וקדושה יתירה לא יסמוך על קדושתו ויזהר מפיתויי היצר הרע. ואף מי שנכשל חס ושלום מה לא יתייאש מן התשובה וישוב אל ה' וירחמהו". שני עניינים אנו למדים ממצוות מחית עמלק לעבודת ה':
א. האדם לא יטעה לחשוב שכבר אין לו יצה"ר, וזהו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".
ב. גם אדם שנפל בצורה קשה ידע שכל דבר המונע ממנו להתרומם ואפילו טענות צדקניות, יסודם ביצר הרע של עמלק.
"ועל זה אמרו 19 "אמרו ישראל רבונו של עולם אין אנו יכולין בו אמר להם הקדוש ברוך הוא תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה וכו'". דווקא ע"י שאנו מוחים את שמו של עמלק ועמו מלמטה ה' עוזר לנו מלמעלה ומחליש את "כח הנפש" הנקרא "עמלק" המדרדר אותנו. "והיינו מה שנאמר 20 ה' לא יעזבנו בידו שנדרש 21 על היצר הרע שאלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו וה' לא יעזבנו בידו". כלומר שאין אנו מסוגלים להלחם מולו לבד וחייבים את עזרת הקב"ה.
כהשלמה לענייננו נראה את דבריו של ר' צדוק במקום אחר.
"וכן בכל שנה נעשה בימים אלו מחיית עמלק למעלה על ידי שמזכירין שמו מלמטה. וישראל עושים בכל שנה הימים האלה שיהיה בהם מחיית עמלק וממש הם עושים את הימים דהיינו כח הימים כנ"ל.
ואיתא בתיקוני זוהר 22 פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה וכו' וכן אומרים בשם הרבנים הקדושים זללה"ה דפורים בחינת יום הכפורים ונקרא יום כפורים היינו כמו פורים ובאמת נרמז בתיקוני זוהר כנ"ל. וכמו ביום הכפורים עיצומו של יום מכפר כן ימי הפורים עיצומו של יום עושה מחיית עמלק". ראינו שעמלק הוא ה"שלימות של היצר הרע", ההופעה השלימה ביותר של כח הרע בעולם, ועיצומו של יום הפורים מסוגל לגבור עליו ולבטלו.
כיצד נוכל א"כ לשאוב ולקבל את הכוחות הטמונים בפורים?
בשונה מהכנה גשמית, ברוחניות עצם הידיעה וההבנה של מהות היום, המצווה או העניין היא עצמה המכשירה את האדם לקבל יותר, הידיעה הופכת את האדם לכלי שמסוגל להכיל את התוכן העליון של אותו זמן או עניין.
ככל שהאדם לומד ומבין יותר את מהותו של יום, ככל שהוא יותר מפנים בתוכו את הידיעה שלפורים יש יכולת גדולה לתיקון פנימי לביטול היצר הגורם את אותו הייאוש ועורלת הלב המעכבת מלנסות לשוב בתשובה מכל נפילה, כך בפועל יגדלו כוחותיו להתרומם ולשוב בתשובה שלימה לפני ה'. "רק האדם צריך שיזכור שהיום יום הכפורים וכן שהיום פורים.
ועל זה נאמר והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור דהיינו שהימים נעשים להיות מחיית עמלק על ידי ה' יתברך וכמו שאמרנו". הפשט של "בכל דור דור נזכרים ונעשים" הוא לא מצד עמ"י בלבד אלא מצד הקב"ה שמחדש את הכוח לעמוד כנגד הרוע כל שנה מחדש. "ואמר נזכרים שאף הזכירה שמזכירין שמו מלמטה גם כן מצד ה' יתברך ממילא ששולח בלב ישראל ההזכרה שיזכירו שמו מלמטה". אנחנו חושבים שאנו אלו שיוצרים את המציאות של "מחיית עמלק" וצריך להבין שמציאות זו יורדת מלמעלה ואנו רק מגלים אותה למטה. הגילוי שלנו הוא ע"י קריאת מגילה, ההבנה במהותו של יום ובמהות עמלק . כמו כן מגלים מציאות זו ע"י השמחה בפורים.
"וממילא נעשים הימים שיהיה בהם מחיית עמלק כאמור ובא ההבטחה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וגו' שאף בשעת הגזירה שיכריחו חס ושלום את ישראל לבטל מועד ושבת ובודאי לא יניחו אותם לקיים מצוות הנוהגות בפורים מכל מקום ימי הפורים לא יעברו והיינו כח הימים להיות בהם מחיית עמלק מלמעלה זהו לא יתבטל גם אז.
והיינו שבכל שנה מתעורר בימים אלו ענין ליהודים היתה אורה זו תורה כבימי מרדכי ועל ידי כן ישראל כשרוים ויושבים בארץ ישראל ונעשה בימים אלו מחיית עמלק. וזה כח קדושת יעקב אבינו ע"ה שהובטח 23 ופרצת ימה וקדמה וגו' והיינו שבכל מקום שילך תלך עמו קדושת ארץ ישראל", הופעה שלימה של מחיית עמלק נעשית דווקא בכניסת עמ"י לארץ, שהיא אחת משלושת המצוות העיקריות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ "ועל זה אמרו 24 ירש את העולם שלא במדה עיין שם וזהו על ידי כח התורה כנ"ל.
וענין זה מתנוצץ בכל שנה בימי פורים נתודע לכל פרטי נפשות ישראל כל מי שיודע נגעי לבבו איך הוא בשפל המדריגה והוא מתמרמר על זה. בזה עצמו נודע ומאיר בלבו שנהפך לו מיגון לשמחה.
אמנם נס פורים נקרא סוף כל הנסים 25 מפני שהכל היה בהסתר גדול והיה מלובש כמעט בדרך הטבע שעל ידי סיבה שלקח אחשורוש את אסתר ונשאה חן בעיניו על ידי זה פעלה להכניע את המן ולנשא את היהודים. וזה שאמרו 26 אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר וכדאיתא בספרים הקדושים על פסוק זה שעיקר הירידה של האדם הוא כאשר נעלם ממנו זאת שהוא בהסתר פנים וזה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר שיסתיר ההסתר פנים. וזה היה עיקר נס פורים שהיו אז בשפל המדריגה וכאשר הרגישו ישראל שעומדים בתכלית ההסתר כמו שנאמר אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד וגו' וכידוע דענין אבילות והספד יורה על דבר שנחלט בדעת האדם שכבר אבדה תקותו וכענין אבל והספד על מת שאין אופן להחזירו ועל ידי זה שהרגישו ההסתר פנים נהפך להם מאבל ליום טוב".
הכח המיוחד של ימי הפורים הוא דווקא משום שהנס התקיים במצב של הסתר פנים גדול מה', ולכן כח זה מועיל ביותר דווקא למי שנמצא באיזה שפל רוחני והסתר פנים גדול. צריך לדעת שדווקא מנקודת השפל יש אפשרות להאיר ולהפך את האבל ויגון לשמחה ואורה.
צריך להתכונן לקראת הימים האלו כמו שמתכוננים ליום כיפור עשרה ימים, עלינו להתבונן ולחפש באיזה עניינים בחיינו הפרטיים והכללים עדיין יש הסתר פנים ולדרוש ולבקש מה' שיתגלה ויאיר לנו יותר.




^ 1.. תנחומא תצא ט. וזה הלשון בילקוט שמעוני פרשת כי תצא רמז תתקלח: "עמלק עם ילק פרח כהדין זחלא, דבר אחר עמלק עם לק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב, למה היה עמלק דומה לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל ככלב, ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא לעשות מלחמה עם ישראל ברפידים".
^ 2.. סוג של ארבה.
^ 3.. ח"ג קס, א.
^ 4.. קידושין פא, א.
^ 5.. עירובין יג, ב.
^ 6.. במדבר רבה יט, ו.
^ 7.. קידושין פא, ב.
^ 8.. במדבר יג, כט.
^ 9.. תמורה טז, א.
^ 10.. אבות ב, ד.
^ 11.. קהלת יב, ה: "גם מגבוה ייראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתכל החגב ותפר האביונה כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים".
^ 12.. דברים לא, ב.
^ 13.. עיין מידות הראיה אהבה, ו: "... ואפילו עמלק אינו נמחה כי אם מתחת השמים אבל ע"י הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב אשר הוא מעל השמים, ונכלל הכל באהבה עליונה, אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה ליחוד נשגב זה".
^ 14.. כט, א.
^ 15.. שבת פרק א הלכה ג.
^ 16.. עוד עיין נצח ישראל פרק ג.
^ 17.. פסיקתא רבתי יב ותנחומא תצא י: "ד"א כל הנחשלים אחריך רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן וכו' ורבנן אמרי שבט דן שפלטו הענן היו כולם עובדי ע"ג..".
^ 18.. חגיגה טו, א.
^ 19.. תנחומא תצא ד.
^ 20.. תהלים לז, לג.
^ 21.. סוכה נב, ב.
^ 22.. תיקון כא.
^ 23.. בראשית כח, יד.
^ 24.. בראשית רבה יא, ז.
^ 25.. יומא כט א.
^ 26.. חולין קלט, ב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il