ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות כיבוד הורים ב' | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש הלכה ומנהג כיבוד הורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (9 ד') הורד mp3
שלח לחבר

תשס"ד

הלכות כיבוד הורים ב'


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
לאה בת רחמה

ארבע המצוות הקשורות לכיבוד הורים
ארבע מצוות מן התורה עוסקות ביחסי הילדים להוריהם, שתים מהן מצוות עשה, ושתים לא תעשה. ואלו הן:
1. לכבד את ההורים, שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך". משמעותה לסייע ולעזור להם בכל מה שהם צריכים.
2. לירא מהם, שנאמר (ויקרא יט, ג): "איש אמו ואביו תיראו". ועניינה שלא לפגוע בכבודם, לא לקרוא להם בשמותם, לא לשבת על הכסא המיוחד להם, וכיוצא בזה.
3. לא להכות אחד מהוריו. חשוב לציין שמן התורה אסור להכות כל אדם מישראל, אלא שהחומרה שבהכאת הורים גדולה בהרבה, ולכן ישנו הבדל בעונשם. המכה את חבירו נענש במלקות, ואם הזיקו, משלם דמי הנזק ואינו נענש במלקות. ואילו המכה את אביו או אמו עד שיצאה טיפת דם, עונשו מיתה. אם עשה זאת בפני עדים שהתרו בפניו, נענש בבית הדין במיתה בחנק, שנאמר (שמות כא, טו): "מכה אביו ואמו מות יומת".
4. שלא לקלל הוריו. גם איסור זה חל על כל יהודי, אלא שברור שהמקלל אחד מהוריו עובר על איסור חמור בהרבה, והדבר מתבטא בעונשו. שהמקלל את חבירו נענש בבית הדין במלקות, ואילו המקלל אחד מהוריו נענש במיתה בסקילה, שנאמר (ויקרא כ, ט): "כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת, אביו ואמו קלל דמיו בו". וכל זה כאשר עמדו לפניו שני עדים והזהירו אותו שלא לקלל, ועבר וקילל בפניהם תוך אזכרת אחד משמות ה' המיוחדים. אבל אם קילל תוך אזכרת כינוי של השם, כגון 'רחום' או 'חנון' דינו כמי שקילל אדם מישראל שנענש במלקות. עוד חומרה מיוחדת יש לגבי מי שמקלל את הוריו, שאפילו אם קיללם לאחר מותם, נענש במיתה.

דבר מעניין הוא, שעונשו של המקלל הוריו חמור מעונשו של המכה אותם, שאף שעונש שניהם מיתה, מכל מקום המקלל נענש בסקילה שהיא המיתה החמורה ביותר, ואילו המכה נענש בחנק שהיא המיתה הקלה שבארבע מיתות בית דין. מבאר הרמב"ן (שמות כא, טו) שמשני צדדים ראוי להעניש את המקלל בעונש חמור יותר.
א. מצד שעוון זה שכיח יותר, שהכסילים בעת שכועסים נוטים לקצוף ולקלל, וכדי למונעם מזה, החמירה התורה בעונשם.
ב. מדובר על מי שמקלל תוך אזכרת שם שמיים, ואם תוך אזכרת השם פגע בכבוד הוריו - הרי שחטאו חמור ביותר 1 .

ישיבה במקומם וקימה לפניהם

בכלל מצוות כיבוד הורים הוא לירא מפניהם, כלומר להתייחס אליהם ביראת כבוד, שנאמר (ויקרא יט, ג): "איש אמו ואביו תיראו". לכן צריכים הבנים להיזהר שלא לשבת במקום המיוחד לאב או לאם. דין זה אמור הן לגבי מקום המיוחד להם בשולחן האוכל, והן לגבי מקום המיוחד להם בעבודה או בבית הכנסת. מקום שאינו מיוחד רק להם, מותר לבנים לשבת (שו"ע יו"ד רמ, ב). למשל, במשפחות רבות יש שני שולחנות לאכילה, האחד בסלון שבו יש מקומות קבועים להורים, והשני במטבח, שסביבו אוכלים ארוחות פשוטות וכיוון שאין סביב שולחן המטבח מספיק מקומות, אין שם מקומות קבועים, ואף על פי שתמיד כשהאב נמצא הוא אוכל במקום מסוים, מכל מקום כיוון שבשעה שהוא לא נמצא רגילים גם אחרים לשבת באותו המקום, אין זה נחשב מקום המיוחד לאב, ומותר לילדים לשבת שם.

מצווה נוספת ישנה, לקום לפני האב או האם בשעה שהם נכנסים לחדר שהבן או הבת יושבים בו. דין זה נלמד מהמצווה לקום בפני זקן או חכם, שנאמר (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה'", לפיכך כל שרואה אחד מהוריו נכנס לחדר שהוא יושב בו, חייב לעמוד לכבודו עד שההורה יגיע למקום המיוחד לו או עד שיצא מן החדר. כיום ילדים רבים אינם נוהגים לקום לפני הוריהם, ואפשר לומר שכיוון שכך נהגו, סימן הוא שההורים מוחלים על כבודם בזה, וכידוע אב שמחל על כבודו - כבודו מחול, ואין עוון בכך שבנו אינו מכבדו, ובתנאי שלא יבזהו. בכל זאת יותר טוב לשאול את ההורים במפורש אם הם מוחלים על כבודם ומוכנים שבנם לא יקום לפניהם בעת שהם עוברים לידו.
כל זה כאשר ההורה נכנס לחדר לצורך אישי שלו, אבל אם ההורה בא לדבר עם בנו או לבקש ממנו דבר מה, ברור שהבן חייב לקום בזריזות כדי להיות נכון לשמוע את דברי ההורה ולמלא את בקשתו. שאין זה מכובד שההורה יעמוד והבן ישב ואם הבן ממשיך לשבת בעת שההורה מדבר עימו יש בזה פגיעה בכבודו ואף אם האב או האם מוחלים, אין המחילה מועילה במקום שיש פגיעה בכבודם.

כן לפני אנשים זרים, במקום שרגילים לקום לפני ההורים, צריכים הילדים לקום מפני הוריהם, שאם לא יקומו ייראה הדבר כפגיעה בכבודם 2 .

לא לקרוא בשמם
מכלל מורא ההורים שלא לקרוא להם בשמם כדרך שקוראים להם חבריהם, אלא לפנות אליהם בשם 'אבא' ו'אמא'. ואף שלא בפניהם אסור להזכירם בשמם אלא צריכים הילדים להזכירם תמיד בתואר 'אבא' ו'אמא'.
ישנה שאלה, האם בנוסף לתואר אבא יכול לומר גם את שמו. למנהג הספרדים רשאי לומר 'אבי משה אמר כך וכך', שכיוון שהזכיר את התואר 'אבי' ברור שהוא מכבדו ואין בעייה בכך שיזכיר גם את שמו. אבל למנהג האשכנזים לא יאמר כלל את שם אביו, רק יאמר 'אבי אומר כך וכך', וזאת משום שלגבי הבן תוארו היחיד של האב הוא 'אבא' ואם יזכיר גם את שמו, יפיג במקצת את החשיבות שבמושג 'אבא' 3 . אבל בן ששואלים אותו 'מה שם אביך', לכל המנהגים מותר לו לענות ולומר: 'שם אבי הוא משה'.

כאשר יש לבן חבר ששמו כשם אביו, לדעת רוב הפוסקים הדין הוא, שאם מדובר בשם שגרתי, כגון משה, יעקב, רחל, אסתר וכדומה, אזי בפני ההורה ששמו כשם החבר, אסור לקרוא לחבר בשמו אלא יש לפנות אליו באופן אחר, אבל שלא בפני ההורה, מותר לפנות אליו בשמו הרגיל, כי ברור לכל שהוא מתכוון לחבר, ואין בזה פגיעה בהורה. ואם מדובר בשם נדיר, כגון קלמן, יפרח, זלדה וכדומה אזי גם שלא בפני ההורה לא יפנה אל חבירו בשמו, אלא ישנה מעט 4 .

יש עדות שנהגו לקרוא לילדיהם על שם ההורים בעוד ההורים בחיים, ובאותן הקהילות יש בזה כיבוד הורים, שההורים זוכים לראות בחייהם את הנכד או הנכדה הקרויים על שמם. אלא שיש להקפיד שלא לקרוא לילדים בשמם המלא בפני הסבא או הסבתא, אלא ישנו את שמם לכינוי חיבה וכדומה. ואם הסבא או הסבתא יסכימו במפורש שיקראו לנכדים בשמם הרגיל גם כשהם נוכחים שם, מותר לקרוא להם בשמם הרגיל, ואין צריך להשתמש בכינויי חיבה. אבל כאשר נמצאים שם אנשים זרים שלא יבינו זאת ויחשבו שהבן פוגע בכבוד אביו, יש לפנות אל הנכד בכינוי חיבה למרות שהאב מחל על כבודו.


^ 1 כל מה שאמרנו שהמקלל נענש בסקילה והמכה נענש בחנק, הוא דווקא כאשר עשה זאת לפני עדים שהתרו בו שלא יעבור, ובכל זאת עבר. אבל אם הכה אחד מהוריו או קיללו במזיד שלא בפני עדים, לדעת מקצת הפוסקים עונשו בכרת, היינו שימות בקיצור ימים וגם זרעו יכרת. כך מבואר בירושלמי סנהדרין פ"ז הי"א לעניין מקלל, וכך כתב החינוך מ"ח לעניין מכה אביו. אבל דעת רוב הראשונים שאין עונש כרת למכה או מקלל במזיד שלא בפני עדים, אלא הוא נידון בבית דין של מעלה כפי חומרת העוון. וכך כתבו התוס' כתובות לז, ב, ד"ה מיתות, ותוס' הרא"ש שם, ובסהמ"צ להרמב"ם ל"ת שנב; והמאירי סנהדרין סה, ב, ומכות יג, ב. וכן מפורש בתו"כ ובתוספתא ריש כריתות.
^ 2 מקור ההלכה לקום לפני ההורים בקידושין לא, ב, ושם לג, ב. וכמה פעמים צריך לקום ביום? כשם שנחלקו לעניין קימה מפני רב כך נחלקו לעניין הורים. לדעת הרי"ף והרא"ש והשו"ע יו"ד רמב, טז, חייב לקום אפילו מאה פעמים ביום, בכל פעם שעובר לידו. ואילו לדעת הרמב"ם והתוס' והרמ"א יקום לפניו רק פעמיים ביום, אבל אם נמצאים שם אנשים זרים שלא ראו שכבר קם לפניו, צריך לקום לפניו אפילו כמה פעמים. וכן הדין לגבי הקימה לפני ההורים. לפיכך עפ"י מנהג הספרדים יש לקום אפילו מאה פעמים ביום, וכפי שכתב החיד"א בברכ"י רמ, כא. והאשכנזים נוהגים לקום פעמיים ביום וכ"כ הח"א כלל סז, ז. ואם ההורים מוחלים על כבודם - כבודם מחול, כמבואר בשו"ע רמ, יט. ואף אם ההורים מוחלים על כבודם, אם הילדים בכל זאת יכבדום בקימה - יקיימו מצווה. ובמקום שיש ביזיון להורים, אף אם מחלו על כבודם - לדעת רוב הפוסקים אין כבודם מחול, עיין בברכ"י רמ, יג-יד, ובשיורי ברכה ח', ובשדי חמד מערכת כ' כלל לא.
^ 3 דעת החיד"א בספרו יוסף אומץ ס' פ"ז שמותר לומר אבי משה אומר כך וכך, וכך כתב הבן איש חי שופטים ד'. ואילו דעת הים של שלמה קידושין ס"ה, שאין להזכיר שם האב כלל גם כאשר מקדימים לו התואר אבי, וכן מנהג האשכנזים. ועיין בספר מורא הורים וכבודם פ"ו ו' בהערה שהזכיר הדעות השונות.
^ 4 כן היא דעת הרמ"א יו"ד רמ, ב. וכן נראה שסובר השו"ע שם וכ"כ הבן איש חי ש"ב שופטים ד'. ואמנם לדעת הדרישה הדין קל יותר, שאם שם ההורה שגרתי, גם בפני ההורה מותר לקרוא לחבר בשמו. ואם השם נדיר, בפני ההורה אסור לקרוא לחבר, ושלא בפניו מותר. אך המנהג הרווח כדעת רוב הפוסקים המחמירים בזה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il