בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

מכירה בשבת ע"י גויים

undefined

רבנים שונים

תשע"ב
6 דק' קריאה
אנטוורפן, בלגיה Antwerp, Belgium
סיוון תשס"ד

אספקת סחורה באמצעות גוי לחנויות שמוכרות בשבת, על ידי גויים

שאלה
חברה פלונית באמריקה אחראית לספק את כל הסחורות עבור חנויות של ספינות ונופש. החברה הנ"ל קונה או מקבלת סחורות מספקי משנה. החברה של מר ב' נבחרה לספק את התכשיטים עבור חנויות התכשיטים באוניות. חברה פלונית אינה קונה את התכשיטים אלא מקבלת הכל ומוכרת עבור החברה של מר ב' וזוכה באחוזים.
החברה של מר ב' אחראית גם על הפרסום של התכשיטים באונייה.
החנות על האונייה אינה בבעלותו של מר ב', והוא אינו משלם את שכר המוכרים או את אחזקת החנות, אלא החברה המפעילה את האוניות – אם כי הוא רשאי לתת אחוזים גם למוכר בחנות ולהיות שותף בבחירתו.
למר ב' יש נציגות בניו יורק שתטפל בכל העניין, ושם מועסק גוי שיקבל אחוזים מהמכירות. ייתכן שאפשר לראות בו שותף ולהורות שכל הרווחים מהמכירות בשבת יהיו הרווחים שלו.
הבעיה:
הסחורה נשארת כל הזמן בבעלותו של מר ב'.
כל מי שמתעסק בה לאורך כל הדרך הם נוכריים, שגם הם בעלי אינטרס מובהק.
הסחורה נמכרת גם בשבת, לאורך כל המסלול הנסיעה באונייה במשך השבוע.
הקונים הם בדרך-כלל גויים.
האוניות עוגנות בשבת, ועל כן יש צורך להעלות סחורות חדשות על האונייה בשבת על-ידי החברה הראשית המספקת את הסחורות לאונייה.
בפעמים הראשונות הגוי שמקבל אחוזים יצטרף לנסיעה שמתחילה בשבת על מנת לפקח על העסק.
יצוין כי שיטת העבודה של כל הסוחרים הגדולים היא שהם מספקים סחורה לסוחרי משנה בלא תשלום, וסוחרי המשנה מוכרים מתי שירצו, כולל בשבת, אם כי הספק אינו דורש זאת והם עושים לטובת עצמם. כאשר הם מוכרים הם משלמים אחוזים על כל מכירה ומכירה, כולל מה שנמכר בשבת.

תשובה
מותר לבעל חברה יהודי לספק תכשיטים לחברה שאינה בבעלות יהודית המספקת את הסחורות לחנויות שעל האוניות, אם יתקיימו התנאים הבאים:
אין כל התחייבות של החברה המשווקת לעבוד בשבת, וכל מה שימכרו הגויים בשבת יהיה על דעתם ולטובתם – אף אם כתוצאה מכך יעלו גם רווחיו של הספק היהודי. הדרך להבטיח זאת, כמו שצוין בשאלה, היא על-ידי הסכם המבוסס על אחוזים מהרווח, מה שמכונה בלשון ההלכה "קבלנות" 1 .
שלא יהיה מקום לחשד שהעובדים מועסקים על-ידי הספק היהודי, כגון שהמקובל בתחום מסחרי זה היא שיטת הקבלנות; או שלא יהיה סימן זיהוי כלשהו המקשר בין הסחורה לבין הספק היהודי 2 .
ישנה אפשרות, גם אם פחות נוחה, להעלאת הסחורה על הספינה שלא בשבת, כדי שלא יהיה כאן מצב שהיהודי מחייב את הגוי לעבוד עבורו בשבת 3 .
בהתקיים התנאים הנ"ל מותר ליהנות גם מהרווחים שנתקבלו מהמכירות בשבת 4 . גם במקרה שישנה נציגות (על-ידי גוי) של החברה שבבעלות היהודי אצל החברה המקבלת, דינו כדין האמור לעיל לגבי החברה המקבלת.
כל האמור הוא אף באופן שקיים חשש שמדי פעם בין הנוסעים יהיו גם יהודים, שעלולים לקנות תכשיטים בשבת 5 .



^ 1. באופן כללי, אסור שגוי יתעסק במלאכת היהודי בשבת, משום שנחשב כשלוחו של היהודי לעשות פעולות האסורות בשבת. אך ישנם כמה אופנים שבהם התירו חכמים שיתעסק הגוי במלאכת היהודי (ואינו נחשב כשלוחו של ישראל). אחד האופנים המותרים הוא בדרך של "קבלנות", היינו שאופן קבלת השכר מבוסס על הספק (וגם זאת בתנאי שאינו מכריחו לעבוד בשבת), שאז הסיבה שהגוי מחליט לעבוד בשבת אינה אלא לטובתו האישית, כדי שיספיק למכור יותר, עיין בשו"ע (או"ח סי' רמד; סי' רמז). אופן נוסף שהתירו הוא שישכיר את עסקיו לגוי, והרווחים מהמלאכה יהיו של הגוי (עיין שם סי' רמג).
אם כן, גם במקרה שלפנינו יש לחתום את החוזה עם החברה המספקת לאוניות שיהיה באופן של קבלנות, היינו ששכרם יהיה לפי הספק המכירות, כפי שציינתם שאתם נוהגים. אפשרות נוספת, כאמור, היא להשכיר את העסק לחברה המספקת לאוניות (ומספיק להשכיר רק לשבתות). בשו"ע (סי' רמד סע' ו) מובא מקרה דומה מאוד למקרה שלפנינו, ושני הפתרונות הנ"ל מופיעים שם במחבר וברמ"א, עיין שם (סי' רמה סע' ה).
^ 2. גם באופני ההיתר הנ"ל (שאינו נחשב שלוחו), מכל מקום אסרו חכמים מצד מראית עין, שיאמרו שהיהודי ציווה את הגוי לעבוד בשבת באופן שנחשב לשלוחו (כמבואר שם בסי' רמג סע' א), אך נראה שבנדון דידן יש מקום להקל, מכמה טעמים:
בשו"ע (סי' רמד סע' ו) נפסק שבמקרה של הפסד התירו מראית עין. ואמנם ניתן לחלק בין המקרים, שבמקרה שלפנינו אינו נחשב הפסד כי אם מניעת רווח, ואף שגם בשו"ע (שם) מדובר במניעת רווח, אפשר ששם הרווח בא לכסות את ההוצאות של קניית הזכויות. מאידך גיסא, הזדמנות חריגה של מניעת רווח נחשבת כהפסד בהלכה בהקשרים מסוימים, עיין בשו"ע (יו"ד סי' שפ סע' ו).
מבואר שם (סי' רמג) שכשהדרך המקובלת היא לעשות ההסכם באופן של קבלנות (או שאר האופנים שאינו נחשב כשלוחו) אין חשש למראית עין, שכן יתלו שעשה הדבר כפי הדרך המקובלת. ואם המצב המקובל הוא שלפעמים עושים זאת בדרך שנחשב שלוחו ולפעמים באופן של קבלנות, עיין ב"ביאור הלכה" (תחילת סי' רמג) שנטה להחמיר, אך "תפארת ישראל" ("כלכלת שבת" אות לד) כתב שכשאין סיבה לתלות שעשה באיסור יותר משעשה בהיתר אין לאסור מצד מראית עין. אם כן יש לבחון מהי דרך המסחר המקובלת במקרים כעין המקרה שלפנינו, ואם הדרך המקובלת היא באופן של קבלנות או שמשכירים (או מוכרים) את התכשיטים לחברה המספקת לאוניות – לא תהיה בעיה של מראית עין.
אם ישנה דרך ליצור מצב שכלל לא יהיה מפורסם שהבעלים של התכשיטים הוא יהודי – לכן, יש להקפיד שלא יוכלו לדעת על-פי שם הפירמה שהבעלים הם יהודיים– אין דין מראית עין. ועיין במה שכתב ה"משנה ברורה" (סי' רנב ס"ק כה; סי' רמג סע' א).
^ 3. "משנה ברורה" (סי' רמה ס"ק כא). אמנם יש שהבינו מדברי ה"בית יוסף" ושו"ע (סי' שז סע' ג) שכל זמן שאינו אומר לו בפירוש שיעבוד בשבת הדבר מותר, עיין ב"מנחת כהן" ("משמרת השבת" ש"א פרק ד), אך מלבד שכלל אינו מוכרח להבין כן בשיטת השו"ע, בלאו הכי רבו המחמירים בדבר. אך אם ישנה אפשרות כלשהי להעלות את הסחורה ביום חול, אף שהיא דרך פחות נוחה, עיין ב"משנה ברורה" (סי' שז ס"ק טו), אינו נחשב כמצווה לעשות מלאכתו בשבת. יש להעיר שאם משתמש בפתרון השני שהוצע לעיל – להשכיר לגוי את עסקיו לשבת – המגבלה הנ"ל אינה קיימת אף אם הדרך היחידה להעלות הסחורה היא בשבת.
^ 4. לכאורה היה צריך לאסור ליהנות מהרווחים שנעשו במהלך השבת מצד שכר שבת, אך גם בזה נראה שישנם כמה צדדים להתיר:
שו"ת מהרש"ג (א סי' סה), והביאו בשו"ת "ציץ אליעזר" (ז סי' כח), כתב שאיסור שכר שבת הוא דווקא שכר על זמן השבת, אך בקבלנות לא שייך שכר שבת.
אפשר שנחשב נתינת שכר בהבלעה, כיוון שניתן כאחד לישראל, אף שישנו רווח על כל מכירה ומכירה. וקצת משמע כן גם מה"משנה ברורה" (שם סי' רמד ס"ק לג).
יש הסוברים שמקום הפסד שהוזכר לעיל, שאין בו מראית עין, גם הותר בו שכר שבת, עיין ב"ביאור הלכה" (סוף סי' רמד).
שו"ת "משנה הלכות" (ד סי' לב-לג) כתב שכשהגוי מדעתו החליט לעבוד בשבת אין בזה שכר שבת.
במקרה שמשכיר את עסקיו לגוי בשבת (וכמבואר לעיל), אם יכלול בתקופת השכירות גם מעט זמן מעבר לשבת לא קיימת בעיה של שכר שבת, כיוון שהוא ב"הבלעה".
^ 5. לגבי איסור "לפני עיוור" (במקרה שישנם גם קונים יהודיים), נראה שאינו קיים כאן, מכמה טעמים:
נראה שכיוון שהמכשול נעשה באופן עקיף, שכן החברה היהודית מספקת לחברה המספקת לאוניות, שהיא מספקת לחנויות שבאוניות והם מוכרים ליהודי (אם אכן קיים שם יהודי), הרי זה בכלל מה שכתבה הגמרא (עבודה זרה יד ע"א) לגבי יהודי שמוכר לבונה לגוי באופן שמן הסתם הגוי עצמו לא ישתמש בזה לעבודה זרה, ואומרת הגמרא שאף שאפשר שימכור לגוי אחר שישתמש בזה לעבודה זרה – "א'לפני' [עיור] מפקידנן, א'לפני דלפני' לא מפקדינן". ופירושו: איננו אחראים למה שקורה בעקיפין, אם בסוף התהליך נגרמת הכשלה באיסור. ועיין ברש"י (שם ד"ה אלפני דלפני).
בדרך כלל יוכל היהודי לקנות את התכשיטים גם ביום חול, ואם כן ישנו מקום לומר שאינו בכלל "לפני עיוור" אלא בכלל "מסייע" בלבד. ועיין לגבי כל העניין בשו"ע (יו"ד סי' קנא). וישנם פוסקים הסוברים שאין דין "מסייע" במומר, וכן באדם שעושה איסור במזיד, עיין בש"ך (שם סק"ו) וב"דגול מרבבה" (שם). ועיין בספר "מלומדי מלחמה" (לרב נ"א רבינוביץ), שהאריך להביא ראיות לכך שמשמעות דברי הגאונים, הרי"ף והרמב"ם בנושא היא שאין חילוק בין "לפני עיוור" ו"מסייע", וכל סיוע שהוא לעושה העברה הוא בכלל איסור "לפני עיוור", שלא כשיטת התוספות והרא"ש שהוזכרו ברמ"א (שו"ע או"ח סי' קנא). ואם כן הנדון דידן הוא לכאורה בכלל "לפני עיוור", ואין להקל בזה אף במזיד או מומר, אך אפשר שגם לפי שיטת הגאונים והרמב"ם הנ"ל לא נאסר לסייע אלא כשעומד כנגד עובר העברה עצמו ומסייעו ומחזקו, אך כשכלל אינו יודע אם יש יהודים על הספינה, וגם אם ישנם יהודים אינם מחויבים לקנות דווקא בשבת, אינו נחשב כמסייע להם לקנות בשבת, ואם יחליטו לקנות דווקא בשבת "הלעיטהו..." (בבא קמא סט ע"א).
עצם מכירת התכשיטים לחברה המספקת לאוניות אינה במהותה מכשול, שכן ניתן גם למכור ולקנות תכשיטים באופן המותר, ולכן אין כאן איסור "לפני עיוור". ועיין בגמרא (עבודה זרה סג ע"א) ובריטב"א (שם).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il