בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

עֲדַת אֲבִירָם לדורותיה

undefined

הרב יוסף כרמל

תמוז תשע"ב
2 דק' קריאה
בשבוע שעבר, בפרשת קרח, עסקנו באבירם - בן בריתו של דתן, שחלקו יחד על משה רבנו לאורך כל הדרך כמאמר הגמרא "הוא דתן ואבירם - הן ברשען מתחילתן ועד סופן" (מגילה דף יא ע"א).
השבוע נמשיך לברר מה פשר שמו של אבירם ושל אחרים בתנ"ך בעלי שם דומה?
נקדים הקדמה קצרה. שמו של אדם הוא פרט מאוד משמעותי וניתן ללמוד ממנו רבות אודותיו. לחלק גדול מן הדמויות המופיעות בתנ"ך, יש יותר משם אחד. במקום שהכתוב איננו מציין זאת במפורש, לא ברור אם השם המופיע הוא השם שניתן לאדם עם היוולדו, לרוב על ידי הוריו, או שזה שם שניתן לאדם בעקבות פועלו. יש הרוצים לומר כי גם שם שניתן סמוך ללידה, יש בו מעין נבואה שנזרקת בהורים ברגע המיוחד של קריאת השם. לא נכריע בשאלה זו.
חז"ל דרשו את שמותיהם בדרך הבאה: "דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה" (סנהדרין דף קט ע"ב).

אחרי בקשת המחילה, נלך בדרך קצת אחרת בעקבותיהם של רבי אברהם אבן עזרא ובעל ה"חזקוני".
הכתוב מדגיש כי דתן ואבירם היו בני אליאב בן ראובן וז"ל:
"וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים י"א ו).

מסביר אבן עזרא: "וקשר דתן ואבירם, בעבר שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף". אם כך שמו של דתן יתפרש מלשון דת = חוק, "אני הוא זה שמחוקק את החוקים"! אבירם יתפרש: "אני שייך לשושלת המלכותית, אבי הוא רם ואני הוא אביו של הרם הבא"! כך ביטא אליאב את טענתו, כי הבכורה וההנהגה מגיעה לבני ראובן הבכור וזו הייתה גם טענתם של דתן ואבירם, מהרגע בו הגיע משה רבנו למצרים וטען כי הקב"ה מינה אותו להיות מושיעם של ישראל. וז"ל המדרש: "אחר ששה חדשים נגלה הקדוש ברוך הוא על משה במדין ואמר לו לך שוב מצרים, בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ויפגעו בהן שוטרי ישראל כשהיו יוצאין מלפני פרעה, מהו נצבים, אמרו רבותינו ז"ל דתן ואבירם היו עמהן שכתוב בהן (במדבר טז) ודתן ואבירם יצאו נצבים, התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרן" (שמות רבה פרשת שמות פרשה ה).
נביא דוגמא נוספת הקרובה לזו. אחד הניסיונות המוקדמים לכונן מלכות בישראל היה בימי גדעון, כמופיע במשל יותם המפורסם:
"הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ" (שופטים ט' ח).
גדעון בשלב ראשון סרב לקבל על עצמו תואר זה. לעומת זאת, בנו החליט בלי מעצורים להמליך את עצמו. לכן עם מותו של גדעון נקט אבימלך בצעד הנורא הבא:
"וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ" (שם, שם ה).

מיד אח"כ משחו את אבימלך למלכות. גם שמו יתבאר בדרך הבאה אבימלך= אבי היה מלך וגם אני אהיה אביו של המלך הבא.
גם אבירם וגם אבימלך שכחו את הכלל היסודי, מלכות מקבלים ולא לוקחים, בוודאי שלא לוקחים אותה תוך מחלוקת עם משה רבנו או באמצעות רצח של אחים.

הבה נתפלל כי כל הכרעה בנושא השלטון בעם ישראל ובמדינת ישראל יתקבלו אך ורק מתוך בדיקה של רצון העם
"קול המון כקל ש-די", באמצעות הקלפיות (כנהוג בימנו) ולא ח"ו בשום דרך אחרת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il