ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כבודה של בת ישראל

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


כבודה של בת ישראל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

הרבנית פרל גרוסמן מירושלים נהגה לבלות בכותל המערבי שעות רבות בתפילה ולחזק שם את בנות ונשי ישראל. במיוחד חיזקה כאלה שנראו רחוקות משמירת מצוות. באחת הפעמים פגשה במקום בחורה צעירה והחלה לשוחח עמה. הבחורה סיפרה כי היא אקדמאית ממשפחה משכילה ולאחרונה החלה להתקרב ליהדות. עוד גילתה לרבנית שהיא עומדת להינשא בקרוב, אבל משפחתה, הרחוקה לחלוטין מתורה ומצוות, מתנגדת לכל דרכה, ואין להם שום כוונה להגיע לחתונה שתיערך בהפרדה. כאשר הבחורה נוכחה באכפתיות ובאהבה של הרבנית פרל ובהיותה אשת חסד, ביקשה ממנה להיות בחתונה במקום אמה, ללוותה לחופה ולהנחותה בכל מה שצריך.
הרבנית נעתרה בשמחה לבקשתה של הבחורה, ודאגה לכך שבעלה, הרב ישראל גרוסמן, ראש ישיבת פינסק-קרלין, יהיה מסדר הקידושין.
החתונה נקבעה להיערך למרגלות הר ציון, מתחת לקברו של דוד המלך. הרב והרבנית גרוסמן הגיעו מוקדם כדי להיות עם הכלה, לדאוג לה ולשמחה, וכמובן לסדר כל מה שדרוש לקידושין. הרב ישב ולמד וציפה שהחתן יגיע כדי למלא עמו את הכתובה.
הגיע זמן החופה שנרשם בהזמנות, והחתן לא הגיע. עברו עשרים דקות נוספות והחתן לא נראה באופק. חברו של החתן התקשר אליו ובקושי רב הצליח להשיגו. החתן אמר לו לתדהמתו שהוא נמצא בביתו ואין לו כוונה להגיע לחופה. הוא סיפר שחשב רבות על מה שמצפה להם בעתיד והתחרט על החתונה. לדעתו אין שום סיכוי לנישואיהם, בין השאר בגלל שהורי הכלה מתנגדים בחריפות לאורח חייהם ולא יסייעו להם. אמנם הוא מבין שסירובו יגרום לטרחה ולעוגמת נפש לאורחים ובמיוחד לכלה, והוא מוכן לשאת בהפסד הכספי, אבל מוטב להיפרד לפני החופה מאשר להסתבך עם גירושין לאחר מכן.
כאשר נודע הדבר לרבנית פרל היא הזדעזעה וספקה את כפיה. מיד עדכנה את בעלה הרב שעדיין ישב ולמד בצד. הרב הצטער מאוד לשמוע את הבשורה הקשה. לא די בכך שהכלה מצטערת על היעדרות משפחתה מהיום המאושר בחייה, הנה גם חתנה מסרב להגיע. מי יכול לעמוד בצער כה גדול?!
הרבנית אמרה לבעלה: "אתה חייב לעשות משהו בנידון. לא ייתכן לבייש כך כלה בישראל!"
"נכון שזה מעשה מביש ביותר, אבל מה אני יכול לעשות?!", טען הרב בפני אשתו, "הלוא החתן התחרט ואי אפשר להכריח אדם להתחתן בניגוד לרצונו!"
דבריו לא התקבלו אצל הרבנית. היא הייתה נסערת והחליטה לעשות מעשה. היא הזמינה מונית והורתה לנהג לנסוע לביתו של החתן. כאשר הגיעה לבית החתן, החלה לטעון בפניו בכאב: "אתה לא יכול לעשות דבר כזה, לבייש ככה בת ישראל. אין מחילה עולמית על זה!"
"אבל אני לא רוצה להתחתן איתה. אנחנו מתחילים ברגל שמאל ואין שום סיכוי לחיינו המשותפים. האם אסור לבן אדם להתחרט על צעד מוטעה שעשה?!", טען כנגדה בתוקף, "האם יותר טוב שנתגרש בעוד חודש?"
"אין דבר כזה להתחרט עכשיו", חזרה ואמרה ביתר תוקף, "אתה לא תבייש ככה בת ישראל שמחכה לך עם שמלת כלה!"
החתן חזר על עמדתו במילים רפות יותר והרבנית פרל החלה להתייפח בפניו: "אתה לא תעשה דבר כזה. אתה תגיע לחופה ולא תבייש את הכלה. לא אכפת לי מה יהיה רגע אחד אחרי החופה... תעשה מה שתרצה אחר כך, אבל אתה מוכרח להיות בחופה!"
החתן לא היה מסוגל לעמוד בפני בכיותיה וטענותיה של הרבנית, והבין שאין בכוונתה להרפות ממנו בשום אופן. לבסוף הגיע עמה לחתונתו לשמחת כולם ולאושרה של הכלה, ונשא אותה לאישה כדת משה וישראל. לאחר הקידושין והברכות הייתה שמחה גדולה במיוחד. כגודל עגמת הנפש לפני החופה, כך רבתה שמחת החתן והכלה אחריה. המשתתפים פיזזו וכרכרו, כאשר הוד הקדומים של דוד המלך חופף עליהם ממעל.
בני הזוג החלו בחייהם המשותפים, ובתוך זמן קצר כל חששותיו של החתן נמוגו כלא היו.
כיום יש לבני הזוג שנים עשר ילדים והם משפחה חשובה ויראת שמיים.

על פי סיפורו של הרב יצחק דוד גרוסמן, בנה של הרבנית פרל

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il