אור ליום ב' ב' כסליו ה'תשע"ה
שבת "נישואין וזוגיות" בסוויטה בירושלים עם הרב שמואל אליהו, הרבנית צביה אליהו ועוד
דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר חקת Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ב

הקץ לנדודי השינה


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

מספרים על רבי יעקב יוסף, מגדולי תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש, שנתבקש פעם להיות סנדק בברית מילה בכפר אחד. כשבא לשם, היה חסר איש אחד למניין. הקפיד הרב מאד על כך שצריך הוא להמתין, כפי שהיה מקפיד תמיד בזמן שהיה עליו להמתין.
לאחר זמן רב, מצאו על אם הדרך קבצן אחד. כשבקשו ממנו שייכנס להשלים את המניין, ענה: "יהא כך", ונכנס. כשהציעו לו לשתות תה, אמר: "יהא כך". אחרי שמלו את התינוק הזמינוהו לסעודה, ושוב ענה כדרכו.
שאל אותו בעל הבית: "למה אתה אומר תמיד יהא כך"?
"הלא כתוב", ענה האיש, "אשרי העם שככה לו", ומיד נעלם.
בלילה נדדה שנתו של רבי יעקב יוסף. דברי הקבצן צללו באוזניו בלא הרף: "יהא כך", עד שהתברר לו שהקבצן הוא אליהו הנביא, שבא להוכיחו על קפדנותו.
"אשרי העם שככה לו" לחש ונרדם מיד.
סיפור זה הוא משל עמוק, המספק לכולנו פתרון לבעיות רבות המטרידות אותנו. רבי יעקב יוסף מוזמן לשמש כסנדק בברית. כידוע, הסנדק משמש לא רק כבסיס הפיזי להחזקת התינוק, כי אם גם כצינור רוחני להמשכת נשמה טהורה לילד. לשם כך על הסנדק להיות מכוון כצינור נקי להבאת דבר ה' למציאות. אין הוא המוהל, הברית לא תתחולל מכוחו, עליו להתבטל לה' ולשמש כצינור ובסיס להופעת העניין.
אולם, הברית מתעכבת. עדיין לא הגיע זמנה. העיכוב עדיין לא מהותי, אין חסימה וניתוק הקשר עם ה'. הצינורות נקיים, אך עדיין לא הגיע זמנם להמשיך את דבר ה'. יתכן והם צריכים דיוק נוסף.
אלא, שברגע העיכוב מתעורר כעס. מבחינה מעשית, כולנו יודעים שכשיש בעיה קטנה, אם אנו פועלים בקור רוח ובישוב הדעת, הבעיה נשארת קטנה וסופה להגיע לפתרון. אך אם אנו כועסים, אנו מאבדים שליטה, הבעיה מתנפחת למימדים מבהילים והפתרון מתרחק.
העומק הרוחני המסתתר מאחורי הבעיות המעשיות שיוצר הכעס, הוא שהכועס מרגיש שהכוחות מצויים בידיו ולא בידי ה', ולכן אם משהו לא מסתדר כרצונו מתעורר כעסו. לעומתו המאמין השלם יודע שהכל מאיתו יתברך ואין לו סיבה לכעוס. כאשר אנו מאמינים בה', הכל זורם, וה' הנוהג אותנו בחסדו מסייע לנו לפתור את הבעיה. אך אם אנו כועסים, השכינה מסתלקת מאיתנו, ואנו נשארים לבד במערכה וכמובן שהבעיות גדלות.
וכך כתוב – כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ויותר מזה – כל הכועס כאילו יש בתוכו אל זר. (ואכן, בכעס גדול, האדם משתולל, ונראה כאילו מישהו אחר השתלט עליו ומנהל אותו. לעיתים, לאחר שהאדם נרגע, הוא לא מבין מה קרה לו שכל כך כעס. נשמתו האלוקית הסתלקה ממנו, וכביכול כח זר השתלט עליו). זו הסיבה, שכל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת ממנו.
לפי הרמב"ם, הבעיה הגדולה של משה בחטא מי מריבה הייתה הכעס. משה היה צריך לדבר אל הסלע ובכך להמשיך את דבר ה'. אך ברגע זה חלה תקלה דומה לתקלה בסיפורנו, עדיין לא הגיע העתוי הנכון מפני שלא נמצא הסלע, אך ברגע שימצא מיד יצאו המים. הבעיה הייתה שמשה כעס, ובכך נטל את השליטה לידיו, ואז גם בפועל לא שמע לדבר ה' והכה במקום לדבר.
ונחזור לסיפורנו – כעת רבי יעקב יוסף כועס, וממילא אין מי שמתבטל לה' ובכוחו להמשיך את הנשמה האלוקית של התינוק. לפתרון הבעיה, מגיע אליהו הנביא מלאך הברית. גם אליהו בתחילה היה קפדן, אך דווקא בשל כך מינהו ה' כמלאך הברית החוזה בצדקותם של ישראל, וכך הוא הופך למלאך החסד המושיע את ישראל ומבשר גאלתם.
אליהו חוזר ואומר – "יהא כך". זהו התיקון לכעס. ההכרה שכול הנהגת העולם בידי ה', ולכן במקום לכעוס עלינו לקבל ולשמוח בכל אשר יעשה. אשרי העם שככה לו, כוחם של ישראל בהיותם צינור לדבר ה', וזה ע"י שמקבלים את מעשיו בביטול. למה? ככה! ללא כעס וטרוניה.
בלילה נדדה שנתו של רבי יעקב יוסף. כולנו יודעים שכדי להירדם זקוק האדם לשלוות נפש. הכועס והטרוד נודדת שנתם. והעומק הרוחני בכך הוא, שבלילה אנו צריכים להרפות משליטתנו בעצמנו ובעולם, ולהפקיד את נשמתנו/חיינו בידי הבורא. לשם כך עלינו להתבטל לבורא.
כעת התחוור הכול לרבי יעקב יוסף, והוא זכה להתבטלות מוחלטת לה', לחש – אשרי העם שככה לו, ומיד נרדם.
חזרה למעלה