ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות עצמאות ;">

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום העצמאות עניינו של יום Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשע"ב

הלכות עצמאות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

הכל חשים שהיות אדם, וכל שכן אומה, עצמאיים, היא ללא ספק חוויה קיומית מאוד משמעותית. רבים אף מודעים למשמעות ההגותית-השקפתית שנובעת מהיות האדם והאומה בני חורין. ברם, מה בדבר ערך הלכתי: באיזו מידה היות אדם ואומה עצמאיים ולא משועבדים משמעותית לעולם ההלכתי?

ובכן, על רגל אחת ובתמצית מתחייבת:

א. ראשונים נחלקו בשאלת מנייתה של מצוות יישוב ארץ ישראל כמצוות עשה, כמו גם בשאלת הגדרת דרך קיומה של המצווה. רמב"ן מנאה וכתב "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". ואולם האם די בעצם הישיבה? רבי יהושע מקוטנא הבהיר כי "עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש א"י שתהיה תחת ירושתנו, לא על ביאה ריקנית של עתה". תפישה דומה עולה גם מדברי המגילת אסתר, ר"צ הכהן מלובלין ועוד, ומכללם נמצאת למד כי קיום מצווה זו תלוי ועומד על בלימה: יש או אין עצמאות.

ב. החיוב במצוות התלויות בארץ מותנה בתנאים שונים, אף אין דין המצוות השונות – תרומות ומעשרות, שמיטה ויובל, חלה וערלה וכו' – זהה. עם זאת, אחד מהתנאים המשמעותיים לקדושת הארץ שמן התורה הוא "ביאת כולכם – כל יושביה עליה". ספר הלכות ארץ ישראל (אשר חובר כנראה בתקופת הרא"ש, גם אם לא על ידי הטור עצמו) כתב בנוגע לחיוב דאורייתא של מצוות חלה כי "אם תהיה עיר אחת בארץ ישראל מיוחדת לדירת ישראל והשדות מיוחדות לישראל, ולא תהיה אימת גוי שיוכל לגרשם ממנה, זו היא קדושתה וחייב במעשר מדאורייתא". שוב נמצאת למד כי הסרת שעבוד כדי כך משמעותית, שהיא גורם מכריע לקביעת אופיין של מצוות.

ג. נחלקו ראשונים בשאלה אם בימי בית שני המשיכו להתענות צום תשעה באב בגין חורבן ראשון, או שעם בניינו של השני פסקו מתענית ואדרבה הפכוהו ליום "ששון ושמחה ומועדים טובים" ורק אחר חורבן שני שבו להתענות. דעת הרמב"ם היא שאכן בימי בית שני התענו. כל זאת למה, הרי אם התענית נקבעה בשל חורבן – עתה המקדש קיים! הסיק אפוא בעל השפת אמת שהנקודה המכרעת לקביעת התענית היתה היעדר "מלכות ישראל", לכן "כשהיו כפופין תחת יד האומות, אפילו בזמן בית המקדש" לא חדלה עילת התענית. ומן השלילה אז אל החיוב עתה: שבנו ולמדנו כי הסרת שעבוד כדי כך משמעותית, שהיא הגורם המכריע אם להמשיך ולהתענות אם לאו.

ד. מעיקר הדין מוטלת חובת קריעה על הרואה את ערי יהודה בחורבנן: "הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: ערי קדשך היו מדבר וקורע". בשעתו הורה בעל המשנה ברורה, בעקבות דברי הבית יוסף והב"ח, שקריטריון מרכזי להגדרת חורבן הוא הזהות השלטונית. ולכן גם אם העיר בנויה, כל עוד השלטון הוא נוכרי הרי שדינה כחרבה ויש לקרוע עליה. הורה אפוא רבנו הרצי"ה קוק זצ"ל על היפוכו של דבר עם השבתה של הריבונות היהודית: אין לקרוע על ערי יהודה. שוב נמצאת למד כי הסרת שעבוד משמעותית להגדרת חורבן ולהלכות הנובעות מכך.

ה. מעיקר הדין, "הרואה בתי ישראל ביישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה". בשאלה אם הלכה זו נוהגת רק בארץ ישראל או גם בחו"ל, אם הכוונה רק לבתי כנסיות או לכלל בתי ישראל, חלוקים ראשונים (בעיקר רי"ף ורש"י). זאת ועוד, דיון פרשני התפתח סביב לשון רש"י: "כגון ביישוב בית שני". הבית יוסף מבאר שמדובר בבתי ישראל של מנהיגים ועשירים שיושבים בתוקף ובגבורה, בלא שטן ובלא פגע רע. בשל כלל המחלוקות, היו לא מעט מהפוסקים דרי חו"ל שהורו לא לברך ברכה זו, ודאי לא בשם ומלכות (משנה ברורה, שם). ואולם, לאור שיבת ציון של העת החדשה וקימום ריבונות עם ישראל בארצו, כתב הרב חיים דוד הלוי זצ"ל כי אמנם "לא היה מקום לברך ברכה זו עד הקמת מדינה ישראלית... אבל כאשר זכינו לשלטון ישראל בארץ ישראל, ניתן לברך ברכה זאת", וציין שכך נהג רבנו הרצי"ה הלכה למעשה. כך גם כתב הרב יששכר תמר: "ונ"ל פשוט שבזמננו שיש לנו מדינת ישראל... שהעיקר בזה שיש שלטון ישראל. והבית יוסף כיוון בזה שאמר אבל בזמן הזה לא, מפני שבימיו בארץ ישראל היה שלטון הערבי מציק, וכן נראה מלשון רש"י כגון ביישוב בית שני". הנה כי כן, בכוחה של ריבונות להשיב עטרת ברכות ליושנה.

ו. לבסוף, פטור בלא ענייני דיומא לא ניתן: קולמוסים רבים נשברו בנוגע לחיוב אמירת הלל ביום העצמאות, כהודאה לבורא עולם על כל הטוב אשר גמלנו. על מה מבוססת חובה חלוטה זו? בין השאר על הנחיית הגמרא בנוגע לפורים – בו דווקא לא אומרים הלל, ואחד מן הטעמים הוא: "אכתי עבדי אחשורוש אנן". ומן השלילה שם אל החיוב כאן: נמצאת למד כי הסרת שעבוד מצדיקה ומצריכה הלכתית אמירת הלל.

אשרינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
מתוך העיתון בשבע
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il