ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אמונה, חינוך וכלכלה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ד

אמונה, חינוך וכלכלה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

שכר הלימוד הגבוה בישיבות התיכוניות והאולפנות
עלות שכר הלימוד בישיבות התיכוניות והאולפנות היא ללא ספק אחת הבעיות הקשות שצריכות להדיר שינה מפרנסי הציבור. עלות שכר הלימוד לשנה עבור כל תלמיד או תלמידה בישיבה תיכונית או אולפנה היא כ-12 עד 14 אלף ש"ח. עלות ילד אחד למשך ארבע שנים היא כחמישים אלף ש"ח, עלות של ששה ילדים - שלוש מאות אלף ש"ח, ועלות שמונה ילדים - ארבע מאות אלף ש"ח.

בעיה זו הולכת ומחריפה בקרב הציבור הדתי, מפני שבעשרות השנים האחרונות, מחד גיסא הולכות ומתרבות משפחות ברוכות ילדים, ומאידך, שכר הלימוד במוסדות הולך ועולה. בשנים האחרונות, בעקבות המיתון, האבטלה והקיצוצים בקצבאות הילדים, ישנם הורים לא מעטים שכבר אינם מסוגלים לשלם את שכר הלימוד הגבוה. לא מדובר בהורים בטלנים שאינם מוכנים לעבוד ומטילים את עצמם על הציבור, אלא בהורים שבדרך כלל עובדים בחריצות ומכניסים שתי משכורות אמנם לא גדולות במיוחד - הרי לא ניתן לתבוע מכל בני המגזר הדתי לאומי להשתכר יותר מהממוצע, באופן טבעי חלק מרוויחים יותר וחלק פחות. ובכן, כל אלה שמשכורתם ממוצעת או מעט פחות, בקושי מצליחים לשלם את שכר הלימוד הגבוה. האם הישיבות התיכוניות והאולפנות צריכות להיות רק לבני עשירים?

שאלות מהורים
מספר הורים שהתייעצו עמי לאחרונה סיפרו כי בחודשים האחרונים הם הולכים וצוברים גירעון בחשבון הבנק. ההוצאות גבוהות מן ההכנסות, ואם ימשיכו כך, ייכנסו לחובות שאינם יודעים כיצד לשלמם. יש להם שני ילדים במוסדות כאלו, והם צריכים לשלם עבורם קרוב לאלפיים וחמש מאות ש"ח לחודש, ועוד צריכים לקיים את שאר בני משפחתם, ולשלם משכנתא וכו', והמשכורות אינן מכסות את ההוצאות. יש ששאלו האם כדאי לפתוח תוכניות חיסכון שהכסף הופקד בהם לטובת נישואי הילדים ודאגת עתידם בלימודים על תיכוניים.

כמובן שלא ניתן להציע להורים לפתוח את תוכניות החיסכון של הילדים. להפך, הורים צריכים להשתדל להמשיך לחסוך כדי שיכולו לחתן את הילדים, ולסייע להם בלימודים גבוהים כדי שיוכלו לרכוש מקצוע ולהתפרנס בכבוד.

בעקבות התביעה לקיצוץ בעלות החינוך
נשאלתי אודות הצורך לחסוך בהוצאות החינוך: הלא ידוע שאסור לחסוך בחינוך, והוצאות החינוך אינן בכלל הקיצבה שגוזרים על האדם בשמיים בראש השנה. וכפי שאמרו חכמים במסכת ביצה (טז, א): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו". הרי שאין לעשות חשבון בכל הנוגע לעניין "הוצאת בניו לתלמוד תורה".

וכיוון שלמדנו שהוצאות שבתות ויום טוב הושוו להוצאות עבור תלמוד תורה, אפשר לומר למי שמתקשה לשלם את מה שאמרו חכמים בעניין הוצאות שבת (ביצה טו, ב): "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע".

חכמים לא התכוונו שנסמוך על הנס

חכמים לא התכוונו שאדם יסמוך על הנס, וייקח הלוואות כדי לענג את השבת ולחנך את ילדיו בלי שידע כיצד הוא מחזיר את חובותיו. וכן מצינו שאמר רבי עקיבא "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קיח, א, פסחים קיב, א). וכוונת המאמר "לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע" ביארו התוספות שם שזה כאשר הוא יודע שיכול להחזיר אח"כ את החוב, אבל אם אין לו פרנסה מסודרת כדי שיוכל אח"כ להחזיר את החוב, אזי יעשה שבתו חול ואל יצטרך לבריות. וכעין זה כתב הרמב"ם (שבת ל, ז): "ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת, אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". והביאם הבית יוסף (או"ח רמב).

וכן כתב בערוך השולחן (רמב, מד) שמה שאמרו חז"ל שהקב"ה מבטיח לוו עלי ואני פורע הוא למי "שיש לו איזה עסק ולכן אף שעתה אין לו, יכול ללוות ולקוות לה' שירוויח ויפרע, אבל מי שאין לו שום עסק, עליו אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". וכך כתב בהגהות אשרי, ובשפת אמת (ביצה שם).

ואמנם מדברי הגר"א והב"ח משמע שיכול אדם לקחת הלוואה ולסמוך על ה' שיעזור לו להחזירה, למרות שאינו יודע מהיכן. אלא שכפי הנראה דבריו מכוונים לבעל אמונה גדול במיוחד, כעין מדרגת רשב"י, שהיה סומך על הנס וידע מהניסיון שהקב"ה מסייע בידו. אבל מי שכבר ניסה עצמו וראה שאין מסייעים לו מן השמיים, צריך שלא להגיע למצב שייקח הלוואה ולא יחזירה, וייחשב רשע שאינו משלם את חובו. (ועיין שעה"צ רמב, יב).

משמעות הדרכת חז"ל
נמצא אם כן שעיקר כוונת חז"ל במאמרם "מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה" היא להורות לנו לחסוך בהוצאותינו. שאם נקצבו לאדם בראש השנה שלושים אלף ש"ח, וכבר בחצי השנה יבזבז אותם, לא יישאר לו כסף לחצי השנה השנייה וישקע בחובות. וכך פירש רש"י את דברי הגמרא (ביצה טז, א).


וכן כתב בעל המשנה ברורה (ביאור הלכה תקכט, ד"ה ואל): "וזהו תוכחת מרובה על זמנינו, שבעוונותינו הרבים הרבה אנשים עוברים על זה, ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המיותרים. ורבים חללים הפילה הנהגה הרעה הזו, שמביאה את האדם לבסוף על ידי זה לידי גזל וחמס וגם לחרפה וכלימה... ואשרי למי שיאמץ לבבו ולא ישגיח לפיתויים וינהל הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרווחתו ולא יותר".

אם פחת - פוחתין לו
ומה שאמרו על ההוצאות לצורך שבת ויום טוב וחינוך הילדים לתלמוד תורה, שאינם בכלל החשבון, ו"אם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו", כוונתם שבזה לא יחסוך, אלא ינהג באופן סביר כפי מה שחננו ה'. שאם דווקא כשיגיע לצורכי מצווה יחליט לחסוך, לא תהיה לו ברכה מכך, ולא יישאר לו דבר ממה שיחסוך. שיאמרו עליו בשמיים, ראו פלוני זה, כאשר הוא עוסק בהנאות עצמו הוא מבזבז את כספו ברוחב ואינו דואג למחר, ורק כאשר הוא בא לקנות צורכי מצווה פתאום הוא נזכר שצריך לחסוך. כשהוא צריך לקנות צורכי שבת ויום טוב, הוא חוסך, אבל כשהוא יוצא לבילוי במסעדות הוא שוכח שצריך לחסוך. את התפילין שלו הוא קנה מבהמה דקה ומהסוג הזול, אבל את המערכת הסטריאופונית הוא קנה מהסוג היוקרתי. הנה הציצית שלו מהסוג הזול וגם בלויה, ואילו שאר בגדיו אופנתיים ויקרים. עם מנהל הישיבה הוא מתווכח, וטוען שאינו יכול לשלם עבור בנו כי אין לו כסף, אבל על הטיול לחוץ לארץ אינו מעלה בדעתו לוותר. על איש כזה אומרים בשמיים שכל הכסף שהצליח לחסוך מצורכי מצווה ירד לטמיון. פתאום יצטרך להשקיע כסף רב בטיפולי שיניים ובתיקון המקרר, ודבר לא יישאר לו מזה להנאתו - "אם פחת, פוחתין לו".

אם הוסיף - מוסיפין לו
אבל מי שנוהג חיסכון בכל ענייניו, מפני שכך ראוי, שאין אדם יודע מה ילד יום, ואם יוציא עכשיו את כספו בפזרנות ייתכן שכאשר באמת יצטרך כסף לא יהיה לו. ולכן הוא משתדל לקנות מכשירי חשמל אמינים, אבל לא יקרים. בגדים טובים, נוחים ונאים, אבל לאו דווקא מהקו האופנתי החדש, שהוא בדרך כלל יקר יותר. אם הוא אינו צריך להחזיק מכונית לצורך עבודתו, אז אין לו מכונית. אבל כשהוא מגיע לצורכי מצווה - מתוך חיבת הקודש הוא מהדר, קונה מאכלים טובים לשבת בלא לקמץ, משלם עבור תלמוד תורה של בניו בשמחה, וגם מוסיף ומשלם עבור חוגי העשרה תורניים.

כלומר, בכל ענייניו הוא רגיל לחיות ברמה בינונית, ואילו לצורכי מצווה הוא מוציא מעבר לרמה הבינונית, או שבכל ענייניו הוא רגיל לחיות ברמה נמוכה, ואילו לצורכי מצווה הוא מוציא כפי הרמה הבינונית. וכך ינהג אף שההוצאות עבור צורכי מצווה יגרמו שלא יוכל לחסוך כפי שרצה. למשל, הוא היה מעוניין לחסוך בכל חודש אלף ש"ח, אך כיוון שאינו רוצה לחסוך מצורכי מצווה, הוא מתכנן לחסוך רק חמש מאות ש"ח בחודש. על איש כזה אמרו שתהיה לו ברכה מן השמיים, ויוסיפו לו על פרנסתו, ואף אם פסקו לו בראש השנה סכום מסוים, יזכה לברכה ותוספת כנגד מה שהוסיף לשלם עבור צורכי מצווה - "אם הוסיף - מוסיפין לו" - וכך לבסוף יצליח לחסוך אלף ש"ח בחודש.

אבל אין הכוונה שיסמוך על הנס, אלא שהברכה תבוא בדרך טבעית. והרבה דרכים למקום להוסיף לאדם שלא בדרך נס. אולי בעבודתו ירוויח מעט יותר, אולי פחות נזקים יארעו בביתו, אבל באופן טבעי. מפני שכלל יסוד הוא שהקב"ה ברא את העולם כדי שיתנהג על פי דרך הטבע, ובתוך המציאות הטבעית אנו צריכים לעבוד את ה'. אך אם יוציא עבור צורכי מצווה מעבר למה שהוא מסוגל לשלם בדרך הטבע, ישקע בחובות ויהיה רשע שאינו משלם חובותיו.

המטרה: הורדת שכר הלימוד לחצי ושליש
אין כאן שני צדדים. מוכרחים להחליט קודם כל שצריך לקצץ את שכר הלימוד באופן דרסטי.
במקום לשאול את המנהלים כיצד אתם מסוגלים לחסוך מהתקציב הנוכחי העומד לרשותכם כדי שנוכל אח"כ להוריד את שכר הלימוד, צריך להתחיל הפוך. יש לומר למנהלים: תעשו תחשיב לפיו ההורים משלמים מחצית ממה שמשלמים כיום, תוסיפו את כל מה שאתם מקבלים ממשרד החינוך, ותאמרו מה אתם יכולים לעשות בסכום העומד לרשותכם. אם צריך לקצר בשעות הלימוד - תקצרו. אם צריך לצמצמם מגמות - תצמצמו. אם צריך להפחית שעות חברה, טיולים וכדומה - תפחיתו. העשירים יוכלו לארגן לעצמם מגמות, חוגים וטיולים גם בלעדיכם, אבל המוסד החינוכי צריך להתאים גם למי שאינו עשיר.

בתיכוני 'בית יעקב' למשל עלות שנתית היא לכל היותר אלפיים ש"ח. בישיבות הקטנות החרדיות העלות השנתית היא לכל היותר חמשת אלפים ש"ח.

העיקר אינו צריך להיפגע

גם כשמקצצים, יש לשמור על העיקר. החינוך התורני הערכי כמובן חייב להישמר. וגם במקצועות החול, צריכים להקפיד שלא לפגוע בלימודי מתמטיקה ואנגלית, שההצלחה בהם קובעת את היכולת להתקבל ללימודים גבוהים. ואדרבה, ייתכן שאם יצמצמו מגמות שאינן הכרחיות יוכלו לתגבר את לימודי המתמטיקה והאנגלית, ויותר תלמידים יצטיינו בהם.

האם הכרחי לחנך בפנימייה?
עלות הפנימייה היא אחד המרכיבים היקרים בעלות החינוך. עלות זו כוללת: מזון, עובדי מטבח, בניית פנימייה, קניית ציוד, אחזקת הפנימייה בניקיון ותיקונים, חשמל, חימום, מים וצוות מדריכים. אם עלות חודשית היא כאלף ומאתיים ש"ח לתלמיד - עלות הפנימייה קרובה למחצית הסכום.

האם הכרחי שהחינוך יכלול שהות בפנימייה? ייתכן שבעבר, כאשר בתים רבים לא היו כל כך דתיים, ואע"פ כן היו מוכנים שבניהם יספגו חינוך תורני, היה צורך גדול בחינוך הפנימייתי, שאכן הגיע להישגים כבירים. אולם ישנן משפחות בעלות תפישת עולם מגובשת, אמונית, דתית, שאין לפנימייה שום עדיפות עליהם.

גם היום, במשפחות בהן הילדים מבלים את זמנם בשהייה מול הטלוויזיה או שוטטות ברחוב, ברור שעדיף שיהיו בפנימייה. אבל אולי עדיף להוציא את הטלוויזיה מהבית, או לפחות להרחיקה למקום צדדי, כדי שהילדים יוכלו לספוג בבית אווירה ערכית של לימוד ורצינות, ולא יזדקקו לפנימייה.

חיזוק הקהילות
ייתכן שאם פחות נערים ילמדו בפנימיות, יושם דגש על חיזוקה של הקהילה, ותועלת רבה תצמח מכך. הורים יבואו יחד עם בניהם הגדולים לתפילות בבית הכנסת. מערכת שיעורי התורה תורחב ותתפתח, שכן גם הנערים יהיו פנויים להשתתף בשיעורים שיתקיימו בשעות הערב בבית הכנסת. כל קהילה תוסיף גם שיעורים לנשים ולבנות.

יתקיימו שיעורים בהלכה, אמונה, דף יומי וכדומה. השתתפות הנערים בשיעורים, שתבוא מתוך התנדבות, תפתח את אישיותם, ותחזק את הקשר האמיתי שלהם לתורה. גם הקשר עם המבוגרים, שיבואו לשיעורים לאחר יום עבודה, תפתח את תפישת עולמם של הצעירים ותפרה את מחשבתם.

וכמה יהיה יפה אם גם אחר סיום השיעורים בתי הכנסת ישארו פתוחים, ונערים שקדנים ימשיכו ללמוד בהם תורה.

אחרי הכל, למרות היתרונות שיש לחינוך הפנימייתי, השאלה מי ישלם את המחיר. צריך לעשות את הכל כדי למצוא מענה לאתגרי החינוך ללא פנימייה, ועל ידי כך להוזיל באופן משמעותי את עלות החינוך. ולכן ראוי שכל קהילה תשתדל למצוא דרכים לחזק את המוסדות התורניים הלא פנימייתים שבאזורה.

צריך להתמודד
עם כל ההערכה וההבנה למאמציהם של מנהלי מוסדות החינוך להעשיר ולגוון את תוכניות הלימודים וחיי התלמידים במוסדות, צריך להעמיד את מערכת החינוך בפני העובדה הכואבת והמוחלטת שאין להורים כסף לשלם את המחיר שהם דורשים. גם המוסדות התורניים שאין בהם פנימייה צריכים להפחית את מחיר עלותם באופן משמעותי.

מאידך, צריך לנסות ולגייס את כל הכוחות הקהילתיים-התנדבותיים לטובת מערכת החינוך. להגביר את מערכת שיעורי התורה. לגייס מתנדבים מגמלאי מערכת החינוך שעדיין כוחם במותנם ומסוגלים לסייע בנתינת שיעורי עזר, חוגים ומגמות אחר הצהרים.

-----------------------------------
פורסם גם במדור "רביבים" בעיתון "בשבע".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il