ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הדרך למנהיגות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות שמות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ג

הדרך למנהיגות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

"מי אנכי כי אלך אל פרעה"
צריך ללמוד ענווה ממשה רבנו. הקדוש-ברוך-הוא קורא למשה לבוא ולהנהיג את עם ישראל ומשה רבנו מסרב. משה אומר אינני ראוי.

בסתר ליבם של אנשים רבים מקנן חלום להיות מנהיגים. הם חולמים שהם נקראים להיות מנהיגים, והם מדמיינים לעצמם איך הם ינהיגו. אילו חלומם היה מתממש והיו פונים אליהם: בואו להנהיג, הם היו קופצים על ההצעה ללא פקפוק. והנה משה רבנו מסרב. הקדוש-ברוך-הוא אומר לו: "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים". ומשה משיב: "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". משה אומר: אני לא מתאים לתפקיד הגדול הזה. משה רבנו רוצה בישועתם של ישראל. הוא כואב את סבלם. ודווקא משום כך הוא מסרב. משום שלפי דעתו הוא לא יוכל למלא את השליחות הגדולה הזו בצורה טובה. הוא עלול לקלקל ולכן הוא מסרב.

בימינו המנהיגים לא רק שאינם מסרבים, אלא הם בעצמם רצים לתפקיד ההנהגה. כל אופי ההנהגה שונה אצל מנהיג שהתמנה שלא ברצונו, שכן מנהיג כזה אין לו רצון אישי בתפקיד וכל שיקוליו הם טובת הציבור בלבד. הוא רואה את עצמו משרת את הציבור ואישיותו הפרטית בטלה לרצונות הכלל אותו הוא מנהיג. מנהיג כזה רואה את האחריות הכבדה המוטלת עליו ואין פלא שהוא נרתע מקבלת התפקיד.

משה רבנו ראה את גודל התפקיד של הנהגת ישראל, גם כלפי פנים, לשאת את משא העם על כל צרכיו הכלכליים והרוחניים והחברתיים. וגם כלפי חוץ, הצורך לעמוד מול פרעה באומץ, בביטחון, ולומר את דבר ד' בצורה הנכונה ביותר, לא להיכנע לתכתיבים, לא לוותר גם כשהלחץ קשה מנשוא.
משה רבנו לא נמשך לכבוד שיש בהנהגה, לא היה לו חפץ במעמד האישי של מנהיג, אלא הוא ראה בתפקיד המנהיג שליחות, לשרת את העם, להוציא את ישראל מבית העבדים לחרות עולם, להפוך את ישראל לעם בן חורין עובד ד'. אמנם השאיפה לגאולת ישראל מלאה אותו. אבל דווקא מפני הכרתו את גודל המשימה ודווקא הרצון הגדול שלו שעם ישראל יצא ממצרים במהרה, הוא שגרם לו לסרב לקבל את התפקיד, מפני שהוא סבר שהוא לא מתאים והוא לא יועיל, אלא אולי יזיק.

זהו שאמר משה "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ד'". הדגש על המלה "לי", הן לא יאמינו לי. אם אני אבוא, לא יאמינו, כי מי אני. אם יבוא מישהו אחר, הם בודאי יאמינו, כי ישראל מאמינים בני מאמינים, אבל אם אני אבוא, לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. כל אחד אחר יוכל למלא את השליחות טוב ממני, שלח נא ביד תשלח. לא איש דברים אנכי. ואני ערל שפתים. איני רוצה לקלקל את השליחות הגדולה והחשובה.

דווקא הענווה הזו היא שהביאה לבחירתו של משה להנהיג את ישראל להוציא אותם ממצרים. זהו מנהיג אמיתי, שהנהגתו היא עבדות לעם ולא שררה. אך מי שבסתר לבו חולם על הנהגה - חלומות אלו עצמם מורים שאין הוא ראוי להנהיג ולא בזה בחר ד'. הקב"ה בוחר במי שחושב שהוא אינו מתאים. העניו מכל אדם החושב שכל אחד אחר יותר טוב ממנו, הוא הוא הראוי להיות הגואל.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il