ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

היכן נקבר יוסף העברי? | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית ויחי Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

טבת תשס"ד

היכן נקבר יוסף העברי?


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

חז"ל שואלים מה ההבדל בין משה ויוסף, מדוע לא זכה משה להכנס לארץ גם לא לאחר מותו ואילו יוסף זכה לזה, וז"ל המדרש "א"ר לוי אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין ? גבירתו אומרת (בראשית לט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא (שם מ) גנב גנבתי מארץ העברים נקבר בארצו מנין שנא' (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם, אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות (שמות ב) איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו" (דברים רבה פרשה ב ד"ה ח ד' אלקים).
ננסה אכן להראות כי הקשר בין יוסף וארצו תופס מקום מרכזי בחייו. לכאורה יוסף הוא זה שהזמין את בני ישראל לרדת מצרימה ולהחיות את נפשם תחת חסותו כמשנה למלך מצרים.
לטווח קצר בוודאי שהיה מדובר על הצלת נפשות בגלל הרעב הגדול ששרר בארץ כנען, מה קרה לאחר מכן? התורה מספרת לנו שבני ישראל כנראה הרגישו טוב מאוד על אדמת נכר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (בראשית מ"ז כז). כנראה שגם מבחינה רוחנית לא הרגיש העם בנכר שהרי יוסף ניסה (ראה חמדת ימים ויגש תשס"ג) להוביל במצרים מהפכה מונותואיסטית. השעבוד התחיל הרבה יותר מאוחר כשקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף (שמות א' ח) לא מבחינת תרומתו לכלכלה המצרית ולא מבחינת מורשתו הרוחנית. מי דאג לכך ש"שיר ציון לא ישכח" ? התשובה כנראה היא, יוסף בהדרכתו של יעקב.

מיד לאחר שהתורה מציינת את התבססותם של בני יעקב וישיבתם בשלווה "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" מספרת לנו התורה :
" וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ: וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (שם מ"ז כט-לא).
יעקב המוטרד מההתבססות במצרים משביע את יוסף שלא יקבור אותו במצרים כדי שצאצאיו ידעו להיכן הוא שייך, לארץ ישראל . זו אולי גם הסיבה שהתורה מכנה בהקשר זה את יעקב דווקא כישראל וגם את בניו כבני ישראל. הסמל לחיים הטובים של צאצאי יעקב במצרים הם הנסיכים בניו של ה"משנה למלך" מנשה ואפרים, לכן גם בפרשיה הבאה העוסקת בהם הדבר מודגש:
"וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה:וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:… וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:.. וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (שם, מ"ח).
לכן ספר בראשית, ספרה של ארץ ישראל, מסתיים בשבועה שהשביע יוסף את בניו שלא לקברו במצרים ולהעלות את עצמותיו אל ארצם של בני ישראל "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (שם נ' כה-כו).
יוסף לא נקבר במצרים הוא חיכה בארון עד לקבורתו בארץ ישראל. זו הסיבה שספר יהושע המוגדר בפי חז"ל " שערכה של ארץ ישראל הוא (נדרים דף כב ע"ב), מסתיים בסיפור קבורתו של יוסף בארצו-ארץ ישראל. "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב" (יהושע כ"ד לב).
דווקא בימים אלה נזכור בכל רגע את הקשר המיוחד של עם ישראל לארץ ישראל.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il