ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקדמה לנישואין | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה משפחה צניעות ונישואין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר

תשנ"ד

הקדמה לנישואין


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ערך החיים הזוגיים
כשעוסקים בענייני החתונה ובמצוות הנישואין, חייבים להקדים ולומר, שעל פי השקפת התורה, אדם שאינו נשוי, אינו נקרא כלל אדם, הוא נקרא חצי אדם. וזהו שאמר רבי אלעזר (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם", דווקא כשהם זכר ונקבה ביחד הם נקראים אדם. וכך למדים אנו מעניינו של אדם הראשון, שמתחילה היו הוא ואשתו חוה מחוברים בגוף אחד, צלע אל צלע, כלומר גב אל גב, ולאחר מכן נתחלקו ונפרדו, הכירו ביניהם ונישאו.

וכך בעצם קורה לכל אדם עם בת זוגו. מלכתחילה עוד בעולמות העליונים לפני שנולדו, היו נשמותיהם קשורות זו בזו, ולאחר מכן נפרדו, נתחלקו ונולדו במשפחות שונות. וברגע שהאדם מתבגר ועומד על דעתו הוא מתחיל לחפש את בת זוגו, ובלשון התלמוד (קידושין ב, ב), אדם מחזר אחר אבידתו, וכל זמן שהוא שרוי בלא אשה, עדיין לא מצא את תיקונו ולא השלים את עצמו.

ועוד הרחיבו חכמינו ז"ל ודיברו על החסרון הגדול שיש לאדם שאינו נשוי, עד שאמרו בתלמוד במסכת יבמות (יבמות סב, ב) : "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, במערבא (דהיינו בארץ ישראל שהיתה במערב) אמרו : אף בלא תורה, בלא חומה. רבא בר עולא אמר : אף בלא שלום". וכל זאת מפני שמצבו הטבעי של האדם הוא להיות נשוי, שנאמר : "זכר ונקבה בראם".

מכירת ספר תורה לצורך נישואין
כלל נקוט בידינו, ספר תורה לא מוכרים. היחס לספר התורה הוא כאל בבת עינינו, ועל כן אין למוכרו. אך ישנן שתי מצוות שמפני חשיבותן הרבה, אם אין אפשרות לקיימן ללא מכירת ספר התורה, מותר למכור את ספר התורה ולהשתמש בכסף כדי לקיים את המצוות הללו. במלים אחרות, ישנן שתי מצוות בתורה, שערכן רב כל כך עד שמוכרים למענן אפילו ספר תורה. ואלו הן : תלמוד תורה ונשיאת אשה (שו"ע אה"ע א, ב).

תלמוד תורה - די מובן, הרי כל תכליתו של ספר התורה היא שילמדוהו, אבל החידוש הגדול הוא, שבשביל דבר שנראה פרוזאי כל כך, כמו נשיאת אשה, גם כן מוכרים ספר תורה .

תלמוד תורה הוא הקיום הרוחני שלנו, והנישואין הקיום הגשמי, ובשביל הקיום מוכרים אפילו ספר תורה, נחלקו הפוסקים בשאלה, האם מותר למכור ספר תורה דווקא כדי לקיים את מצוות פרו ורבו בשיעור שקבעה התורה - בן ובת, או שגם כדי להוליד יותר ילדים, או אף כדי לחיות עם אשה שלא על מנת להוליד ילדים, מותר למכור ספר תורה.

יש אומרים שרק אדם שעדיין לא קיים את מצוות פרו ורבו, שלא הוליד בן ובת, רשאי למכור ספר תורה כדי לישא אשה.

אבל מי שכבר נולדו לו בן ובת, ונפטרה אשתו, אינו רשאי למכור ספר תורה כדי לשאת אשה (מובא בשו"ע אה"ע א, ח). אבל לדעת הרבה פוסקים אפילו אדם שכבר קיים מצוות פרו ורבו רשאי למכור ספר תורה כדי לישא אשה ולהוליד עוד ילדים (שו"ע שם ובית שמואל סקט"ז). ויש אומרים שאפילו אדם שאינו יכול ללדת בנים נוספים, רשאי למכור ספר תורה כדי לישא אשה ולחיות עימה בצוותא, שכאמור, גם בזה יש מצווה (חלקת מחוקק אה"ע א,).

גיל הנישואין

שאלת גיל הנישואין היא שאלה מסובכת. בעצם היינו צריכים לומר לכאורה, שכשם שבכל המצוות אדם מתחייב מגיל בר המצווה, כך גם במצוות הנישואין. אלא שמצד שני, ודאי שאדם לא יכול להתחתן לפני שהוא מגובש בדעתו ולפני שהוא מסוגל לקיים במלוא האחריות את המצווה המרכזית העומדת ביסוד החתונה, מצוות "ואהבת לרעך כמוך", שאמר האר"י הקדוש שעיקר קיומה הוא בין בני הזוג. וכן לא יתכן שאדם יתחתן לפני שהוא מסוגל לפרנס משפחה.

ועל כן אמרו חכמים במשנה במסכת אבות (אבות ה, כא) : "בן שמונה עשרה לחופה", כי עד גיל שמונה עשרה ראוי לנער ללמוד תורה ולגבש את השקפת עולמו ואת אישיותו ורק לאחר מכן לשאת אשה. אך הוסיפו חכמים ואמרו, שבכל אופן לא יעבור אדם את גיל עשרים ללא אשה, ואם עבר - עבירה היא בידו, ואף אמרו על זה דברים חריפים, שעד גיל עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיוון שהגיע לגיל עשרים ולא נשא, אומר : תפחנה עצמותיו (קידושין כט, ב).

אבל הוסיפו חכמים ואמרו, שאם הבחור עוסק בתורה בשקידה, ומתיירא לישא אשה שמא טורח הפרנסה יבטל אותו מלימודו, יכול לדחות את הנישואין לאחר גיל עשרים ולהמשיך ללמוד (שו"ע אה"ע א, ג). ויש אומרים שמותר לדחות לשם כך את הנישואין עד לגיל עשרים וארבע ולא יותר (יש"ש פ"ק קידושין). ויש אומרים שלשם לימוד מותר לדחות את הנישואין אף מעבר לגיל עשרים וארבע (בית שמואל א, ה). עוד צריך לומר, שברור כי בחור המתקשה למצוא את בת זוגו, אין לכופו להתחתן מוקדם עם בחורה שאינה מתאימה לו. וכן מצינו בדורות האחרונים כמה מגדולי התורה שהתחתנו בסביבות גיל שלושים.

כללו של דבר, ברור מדברי חז"ל שישנה עדיפות להתחתן בגיל צעיר, עוד לפני גיל עשרים. אך יחד עם זה צריך לזכור ששלום הבית הוא הבסיס העיקרי לחיי הנישואין, ולכן יש לקחת בחשבון עוד כמה שיקולים, כמו הבגרות והבשלות הנפשית, הצורך בגיבוש האישיות עוד לפני החתונה על ידי לימוד תורה, והיכולת להתפרנס וכו' וכו'.

ובכן, כבר נאמר בתחילה, ששאלה זו מסובכת וקשה לענות עליה מאחר שהנסיבות משתנות מאדם לאדם, אך היסוד הוא ברור, יש להקדים עד כמה שאפשר את גיל הנישואין, ומרגע שהבחור הגיע לבגרות נפשית ומסוגל להתמודד בהצלחה עם חיי המשפחה ועול הפרנסה - אין לעכב יותר את הנישואין.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il