ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תפקיד ההורים בנישואין | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה משפחה צניעות ונישואין Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (4 ד') הורד mp3
שלח לחבר

תשנ"ד

תפקיד ההורים בנישואין


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מצווה על ההורים לחתן את ילדיהם
אמרו חכמים (קידושין ל, ב) שמצווה על ההורים לחתן את ילדיהם, כלומר לדאוג ולעזור לנישואי בניהם, שנאמר (ירמיה כט, ו): "קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות". כלומר מצוות פרו ורבו אינה נגמרת בהולדת הילדים, אלא היא נמשכת גם אח"כ, כשמגיע תורו של הדור הבא. שאז צריכים ההורים לעזור לבנים ולבנות להתחתן, ובכך להיות שותפים פעילים בהמשכת הדורות. וכיצד ההורים מסייעים? ראשית, בעידוד וביעוץ, אך לא רק בזה, עליהם לסייע גם בכסף למימון הוצאות החתונה. וכמו שמבואר בתלמוד, שיתן האב לבת שלו ממון ורכוש, כדי שיתרבו הרוצים לשאתה, ובכך יקיים את המצווה להשיא את בניו ובנותיו.

ובזמן הזה, שמרבית הצעירים בוחרים את בני זוגם על פי בחינת האופי ומכלול האישיות, והשאלה 'כמה ההורים יתנו?' איננה מרכזית כל כך, ההורים יכולים לקיים את המצווה לחתן את ילדיהם, על ידי שידאגו להעניק להם חינוך טוב במוסדות משובחים, ויממנו את לימודי המקצוע שלהם, וילבישום בבגדים נאים, שעל ידי כך יקל עליהם למצוא בן זוג. יחד עם זה ברור, שלאחר החלטת בני הזוג להנשא, מצווה על ההורים לסייע להם בהוצאות החתונה.

וכמובן נשאלת השאלה עד כמה צריכים לעזור? לגבי העזרה לבת מובא בתלמוד מסכת כתובות (כתובות נב, ע) שמצווה על ההורים לצייד את בתם בבגדים נאים לפי מעמדם, וכן ראוי להשתתף בקניית הבית והרהיטים בסכום השווה לעשירית מנכסי ההורים.

ומשמע שאכן כך נהגו בקהילות ישראל. למעשה ברור שהמציאות השתנתה מאז, וכיום הרכוש לא מבטא תמיד את יכולתם הכלכלית של ההורים, וישנו עוד מרכיב מרכזי שהוא יכולת ההשתכרות החודשית. מכל מקום אפשר ללמוד מדברי התלמוד כיוון כללי, שאם יש באפשרות ההורים, עליהם לסייע לחתונות ילדיהם באופן משמעותי.

וראוי להורים להשתדל מאוד לחתן את בתם עם תלמיד חכם, ואמרו חכמים בתלמוד מסכת פסחים (פסחים מט, א) : "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם". ופרשו שאין הכוונה כפשוטו למכור את כל הרכוש, שהרי צריך להשאיר רכוש כדי להתקיים ולהתפרנס אלא הכוונה שהאב צריך להשתדל מאוד לחתן את בתו עם תלמיד חכם. ויש מי שכתב שצריך להוציא לשם כך עד חמישית מנכסיו (התעוררות תשובה ח"ג סימן י"ג וס"ה עפ"י הרמ"א, שו"ע או"ח תרנו, א).

ענייני ממון

מובא בתלמוד במסכת קידושין (קדושין ע, א):
אמר רבה בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה לשם ממון, יהיו לו בנים שאינם הגונים.

והעניין הוא, שהחתונה צריכה להיות מבוססת על האהבה שבין בני הזוג, ולא על שוס סיבה חיצונית אחרת, ולכן נישואין שהתקיימו לשם ממון, אינם עולים יפה, וממילא הבנים שנולדים אינם הגונים.

וכן כתב הרמ"א בשולחן-ערוך חלק אבן העזר (שו"ע אה"ע ב, א) : שאין לחתן להתקוטט עם משפחת כלתו בעבור הממון, ומי שעושה כן, ומתקוטט עם משפחת כלתו בעבור ממון, אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה. והטעם לזה הוא, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר, והעושה כן נקרא נושא אשה לשם ממון אלא כל מה שיתנו לו חמיו וחמותו יקח בעין טובה, ואז יצליח.

שאלה : האם אפשר לכוף את ההורים לסייע לחתונת ילדם? תשובה : אמנם כבר הזכרנו שמצווה על ההורים לחתן את ילדיהם, וכמובן מצווה זו כוללת גם השתתפות כספית. אך מכל מקום המצווה היא שלהס ותחת אחריותם, ואין החתן או הכלה רשאין לכוף אותם לזה. וגם בית הדין אינו רשאי לכוף הורים לעזור לחתונת בנם, ואפילו הם עשירים. אבל לחתונת הבת, יכול בית הדין לכוף את ההורים, שיש ביכולתם, לסייע בשיעור מזערי של קיום חתונה צנועה. וכן כתב הרמ"א לגבי הסיוע לחתונת הבת (שו"ע אה" ע, א) :
"אף על פי שמצווה ליתן לבתו נדוניה ראויה, מכל מקום אין כופין אותו, אלא מה שירצה יתן, רק שישיאן"

כלומר, אין בית הדין מתערב בסיכסוכים המשפחתיים שבין ההורים לבתם, ולכן אף שההורים מצווים לעזור לילדיהם לפי רמת עושרם, מכל מקום אין כופין אותם לזה. אבל לגבי חתונת הבת, כופין אותם לתת לכל הפחות שיעור מזערי כדי שתוכל להתחתן. (חלקת-מחוקק סק"ב, שו"ע אה"ע נח).

אם כן לסיכום, ראוי שההורים מעצמם יסייעו לחתונות ילדיהם, ואם לא יתנדבו מעצמם, מותר לילדים לדבר ולבקש אך לא להתקוטט. ואם לא יתנו, ישא החתן את כלתו לשם שמים וה' יצליח את דרכיהם.

ועוד כדאי לציין, שבתשובות אז-נדברו (ח"ט נ"א) כתב, שמצד הדין אין ההורים צריכים להכנס לחובות כדי לחתן את ילדיהם.

ואולי ראוי להוסיף, שלמרות שהילדים עומדים להתחתן, עדיין הם מצווים במצוות כיבוד אב ואם, וכמובן מוטלת עליהם האחריות להקל מעל הוריהם. ואם בעקבות החתונה רמת חייהם של ההורים תרד, ודאי שחובת הילדים לעמוד על כך שההורים לא ישקיעו בחתונתם סכום גדול כל כך. וקל וחומר שאסור ללחוץ על ההורים להכנס לחובות שיעיקו עליהם.

התערבות ההורים בבחירת בני-זוג
לא תמיד תפקידם של ההורים קל, מצד אחד הם צריכים לדאוג ולעזור לילדיהם להתחתן, ומצד שני, ההחלטה עצמה עם מי להתחתן - אינה בידם.

אכן לעיתים נוצרות בעיות קשות סביב חתונת הבן. הבן בחר לו את בת זוגו, וחושב שתכונותיה של בחירת ליבו מתאימות לאופיו ולשאיפותיו, וכן חושבת הבחורה, אולם ההורים מתנגדים, ולדעתם הבחירה אינה מוצלחת. לעיתים ההורים איתנים בדעתם, ואף מאיימים בניתוק הקשרים.

ונשאלת השאלה, מה צריכים הבן או הבת לעשות, האם לשמוע בקול ההורים ולאבד את בחירת ליבם, או שאין הם צריכים להתחשב בהורים.

להלכה נפסק שאין הבן או הבת צריכים לשמוע בקול הוריהם בעניין זה, ולמרות שיתכן מאוד כי כוונת ההורים לטובת בנם, מכל מקום ישנה בחירה חופשית לכל אדם להחליט על עתידו ועל חייו. מצוות כיבוד הורים נוגעת לכל מה שקשור ביחסים שבין הבנים להורים, אבל אינה מכריחה את הבנים לוותר על דרך חייהם, נכון שלפעמים ממקרים כאלו נוצרות טרגדיות משפחתיות, אולם צריך לדעת שהבן או הבת אינם רכוש של ההורים, הם בני אדם עצמאיים הזכאים להחליט בעצמם על עתידתם, כמובן שעליהם לשמוע ולהתייעץ, לדעת שמן הסתם כוונת ההורים טובה, אולם ההחלטה צריכה להיות של בני הזוג עצמם (רמ"א יו"ד רמ, כה).

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il