בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

צבא הגנה לישראל

י' כסלו תשע"ג

פרק א'– חלק ב'

בשביל מה נברא העולם? הרמח"ל מלמדנו שהעולם נברא בשביל לעזור לאדם בעבודת ה' ולא כדי שנימשך אחריו. שהרי העונג האמיתי הוא לא תענוגי העולם הזה, אלא ההתענגות על ה' בעולם הבא.

undefined

בשביל הנשמה

כסלו תשע"ג
4 דק' קריאה
וְאִם תַּעֲמִיק עוֹד בָּעִנְיָן תִּרְאֶה כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם, אָמְנָם הִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּשִׁקּוּל גָּדוֹל, כִּי אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ, וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְנִדְבָּק בְּבוֹרְאוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעוֹלָם רַק לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ לַעֲבֹד בּוֹרְאוֹ, הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ מִתְעַלֶּה עִמּוֹ. כִּי הִנֵּה עִלּוּי גָּדוֹל הוּא לַבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּהְיוֹתָם מְשַׁמְּשֵׁי הָאָדָם הַשָּׁלֵם הַמְקֻדָּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא כְּעִנְיָן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב, א) בְּעִנְיַן הָאוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, זֶה לְשׁוֹנָם: "וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי יג, ט), 'אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח'". וּבְעִנְיַן אַבְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב וְשָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו אָמְרוּ (חולין צא, ב), "אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד וְהָיְתָה כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת, עָלַי יָנוּחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ". וְהִנֵּה עַל הָעִקָּר הַזֶּה הֶעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת, שֶׁאָמְרוּ זֶה לְשׁוֹנָם: (עיין קהלת ז, יג), "'רְאֵה אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹקִים' וְכוּ' — בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַן עֵדֶן, אָמַר לוֹ: רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי — בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי":
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא שֶׁמַּצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא אֶמְצָעִי לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא הַתַּכְלִיתִי. עַל כֵּן תִּמְצָא מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּים כֻּלָּם בְּסִגְנוֹן אֶחָד, מְדַמִּים הָעוֹלָם הַזֶּה לִמְקוֹם וּזְמַן הַהֲכָנָה, וְהָעוֹלָם הַבָּא לִמְקוֹם הַמְּנוּחָה וַאֲכִילַת הַמּוּכָן כְּבָר. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ (אבות ד, טז), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר", כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל, "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר" וְכוּ', (עירובין כב, א). "מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת" (עבודה זרה ג, א), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לְיַבָּשָׁה וְהָעוֹלָם הַבָּא לְיָם" וְכוּ' (קהלת רבה א, טו). וְכָאֵלֶּה רַבִּים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ:
וְתִרְאֶה בֶּאֱמֶת שֶׁכְּבָר לֹא יוּכַל שׁוּם בַּעַל שֵׂכֶל לְהַאֲמִין שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם הוּא לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי מַה הֵם חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? אוֹ מִי הוּא שֶׁשָּׂמֵחַ וְשָׁלֵו מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה? "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" (תהלים צ, י). בְּכַמָּה מִינֵי צַעַר וָחֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים וּטְרָדוֹת, וְאַחַר כָּל זֹאת — הַמָּוֶת. אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לֹא יִמָּצֵא שֶׁיַּרְבֶּה הָעוֹלָם לוֹ הֲנָאוֹת וְשַׁלְוָה אֲמִתִּית, וְגַם הוּא — אִלּוּ יַגִּיעַ לְמֵאָה שָׁנָה כְּבָר עָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה לְצֹרֶךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה צָרִיךְ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתְּנֻפַּח בּוֹ נְשָׁמָה כָּל כָּךְ חֲשׁוּבָה וְעֶלְיוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה גְדוֹלָה יוֹתֵר מִן הַמַּלְאָכִים עַצְמָם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא אֵינָהּ מוֹצְאָה שׁוּם נַחַת רוּחַ בְּכָל עִנּוּגֵי זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מַה שֶּׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (ו, ו) זֶה לְשׁוֹנָם, "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" — "מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת מְלָכִים, אִם יָבִיא לָהּ כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם, אֵינָם חֲשׁוּבִים לָהּ כְּלוּם, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. כָּךְ הַנֶּפֶשׁ אִלּוּ הֵבֵאתָ לָהּ כָּל מַעֲדָנֵי עוֹלָם, אֵינָם כְּלוּם לָהּ. לָמָּה? שֶׁהִיא מִן הָעֶלְיוֹנִים". וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד, כב), "עַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹצָר וְעַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹלָד", כִּי אֵין הַנְּשָׁמָה אוֹהֶבֶת הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּה מוֹאֶסֶת בּוֹ, אִם כֵּן וַדַּאי לֹא הָיָה בּוֹרֵא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּרִיאָה לְתַכְלִית שֶׁהוּא נֶגֶד חֻקָּהּ וְנִמְאָס מִמֶּנָּה. אֶלָּא בְּרִיאָתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא הִיא, וְעַל כֵּן נִתְּנָה בּוֹ נְשָׁמָה זֹאת, כִּי לָהּ רָאוּי לַעֲבֹד וּבָהּ יוּכַל הָאָדָם לְקַבֵּל הַשָּׂכָר בִּמְקוֹמוֹ וּזְמַנּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר נִמְאָס אֶל נִשְׁמָתוֹ כָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּא נֶאֱהָב וְנֶחְמָד מִמֶּנָּה. וְזֶה פָּשׁוּט.
___________________________
עומד בשיקול – נמצא במצב המאפשר לו לנטות לברכה או לקלקול. העולם הבא לים – וצריך להצטייד כראוי במזון ביבשה. שלא יהיה דבר – השכר בעולם הבא.


ביאורים
עד עכשיו למדנו במסילת ישרים שהימצאות האדם בעולם הזה מסוכנת ודומה למלחמה. כעת, מעמיק לנו הרמח"ל את המבט ומלמדנו שהעולם הוא טוב כל עוד האדם לא קלקל והרס, ו כל עניינו של העולם הוא לעזור לאדם.
האדם צריך לשלוט בעולם החומרי ולהשתמש בו בכדי לעבוד את הבורא. זהו הייעוד של העולם, שהרי לשם כך הוא נברא – לשמש ולסייע בעבודת ד'. כשהאדם עושה זאת, הוא מרומם את עצמו ונהיה קדוש ודבק יותר בבורא. ולא רק את עצמו מרומם האדם, אלא את העולם כולו. העולם כולו תלוי בנו ומחכה למעשים הטובים שלנו.
לפי זה מסביר לנו הרמח"ל יסוד חשוב: העולם הזה אינו התכלית . למרות שהאדם נברא כדי להתענג, אין הכוונה לעונג בעולם הזה, שהרי העונג בעולם הזה איננו שלם. אדם שמחפש את הריגוש וההנאה בעולם הזה, פספס את הנקודה. העולם הזה הוא הכנה לעולם הבא, אל חיי הנצח.
אולי קצת קשה לנו לקלוט כך את העולם, אך אילו היינו מכירים את עצמנו יותר, היינו מבינים שלא יתכן שהתענוג שלנו יהיה מתענוגי העולם הזה, השפלים והעלובים. אילו היינו יודעים איזו נשמה אדירה יש בנו, נשמה שיותר גדולה מהמלאכים, היינו מבינים שבשבילה מעדני העולם הזה אינם חשובים כלום. כי הנשמה שבתוכנו היא בת מלך, היא מהעולם העליון.

הרחבות
1. מהן התוצאות של מעשה עבירה?
הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ. בפשטות דברי הרמח"ל נראה שהוא עוסק כאן בקלקול העולם החומרי שנברא לצורך האדם. אמנם ישנם שני קלקולים נוספים כתוצאה מחטאו של האדם:
1. אדם חוטא פוגע בעצמו ובעולם האנושי כולו, לעומת אדם העושה צדקות המכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג): "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה. שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו ".
2. מלבד מה שמקלקל בעולם הנברא, ישנה השפעה גדולה במעשיו של אדם על העולמות העליונים, כדברי "נפש החיים" (שער א, פרק ג): "כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים. ומוסיף בהם קדושה ואור... ובהיפוך חס וחלילה על ידי מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס רחמנא ליצלן כמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור".
2. מהו עולם הבא?
הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מדגיש שכוונת הביטוי 'עולם הבא' אינו בהכרח אחרי המוות אלא קרבת אלוקים ומתיקות הדביקות בו עוד בחיים ("עולם ההולך ובא", "עולמך תראה בחייך" – ברכות יז ע"א, שערי אורה השער השמיני).

שאלות לדיון

מדוע האדם משפיע על כל העולם?
מה המשמעות לכך שיש אסונות וצער בעולם?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il