בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

י"ג כסלו תשע"ג

מסילת ישרים פרק ב'– חלק ב'

המשיכה הטבעית שלנו היא לחיות ללא זהירות. לכן אנו נדרשים הן לערנות והתבוננות והן לעמל בכדי שאכן חיינו יהיו מסודרים ומכוונים למטרה לשמה נבראנו.

undefined

בשביל הנשמה

כסלו תשע"ג
3 דק' קריאה
וְאוּלָם הִנֵּה זֹאת בֶּאֱמֶת אַחַת מִתַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר רָע וְעָרְמָתוֹ, לְהַכְבִּיד עֲבוֹדָתוֹ בִּתְמִידוּת עַל לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם רֶוַח לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ הֵם הוֹלְכִים. כִּי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאִלּוּלֵי הָיוּ שָׂמִים לִבָּם כִּמְעַט קָט עַל דַּרְכֵיהֶם, וַדַּאי שֶׁמִּיָּד הָיוּ מַתְחִילִים לִינָּחֵם מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְהָיְתָה הַחֲרָטָה הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בָּהֶם עַד שֶׁהָיוּ עוֹזְבִים הַחֵטְא לְגַמְרֵי. וַהֲרֵי זֶה מֵעֵין עֲצַת פַּרְעֹה הָרָשָׁע שֶׁאָמַר (שמות ה, ט), "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים" וְכוּ', שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לָהֶם רֶוַח כְּלָל לְבִלְתִּי יִתְּנוּ לֵב אוֹ יָשִׂימוּ עֵצָה נֶגְדּוֹ, אֶלָּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְהַפְרִיעַ לִבָּם מִכָּל הִתְבּוֹנְנוּת בְּכֹחַ הַתְמָדַת הָעֲבוֹדָה הַבִּלְתִּי מַפְסֶקֶת. כֵּן הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר רָע מַמָּשׁ עַל בְּנֵי הָאָדָם, כִּי אִישׁ מִלְחָמָה הוּא וּמְלֻמָּד בְּעַרְמִימוּת, וְאִי אֶפְשָׁר לִימָּלֵט מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּחָכְמָה רַבָּה וְהַשְׁקָפָה גְדוֹלָה. הוּא מַה שֶּׁהַנָּבִיא צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר (חגי א, ה), "שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם". וּשְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ (משלי ו, ד-ה), "אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד" וְכוּ', וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מועד קטן ה, א), "כָּל הַשָּׁם אָרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא":
וּפָשׁוּט הוּא שֶׁאֲפִלּוּ אִם פִּקַּח הָאָדָם עַל עַצְמוֹ, אֵין בְּכֹחוֹ לִנָּצֵל, אִלּוּלֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, כִּי הַיֵּצֶר רָע תַּקִּיף מְאֹד, וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, לב-לג), "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ" וְכוּ', אַךְ אִם הָאָדָם מְפַקֵּחַ עַל עַצְמוֹ, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְנִצּוֹל מִן הַיֵּצֶר רָע. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְפַקֵּחַ הוּא עַל עַצְמוֹ וַדַּאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יְפַקַּח עָלָיו, כִּי אִם הוּא אֵינוֹ חָס, מִי יָחוּס עָלָיו? וְהוּא כְּעִנְיַן מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג, א), "כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו". וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ (אבות א, יד), "אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי".
___________________________
השם אורחותיו – מתבונן בהליכות מעשיו.


ביאורים
יש כל מיני סוגי אנטישמים בעולם. ישנם מוצהרים אשר פועלים ללא הרף נגד עם ישראל. הם מזיקים ושליליים מחד, אך מאידך אנו יודעים מול מי אנחנו עומדים ויודעים שצריך להתגונן.
האנטישמיות הכי מסוכנת היא אותם אלו שבכלל לא אומרים שהם שונאים אותנו. הם מתעטפים באצטלא של סיבות כאלו ואחרות כדי לגרום לנו לעשות דברים שמזיקים לנו. זו אנטישמיות מתוחכמת שאפשר בקלות ליפול בה בפח. אפשר להאמין לאותם מתחסדים אשר בטענותיהם זורעים ספק ומחלוקת בתוכנו.
זו היתה האנטישמיות של פרעה. הוא לא אומר בגלוי שהוא שונא יהודים חלילה. הוא בסך הכל מכביד את העבודה כי המשק הלאומי בקריסה, וצריך לבנות פירמידות למען התרבות המצרית ושימור ההסטוריה המפוארת של פרעוני מצרים. ובכלל, אם תעבדו תרוויחו יותר כסף ותקבלו שיוויון זכויות כאן במצרים. שום מילה על שנאה. וודאי שרבים מעם ישראל נפלו בפח. הרוב השקט המשיך לעבוד ולא חשב על יום המחר. החלק שרצה להתמרד הוסה מיד על ידי אותם אלו שלא רצו להכעיס את השליט הפרעוני. וכך עצתו של אותו רשע התממשה. ברוך ה' ששלח את משה עבדו להוציא את ישראל ממעגל הקסמים המצרי.
וכפרעה הרשע כך יצר הרע. יש כל מיני פיתויים של יצר הרע: לא לקיים מצוות, לעבור עבירות, להתחבר לחברים שליליים. אבל הפיתוי הכי מתוחכם של יצר הרע הוא הכבדת העבודה. לשקוע ללא הרף בעשיה. עוד משימות עוד מטלות. זה הרי מאוד חשוב. להרויח עוד כסף. עוד פרנסה הביתה. עוד עבודה. עוד מבחן. והעיקר לשכוח מהעיקר. מלשים לב על הדברים החשובים באמת בחיים, על רמת דבקותינו בה'.
שימו לב. זה עצת היצר, והכי מתוחכמת. אז שימו לב! ותתפללו לאוזר ישראל בגבורה שיעזור. שיפקח לנו את העיניים להתעורר וכן שיסייע לאחר מכן להתגבר.

הרחבות
1. מהו היצר הרע?
כֵּן הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר רָע מַמָּשׁ עַל בְּנֵי הָאָדָם, כִּי אִישׁ מִלְחָמָה הוּא וּמְלֻמָּד בְּעַרְמִימוּת. שתי גישות מרכזיות ישנן ביחס ליצר הרע. האחת סוברת כי היצר הוא כח של טומאה הנאבק בקודש, השניה סוברת כי הוא כח של תאוה וחומריות: "השיטה אחת, היא השיטה הנודעת, כי יצר הרע הוא כח הטומאה באדם המובילו לפשעים, ויצר הטוב הוא כח הקדושה באדם המובילו לטוב, היא שיטת רוב המחברים הגדולים. והשיטה השניה היא, שיצר הרע הוא כח תאות האדם, המשקפת אל כל הערב לשעתו (=החפצה בכל הנאה זמנית)" (איגרת המוסר לר' ישראל מסלנט). מדברי רמח"ל, המדמה את היצר לאיש מלחמה הנאבק בטוב שבאדם, עולה שנוקט כרוב המחברים ולא כגישה הרואה את היצר כתאוה גשמית שאדם פשוט נמשך אליה.

2. בעזרת ה'
אֵין בְּכֹחוֹ לִנָּצֵל, אִלּוּלֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ. מקור דבריו הוא מדברי הגמ' (סוכה נב ע"ב, קידושין ל ע"ב). וראה במהר"ל שכתב (נתיבות עולם ב נתיב כח היצר פרק א) "שעל ידי התורה מסולק מן האדם היצר הרע שהוא פחיתות האדם, וכאשר מסולק מן האדם הפחיתות הזה שהוא היצר הרע, אז נשאר האדם במדריגת המלאך לגמרי כאשר מסולק מאתו יצר הרע", כלומר לימוד התורה הוא המציל את האדם מן החטא וזו העזרה האלוקית (ועי' הקדמה לתפארת ישראל).

שאלות לדיון
מהו היחס בין השתדלות האדם וזהירות רצויה, לסיעתא דשמיא מלמעלה?
מה משמעות הדבר שהקב"ה עוזר רק למי שעוזר לעצמו? מה ניתן ללמוד מהנהגה זו של בורא עולם?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il