ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מפקד אוכלוסין על פי ההלכה (חלק ו') | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ציבור וחברה מפקד אוכלוסין המפקד בהלכה Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

התשס"ג

מפקד אוכלוסין על פי ההלכה (חלק ו')


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

בפרק הקודם התחלנו לברר מה קרה במפקד המפורסם של דוד ותוצאותיו העגומות כפי שמבואר בסוף ספר שמואל ב' ורמוז בתפילת נפילת אפים. השאלות העיקריות היו כיצד נכשל דוד בעניין זה, ומדוע הגמרא מכנה טעותו "דבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו" (ברכות סב ע"ב). נוסיף היום שאלה נוספת. בפרק י"ח של אותו הספר מסופר:
"(א) וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת: (ב) וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי ...".


אין כל רמז לבעיות עם מפקד זה לא בכתובים ולא בדברי חז"ל. נשאלת השאלה מה ההבדל בין מפקד זה שערך דוד בצבאו בזמן מרד אבשלום למפקד המופיע בפרק האחרון של הספר.

הרמב"ן בפירושו לתורה מנסה להסביר מה שקרה בפרק כ"ד של שמואל ב' בשתי דרכים וז"ל:
"אבל כפי דעתי היה הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך, כי לא היה יוצא למלחמה ולא עושה בהם דבר בעת ההיא, רק לשמח לבו שמלך על עם רב, והוא מאמר יואב (ש"ב כד ג) "ויוסף ה' אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה".

וראיתי במדבר סיני רבה (ב יז):
"ר' אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר, כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו, שלא לצורך חסרו, איזה זמן נמנו לצורך בימי משה ובדגלים ובחלוק הארץ, שלא לצורך בימי דוד"

תירוץ זה מסביר את ההבדל בין שני המפקדים אבל איננו מתיישב עם לשון הגמרא, שהרי אין זו טעות שכל תינוק מכיר בה. התירוץ השני הולך בכיוון אחר לגמרי:
"ויתכן עוד שנפרש ונאמר כי דוד ציוה למנות כל איש ישראל, רצוני לומר מבן שלש עשרה שנה ומעלה שהוא איש, כי לא נזכר במניינו "מבן עשרים שנה ומעלה", אבל אמר לכו ספרו את ישראל וגו' ואדעה את מספרם (דה"י א כ"א ב), וזה היה עונשו, כי הכתוב לא הרשה למנות רק מבן עשרים שנה ומעלה בשקלים. ומפני שזה איננו מפורש בכתוב טעה בו, כי חשב במה שאמר "ולא יהיה בהם נגף" שהוא בשקלים שהם כופר להם, אבל יואב נתן לבו וחשש לדבר. והכתוב מעורר לבי בזה, במה שאמר (שם כ"ז כ"ג כד) ולא נשא דוד מספרם למבן עשרים שנה ומטה כי אמר ה' להרבות את ישראל ככוכבי השמים. יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל, היה נראה שמנין יואב היה למטה מבן עשרים, והוא היה הקצף, שאין ה' חפץ שיהיו כל ישראל בגדר מנין, שהוא ירבם ככוכבי השמים כאשר אמר (בראשית טו ה) אם תוכל לספור אותם. והכתוב שאמר במניין ההוא (דה"י א כא ה) ויהיו כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב, אין ענינו שהיו כולם יוצא צבא בישראל, אבל פתרונו שהיו בריאים וחזקים למלחמה, הגיד כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים מפני שהיה דבר המלך נתעב אצלו. וזה ענין הגון מאד" (רמב"ן במדבר א' ג).

תירוץ זה שהרמב"ן מקלסו גם הוא איננו מתיישב עם לשון הגמרא. אם נתרץ כי דוד חשב שהאזהרה ב"כי תשא" על השקלים איננה לדורות, גם אז לא יתיישב הדבר עם הגדרת הגמרא כי רק הפסוקים בשמואל א' ובהושע גילו זאת ואין זה בבחינת דבר שאפילו "תינוקות של בית רבן" יודעים. (עמוד הימיני סימן י"ג סע' ו). בפרק הבא נביא את תרוצו של הרב שאול ישראלי זצ"ל.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il