ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמירת עצי פרי | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים ג הלכות צומח ובעלי חיים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (37 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (37 ד')

יד' שבט תשס"ח

שמירת עצי פרי

מתוך פניני הלכה ליקוטים ג' פרק ח'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

היחס לעצי פרי
לפני שנתחיל לעסוק באיסור עקירת עצי פרי, ובפרטי ההלכות, מתי מותר ומתי אסור, יש להקדים תחילה שיחסה הכללי של התורה לעצי הפרי הוא יחס מיוחד במינו. נאמר בתורה (דברים כ, יט): "כי האדם עץ השדה". האדם ניזון מעץ הפרי, ויותר מכך, ישנו דמיון גדול בין האדם לעץ הפרי. שלא כמו השיחים שצומחים במהירות ותוך זמן קצר מגיעים לשיאם, העצים צומחים לאט, בתחילה אינם מניבים פרי, ורק לאחר שהגיעו לבחרות מניבים פרי. כך גם האדם, תהליך התפתחותו איטי יחסית לשאר בעלי החיים, ורק לאחר שהוא מגיע לבחרותו הוא יכול להניב פרי, ולהיות שותף בפיתוחו וקיומו של העולם. ושלא כמו עצי הסרק, שכל עניינם הוא לצמוח ולהיראות, בעצי הפרי ניכרת מגמה אידיאליסטית, הם אינם צומחים אך ורק למען עצמם, אלא מגמתם להניב פירות כדי לזון בהם בני אדם ובעלי חיים. גם האדם המתוקן צריך להשתדל להדמות לעץ פרי, ולהעניק מטובו לסביבתו ולחברתו, ולא לדאוג לעצמו בלבד.

לכן ישנה מצווה לטעת עצי פרי, כדי שיהיה בעולם יותר מזון, ולא יהיו אנשים או אף בעלי חיים שימותו ברעב. ויותר מזה אמרו חכמים (ויקרא רבה כה, ג), שכל הנוטע עצי פרי הרי הוא הולך בדרכיו של הבורא. שכן הקב"ה מתחילת בריאת העולם עסק בנטיעת עצי פרי, שנאמר: "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם". ואף ישראל בשעה שנכנסים לארץ צריכים להידבק במידותיו ולנטוע עצי פרי, וזהו שנאמר: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (עיין חידושי חת"ס סוכה ל"ו). וכאשר עוקרים עץ פרי שלא כדין, מתעורר צער בכל העולם, וכן אמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר ל"ד), שבשעה שעוקרים עץ פרי שעושה פירות, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, אלא שאין קולו נשמע. ואף הקב"ה לימד אותנו דרך ארץ, שאפילו לצורכי בניית המשכן ציווה להביא עצי שיטים, שהם עצים שאינם מוציאים פירות, כדי ללמדנו להיזהר לדורות שלא לעקור עצי פרי (שמות רבה תרומה ל"ה; תנחומא ויקהל ט'). גם ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו, שבארצות רבות, היו תקופות שבהן אנשים הרגישו שהנה עתידם מונח בידם, ולעולם לא יחסר להם מזון, וכך בלא אחריות עקרו עצי פרי, ולבסוף הגיעו שנים קשות, בהן מתו מיליוני אנשים ברעב. ואילו לא היו עוקרים את אותם עצי פרי, היו רבים ניצלים ממוות.

נחזור להלכה, ישנו איסור מן התורה לעקור עץ פרי, וכל העוקרו במזיד לאחר שהזהירוהו עדים, אפילו אם העץ שייך לו, כיוון שעשה איסור היה נענש במלקות (רמב"ם הל' מלכים ו, ח).

גדר האיסור

איסור עקירת עצי פרי נאמר בתורה כהוראה לחיילים, שגם כאשר הם צרים על עיר האויב, לא יעקרו ולא ישחיתו את עצי הפרי. וכך נאמר (דברים כ, יט-כ): "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור". ומבאר הרמב"ן (על התורה) שהאיסור נאמר באופן מיוחד לחיילים, משום שפעמים רבות מתוך סערת המלחמה מתפתח בקרב החיילים יצר נקמנות והשחתה, ובמיוחד כאשר יערכו מצור סביב לעיר, ובמשך שבועות ימתינו לכניעת האויב בחוסר מעש ושעמום, הם עלולים לכלות את זמנם בהרס העצים שמסביב. ועל כן ציוותה אותם התורה באופן מיוחד, היזהרו שלא תשחיתו את עצי הפרי, "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה". עוד הוסיף הרמב"ן, שיש במצווה זו ביטוי לאמונה שה' יצליח את דרכם של חיילינו, ועל כן לא כדאי להשחית את עצי הפרי, שהרי עצים אלו יהיו שלנו לאחר המלחמה.

אבל אם מוכרחים לעקור עצים כדי לנצח במלחמה, כגון שמוכרחים לבנות דייק סביב העיר, כדי להבקיע חומותיה, ואין בסביבה מספיק חומרים לבניית הדייק, אזי מותר לעקור עצי פרי לשם כך, כי יש בזה צורך גדול. ואף שאיסור עקירת עצי פרי נאמר בתורה לגבי חיילים, הוא חל על כל אדם בכל מקום. ורק במקרים מסוימים שנזכרו בהלכה, מותר לעקור עצי פרי. עוד חשוב לציין, שגם לגרום מוות לעץ אסור. למשל, אסור לייבש עץ פרי על ידי פגיעה באמת המים שמשקה אותו (רמב"ם הל' מלכים ו ח).

מהו עץ פרי?
למדנו שישנו איסור מן התורה לעקור עץ פרי, אלא שצריך לדעת שכל זה אמור לגבי עץ פרי שעדיין מניב פירות, אבל אם העץ הזדקן או חלה, עד שכמעט ואינו מניב פירות, פקע ממנו דין עץ מאכל ומותר לעוקרו. וקבעו חכמים שמעת שהעץ נחלש עד שאינו יכול להניב אפילו קב פירות בשנה, פקע ממנו דין עץ פרי ומותר לעוקרו. קב הוא כמות של 1.176 ק"ג (לפי שיעור ר"ח נאה). וכל עץ שמוציא שיעור כזה בשנה אסור לעוקרו. לגבי עץ זית ישנו דין מיוחד, שמפאת חשיבותו אפילו אם מוציא רק רבע הקב, כבר אסור לעוקרו. רבע הקב הוא 294 גרם (לשיעור ר"ח נאה). יש להדגיש, שלפעמים צריך לעקוב אחר העץ מספר שנים, כדי להיות בטוחים שאכן אין בכוחו להניב יותר מהשיעור הנזכר. במיוחד הדברים אמורים לגבי עץ הזית, שיש שנים שמניב בהן יותר ויש שמניב בהן פחות, ורק כאשר ברור שעץ הזית אינו מסוגל להניב 294 גרם לשנה, מותר לעוקרו.

כל זה אמור לגבי גינות פרטיות וחצרות, אבל לגבי מטעים מסחריים השיקול ההלכתי המרכזי הוא כלכלי. אם המטע הגיע למצב שאין כדאיות לטפל בו, מפני שמחיר הטיפול גבוה ממחיר הפירות, למרות שכל עץ מעצי המטע מניב הרבה יותר מקב בשנה, מותר לעקור את עצי המטע כדי לנטוע במקומם עצים שניתן לשער שיניבו רווחים 1 . ובכל מקרה ומקרה יש לשאול שאלת חכם. אבל לגבי גינה או חצר, החשבון הוא כפי שאמרנו, שאם העץ מניב 1.176 ק"ג לשנה, אסור מן התורה לעוקרו. כאן המקום להזכיר את דברי החתם סופר שכתב (יו"ד ק"ב) שבהלכה זו יש לנהוג בזהירות יתירה, שכן נאמר "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא", כלומר רק כאשר תדע בוודאות ללא צל של ספק, שאכן עץ הפרי אינו מניב מספיק פירות, רק אז מותר לעוקרו.

הסכנה שבעקירת עצים
מצד ההלכה, יש מקרים בהם מותר לעקור עצי פרי. לדוגמה, כשהעץ מזיק מאוד לאנשים, כגון ששורשיו הורסים את צנרת הביוב, או כאשר בגלל פירותיו מתמלא הבית בזבובים ויבחושים. וכן כאשר צריכים את מקומו של העץ כדי לבנות עליו בית, מותר על פי ההלכה לעוקרו. אלא שהדבר אינו פשוט: ישנה מסורת ביד חז"ל, שכל העוקר עץ פרי מסתכן בנפשו. מפני שנאמר: "כי האדם עץ השדה", וכל הפוגע בעץ פרי שמעניק פירות וחיים לבריות, מסכן את נפשו. וכן מובא בתלמוד (בבא קמא צא, ב), שאמר רבי חנינא: לא מת בני שיבחת, אלא מפני שקצץ תאנה לפני זמנה. וכן מובא באחד מספרי הקבלה, שעל כל עץ פרי ישנו ממונה בשמים, וכשעוקרים אותו לפני זמנו, אזי הוא צועק דין על מי שעקרו ממקומו (מאה שערים לרקנאטי שער פ"ח).

הפירוש הפשוט לכל זה הוא, שרק כאשר עוקרים את העץ שלא כדין, אז העוקר מסתכן בנפשו, אבל אם העקירה נעשית על פי ההלכה, אין בדבר כל סכנה. אבל היו פוסקים שהבינו, שאפילו במקרים שלפי ההלכה מותר לעקור את עץ הפרי, בכל זאת העוקרו מסתכן בנפשו. ובמיוחד למדו זאת מצוואת רבי יהודה החסיד, שהיה אחד מגדולי מקובלי אשכנז הראשונים, ובצוואתו מפורטות אזהרות שונות. אחת מהן היא, שיש להיזהר שלא לקוץ עץ פרי (סי' מ"ה). ויש פוסקים שחששו מאוד לכל אזהרותיו, ואמרו שכל העובר עליהן, מסתכן בנפשו (שו"ת שאלת יעבץ ח"א ע"ו, וחיים ביד כ"ד). לכן, היו רבנים, שגם כאשר על פי ההלכה מותר לעקור עץ פרי, נזהרו שלא להורות היתר בזה מחמת הסכנה. וכן כתב בשו"ת 'מנחת-אלעזר' (ח"ג י"ג), שקבלה בידו מאבותיו הקדושים שלא להזדקק להורות לקוץ אילן מפני הסכנה, וכשיש הכרח להורות היתר, ישלח את השאלה לבית דין אחר.

אבל דעת רוב הפוסקים, שכל עיקרה של הסכנה הוא רק כאשר על פי ההלכה אסור לעקור העץ, אבל במקום שמותר, אין כל סכנה. וכן כתבו הט"ז (יו"ד קטז, ו) ובעל 'כנסת-הגדולה' (שם), והחיד"א (חיים שאל ח"א כ"ג), וה'חתם-סופר' (יו"ד ק"ב), ועוד פוסקים רבים. אלא שכדי להימנע מכל צל של סכנה, המליצו רבים מן הפוסקים, שבמקום שאפשר, עדיף לבצע את העקירה על ידי נוכרי, שכן רק על ישראל מוטל איסור מן התורה לעקור עץ פרי (החיד"א). והיו שהמליצו למכור תחילה את השדה לגוי, ואחר כך יעקור הגוי את העץ, ושוב ימכור את השדה בחזרה לישראל, וכך תתבצע העקירה ברשותו של הגוי (אבני צדק יו"ד מ"ה; בית שלמה ח"א יו"ד קצ"א). אבל כאמור זוהי המלצה, ולכן במקום שעל פי ההלכה מותר לעקור את עץ הפרי, ולא ניתן לבצע את העקירה על ידי נוכרי, רשאי ישראל לעוקרו. מכל מקום למדנו, שאין לנהוג קלות ראש בעקירת עץ פרי, ובכל מקרה ומקרה יש לשאול שאלת חכם.

עקירת עץ לצורך מקומו
איסור עקירת עץ פרי נאמר בתורה בלשון השחתה, "לא תשחית את עצה", ומזה למדו שכל זמן שהעקירה אינה נעשית לשם השחתה, אלא לשם תועלת חשובה ששווה הרבה יותר מהעץ, אין איסור לעקור את העץ, שכן אין זו השחתה אלא כך הוא דרכו של עולם. על פי זה נפסקה הלכה, שאם אדם צריך את מקומו של העץ, כדי לבנות לעצמו בית דירה, מותר לו לעקור את העץ. וכן במקרה שנתרבו בני הבית, והדירה נעשתה צפופה, וכדי להגדילה חייבים לעקור את העץ - מותר לעשות זאת. וכן פסקו הרא"ש (ב"ק פרק שמיני י"ד), והט"ז (יו"ד קטז, ו). כן כשרוצים לבנות במקום מסוים מפעל, ונטועים שם עצי פרי, כיוון שערך המפעל גדול בהרבה מתנובת עצי הפרי, מותר לעוקרם לשם הקמת המפעל.

נשאלה שאלה, מה הדין כאשר אדם יכול להסתדר בדירה הנוכחית בצורה סבירה, אלא שיש בידו כסף, והוא מעוניין להרחיב את דירתו כדי שיוכל לחיות בה ביתר נוחות, האם לשם ביצוע ההרחבה מותר לו לעקור עץ פרי או לא? למעשה, היו שהחמירו, והורו שרק לצורך הכרחי מותר לעקור עץ פרי, כגון שנולדו לו ילדים וכדי לחיות באופן סביר הוא חייב להרחיב את דירתו, אבל לשם דירת רווחה אסור לעקור עץ פרי. אולם לדעת רוב הפוסקים, אם הערך של הרחבת הדירה גדול בהרבה משווי עץ הפרי, ומדובר בהרחבה מקובלת ולא מופרזת, מותר לשם כך לעקור את העץ. אך אם מדובר בהרחבה מופרזת, ברמה שגם רוב האנשים העשירים אינם רגילים בה, אזי נחשב הדבר כפינוק, ואסור לעקור עץ פרי לשם כך.

לסיכום: כל שמדובר בהרחבה לדירה בגודל המקובל אצל רוב האנשים העשירים, אזי מותר לעקור עצי פרי לשם הרחבה כזאת. וכן פסק החיד"א (חיים שאל ח"ב כ"ב) 2 . אלא שבמקרים כאלו, יש להשתדל לבצע את העקירה על ידי גוי, שעל גוי אין איסור לעקור עץ פרי. (ואם אפשר מוטב אף למכור לו את העץ, כדי שכל האחריות לעקירה תחול עליו). לעומת זאת, אדם הרוצה לשנות את אופי גינתו, ובמקום עצי פרי לשתול דשא. כיוון שאין זה נחשב צורך ממשי אלא פינוק - אסור לו לעקור את עצי הפרי (חוות יאיר קצ"ה).

עץ מזיק
לפעמים קורה שעץ פרי גורם לנזק, ואזי מותר על פי ההלכה לעוקרו. שכבר למדנו שכל האיסור לעקור עץ פרי הוא דווקא בדרך השחתה, שנאמר (דברים כ, יט): "לא תשחית את עצה", אבל כאשר המטרה למנוע את הנזק הנגרם ממנו, אין זו דרך השחתה. וכן מסופר בתלמוד (ב"ק צב, א), שכאשר הרגיש האמורא שמואל, שהדקלים הנטועים בין הגפנים מזיקים להם, עד שניתן אפילו להרגיש בענבים את טעם התמרים, ציווה על אריסו לעקור את הדקלים כדי למנוע את הנזק שגרמו לענבים. והסיבה שעקר דווקא את הדקלים, מפני שהגפנים יקרים מהדקלים. הרי לנו, שכדי למנוע נזק מותר לעקור עצים. כן מסופר בתלמוד (ב"ב כו, א), שדקליו של רבא בר רב חנן היו נטועים סמוך לכרמו של רב יוסף, והיו באות ציפורים לדקלים ולאחר מכן יורדות ומזיקות את ענביו של רב יוסף. ונפסקה הלכה שצריך לעקור את הדקלים כדי שלא יזיקו לגפנים.

על פי זה פסק בתשובות 'חוות-יאיר' (קצ"ה), שאם האילן מאפיל על החלון, ומונע מן האור להיכנס לבית, מותר לעוקרו, שכן זהו נזק גדול, והאדם מקפיד על כך מאוד. אמנם אם ניתן לתקן הנזק על ידי קציצת הענפים המאפילים על החלון, אזי לא יעקור האילן. ואף שעל ידי כך יצטרך לטרוח כל כמה חודשים בקציצת הענפים, משום טרחה זו אין להתיר את עקירת האילן. וכן אם עץ הפרי מושך אליו יבחושים וזבובים, שנכנסים אחר כך לבית, וגורמים צער רב לאנשים ואין אפשרות להסיר את הנזק על ידי ריסוס וכדומה, מותר לקוץ את האילן. וכן קורה ששורשי התאנה שכוחם רב חודרים שוב ושוב לצנרת הביוב ומבקעים את הצינורות. כיוון שזהו נזק גדול, מותר במקרה כזה לעקור את התאנה. ועל כל מקרה ומקרה יש לשאול שאלת חכם.

שאלה מעניינת מובאת בתשובות 'שבט-הלוי' (ח"ב ר"ח), מבן של צדיקים וקדושים, שהלך להשתטח על קברי אבותיו וזקניו באירופה, ומצא שגדל לידם עץ פרי, אשר שורשיו חדרו עמוק לתוך הקברים, וגורמים בזיון עצום לנפטרים השוכנים שם. ושאל, האם מותר לקוץ אילן זה. והשיב הרב וואזנר, שעל בזיון גדול כזה לכבוד התורה איננו יכולים למחול, ולכן מותר לקוץ את האילן.

כריתת עצים וענפים לצורך מצווה
לצורך מצווה מותר לעקור עץ פרי. למשל, מותר לעקור עץ פרי לצורך הרחבת בית כנסת, ואף לדעת אלו שחוששים בדרך כלל להתיר עקירת עץ פרי מפני הסכנה הסגולית שבדבר, לצורך מצווה הקלו וכתבו שאין כל סכנה (שאלת יעבץ ח"א ע"ו). וכן מותר לעקור עץ פרי כדי לבנות מקווה טהרה. ובשו"ת 'דברי-חיים' (ח"ב יו,ד נ"ז) כתב שאפילו אם כבר יש להם מקווה כשר, אלא שרוצים להרחיבו כדי לסדרו באופן שיהיה טוב יותר על פי ההלכה, מותר לעקור את העץ, ואין לחוש לסכנה מפני שזהו צורך מצווה.

עוד נשאלה שאלה לגבי אדם שצריך לבנות סוכה, ואין לו ענפים לסכך, והדרך היחידה העומדת לפניו היא, לקצוץ ענפים מעץ פרי כדי לסכך בהם את הסוכה, האם הדבר מותר? ככלל למדנו שלצורך מצווה מותר לקצוץ עץ פרי, אלא שכאן מדובר על מצווה שמתקיימת שבוע בלבד, והשאלה האם גם לצורך מצווה של שבוע מותר לקצוץ עץ פרי? לגבי קציצת חלק מן הענפים לצורך הסכך, ברור שמותר. שכן ישנו ספק עקרוני, האם איסור עקירת עץ פרי חל במלוא חומרתו גם על קציצת ענפים. לדעת בעל ה'משנה-למלך' אין איסור על קציצת ענפים (משנה למלך על הרמב"ם הל' איסורי ביאה ז, ג בסוף). אבל לדעת ה'באר-שבע', והחיד"א (חיים שאל ח"א כ"ג) אסור לקצוץ ענפי עץ פרי. וכן דעת רוב הפוסקים, שלכל הפחות ישנו איסור מדברי חכמים לקצוץ גם ענפי עץ פרי. אבל לצורך מצווה, כאשר אין לו עצים אחרים לסכך הסוכה, מותר לקצוץ ענפי עץ פרי, ועדיף לעשות זאת על ידי גוי (הר צבי או"ח ח"ב ק"א).

אם אין לו מקום לבנות את סוכתו, ורק אם יעקור עץ פרי יהיה מקום לסוכה. כיוון שמדובר במצווה שמתקיימת שבוע בלבד, ישנו ספק מסוים בדבר. ולכן אפשר להתיר לעוקרו בתנאי שגם מבחינה כספית הכנת המקום לסוכה שווה יותר מדמי העץ עם פירותיו. ואם לא כן, רק אם העקירה תתבצע על ידי גוי, מותר לעקור, וראוי אף למכור את העץ ומקומו לאותו גוי (עיין בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב ק"ב).

עקירת העץ ונטיעתו מחדש
למדנו שישנו איסור מן התורה לעקור עץ פרי, ורק לצורך גדול מותר לעקור. ולפי זה, אסור לעקור עצי פרי לשם סידור נוי הגינה. למשל, אדם שרוצה לסדר לעצמו רחבה של דשא לפני ביתו, אסור לו לעקור עצי פרי לשם כך. אלא שיש לברר האם ניתן להציע פתרון שעל פיו יעקרו את עצי הפרי עם שורשיהם, וייטעום במקום אחר, וכך לא יפגעו עצי הפרי, ועם זאת יוכל לסדר את חצרו וגינתו כרצונו? לדעת כמה פוסקים כל שנוטע אחר כך את העצים העקורים, אין בדבר שום איסור (שאלת יעבץ ח"א ע"ו, שבות יעקב ח"א קנ"ט). ועל פי זה גם לצורכי נוי ופינוק יוכל אדם לעקור עץ פרי בתנאי שייטענו במקום אחר. אבל לעומת זאת יש אומרים, שעצם העקירה אסורה, ואין מועיל שייטע את העץ אחר-כך במקום אחר (חת"ס יו"ד ק"ב, ומהר"י אשכנזי ל"ד). וכיוון שיש בדבר ספק איסור תורה, אסור ליהודי לעקור עץ פרי כדי לייפות את הגינה, ורק כאשר ישנו צורך ממשי במקום העץ, ולפי ההלכה ישנו ספק האם צורך זה מצדיק את עקירת העץ, אז ניתן להשתמש בעצה שיעקור את העץ עם שורשיו כדי לנטוע אותו במקום אחר (שו"ת עמק שאלה יו"ד כ"א).

עוד ראוי לציין, שגם נטיעה צעירה שעדיין איננה מניבה פרי - אסור לעקור, כיוון שהיא עתידה להוציא פרי (ערך שי יו"ד קט"ז; שבט סופר יו"ד צ"ד; ועיין הר צבי או"ח ח"ב ק"ב). אמנם, אם הנטיעות נשתלו בתחילה בצפיפות, כדי שאחרי שיתפתחו יפזרום בשטח, כמובן שאין בדבר כל איסור, כיוון שזה נעשה לצורך העצים. יתר על כן, מותר לדלל חלק מהנטיעות, כדי שהנטיעות הסמוכות אליהן יוכלו להתפתח כראוי. שכן למדנו שכאשר עץ מזיק לחברו, מותר לעקור את העץ הפחות מועיל שביניהם. וכן ברור שמותר לגזום עץ פרי, ואף שיש איסור לקצוץ בחינם ענפי פרי, כאן שהגיזום נעשה לתועלת צמיחת העץ עצמו, ודאי שמותר לגזום לכתחילה.


^ 1. כמה יסודות להיתר זה, ראשית בתלמוד בב"ק צא, ב, "אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים מותר", והכוונה שאם קורות העץ שווים יותר מן הפירות שהוא מניב, מותר לעקור את העץ. והרא"ש שם כתב, שגם אם היה צריך את מקומו של העץ, מותר לעוקרו. והכוונה שצורך המקום גדול מאוד, ושוויו רב באופן משמעותי מתפוקת העץ. ועל פי זה מתירים לעקור מטע שאינו רווחי כדי לנטוע במקומו מטע רווחי. עוד יעויין בספר 'הארץ ומצוותיה' ע' תכ"ה לרב גולדברג ז"ל, שהרחיב בסוגיה זו. והמנהג כיום, לייבש תחילה את המטע ואח"כ לעוקרו, וכשאפשר עושים זאת על ידי נוכרי. וכן כתב בשבט הלוי ח"ו קיב, ד.
^ 2. עיין חוות יאיר קצ"ה שמשמע ממנו קצת לחומרה, וכן עיין ביבי"א ח"ה יו"ד יב, ז. ולעומת זאת על פי פשט הסוגיה (ב"ק צא, ב), כל שקורותיו שווים יותר מדמי פריו - מותר לעקור, משמע כדעת החיד"א, וכן נראית דעת השבות יעקב ח"א קנ"ט, וכן משמע בערוך השולחן יו"ד קטז, יג.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il