ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות מעשר בהמה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים ג הלכות צומח ובעלי חיים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשנ"ד

הלכות מעשר בהמה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

פרטי דינים בקיצור
כשם שנצטווינו להפריש מעשר מן הפירות, כך נצטוונו להפריש מעשר מן הבהמות, שנאמר (ויקרא כז, לב): "וכל מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט, העשירי יהיה קודש לה'". חיוב הפרשת מעשר בהמה חל על כל יהודי בין כהן, בין ישראל בין בארץ בין בחוץ-לארץ 1 . והוא חל על כל הטלאים שנולדו בעדרו במשך שנה אחת, בין זכרים בין נקבות, בין תמימים בין בעלי מומים (רמב"ם בכורות ו, א-ג). השנה נספרת מא' בתשרי ועד כ"ט באלול. אבל אם המליטו בהמותיו תשעה טלאים בשנה, פטור מהפרשת מעשר בהמה. חיוב ההפרשה חל על שלושת מיני הבהמות שמקריבים לקורבן: שור, כבש ועז. אלא שטלאי הכבשים והעיזים מצטרפים למניין עשרה, ואילו העגלים נמנים לחוד, שאם המליטו לו פרותיו עשרה עגלים בתוך שנה, מפריש מהם מעשר, ואם פחות, פטור מהפרשת מעשר.

כך מפרישים את מעשר הבהמה: מכניסם לדיר ופותח להם פתח קטן, ומעמיד אימותיהם בחוץ, והן גועות וקוראות להם, והטלאים יוצאים, ומונה אותם אחד אחד, וכשמגיע העשירי לצאת, מסמנו בצבע אדום, והוא מקודש. ואם היו לו מאה טלאים, מקדש עשרה, שכל עשירי שיוצא - קדוש. מעשר הבהמה אינו ניתן לכהנים (הם מקבלים את הבכורות), אלא הוא שייך לבעליו, ועליו להביאו לבית המקדש ולהעלותו לקורבן, ולאכול את בשרו בקדושה ובטהרה בין חומות העיר ירושלים. ואם המעשר הוא בעל מום, אין בו קדושה, ושוחטים אותו בכל מקום ואוכלים מבשרו, אבל אסור להשתמש בו לעבודה, וכן אסור ליהנות מצמרו. שלא כדין הפירות, שאסור לאכול מהפירות לפני שהפריש מהן תרומות ומעשרות, את הטלאים ניתן לשחוט או למכור לפני תום השנה, ואם ימכור או ישחט את כולם - ייפטר מהפרשת מעשר בהמה. אבל תיקנו חכמים שבשלושה זמנים בשנה יפרישו מעשר בהמה, חמישה עשר ימים לפני שלושת החגים: פסח, שבועות וסוכות. ומזמן הפרשת מעשר בהמה אסור לאדם למכור את טלאיו או לשוחטם בלא להפריש מהם מעשר בהמה. ותיקנו זמנים אלו, כדי שיהיו מצויים לעולי הרגלים בהמות לקורבן ולאכילה בירושלים (רמב"ם הל' בכורות ז, ח).

על ידי מצוות הפרשת מעשר בהמה, אנו חושפים את הקדושה הגנוזה בבעלי החיים, שעשירית מהם מיועדת לקורבן. בנוסף לכך, על ידי מעשר הבהמה ישהה היהודי זמן רב יותר בירושלים, שכן הוא צריך לאכול את בשר המעשרות שחלביהן הוקטרו על המזבח בין חומות העיר ירושלים, ובתוך אותו הזמן שהיה שוהה בירושלים היה מתבשם מקדושתה, ולומד תורה מהכהנים וגדולי החכמים ששהו בה, וכך היו המוני בית ישראל מחזקים את הקשר שלהם אל המרכז הרוחני שלנו בירושלים. ואדם שהיו לו בהמות רבות למעשר, היה מחלק מבשרם לעולי רגל אחרים, או שהיה מייחד אחד מבניו שיעלה לירושלים וילמד שם תורה אצל החכמים, ובינתיים יאכל מבשר מעשר הבהמה ומעשר שני של פירותיו, ועל ידי כך היו מתרבים תלמידי חכמים בישראל (עיין ספר החינוך ש"ס).

לאחר חורבן בית המקדש, ביטלו חכמים את הפרשת מעשר בהמה, מפני חשש תקלה, שמא יבואו לשחוט בהמות שאין בהן מום, ויעבור על איסור כרת של שחיטת קודשים בחוץ. וכן יש חשש שישתמש בבהמה שהופרשה למעשר לעבודה ולגיזה (בכורות נג, א). ואם עבר והפריש מעשר בהמה בזמן הזה, ימיתם כדי שלא יבואו לידי תקלה (בכורות סא, א), ולדעת הרמב"ם אפשר לשוחטו אחר שייפול בו מום (בכורות ו, ב).


^ 2. במשנה בכורות נג, א, מבואר שמעשר בהמה נוהג בארץ ובחוץ לארץ. אלא ששם בגמ' מבואר שדעת רבי עקיבא, שאין מביאים בכורות ומעשר בהמה מחוץ לארץ לארץ, שכן הוקשו הבכורות והמעשר לתרומות ומעשרות, מה תרו"מ מביאים מהארץ, אף בכורות ומעשר בהמה רק מהארץ. ושאלה הגמ' אם כן לשם מה מפרישים מעשר בהמה בחוץ לארץ, וענתה, שאם המעשר יהיה בעל מום, יוכלו לאכלו בחוץ לארץ. ומה הדין אם הביאוהו בכל זאת? לדעת ר' עקיבא בבכורות נג, א, לא יקריבוהו, ולדעת ת"ק תמורה כא, א, יקריבוהו. למעשה לעניין בכורות כתב הרמב"ם בהל' בכורות א, ה, שאין מביאים אותו מחו"ל. וכן כתב הסמ"ג עשין קפ"ט לעניין בכורות ומעשר בהמה. אבל בלחם משנה בכורות א, ה, כתב שלעניין מעשר בהמה דעת הרמב"ם שאם הביאו המעשר לירושלים יקריבוהו. וכן כתב התוס' יו"ט משנה בכורות ט, א.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il