ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות כלאי בהמה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים ג הלכות צומח ובעלי חיים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשנ"ד

הלכות כלאי בהמה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

הגדרת האיסור
איסור כלאיים נוגע גם לבעלי חיים, שנאמר (ויקרא יט, יט): "את חקתי תשמרו, בהמתך לא תרביע כלאים". עניינו של האיסור הוא שלא לזווג זכר ונקבה של שני מינים שונים זה עם זה ואף שנאמר 'בהמתך', הכוונה לכל מיני החי ובכללם הציפורים והמינים המצויים בים. אם כן, למה אמרה התורה 'בהמתך'? כדי לתת לנו דוגמה מן המין המצוי ברשותו של האדם (ב"ק נד, ב). מן התורה אסור לבצע את הזיווג בידיים ממש, היינו הכנסת "מכחול בשפופרת" (הכנסת האיבר הזכרי בנקבי). והוסיפו חכמים ואסרו לגרום בידיים לזכר ונקבה של שני מינים להזדווג זה עם זה, כגון על ידי שיעלה זכר ממין אחד על נקבה ממין אחר, באופן שיגרום לו להזדווג איתה. אבל אם אין לו עניין להרביעם, אין כל איסור להכניס מינים שונים למכלאה אחת (שו"ע יו"ד רצז, ב-ג).

כיום ניתן לבצע הפריה מלאכותית על ידי לקיחת זרע של זכר ממין אחד וביצית של נקבה ממין אחר, להפרותם במבחנה ואח"כ לשתול את העובר ברחם הנקבה על מנת שיוולד מין כלאיים שיש בו שילוב של התורשה הגנטית שבשני המינים. לכאורה אין בדבר איסור הרבעה, שכן הרבעה היא פעולה מאוד מסוימת, שמזווגת זכר ממין אחד עם נקבה ממין אחר על ידי מעשה שגורם להם לפעול בניגוד לטבעם, אבל כשלוקחים זרע וביצית ומפרים אותם - אין פעולה של הרבעה, ואין בזה איסור. וכיוצא בזה הורה הרב ישראלי זצ"ל לעניין הרכבת האילן 1 . כמובן שצריך לבחון שאלות כגון אלו גם מן ההיבט המוסרי הכולל ולדאוג לכך שמטרת המחקר תהיה לתועלת האדם ולהטבת מצבו, תוך זהירות מירבית שלא ליצור דבר שעלול לגרום נזק על ידי שיבוש סדרי עולם או הפרת האיזון האקלוגי.

מעמדו של הנולד מהרבעה
אף שישנו איסור להרביע שני מיני בהמות או חיות זה עם זה, מכל מקום אם נולד מהרבעה זו יצור כלאיים - מותר ליהנות ממנו. אם הוא נולד מזכר ונקבה שכשרים לאכילה, אזי אף הנולד מהם כשר לאכילה. ואם אחד מהוריו הוא מהמינים האסורים באכילה, גם הוולד אסור באכילה אך מותר להשתמש בו לצורכי עבודה וכיוצא בזה (שו"ע יו"ד רצז, ה).

מין הכלאיים המפורסם ביותר הוא הפרד, שנולד בעקבות הזדווגות של חמור עם סוס. אנשים רבים בעולם היו מזווגים סוסים ואתונות כדי להוליד פרדה שהיא בהמה שמסוגלת לעבוד היטב בנשיאת משאות ובחרישה. כאמור, על פי התורה אסור לזווג סוס ואתון ולדעת רוב הפוסקים אף לבן נח אסור לזווג שני מינים זה עם זה. אבל אם עבר אדם וזיווגם, או שהזדווגו מעצמם, מותר לנו לקנות את הפרדות ולהשתמש בהן לעבודתנו. עוד חשוב להדגיש, שרק הרבעת שני מינים שונים זה עם זה אסורה. אבל שני זנים שמאותו המין מותר להרביע זה עם זה. לפיכך מותר להרביע שוורים ופרות מזנים שונים זה עם זה, וכן זנים שונים של כבשים, או זנים שונים של חתולים או כלבים, ובתנאי ששני הזנים יהיו מאותו המין. אבל שני מינים שונים, אף שהם דומים יחסית זה לזה, אסור לזווגם.

הגדרת המינים נקבעת על פי כלל התכונות והצורה של כל מין, ולא על פי החלוקה המדעית שנוטה להדגיש פרטים מסוימים שעומדים במוקד המחקר המדעי שבאותה התקופה ולעומת זאת נוטה להתעלם ממרכיבים אחרים שבאופיו של המין, עובדה שגורמת לשינוי בחלוקת המינים מתקופה לתקופה.

איסור עבודה בכלאיים

בנוסף לאיסור להרביע שני מינים זה על זה, אסרה התורה לעבוד בשני מינים שונים ביחד, כגון לחרוש בסיוע של שור וחמור ביחד, או לרתום את העגלה לסוס וחמור. שנאמר (דברים כב, י): "לא תחרש בשור ובחמור יחדו". ונתנה התורה דוגמה של שור וחמור כי אלו שני מינים מבויתים שנוח לעבוד איתם, אבל כל שילוב של שני מיני חיות זה עם זה לצורך עבודה אסור 2 . ולא רק העגלון שרותם את הסוס והחמור לעגלתו ומכוון את הליכתם עובר באיסור, אלא כל מי שמסייע בידו, ואפילו מי שמעודד את השור והחמור בקולו - כיוון שהשפיע עליהם למשוך הלאה את העגלה או המחרשה, עובר באיסור תורה (שו"ע יו"ד רצז, יא, יג, יד).

איסור זה נאמר לישראל בלבד, ובני נח מותרים לעבוד במינים שונים ביחד. לפיכך אם שכר יהודי גוי כדי שיוביל את סחורתו לעיר אחרת, והגוי החליט לעשות זאת בעגלה הרתומה לסוס וחמור, אין בזה איסור, הואיל וליהודי אין עניין בזה. וזאת כמובן בתנאי שהיהודי לא יבקש מהגוי שישא את משאו על ידי סוס וחמור (ערוה"ש יו"ד רצז, כא). אבל אסור ליהודי לשבת בעגלה של גוי כשהוא מוליך אותה על ידי סוס וחמור, משום שהיושב בעגלה נעשה שותף ממשי לעבודה, שכן אם לא ישב בעגלה - העגלון לא יצווה על החיות למשוך העגלה (שו"ע שם יב). עוד צריך לציין, שרק כאשר שני המינים קשורים ביחד יש איסור כלאים. ולכן אדם שרוכב על סוס מותר לו לתפוס בידו חבל שקשור לכלב. אבל אסור לקשור את רצועת הכלב לאוכף הסוס, שאם יקשור, יחברו הסוס והכלב ביחד, ופעמים שהכלב יקדים את הסוס וימשוך את הסוס קדימה, ונמצא עובר על איסור כלאי בהמה (ערוה"ש שם יט).

אף שאין אנו יודעים לעמוד על סודם של המצוות, בכל זאת השתדלו חכמי ישראל ליתן טעם מסוים גם למצוות שהן בשבילנו כחוקים וגזרות. הרמב"ם כתב (מו"נ ח"ג מ"ט), שאיסור זה נועד כדי להרחיק את המינים השונים זה מזה כדי שלא ניכשל באיסור הרבעת מין בשאינו מינו. בספר החינוך (תק"ן) כתב שהטעם הוא, כדי שלא לצערם, כיון שכל מין אוהב לחיות עם בני מינו, ולעומת זאת עם יצרפוהו עם בני מין אחר, יסבול. ובמיוחד בעבודה, שאין כוחם של החיות והבהמות מהמינים השונים שווה, וכשלא ימשכו בשווה את העגלה או המחרשה, יסבלו.


^ 1 דבריו הובאו לעיל בשעור "יסוד מצוות כלאי האילן בפרק "הרכבה והכלאה". העורך.
^ 2. נחלקו הפוסקים בהגדרת האיסור מהתורה. לדעת הרמב"ם רק כאשר מין אחד טהור ואחד טמא, כדוגמת שור וחמור - עוברים באיסור תורה שעונשו מלקות, אבל אם שניהם ממין טהור או טמא - האיסור הוא רק מדברי חכמים, ואילו לדעת הרא"ש, כל שעובד בשני מינים, בין שניהם טמאים כסוס וחמור, בין שניהם טהורים - עובר באיסור תורה ועונשו מלקות. וכתבו רע"א והפר"ח (פו, ו) שכל מחלוקתם רק לאיסור עבודה בכלאי בהמה, אבל באיסור כלאי הרבעה גם הרמב"ם מודה שאסור מהתורה בכל שני מינים, בין טהורים בין טמאים.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il