ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"התיצבו וראו" | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום העצמאות שיחות ליום העצמאות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


"התיצבו וראו"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

"התיצבו וראו" (שמות י"ד י"ג) - לפני סיום השלב האחרון של הגאולה הראשונה, כתנאי לסיום השלב האחרון, הודגש ע"י משה רבינו הצורך ליצירת אפשרות הראיה , ראיית ישועת ה', אשר בלעדיה לא תתכן הראיה, אשר בלעדיה ממילא לא יתכן גם סיום מלא של הגאולה - תנאי ה"התיצבו".

בלעדי ההתיצבות ברגע מכריע זה, יש רק מדבר נועל וים סוגר ומצרים רודפים. יש רק פחד על הנפש, פחד על הרכוש אשר הושג ואי אמון. בלעדי ההתיצבות יש גם במקרה הטוב ביותר של הצלה רק שימת לב לכלי הכסף וכלי הזהב והשמלות, ישנם רק אינטרסים אישיים, רק דאגה פרטית לסידור יותר נוח ויותר קל, ישנה רק שאיפה לנצל יותר ויותר את השילומים המצריים, להשיג טייפ-רקורדר, או מיקסר, או מכונית, או טרקטור. כי התיצבות פירושה עצירה עצמית, עצירה בעד המרוץ אחר ניצול מהיר ביותר, קל ביותר של התנאים החדשים למען חיי רגע, אשר כאשר באו כן ילכו.

כי בלי התיצבות יש רק דהרה. כאותה ריצה מטורפת בכבישים של זה אשר לא מענין אותו מה שנעשה בצדדים, אשר אינו מסוגל להסתכל קצת אחורה לעשות חשבון נפש של המיוחד שבהיסטוריה הישראלית, אשר כל ענינה יהיה להשיג דרגת שכר יותר גבוהה יום עבודה יותר משתלם, חלקת אדמה יותר מניבה, מחירי קילוגרם עוף יותר רנטביליים, ובחשבון סופי כמה קירות מטויחים יותר יפה, וכמה מטרים מרובעים של בניה, אשר יצליחו להשקיע בהם קצת לירות יותר.

כי בלי ההתיצבות כל אותה מסירות נפש, כל אותו חזון של תקומת מדינה, כל אותה אידיאליות שהושקעו בחלוציות בהזנחת האינטרס הפרטי, בבנין החברה החדשה בא"י, בהנחת היסודות לחיי צדק ואמת ייראו כנאיביים, כתמימים מדי, כמטופשים ביותר. כי בלי ההתיצבות כל אותה תקופה ארוכה של אלפים שנות גולה, של נדודים מעם לעם, של שמירה מכל משמר על תורת אלקים, אשר למענה הורגנו כל היום, תראה כמחוסרת טעם וענין. מבלי להבין, מבלי לרצות להבין, מבלי לתפוס, מבלי לרצות לתפוס כי כל היש של היום אינו אלא פרי המסירות הזאת של אתמול, פרי העקשנות של ההאחזות בתורת החיים מבלי ויתור וזיז כל שהוא.

מבלי ההתיצבות אין כל קשר, אין כל רצון וכל צורך וכל אפשרות ליצור קשר עם העבר, מבלי רצון מבלי אפשרות של תכנון משהו כלפי עתיד, מבלי "התיצבו" לא יתכן יציאת מצרים כהקדמה לקבלת התורה, וממילא לא תתכן גם יציאת מצרים מוחלטת בכלל!


"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכ"ו א'). הרבה הם חולמי חלומות, העולם כולו מורכב מחלומות ושברם. כי כל יש בעולם אינו מושג מאליו, כי על הכל צריכים לעמול, ובכדי להרתם לעמל צריך ליצור את אידיאל ההישג, צריך לחלום עליו. ואכן כולם חולמים. יש מי שחלם על רפת, על גינה, יש מי שחולם על משרה טובה, יש מי שחולם על משק מפותח, על פרדס מניב, על הכנסה יציבה במובן פרטי. וישנם חלומות המתבטאים בשאיפות קולקטיביות. אבל צד שוה לכל אלה החלומות, שבבא השבר מתנדף החלום, אותה רומנטיות שהיתה מנת חלקו של החולם הופכת להיות להיטות, ניצול כל הטוב והיפה אשר הושקע בעידן החלום לפרוטות של מציאות. וממילא מתנדפת אותה אצילות, אותה הילה רוחנית שעטפה את השאיפה בעודה שאיפה.

ומציין נעים זמירות ישראל, שאשר יציין את שיבת ציון הוא, שגם בשוב ה' את שבתנו "היינו כחולמים", נמשיך להיות חולמי חלומות. כי כבר הסביר הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (פי"ב ה"ד): "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה ולא יהא להם נוגש ומבטל".

בשוב ה' את שיבת ציון לא יהא זה שבר החלום, אלא תנאים יותר נאותים להמשיך בחלום. "היינו כחולמים".

נזכור זאת גם במטרת "ראשית צמיחת הגאולה". אל נרצה לקטוף את פרחי הגאולה מבלי לתת להם להניב הפרי. יהא זה אות המבחן לגאולת אמת כי נמשיך להיות כחולמים, כי כל אותם ערכים אשר עליהם חיו ומתו אבותינו בארצות הגולה, כי כל אותם ערכים אשר קדושים היו בעליות הראשונות לארץ, לא יהפכו לאסימונים שחוקים. נתיצב כמעט קט, נסתכל אחורה, נסקור את כל מהלך הדורות, נזכור מה הביא אותנו עד הלום. או אז גם "נראה" את ישועת ה', או אז גם נראה את התפקיד הגדול של גאולת ישראל כקבלת תורה מחדש, כשלב הקדמה לגאולה השלימה, אשר עליה נאמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה י"א ט').


בגילה וברעדה אנו נכנסים ליום הזה, יום העצמאות למדינת ישראל - "במקום גילה שם תהא רעדה" (ברכות ל' ב').

בגילה - שרק עם אשר אלפיים שנה היה משולל אפשרות לחוג יום מעין זה יכול לחוש אותו; וברעדה - בהעלותנו על לב כמה דורות צמאי פדות וחולמי גאולה לא זכו לו.
בגילה - בהרגישנו כמה מכשולים וכמה מפריעים עמדו לנו בדרכנו, בידענו מה מרובים היו שונאינו במשך שנות הגולה אשר דימו שהנה הנה הם מצליחים להשמיד שם ושארית לישראל ולא עלתה בידם; וברעדה - בידענו מה רבים הם אויבנו אשר סביב שתו לנו, ואשר עד היום מתנחמים עלינו להחזירנו אחור ולהרחיקנו מנחלת אבותינו.

בגילה - כי זכינו לעצמאות מדינית; וברעדה - כי עדיין לא זכינו לעצמאות רוחנית. כי עדיין מוצאים ענין בתרבות נכר, כי עדיין עומדת על הפרק שאלת מיהו יהודי, כי עדיין נמצאים בתוכנו מתנכרים הדורשים בשבח נשואי תערובת; ברעדה - כי יש התולים זאת בחכמתנו המדינית, בעליונות הטכנית. וכי, מאידך גיסא, עדיין נמצאים בתוכנו כאלה אשר לבם סתום מהכרת הנס ודורשים אותו לגנאי כמעשי שטן, ("ענני שלא יאמרו מעשי כשפים").

יותר ויותר שאנו מתרחקים מאותו יום גורלי בו הכרזנו על הקמת המדינה, נוכחים אנו לדעת מה גדול היה היום הזה, מה גדול היה הנס אשר קרה לנו באותה שעה, שלא החמצנוה, ועמד בנו העוז להכריז על העצמאות בהסכמת המעצמות, אשר למרות השנאה אשר רחשו ורוחשים לנו, הסתנוורו והצביעו עבורנו.

יותר ויותר אנו נוכחים לדעת מה עמוקה השנאה אלינו, מה עצומים הם כוחות השחור אשר נגדנו, ותמהים אנו כיצד נתנו לנו לקום על רגלנו ולהיות עם בין העמים.

וכל מה שאנו רועדים יותר למחיר ששילמנו ועודנו משלמים עבור עצמאותנו, יותר ויותר גדלה הגילה, גדל בעינינו ערך ההישג אשר השגנו בהרגישנו כי כל כלי יוצר לא צולח עלינו.


"מאת ה' היתה זאת - היא נפלאת בעינינו". נפלא בעינינו כי עברנו, כי היה כח בנו ואמונה היתה בנו כי עבור נעבור, כי רצון פלדה חושל בקרבנו לעבור המכשולים, וכי כל המכשולים הפכו בדיעבד לכח מפרה, ואם הם חשבו לרעה הוא חשבה לטובה.

"נפלאת בעינינו", כי לא זו בלבד שהפר עצת אויבינו להכחידנו, אלא שמתוך צרה המציא לנו רוחה, ומדי פעם בעמדנו מול סכנת השמדה יצאנו מההתנגשות חזקים פי כמה בהרחבת גבולות ובחישול יתר.

"נפלאת בעינינו", בהזכרנו בה' אייר תשכ"ז, בעמדנו בעיר מפולגת ומבותרת רחוקים משריד מחמדנו, והנה נפלו החומות ונתאחדה ירושלים, והננו יכולים לחוג היום בעמדנו ליד הכותל, אשר מעולם לא זזה שכינה משם.

מי מלל לנו, כי דורנו, אשר ראה חורבנה של יהדות אירופה, הוא אשר יזכה גם להיות דור ראשון לגאולה, כי בצפון ובנגב ממזרח ומים אנו עומדים איתן כשצבא עטור נצחון עומד על המשמר יומם וליל. לא עוד נתונים למשיסה ולביזה, למכה ולחרפה ולמנוד ראש.

ומכיון שכן, הרי במקום רעדה שם תהא גילה. ידוע נדע כי אם אמנם "רגשו גויים ולאומים יהגו ריק", הרי זה - "על ה' ועל משיחו" (תהלים ב' א'-ב').

"'אספרה אל חוק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך', כבר הדברים מסופרים הם בחוקה של תורה, ובחוקה של נביאים, ובחוקה של כתובים. בחוקה של תורה מנין: 'בני בכורי ישראל', בחוקה של נביאים: ... 'הן עבדי אתמוך בו', בחוקה של כתובים נאמר: 'נאם ה'...' וכתיב: 'ה' אמר אלי בני אתה'" (שוח"ט ב').

כי שנאה זו אינה לנו אלא בשל היותנו עם ה', כי רוזנים אשר נועדו יחד - על ה'. כי יודעים הם גם יודעים, אם לא אינהו חזו הרי מזליהו חזו, כי הנה עם כלביא יקום, כי אכן הולך וקרב היום אשר נתנער מכל הבלי הגויים ויתלקח שוב הזיק הפנימי הגנוז בנפש כל אדם מישראל, והעצמות היבשות הקרבות עצם אל עצמו, וגלויות ישראל ההולכים ונקבצים בארץ זו, הנה קורם עליהם עור ובשר.

והמדינה אשר עדיין אין שם ה' שגור בפיה עור תתעורר, היא מתעוררת והולכת. הנה באה הרוח האלוקית, היא באה מכל ארבע רוחות הארץ, היא באה ומתעוררת מתוך שהננו הולכים ומתוכחים יותר ויותר כי אכן לא ככל הגויים בית ישראל, כי לא כצורנו צורם. הולכים אנו ומכירים כי כל התרבות הגויית בנויה משאות שוא ומדוחים, כי יש בנו משהו המרתיע ומפחיד אותם, כי פוחדים הם מפני רוח ה' הנושבת בנו.


"ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כ"ט י"א). העוז הזה יתורגם, יתברר ויטהר. יתגלה כי אכן אין עוז אלא תורה (מכילתא בשלח), ואם אינם יכולים לעכל כיצד קם עם מתועב גוי ומלמד משפטים את צורריו, ואם קשה להם להשלים כי אכן ירושלים היא שוב עיר בירת ישראל, עיר עז לנו, הרי באותה מדה עצמה יתברר גם לנו כחנו האמיתי שהוא בעוזה של תורה, ואז גם נזכה לקיומו של דבר ה' - "ה' יברך את עמו בשלום" (שם), שלום של שלימות פנימית, שלום של שלימות הארץ, שלום של איחוד מלא של ארץ ישראל עם עם ישראל, שלום של איחוד מלא של ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה, שלום של אחרית הימים אשר "לא ישא גוי אל גוי חרב", בשורת השלום לעמנו ולעולם כולו, אשר יכול לבוא, ובא יבוא רק מעיר השלום, וממי שהשלום שלו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il