בית המדרש

  • מדורים
  • תורה בכותרות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

זכות השביתה

בזמן האחרון אנו עדים לשטף גדול של שביתות בציבוריות הישראלית. נדמה שנשק השביתה הפך לכלי המרכזי בידיהם של ציבורי הפועלים כדי להשיג מטרות שונות; מה דעת התורה לגבי נשק זה? האם ישנה התיחסות לדיני עבודה, באמירות של תורת ישראל?

undefined

הרב יניב חניא

כ"ב שבט, תשס"ד
3 דק' קריאה
בזמן האחרון אנו עדים לשטף גדול של שביתות בציבוריות הישראלית.
נדמה שנשק השביתה הפך לכלי המרכזי בידיהם של ציבורי הפועלים כדי להשיג מטרות שונות.
מה דעת התורה לגבי נשק זה? האם ישנה התיחסות לדיני עבודה, באמירות של תורת ישראל?

במקורות שבהמשך הבאנו מספר התייחסויות לענין.

הכוונה ללימוד המקורות

1. מעיון במקור 1 ניתן לראות שעל פי הראיה התורנית פועל הוא לא עבד ואינו חייב לעבוד אם אינו רוצה.
2. אולם גם פועל כזה חייב לעמוד בהסכם העבודה (מקור 2) ויש מחיר למי שחוזר בו מהסכמים.
3. האם אסור לפועל להתחרט מעבודה שהוא לא רוצה בה? במקור 3 ניתן לראות שלכתחילה אסור לחזור בדבר שיש בו "דבר האבד" (כלומר: הפסד גדול לבעל הבית, שלא ניתן לשקמו לאחר מכן). ובעל הבית רשאי אף לרמות את הפועלים (כלומר: להבטיח להם שכר גדול ולא לתת אותו בסוף) כדי למנוע הפסד.
4. עדיין בכל המקורות הללו מדובר על חזרה מהסכם עבודה נקודתי, אולם ממקור 4 ניתן ללמוד שיש בעיה מהותית בכל רעיון ה"שביתה" הכללית.
5. עדיין התורה אינה מותירה את כל הסמכויות, תקנות הציבור והסכמי השכר ביד החזק. במקור 5 אנו רואים שכדי לעשות תקנות שנוגעות לציבור צריך הסכמת אדם חשוב.
6. ובמקור 6 אנו לומדים מה הסיבה לכך כדי למנוע אינטרסים אישיים, וגם מיהו אדם חשוב.


לסיכום:
נראה מהמקורות הללו שתורת ישראל מכירה בצורך להגן על הפועלים, אולם היא מכירה גם בצורך להגן על המעסיקים. למרות שפועלים יכולים לחזור בהם מהרצון לעבודה, חז"ל עדיין רואים בהם אחראים לנזקיםשייגרמו למעסיקים. מכל מקום, נשק השביתה הינו ככל הנראה כלי שאינו מקובל על חכמים.


מקורות :

1. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף י עמוד א

פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום! - אמר ליה: כל כמה דלא הדר ביה - כיד בעל הבית הוא, כי הדר ביה - טעמא אחרינא הוא, דכתיב (ויקרא כ"ה) "כי לי בני ישראל עבדים" - עבדי הם, ולא עבדים לעבדים.

2. משנה מסכת בבא מציעא פרק ו


שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען:

משנה ב
השוכר את האומנין וחזרו בהן ידן על התחתונה אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה:


3. שולחן ערוך חושן משפט סימן שלג סעיף ה

אבל בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה, או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן, אינו יכול לחזור בו...אא"כ נאנס.


4. שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חו"מ סימן מב

לענ"ד נראה שהשביתה בכלל אינה מותרת ולא רצויה לא לפועל ולא לבעל הבית. לפועל: משום שכל יום שביתה ממלאכת עבודת יצירה, הוא יום אבוד בחיים ותורת ישראל צותה על חיוב העבודה, ואמרה: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וים השביעי שבת לה' אלקיך ודרשו רז"ל: כשם שברית לתורה (כלומר למצות שבת שבתורה) כך ברית למלאכה. זאת אומרת לעבודה בששת ימי החול: ולא לבעל הבית: לפי שכל עבודת בנין או תעשיה, ואין צריך לומר נטיעה שלא נעשתה ולא נגמרה בזמנה, הרי היא בגדר דבר האבוד לא רק מפני הזמן האבד אלא גם מפני הנזקים הנמשכים ממנה לחמרי העבודה.


5. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ט עמוד א

הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי, דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה. אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה, קרעו למשכיה; אתו לקמיה דרבא, חייבינהו רבא לשלומי. איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא: ולהסיע על קיצתם! לא אהדר ליה רבא. אמר רב פפא: שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי, ה"מ היכא דליכא אדם חשוב, אבל היכא דאיכא אדם חשוב - לאו כל כמינייהו דמתנו.


6. שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חו"מ סימן מב

ולכן נתנה תורת ישראל זכות מלאה וחקית לארגון זה אעפ"י שיכולה להיות ממנו הפסד לבעלי הבתים. (עיין נמק"י ב"ב שם). אולם אין הדברים הללו אמורים אלא בדליכא אדם חשוב ז"א מנהיג ושופט הקהלה. אבל כשיש אדם חשוב בעיר דרושה הסכמתו לתקנות אלה, כדי לתת להן החקיות הדרושה. וטעמא דדינא הוא לפי שכל ארגון מקצועי איננו יכול להיות אוביקטיבי בהחלטותיו אלא הוא סוביקטיבי והנאתו העצמית עוצמת את עיניו לראות גם מצבו של בעל הבית. ולא עוד אלא שארגון אחד יוצר ארגון שני מתנגד לו והוא גם אינו מצטמצם בחוג עניניו הוא ולא תחדל התנגשות תמיד בין שני הצדדים: הפועלי ובעלי הבתים. שיגררו אחריהם התנגדות עורת ואיבה תמידית.

לתקן זאת התנו רז"ל לתלות חקיות תקנות הפועלים בהסכמתו של אדם חשוב. זאת אומרת חדור ברוח התורה והמשפט ושיהיה אוביקטיבי לגמרי שישקול את הענינים מתוך שפופרת בהירה של מדת הצדק לשני הצדדים ושימנע על ידי כך כל השתמשות של שביתה בלתי מוצדקת או השתלטות צד אחד על השני.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il