בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה
ט"ו אדר

כוזרי מאמר ראשון ע"ח – פ"ב

המלך פותח בשאלה: היאך יהיה שורש האמונה גם שורש המרי? דרך משל הכסיל והתרופות, החבר מסביר למלך שגם אם יעלה ביד אחד משאר הדתות הצלחה – היא הצלחה מקרית. המלך שואל את החבר שאלה נוספת – כיצד נוצרה דתכם? החבר מסביר למלך שבשונה משאר הדתות היהדות לא התחילה מתוך התקבצות של יחידים.

undefined

בשביל הנשמה

אדר תשע"ג
4 דק' קריאה
עח אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיך יִהְיֶה שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי?
עט אָמַר הֶחָבֵר: כֵּן, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם מְתֻקָּנִים לְקַבָּלַת אוֹתָם הָרְשָׁמִים הָאֱלֹהִיִּים אֵינָם בִּיכֹלֶת בְּנֵי אָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְשַׁעֵר כַּמּוּתָם וְאֵיכוּתָם, וְאִם יֵדְעוּ עַצְמָם לֹא יֵדְעוּ זְמַנֵּיהֶם וּמְקוֹמוֹתֵיהֶם וּנְסִבּוֹתֵיהֶם וְהַהֲכָנָה לָהֶם, וְצָרִיך בָּזֶה לְחָכְמָה אֱלֹהִית שְׁלֵמָה, מְפֹרֶשֶׁת תַּכְלִית הַפֵּרוּשׁ מֵאֵת ה'. וּמִי שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וְקִיֵּם אוֹתוֹ בִּגְדָרָיו וּבִתְנָאָיו בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה, הֲרֵי הוּא הַמַּאֲמִין. וּמִי שֶׁרָצָה לְהַתְקִין דְּבָרִים לְקַבָּלַת אוֹתָם הָרְשָׁמִים מִמֻּמְחִיּוּת וְהֶקֵּשׁ וּסְבָרוֹת, כְּגוֹן מַה שֶּׁנִּמְצָא בְּסִפְרֵי הָאִצְטַגְנִינִים וְהוֹרָדַת הָרוּחָנִיּוֹת וַעֲשִׂיַּת הַטָּלִסְמָאוֹת, הֲרֵי הוּא הַמַּמְרֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת וּמַקְטִיר הַקְּטֹרוֹת מֵהֶקֵּשׁ וּמִסְּבָרָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲמִתַּת מַה שֶּׁרָאוּי, וְכַמָּה, וְאֵיך, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם, וּבְאֵיזֶה זְמָן, וּמִי מִבְּנֵי אָדָם, וְאֵיך רָאוּי לַעֲסֹק בָּזֶה, וּנְסִבּוֹת רַבּוֹת יֶאֱרַך תֵּאוּרָן.
וְהוּא כַּכְּסִיל אֲשֶׁר נִכְנַס לְאוֹצַר רוֹפֵא הַמְפֻרְסָם בְּכָך שֶׁתְּרוּפוֹתָיו מוֹעִילוֹת, וְהָרוֹפֵא אֵינֶנּוּ שָׁם, וּבְנֵי אָדָם פּוֹנִים אֶל הָאוֹצָר הַהוּא, מְבַקְּשִׁים תּוֹעֶלֶת, וְאוֹתוֹ הַכְּסִיל מוֹצִיא לָהֶם מֵאוֹתָם הַכֵּלִים, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵת הַתְּרוּפוֹת, וְלֹא כַּמָּה רָאוּי לְהַשְׁקוֹת מִכֹּל תְּרוּפָה לְכֹל אִישׁ וָאִישׁ, וְהֵמִית בְּנֵי אָדָם בַּתְּרוּפוֹת הָהֵן אֲשֶׁר הָיוּ מוֹעִילוֹת לָהֶם. וְאִם אֵרַע שֶׁאֶחָד מֵהֶם קִבֵּל תּוֹעֶלֶת מִכְּלִי מֵאוֹתָם הַכֵּלִים, נָטוּ הָאֲנָשִׁים אֵלָיו, וְאָמְרוּ שֶׁזֶּה הוּא הַמּוֹעִיל, עַד אֲשֶׁר בָּגַד בָּהֶם, אוֹ רָאוּ לְזוּלָתוֹ תּוֹעֶלֶת בְּמִקְרֶה וְנָטוּ גַּם אֵלָיו. וְלֹא יָדְעוּ כִּי הַמּוֹעִילָה בְּעַצְמָהּ אָמְנָם הָיְתָה עֲצַת אוֹתוֹ הָרוֹפֵא הֶחָכָם, אֲשֶׁר הִרְכִּיב אֵת הַתְּרוּפוֹת הָהֵן, וְאַחַר כֵּן הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן כְּפִי הָרָאוּי, וְהָיָה מְצַוֶּה אֵת הַחוֹלֶה שֶׁיְּזַמֵּן מַה שֶּׁמַּתְאִים לְכֹל תְּרוּפָה וּתְרוּפָה מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְהִתְעַמְּלוּת וּמְנוּחָה וְשֵׁנָה וִיקִיצָה וַאֲוִיר וּמִשְׁכָּב וְזוּלַת זֶה. וְכָך הָיוּ בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי משֶׁה, מִלְּבַד מְעַטִּים, מִתְפַּתִּים לְמִשְׁפְּטֵי הַכּוֹכָבִים וְהַטְּבָעִים, וְעוֹבְרִים מִמִּשְׁפָּט לְמִשְׁפָּט וּמֵאֱלוֹהַּ לֶאֱלוֹהַּ, וּפְעָמִים מַחֲזִיקִים בְּרַבִּים מֵהֶם, וְשׁוֹכְחִים מַנְהִיגָם וּמְנַהֲלָם, וְשָׂמִים אוֹתָם סִבָּה לְתוֹעָלוֹת, וְהֵם בְּעַצְמָם סִבָּה לִנְזָקִים, לְפִי הַהֲכָנָה וְהַנְּטִיָּה. וְאָמְנָם הַמּוֹעִיל בְּעַצְמוּתוֹ הוּא הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהַמַּזִּיק בְּעַצְמוּתוֹ הוּא הֵעָדְרוֹ.
פ אָמַר הַכּוּזָרִי: נָשׁוּב אֶל הָעִנְיָן, וְהוֹדִיעֵנִי אֵיך נוֹצְרָה דַּתְכֶם וְאֵיך פָּשְׁטָה וְנִגְלְתָה, וְאֵיך הִתְאַחֲדוּ הַדֵּעוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיוּ חֲלוּקוֹת, וּבְכַמָּה זְמָן נוֹסְדָה הַדָּת וְנִבְנְתָה עַד שֶׁנִּתְחַזְּקָה וְנִשְׁלְמָה. כִּי אֵין סָפֵק שֶׁהַתְחָלוֹת הַדָּתוֹת אָמְנָם תִּהְיֶינָה בִּיחִידִים, עוֹזְרִים זֶה אֶת זֶה לִתְמֹך הַדֵּעָה אֲשֶׁר רוֹצֶה אֱלֹהִים לְגַלּוֹתָהּ, וְהֵם הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים, וְתוֹמְכִים בְּעַצְמָם, אוֹ שֶׁיַּעֲמֹד לָהֶם מֶלֶך תּוֹמֵך, שֶׁיִּכְפֶּה אֵת הַהֲמוֹנִים עַל הַדֵּעָה הַהִיא.
פא אָמַר הֶחָבֵר: בְּדֶרֶך זוֹ אָמְנָם קָמִים וְנוֹצָרִים הַחֻקִּים הַשִּׂכְלִיִּים, אֲשֶׁר הַתְחָלָתָם מִן הָאָדָם. וְאִם יוֹפִיעַ וְיַצְלִיחַ, יֵאָמֵר כִּי הוּא נֶעֱזַר מֵאֱלֹהִים, וְיֵשׁ לוֹ הַשְׁרָאָה, וּמַה שֶׁדּוֹמֶה לָזֶה. אֲבָל הַחֹק אֲשֶׁר הַתְחָלָתוֹ מֵאֱלֹהִים, הֲרֵי הוּא קָם בְּבַת אַחַת, נֶאֱמַר לוֹ: הֱיֵה, וַיֶּהִי, כִּבְרִיאַת הָעוֹלָם.
פב אָמַר הַכּוּזָרִי: הִבְהַלְתָּ אוֹתָנוּ, הֶחָבֵר.

___________________________
תכלית הפירוש – פירוש מושלם ומדויק. האוצר ההוא – אוצר התרופות. מבקשים תועלת – רוצים תרופה למחלתם. היו מועילות – ביכולתם להועיל. בגד בהם – התרופה לא השפיעה. למשפטי הכוכבים – חוקי עבודה זרה. בעצמות ו – ולא באופן מקרי. החוקים השכליים – חוקי הדתות שנוסדו על פי סברא אנושית. הבהלת אותנו – שהיווצרות אמונתנו היא בתהליך פתאומי ניסי.


ביאורים
על מנת להסביר את העיקרון ששורש האמונה יכול להיות שורש המרי, נעזר ריה"ל במשל אודות אוצר התרופות. הנמשל לכך הוא עניינים שונים הקיימים בעולם, שבהם מופיע רושם אלוהי. כלומר – איזשהו כוח. יש המכנים זאת בשם אנרגיה ויש שיגדירו זאת בשמות אחרים. אך עובדה היא כי יש כאן כוח ולא נוכל להתכחש. השאלה היא מה עושים עם הכוח הזה. כיצד משתמשים בתרופה. עובדי האלילים משתמשים ב'תרופות' הקיימות בעולם לפי היקש וסברה – כלומר לפי ההיגיון שלהם. האם היינו מאמינים לאדם שלא למד את חכמת הרפואה והיה מבקש לרקוח לנו איזו תרופה?! ייתכן ולעתים, בהסתברות כלשהי הצליח הכסיל לתת תרופה מתאימה למישהו. כלומר, במקרה התגלה לעובדי האלילים אודות כוח שעזר למישהו. אך באותה מידה הם יכלו לטעות טעות פטאלית ולהרוג מישהו עם אותו הכוח בדיוק. הסכנה שבדבר אפוא ברורה. כי כוח הריפוי לא נמצא בתרופה עצמה בלבד אלא בהכוונתה המדויקת של הרופא הרושם אותה. הרופא מכיר בחכמתו את כל החומרים ואת דרכי ההשפעה שלהם על גוף האדם. הידיעה הזאת מסייעת בידו להעניק את התרופה הנכונה והטובה ביותר למצב הנתון. בתיאור הזה משתמש ריה"ל כדי להסביר את המצב שהיה קיים בעולם עד לזמן ההתגלות למשה רבנו שליחם ומנהיגם של ישראל. עד אז עובדי האלילים ייחסו לכוחות הקיימים בעולם כוחות עצמאיים כשלמעשה כל כוחם היה נתון בהם מאת ה' יתברך. הדרכתו של ה' וציוויו הם אלה המכוונים את השימוש בענייני העולם בצורה מדודה ומועילה. כאשר אנו מקיימים בדייקנות את ההוראה האלוהית אנו מאפשרים לעניין האלוהי לחול במציאות. כך גם מתאפשר החיבור והקשר בין האלוהי והאנושי.

הרחבות
1. האם שכל האדם יכול להבחין בין אמת ושקר?
מִתְפַּתִּים לְמִשְׁפְּטֵי הַכּוֹכָבִים וְהַטְּבָעִים, וְעוֹבְרִים מִמִּשְׁפָּט לְמִשְׁפָּט וּמֵאֱלוֹהַּ לֶאֱלוֹהַּ . בדברי הכוזרי בפִסקה זו, ראינו שהאדם אינו יכול להסתפק בשכלו כדי לקבוע מה היא עבודת האלוה הרצויה, ויש לשאול מדוע לא יכול האדם בשכלו להבחין בין אמת לשקר?
הרמב"ם מביא שאלה שנשאל מחכם אחד, על כך שלאחר חטא עץ הדעת לכאורה נהיה האדם חכם יותר משהיה לפני החטא: "הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה... אמר המקשה, יראה מפשוטו של כתוב כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה, ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע, וכאשר המרה הביא לו מריו זה השלמות הגדול המיוחד באדם, והיא שתהיה לו זאת ההכרה הנמצאת בנו אשר היא הנכבדת מן העניינים הנמצאים בנו, ובו נתעצם. וזה הפלא שיהיה עונשו של מריו תת לו שלמות שלא היו לו והוא השכל... זאת הייתה כוונת הקושיא וענינה ואף על פי שלא הייתה בזה הלשון" [מורה נבוכים חלק א פרק ב].
הרמב"ם עונה שהאדם לפני חטא עץ הדעת, קיבל מבורא עולם שכל בו יוכל להבחין בין 'אמת' ל'שקר', ואילו לאחר החטא ירדה ההבחנה של האדם למדרגה של הבחנה אנושית בלבד.
ר' חיים מוולוז'ין הסביר שלפני החטא הייתה לאדם בחירה, אך הרע לא היה חלק ממנו, אלא היה מחוצה לו ולאדם הייתה אפשרות להיכנס אליו, אולם לאחר החטא: "...נתערבו הכחות הרע בתוכו ממש, וכן בהעולמות, וזהו עץ הדעת טוב ורע, שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש" [נפש החיים שער א פרק ו].

שאלות לדיון

הכסיל מחפש באוצר התרופות פתרונות פלא. מה צריכה להיות הגישה כלפי סגולות למיניהן?
לפי דברי מלך כוזר, אחת הדרכים להתפשטות הדת היא על ידי כפייתה על ההמונים. האם אנחנו בעד כפייה דתית? מה לגבי חקיקת חוקים הקובעים את צביון המדינה (כמו חוק השבת למשל)?


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il