ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה קרה?

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר שמחת פורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר התשע"ג

מה קרה?

שמחת אדר



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

רבי ברוך, נכדו של הבעל שם טוב הקדוש, היה אומר – כשם ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים", כך חייב אדם להבין שיש בכל דור – מרדכי והמן. אבל מצאנו שמי שקורא את המגילה למפרע לא יצא, (בפשט ההלכה, הכוונה שמי שקורא את פסוקי המגילה שלא כסדרן לא יצא, אך רבי ברוך דרש-) רוצה לומר: מי שקורא בתורת נס שאירע בעבר בלבד, לא יצא.
בכל החגים עלינו להפנים את התחושה , שהנס אינו רק נס שאירע בעבר, כי אם מאורע המתחדש בכל שנה. אך דומה שבפורים יש לכך הדגשה מיוחדת. וכך מצינו ב'שושנת יעקב' – תשועתם היתה לנצח, וכן במסכת מגילה ש"שלחה להם אסתר לחכמים – כתבוני לדורות ".
תחושת הנצחיות והתחדשות הנס היא חיונית לאדם על מנת שתיוולד בו השמחה המיוחדת של החג. אולם דווקא בחודש אדר עליו נאמר – "משנכנס אדר מרבים בשמחה", יש נקודה בה קשה לאדם לחוש את תחושת ההתחדשות והשמחה.
מכל החגים, פורים הוא החג היחידי שלכאורה לא חידש מאומה. בכל חג אנו חוגגים משהו שקרה. בפסח יצאנו לחירות, בשבועות קיבלנו תורה, בראש השנה נברא העולם והאדם ונולדת שנה חדשה, בסוכות זוכים אנו למעלתם של ענני כבוד ומודים על האסיף המחודש, בשמחת תורה מתחילים את התורה, ובחנוכה זכינו לנס פך השמן ונולדה המדינה החשמונאית.
לעומת זאת – בפורים אנו שמחים על משהו שלא קרה, ניצלנו ממיתה לחיים. לכאורה, נשארנו באותו מקום, לא מתנו, ותו לא. על אירוע כזה, אדם חש שמחה גדולה בשעת האירוע, אך קשה להודות על כך בקביעות מתוך תחושת שמחה והתרוממות. (גם ביום כיפור יכולה להיווצר תחושה כזו, שהרי נטהרנו מחטאינו ולכאורה חזרנו לנקודת ההתחלה. על כך ניתן לענות – א. ביום כיפור לא מודגשת השמחה כנקודה מרכזית כמו בפורים. ב. כבר נכתב רבות על התשובה כמוקד להתקדמות האדם ולא רק כחזרה לנקודת ההתחלה. ג. הנה מצאנו קשר נוסף בין שני המועדים עליהם נאמר 'פורים כיפורים').
קושיא זו אופפת גם את כל חודש אדר. אדר הוא החודש האחרון מחודשי השנה. טבעו של עולם, שלקראת 'סופשנה' האדם חש עייפות ודכדוך. תחושה זו נובעת מחוסר התחדשות ומהרגשה של החמצה ואי יישום מלוא שאיפותינו מהשנה שחלפה. והנה, דווקא בחודש אדר עלינו להרבות בשמחה.
קושיא זו היא אולי עומק הצורך של – "חייב איניש לבסומי בפוריא". שמחת חודש אדר כרוכה ביין, שטבעו להביא שמחה למרי נפש, "תנו... יין למרי נפש". בכל החגים, שמחת החג לא נזקקת לשכרות היין, אך בפורים גם היהודי נזקק ליין כדי להגיע לשמחה פנימית ומרוממת. ואכן, אדר ופורים עומדים בסימן ה'ונהפוך הוא', הדורש להפוך את המבט, ולמצוא בכל מבט שטחי את היפוכו העמוק. רק כך היהודים שולטים בשונאיהם, והופכים את הנקודה המדכדכת בנפש לנקודה המשמחת.
ואכן, כמידתו של חודש אדר ננסה למצוא את התשובה בהיפוך השאלה. בפורים ניצלנו ממיתה לחיים. כל מי שעבר אירוע כזה, יודע שבצד השמחה על המשך החיים, באות גם תחושות של הלם, חשש וחוסר יציבות החיים. האדם חש עד כמה חייו תלויים על בלימה וחושש לבאות. אדם שניצל מתאונה או פיגוע, גם אם כל הנוכחים במקום ניצלו עימו, עדיין תחושותיו מעורבות הן.
מבחינה רוחנית, אומרים חז"ל, שהאדם ניצל ממוות בזכות זכויות העבר שלו, אך בכך גם מנכים לו מזכויותיו. "קטונתי מכל החסדים", אומר יעקב אבינו לפני המפגש עם עשיו, החסדים הקטינו מזכויותי וכעת אני חושש להמשך חיי ודרכי. בעת ההצלה, מונה הזכויות שלנו מתאפס, ואנו כתלויים על בלימה.
דרך הטיפול בתחושת ההלם וחוסר היציבות היא האחיזה מחדש בחיים. למשל, בתאונת דרכים נמליץ לנהג לאחוז בהגה בהקדם. וכך גם מבחינה רוחנית, במקום שהאדם יתרכז בתחושת ה'קטונתי', עליו להתחזק ולהתרומם מכוח הידיעה, שאם ה' שלחו שוב לעולמינו, כנראה יש לו תפקיד חשוב למלא כאן. משימות גדולות וחשובות, שיביאו זכויות רבות חדשות, ממתינות לו. אדם שמתבונן כך על המאורעות זוכה בחיים חדשים ומלאים, הממלאים אותו בשמחה והתחדשות.
כך גם עם ישראל בחודש אדר. בכל שנה אנו ניצלים ממיתה לחיים, ומתמלאים בשמחה והתלהבות לקראת המשימות החדשות שנכונו לנו. כל העמים אינם נצחיים, מפני שבשלב מסוים הם סיימו לחדש בעולם, אך ישראל נצחיים הם, מפני שאנו מזרימים תדיר חידושים גדולים לעולם. לכן אומרים חז"ל – "הדר קיבלוה בימי אחשוורוש", עם ישראל קיבל מחדש את התורה בימי אחשוורוש, כי הוא בחר להביא מחדש את דבר ה' לעולם.
כך מבאר רש"י את מאמר הגמרא – "משנכנס אדר מרבים בשמחה", "ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח". שמחת אדר נובעת מהתחושה שמגאולת פורים אנו צועדים לגאולת פסח, עד לגאולת השלימה בהתחדשות העולם. פורים שמח! לחיים!

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il