בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תשא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מחצית השקל והשוויון בנטל

כמו אדני המשכן, שעליהם נצטוו ישראל לתרום מחצית השקל, גם השירות הצבאי הוא הבסיס לקיומנו ומחייב את כולם בצורה שווה

undefined

הרב בניהו ברונר

אדר התשע"ג
4 דק' קריאה
בימים אלו עולה השאלה של לימוד תורה ושירות צבאי. במישור ההלכתי הדברים פסוקים בפסקו של הרמב"ם בהלכות מלכים (ה, א): "אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצווה, ואי זו היא מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם".
המלחמות שבתקופתנו עונות על ההגדרה של "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". במלחמה זו הכול חייבים, אפילו הפטורים ממלחמת רשות כדברי הרמב"ם (ז, ד): "במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצווה הכול יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
הרמב"ם בהלכות מלכים הוא המקור המרכזי להלכות מלחמה, ושם אין רמז לפטור לומדי תורה משירות צבאי. ולכן ניסיון להביא ראיות ממקומות אחרים בכתביו, מעבר לכך שהראיות קשות, ייתקל בשאלה הקשה מדוע הרמב"ם לא כתב את הדברים בהלכות מלכים.
מעבר לחיוב ההלכתי מהדהדת הקריאה של משה רבנו לבני ראובן וגד אשר רוצים להישאר בעבר הירדן המזרחי ולא לעבור את הירדן: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (במדבר לב, ו). משימה המוטלת על ציבור מחייבת כל שבט וכל פרט. קריאה זו של משה לא זכתה למענה, והיא נחקקה בתורה הנצחית לעולמי עולמים.
בתלמוד (נדרים כב ב) למדנו: "אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". ספר יהושע הוא "ערכה של ארץ ישראל". כיוון שמשה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל, התורה אינה מספרת לנו על כיבוש הארץ, וספר יהושע מוסיף את השלמת המהלך שהחל ביציאת מצרים.
ספר יהושע פותח בדברי ה' אל יהושע: "משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל: כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דיברתי אל משה... חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם". ומיד אחר כך: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל".
המצווה לכבוש את הארץ ומצוות לימוד התורה כרוכות זו בזו, ניתן וצריך לעסוק במצוות מלחמה ובמצוות לימוד תורה יחדיו. בתלמוד (מגילה ג.) מביאים חז"ל את השיחה בין מלאך ה' ליהושע. המלאך מוכיח את יהושע על כך שאמש ישראל ביטלו תמיד של בין הערביים והיום הם מבטלים תורה. התוכחה היא על הלילה שבו לא נלחמים, כדברי רש"י במקום: "ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה", ביום אין פטור ללומדי תורה ממצוות מלחמה. גם אם אי אפשר ללמוד הלכה מדברי נביאים, היגד ערכי-מוסרי בוודאי שיש ללמוד מהפרק הראשון של ספרי הנביאים.
לא ייתכן שמצוות אחרות, כמו מצוות נישואין על כל הכרוך בה, ידחו לימוד תורה. רוב לומדי התורה מנקים את ביתם לקראת חג הפסח, עוסקים באפייה או בקניית מצות וכן טרודים בקניית ארבעת המינים, ומצוות מלחמה תידחה מפני לימוד תורה? מדוע מצווה זו, הכרוכה במסירות נפש למען עם ישראל, שונה ממצוות אחרות?
הבעיה הקשה העומדת בפני לומדי תורה רבים היא המפגש הבלתי אמצעי עם החברה הכללית. צה"ל הוא צבא העם, ורבים מלומדי התורה חוששים שמעמדם הרוחני ייפגע בשירות הצבאי. ולכן יש טוענים: "עת לעשות ה' הפרו תורתך" - נבטל מצווה אחת על מנת שהתורה תמשיך להתקיים בתוכנו. זה טיעון שאפשר להבינו, וכדי להתמודד איתו ניתן להקים מסגרות שיתאימו באווירה הרוחנית-תרבותית לציבור זה, כמו הנח"ל החרדי, מחלקות הסדר, וניתן לחשוב על פתרונות נוספים.
עולם התורה בארץ ב"ה רחב וחזק. אפשר ללמוד לפני השירות הצבאי וגם אחריו. אחרי שישים וחמש שנים לכינון המדינה, פתרון שאלת גיוס לומדי התורה הכרחי. מצב שבו לומדי התורה אינם מתגייסים מקשה על קירוב התורה למדינה ולעם. נראה כאילו התורה והמדינה, התורה והצבא, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. שירות צבאי של לומדי תורה יקרב את התורה לעם ולמדינה ויביא לגל תשובה גדול יותר מכל תנועות התשובה האחרות, בנוסף לקיום המצווה של כל אלו שעדיין לא זכו לקיימה כי חשבו שהם פטורים. קיום זה גם הוא מהלך של תשובה.

שוויון בבסיס
בפרשת השבוע אנו קוראים על מצוות מחצית השקל: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". מדובר על מחצית השקל שכל אחד מישראל נדרש לתת לתרומת האדנים וקורבנות ציבור. תרומה נוספת הייתה למלאכת המשכן ושם קראנו: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תיקחו את תרומתי", כל אחד נתן לפי נדבת לבו. מדוע בתרומת האדנים וקורבנות ציבור התורה דורשת שוויון ואילו בתרומת המשכן כל אחד נותן לפי נדבת לבו ויכולתו?
מסביר רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק רנ"א) שבניין המשכן מבוסס על השראת השכינה ובנושא זה יש מדרגות שונות, כל אחד מרגיש את השראת השכינה בצורה שונה ולכן כל אחד נותן לפי נדבת לבו. אבל בתרומת האדנים וקורבנות ציבור התורה אומרת: "לכפר על נפשותיכם" - בכפרה כולם שווים, קורבנות ציבור מכפרים על כל אחד מישראל בלי יוצא מהכלל בצורה שווה.
האדנים היו הבסיס לקרשי המשכן, הבסיס שווה לכולם ועל גביו ניתן לבנות בניינים שונים ומגוונים: "אדנים למשכן גם כן הוא היסוד משפע השם יתברך מצד ההשתוות כשאינו מתחלק עדיין להשגת לבות בני ישראל". השירות הצבאי הוא הבסיס לקיומנו המתחדש בארץ ישראל, וגם הוא כרוך לצערנו לעיתים בקורבנות ציבור ומשימה קיומית זו מוטלת על כתפי כולנו בצורה שווה.
לקיום מצוות מחצית השקל כהלכתה עדיין לא זכינו. אשרינו שאנו יכולים לקיים מצוות מלחמה כשאנו צריכים לעמוד מול הקמים עלינו.

פורסם בעיתון "בשבע"



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il