בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"א אדר

כוזרי מאמר ראשון צ"ו – צ"ז

היום החבר עוסק בשאלות חשובות – ממה נבע חטא העגל? האם הדבר מבטא פחיתות לעם ישראל?

undefined

בשביל הנשמה

אדר תשע"ג
4 דק' קריאה
צו אָמַר הַכּוּזָרִי: זוֹ הִיא אֲמִתַּת הַגְּדֻלָּה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵאָז אָדָם, וּכְבָר הָיָה אָדָם הַנִּכְבָּד שֶׁבַּנִּבְרָאִים בָּאָרֶץ, וּלְפִיכָך נִתְחַיְּבָה לָכֶם הַגְּדֻלָּה עַל כָּל נִמְצָא בָּאָרֶץ. אֲבָל אַיֵּה הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת עִם הַחֵטְא הַזֶּה?
צז אָמַר הֶחָבֵר: הָאֻמּוֹת כֻּלָּן אָז הָיוּ עוֹשׂוֹת לָהֶן צוּרוֹת לְעָבְדָן, וַאֲפִלּוּ הָיוּ פִילוֹסוֹפִים הַמְבִיאִים מוֹפֵת עַל הַיִּחוּד וְהָרִבּוֹנוּת, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם מִבְּלִי צוּרָה שֶׁמְּכַוְּנִים אֵלֶיהָ, וְאוֹמְרִים לַהֲמוֹנָם וּקְהָלָם שֶׁהַצּוּרָה הַזֹּאת מִתְחַבֵּר בָּהּ עִנְיָן אֱלֹהִי, וְשֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת בְּדָבָר נִפְלָא וְנָדִיר. מֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס זֹאת לֵאלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים הַיּוֹם בִּמְקוֹמוֹת מְרוֹמָמִים אֶצְלֵנוּ, עַד שֶׁאָנוּ מִתְבָּרְכִים בַּעֲפָרָם וְאַבְנֵיהֶם, וּמֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס זֹאת לְרוּחָנִיּוּת כּוֹכָב מִן הַכּוֹכָבִים, אוֹ מַזָּל, אוֹ יַחַס טָלִסְמָאוֹת, וְזוּלַת זֶה. וְלֹא הָיָה מִתְחַבֵּר קָהָל עַל דָּת אַחַת אֶלָּא עַל יְדֵי צוּרָה מוּחָשִׁית שֶׁכִּוְּנוּ אֵלֶיהָ.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר הֻבְטְחוּ שֶׁיֵּרֵד אֲלֵיהֶם מֵאֵת ה' דָּבָר שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ וִיכַוְּנוּ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁכִּוְּנוּ אֶל עַמּוּד הֶעָנָן וְהָאֵשׁ בְּעֵת צֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וְיוֹרוּ עָלָיו וִיגַדְּלוּ אוֹתוֹ וְיִפְנוּ אֵלָיו וְיִשְׁתַּחֲווּ נִכְחוֹ לה' יִתְעַלֶּה. וְכָך הָיוּ מְכַוְּנִים אֶל עַמּוּד הֶעָנָן הַיּוֹרֵד עַל משֶׁה בִּזְמַן דִּבּוּר ה' אֵלָיו, וְעוֹמְדִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁתַּחֲוִים נִכְחוֹ לה' יִתְעַלֶּה. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע הָעָם דִּבּוּר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְעָלָה משֶׁה אֶל הָהָר, מְצַפֶּה לַלּוּחוֹת לְהוֹרִידָם אֲלֵיהֶם כְּתוּבִים, וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם אָרוֹן שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְדָבָר נִרְאֶה שֶׁפּוֹנִים אֵלָיו, בּוֹ הַבְּרִית הָאֱלֹהִית וְהַיְּצִירָה הָאֱלֹהִית, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַלּוּחוֹת — מִלְּבַד מַה שֶּׁהִתְחַבֵּר לָאָרוֹן מִן הֶעָנָן וְהָאוֹרִים, וּמַה שֶּׁנִּרְאָה בְּאֶמְצָעוּתוֹ מֵהַמּוֹפְתִים — וְנִשְׁאֲרוּ הָעָם מְצַפִּים לְרֶדֶת משֶׁה, וְהֵם בְּמַצָּבָם, לֹא שִׁנּוּ לְבוּשָׁם וְתָאֳרָם וְעֶדְיָם אֲשֶׁר חָגְגוּ בָּהֶם בְּיוֹם מַעֲמַד הָהָר, אֶלָּא נִשְׁאֲרוּ בִּתְכוּנָתָם מְצַפִּים לְמשֶׁה לִרְגָעִים, וּבוֹשֵׁשׁ מֵהֶם אַרְבָּעִים יוֹם, וְהוּא לֹא לָקַח צֵידָה, וְלֹא נִפְרַד מֵהֶם אֶלָּא כְּמִתְכַּוֵּן לָלֶכֶת לְיוֹמוֹ, גָּבְרָה מַחְשָׁבָה רָעָה עַל מִקְצָת הַקָּהָל הַהוּא הַגָּדוֹל, וְהֵחֵלּוּ הֶהָמוֹן לְהֵחָלֵק לְכִתּוֹת, וְרַבּוּ הַדֵּעוֹת וְהַסְּבָרוֹת, עַד שֶׁיָּזְמוּ אֲנָשִׁים מֵהֶם לְבַקֵּשׁ נֶעֱבָד שֶׁיְּכַוְּנוּ אֵלָיו כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, מִבְּלִי שֶׁיִּכְפְּרוּ בֶּאֱלֹהוּת מִי שֶׁהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה מֻנָּח לָהֶם לִרְמֹז אֵלָיו כְּשֶׁיְּסַפְּרוּ נִפְלְאוֹת אֱלֹהֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַמַּאֲמִינִים בַּאֲרוֹן משֶׁה שֶׁאָמְרוּ כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם, וּכְמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּשָּׁמַיִם, וּבְכֹל דָּבָר שֶׁאָנוּ סְבוּרִים שֶׁתְּנוּעָתוֹ אָמְנָם הִיא בִּרְצוֹן ה' מִבְּלִי מִקְרֶה וְלֹא רְצוֹן אָדָם וְלֹא טֶבַע.

___________________________
נתחיבה לכם – מגיע לכם. על כל נמצא – שאר בני אדם. צורות – תמונות ופסלים. לא היה אפשר להם – ראו ביאורים. מהם מי שמיחס – את התכונות הנפלאות שבצורה. במקומות מרוממים – בתי כנסיות ומדרשות. טלסמאות – קמעות ופסלים קטנים. נכחו – מולו. והאורים – אור אלוהי. ומה שנראה באמצעותו – ניסים שנעשו מכוח הארון. וְעֶדְיָם – תכשיטיהם. כמו שאנחנו עושים בַּשָּׁמַיִם – אנו מכנים את ה' בכינוי 'שמים' (למשל: יראת שמים = יראת ה'). דבר שאנו סבורים וכו' – [עיין מאמר שני אות ד ומאמר רביעי אות ג].


ביאורים
כדי להבין את הסיבה לכך שחטא העגל איננו חמור כפי שנראה במבט ראשון, יש להבין את הרקע התרבותי שבו היו נתונים ישראל באותה תקופה. העולם כולו היה נתון תחת חשכת התפיסות האליליות. הקושי לתפוס מושגים מופשטים ללא שימוש באמצעים מוחשיים היה כמעט בלתי אפשרי. בנוסף לכך, גם עם ישראל קיבל הבטחה על כך שיקבל דבר גשמי קדוש – "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם" [שמות כד, יב]. ההבטחה הזאת יצרה ציפייה והשתוקקות לעבוד את ה' דרך איזשהו מדיום – כלי שדרכו ניתן יהיה לפנות אליו. הבעיה במעשה הזה הייתה בכך שהם לא נצטוו על המעשה הזה. זה היה חטאם הגדול. וכאן אנו חוזרים אל תחילתו של הספר; אל החלום שבו המלאך התגלה אל המלך ואמר לו שכוונתו רצויה לפני האלוה אך מעשהו אינו רצוי. גם כאן מתרחש תהליך דומה. עם ישראל משתוקק כבר להיפגש באופן מוחשי עם האלוהים, ההשתוקקות הזאת מעבירה אותו על רצון ה'. כוונתם רצויה אך המעשה שאותו הם בחרו לעשות איננו רצוי. זהו גם היסוד שעליו עמדנו לעיל; 'שורש האמונה ושורש המרי'. כאשר עם ישראל עושה את הכרובים על פי רצון ה' זהו מעשה של אמונה. למרות שבמבט חיצוני מעשה זה עלול לעורר חשש להגשמה. אולם, כאשר עם ישראל עושה פעולה דומה אך ללא ציווי, זהו מעשה של מרי, שכן הכרובים מקבלים את ערכם רק מתוקף הציווי האלוהי ובלעדיו הרי הם כעבודת אלילים. בנוסף לכל זאת, מוסיף החבר שעושי העגל היו שלושת אלפים איש בלבד, וזוהי עוד הוכחה לכך שסגולת העם נשמרה בקרב רובו ורק בקרב מיעוט שולי חלה התדרדרות שהובילה לעשיית מעשים המתנגדים לרצון ה'.

הרחבות
1. מתחילה עובדי עבודה זרה
הָאֻמּוֹת כֻּלָּן אָז הָיוּ עוֹשׂוֹת לָהֶן צוּרוֹת לְעָבְדָן. ריה"ל מחדש כאן שחטא עבודת האלילים של האנושות לא נבע מתוך מחשבה שהפסלים בראו את העולם אלא מתוך רצון להחיל את הקדושה על גוף גשמי. הרמב"ם מתאר גם הוא כך את פתיחת ההיסטוריה האנושית כמושרשת בעבודת אלילים: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול... וזו הייתה טעותם אמרו הואיל והאלוהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון הא-ל ברוך הוא" [הלכות עבודה זרה א, א]. על פי תיאור זה מסביר הרמב"ם את הצורך בעבודת הקרבנות של ישראל, שהיא לתקן את טעות האנושות שעבדה עבודה זרה: "זהו הטעם בבחירת השלושה מינים האלה לבד לקרבן... ולא כמעשה עובדי עבודה זרה" [מורה נבוכים חלק ג פרק מו] (אך עיין ברמב"ן על ויקרא פרק א פסוק ט).
על דרך זו כותב ר' חיים מוולוז'ין : "ולכן חשבו שהסיר הוא יתברך השגחתו מהם ומסרם לכוחות הגלגלים והמזלות שהמה ינהיגו זה העולם כרצונם והיה נחשב אצלם חולין ואיסור גמור וחוצפה גדולה נגדו יתברך להתפלל לשמו הנכבד והנורא לבקש מאתו צרכיהם השפלים. לזאת השתעבדו עצמם וכיוונו כל ענייני עבודתם ובקשתם לכוחות הכוכבים והמזלות" [נפש החיים חלק ג פרק ט].

שאלות לדיון

לפי דברי החבר, ישנם מקומות מרוממים שאנו מתברכים מעפרם ומאבניהם. מהו הערך המיוחד של תפילה בכותל ולמה הולכים להתפלל בקברי צדיקים?
"וּבְכֹל דָּבָר שֶׁאָנוּ סְבוּרִים שֶׁתְּנוּעָתוֹ אָמְנָם הִיא בִּרְצוֹן ה'". אלו דברים אנו סבורים שהם מרצון ה' ולא רצון אדם או טבע? מה מייחד דברים אלו?


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il