בית המדרש

  • מסכת ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

הקדמה

undefined

הרב אחיקם קשת

4 דק' קריאה
שיוכל הלומד לעיין בכל ענין על דברי שני התלמודים. אשר ע"י זה יאירו עיני הלומד גם בבבלי גם בירושלמי, לפי שיש הרבה מאמרים הסתומים בזה ומבוארים באחר ובא זה ולימד על זה (חומת ירושלים שער א ד"ה עוד, והביא שם עוד כמה וכמה רבנים שכתבו כך).
הרעיון של הדפסת הבבלי והירושלמי ביחד על עמוד אחד, זה בצד זה, היה מעולם חביב על גדולי ישראל, וכמו"ח האדר"ת זצ"ל היה משתוקק לזה מאד (הסכמת הראי"ה קוק לספר קרני ראם).
גילה וכו' כת"י עתיק על ג' בבות מזמן גירוש ספרד, שם על כל דף ודף של תלמוד בבלי כתוב למעלה התלמוד הירושלמי לאותה הסוגיא (עלי תמר, הקדמה לברכות).

בתלמוד הירושלמי ישנם חידושים רבים שלא נמצאים בבבלי ואינם ידועים, בין בהלכה ובין באגדה. נביא לכך מעט דוגמאות: בירושלמי נחלקו רב ושמואל האם חליצה היא קניין או פטור. הירושלמי מחלק בין קורע בשבת לאוכל מצה גזולה, שגזל הוא איסור חפצא ושבת היא איסור גברא. הגדרת שותפות, שהאריכו בה האחרונים האם כל אחד מהשותפין בעלים רק על חצי מהנכס או על כולו - מפורשת בירושלמי "כל טפח וטפח של שותפין הוא". יסודו של הגר"ש שקאפ, שאע"פ שהפרת נדרים חלה למפרע, למעשה היא מועילה רק מכאן ולהבא, מפורש בירושלמי. הירושלמי הוא המקור לומר בתפילה את הפסוקים "ה' צבאות עמנו וגו', ה' צבאות אשרי אדם וגו', ה' הושיעה וגו'", והוא המקור לכך שבקריאת התורה צריכים לעמוד שלושה אנשים ליד ספר התורה.
כמו כן ישנם דינים רבים שידועים לנו כפשוטים מהבבלי, ואיננו יודעים שבירושלמי יש דעה החולקת. למשל, תל המתלקט - בבבלי פשוט ששיעורו גובה עשרה טפחים במרחק ארבע אמות, ובירושלמי היא מחלוקת האם המרחק הוא ארבע אמות או שלוש. ארבע רשויות לשבת - בירושלמי במקום "מקום פטור" יש "מבואות שאינן מפולשין".
לעיתים הירושלמי מחדש חידושים עצומים, כגון שלא אומרים מיגו בממון (והמפרשים דנו בפירוש דבריו), שדין המוציא מחבירו עליו הראיה נלמד מפסוק (ולא מסברא כדעת הבבלי), וששמות המלאכים (מיכאל גבריאל וכד') מקורם בשפת בבל.

מסיבות שונות אנו לומדים בעיקר את הבבלי, וממעטים מאוד ללמוד את הירושלמי. לכן חסרים לנו החידושים הגדולים של הירושלמי, כדוגמת אלו דלעיל ועוד רבים אחרים. חיסרון זה מורגש במיוחד כשאנו לומדים סוגיא בעיון, ודנים בדברי הראשונים והאחרונים, אך איננו יודעים כלל את דברי האמוראים שבירושלמי. החיסרון גדול עוד יותר כאשר אנו לומדים את הרמב"ם, שכידוע דרכו לפסוק פעמים רבות ע"פ הירושלמי.
יתרה מכך, לעיתים לימוד הירושלמי יסייע לנו להבין את הבבלי. לדוגמא, בבבלי (גיטין נז.) מסופר מעשה על אדם בשם בר דרומא שהיה הורג ברומאים ובסוף נהרג ע"י נחש. לולי הירושלמי לא היינו יודעים מיהו אותו בר דרומא, אך הירושלמי (תענית פ"ד ה"ה [כד.]) סיפר אותו מעשה ממש על בר כוזבא, וע"פ זה ביארו המפרשים שבר דרומא הוא בר כוזבא. וכן תוס' במקומות רבים הביאו את דברי הירושלמי כהוכחה לפירושם לבבלי.
לעיתים ישנה תועלת נוספת בלימוד הירושלמי, והיא לידיעת לשון הגמרא. למשל, בבבלי נמצאת המילה הרדולים (שם כלי נגינה), והיה ניתן לקרוא את הוא"ו כשורוק או חולם, אך בירושלמי הוא נקרא ארדבליס, וא"כ נראה שגם בבבלי הוא"ו אינה תנועה, אלא כמו הבי"ת שבירושלמי. וכן השם תודוס הנמצא בבבלי - בירושלמי דפוס ונציה (הנחשב לדפוס המדויק ביותר) הוא נקרא תוודס בשני וא"ו, וא"כ נראה שגם בבבלי הוא"ו אינו שורוק או חולם, אלא בקמץ וכד'. רבי חייא בר אבא שמוזכר בבבלי נקרא בירושלמי רבי חייא בר ווא, וא"כ נראה שגם "אבא" שבבבלי הוא בבי"ת רפויה. יתרה מכך, לשון הירושלמי יכולה ללמד על מקורן של מילים שונות, למשל המילה "תכשיטים" נקראת בירושלמי לעיתים "תקשיטין" ופירש קרבן העדה שהוא מלשון קישוט, ואם כן יתכן שמקור המילה "תכשיט" היא מלשון קישוט.

לשם כך נועד ספר זה. מטרת הספר ללקט את החידושים העיקריים שבירושלמי, כך שהלומד סוגיא בבבלי יוכל לעיין בספר זה ולדעת האם הירושלמי מחדש או חולק על הבבלי. כמו כן ניתן ללמוד את הספר לפי הסדר ולדעת את עיקר המסכת בירושלמי (יש להעיר שהיו מפרשים שבתוך חידושיהם ציינו גם לחלק ממחלוקות הבבלי לירושלמי, כגון יפה עיניים, מראה הפנים ושיירי קרבן, וגם מדבריהם הבאנו בספר זה).
הבאנו קטעים מהירושלמי רק כאשר הירושלמי מחדש על הבבלי, כלומר כאשר הוא דן בנושא שלא הובא בבבלי, כאשר הוא מוסיף על הסוגיא שבבבלי (כגון דעה נוספת שלא הובאה בבבלי), כשהוא חולק על הבבלי, או כשהבבלי דן בסוגיא והירושלמי לא הזכירה כלל. כאשר סוגיא זהה נמצאת בשני התלמודים לא הבאנו זאת כלל (גם אם היא נמצאת בירושלמי במקום אחר באותה המסכת, או אפילו במסכת אחרת, כפי שקורה בפעמים רבות).
ליקטנו סוגיות בהלכה, סוגיות באגדה, ואפילו חילוקים בלשון, ובכמה וכמה מקומות שינוי לשון בירושלמי יכול לבאר יותר את פירוש המושג, ולפעמים ייתכן ששינוי הלשון מעיד אף על מחלוקת התלמודים. לדוגמא, את המושג "סריס חמה" פירש הבבלי "שלא ראה שעה אחת בכשרותו", אך בסוגיית הבבלי לא מפורש מה הטעם ללשון "חמה". אמנם הירושלמי הגדירו "כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת", ואם כן ברור הטעם למילה "חמה".
הבאנו רק את דעות ומסקנות הירושלמי, ולא שקלא וטריא. כיוון שמטרת הספר לדון במחלוקות הירושלמי והבבלי, הוא עוסק רק במסכתות שנכתבו עליהם שני התלמודים.

הקטעים מובאים מהירושלמי בלשונו המדויקת. לפני כל קטע הוספנו כותרת על נושא הקטע, את הציון לירושלמי - פרק והלכה (משנה) והדף, ובמקומות שהסוגיא נמצאת גם בבבלי - גם את הציון לבבלי (אפילו אם הבבלי לא דן באותו נושא ממש). כמו כן הוספנו את דעת הבבלי, וציון למקומות שרש"י, תוס', או הפוסקים הביאו את הירושלמי.
כדי להקל על הלומד להבין את לשון הירושלמי, פיסקנו את הקטעים מהירושלמי והוספנו בסוגריים תרגום של מילים בארמית ירושלמית. במקום הצורך הבאנו גם את מפרשי הירושלמי ואף את היפה עיניים (שבחידושיו על הבבלי מרבה להביא את הירושלמי, ולעיתים גם מפרש אותו).

מודה אני לפניך ד' אלקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ויהי רצון מלפניך שלא יארע דבר תקלה על ידי וישמחו בי חברי.
תודה לכל השותפים בהכנת הספר - כל אלה שתמכו הגיהו יעצו וסייעו. תודה מיוחדת ליוחנן לובין, לר' אריאל בן דוד, לר' גרשון באס ולנתנאל מילר. יהי רצון שיזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, וימלא ד' כל משאלות ליבם ברוחניות ובגשמיות לטובה במהרה. וכמובן תודה לישיבת מרכז הרב שאני זוכה לחסות בצילה.
כמו כן אודה מראש לכל מי שיוסיף להעיר ולהגיה.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il