בית המדרש

  • והגדת לבנך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שֶׁלּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

3 דק' קריאה
1 שלשה סוגי חמץ
בחג הפסח, חג המצות, צוותה אותנו התורה לאכול מצה בליל הסדר, ואסרה לאכול חמץ בכל ימי החג. ועוד אסרה התורה את החמץ ב"בל יראה" וב"בל ימצא". זה איסור מיוחד במינו שאין דוגמתו בתורה. ישנם בתורה אסורי אכילה אחרים וישנם דברים האסורים אף בכל הנאה, אבל אין איסור שהחפץ לא ימצא! אפילו באיסור החמור ביותר של עבודה זרה שיש אף מצווה לבערו מן העולם, אין איסור מיוחד של בל יראה ובל ימצא. מה היא סיבת האיסור החמור כל כך ומה זה מורה על מהות האיסור?
השם משמואל (הקדמה להגדה של פסח, ענין איסור חמץ) מרחיב בביאור מהותו של איסור החמץ. בכמה מקומות חז"ל הגדירו את יצר הרע כשאור שבעיסה (ברכות יז ע"א). במסכת פסחים (ה ע"א) נאמר: בשכר שלושה ראשון זכו לשלושה ראשון: להכרית זרעו של עשיו, לבנין בית המקדש ולשמו של משיח. כלומר על שלוש מצוות נאמר: "ביום הראשון", על ארבעת המינים (ויקרא כג, מ), פעם נוספת לגבי מצוות שבתון בסוכות (שם כג, לט) ופעם שלישית לגבי מצוות השבתון בפסח (שם כג, ז). ובשכר קיום שלוש מצוות אלו זכינו לשלוש מעלות. המהר"ל (נצח ישראל, פרק סב) מתייחס לקשר בין כל מצווה לשכרה ומציין שלגבי מצוות הפסח - השכר הוא מחיית זרעו של עשיו, הוא עמלק. מכאן אנו למדים שיש קשר מהותי בין איסור חמץ לעמלקיות.
בעניין זה מביא השם משמואל ברייתא מתנא דבי אליהו רבה (פרק כד, ה'שם משמואל' מציין שמקורה בפרקי דרבי אליעזר ואינו שם):
אליפז התימני אמר לעמלק בנו... בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא. לך וחפור להם בארות והתקן להם דרכים, אם תעשה כן - יהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו שנאמר ויבא עמלק וילחם.
אליפז מסביר לבנו שהעולם הבא מתוקן רק לישראל, ובזכות עצמו לא יוכל לזכות בו. כיוון שכך הדרך היחידה להשיג את עולם הבא היא על-ידי דבקות וביטול כלפי עם ישראל. אך עמלק לא יכול לעשות זאת. אין לו שום נכונות להתבטל בפני דבר גדול ממנו. לכן, במקום לשמש את עם ישראל הוא מתקנא בישראל ונעשה רודף ושונא להם. כלומר אנו רואים שמהותו של עמלק היא התנשאות וגאות, המתבטאת באי יכולת להתבטל כלפי דבר גדול ממנו, כך גם החמץ המסמל את עמלק איננו מתבטל אפילו ברוב ובדומה לעמלק שצריך לבטלו לגמרי ולא להשאיר לו שום זכר, כך גם את החמץ צריך לבער לגמרי מהעולם.
ישנם שלושה סוגי חמץ: חמץ גמור, תערובת חמץ וחמץ נוקשה. כנגדם יש גם שלושה סוגים של יצר הרע: יצר הרע של תאווה לדבר עבירה וכנגדו החמץ הרגיל, יש יצר הרע לדברים המותרים שלא לשם שמיים וכנגדו תערובת חמץ, ויש יצר הרע של עזות מצח, פריקת עול ללא שום תועלת והנאה (זוהי קליפת גוג ומגוג) וכנגדו החמץ הנוקשה. את כל אלה צריך לבער.
אנו מוצאים שהתורה החמירה בדינו של עמלק יותר משאר האומות. על אף שהיו הרבה עמים שהרעו לנו ואף החריבו את מקדשנו, אין לנו שום צווי להשמידם, הסיבה לכך היא שכל האומות שהרעו לישראל עשו זאת להנאת עצמם, כדי להרחיב את שלטונם ולאו דווקא מתוך רצון לפגוע בישראל, אך עמלק הוא סוג מיוחד של רשעים שמטרתם היחידה הייתה לפגוע ולטמא את ישראל. כפי שחז"ל לומדים מהפסוק: "אשר קרך" - שיהיה מטמא אותם (דברים כה, יח ורש"י שם).

עמלק כשאור
ובכך עמלק דומה לשאור. התורה מדגישה במצוות הביעור "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב, טו), עיקר ההשבתה נאמרה בתורה על השאור. מה מיוחד דווקא בשאור?
השאור הוא חמץ מרוכז ותוסס מאוד שמשתמשים בו כדי להתפיח עיסות אחרות. בפני עצמו אין השאור ראוי לאכילה, אך הוא משפיע על אחרים והופך אותם להיות כמותו. זו גם הייתה מגמתו של עמלק. מובן אם כן מדוע גם בשאור וגם בטומאה דין ביטול אינו קיים, משום ששני אלו: חמץ וטומאה, אפילו אם יהיו במידה הקטנה ביותר, יקלקלו מיד את כל השאר. לכן יש צורך בביעור מוחלט, הן בחמץ הן בטומאה והן בעמלק, ואין להסתפק בפחות מכך.
ישנה הלכה נוספת המיוחדת לדיני חמץ. התורה אסרה את החמץ כבר מי"ד בניסן בחצות היום למרות שחיוב כרת שבאכילת חמץ מתחיל רק מכניסת החג. ה'שם משמואל' כותב שלא מצאנו עוד בדיני תורה להתרחק מהעבירה, מלבד עוד עבירה אחת שהתורה לא רק אסרה את עצם החפץ אלא ציוותה גם להתרחק ממנה: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז). יש דמיון בין החמץ לשקר. השקר בא להראות דבר שאינו קיים, מעין התנשאות ומראה חיצוני שקרי. כך החמץ נראה גדול ונפוח, למרות שהוא מלא בחללי אויר. כך כפי שראינו גם עניינו של עמלק הוא ההתנשאות והמראה החיצוני שקרי. לכן בכל אלו, התורה דרשה להתרחק באופן מיוחד. מכל אלה ניתן להבין, שעניינו של חג הפסח הוא כל-כך עליון וכל-כך עמוק, שהתורה הקפידה שנהיה נקיים מכל רבב, כך שלא יהיה איזשהו דבר שיפגום בקדושת החג, עד כדי כך שחייבה התרחקות מהחמץ הוא יצר הרע הוא עמלק ואסרה אפילו ב"בל יראה". ומכל אלו יש ללמוד על גדלותו של חג הפסח - חג המצות.




^ 1.. שיעור פתיחה למסכת פסחים תשס"א.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il