ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חשיבות הדין - פתיחה למסכת סנהדרין | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש גמרא סנהדרין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (27 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (27 ד')

כ"ט ניסן, התשס"ג

חשיבות הדין - פתיחה למסכת סנהדרין

פתיחה למסכת סנהדרין



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

אין פתיחה טובה יותר למסכת סנהדרין מאשר פתיחתו של הטור להלכות דיינים (חושן משפט סימן א). בתחילת דבריו מביא הטור את המשנה באבות "רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום", ואת פירושו של רבינו יונה, המבהיר את משמעות המושג "העולם קיים":
אין פירושו שבשביל ג' דברים אלו נברא העולם, שהרי בתחילת הפרק אומר על שלשה דברים העולם עומד ואינם אלו שזוכר כאן! אלא מתחלה אמר שבשביל שלשה דברים נברא העולם ואלו הן התורה והעבודה וגמילות חסדים, תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו אמרה תורה אני נבראתי לפני כל הנבראים ובעבורי נבראו כל הנבראים וכן בשביל העבודה שבחר הקב"ה בישראל מכל האומות ובחר בבית המקדש מבכל המקומות שיעבדוהו בו ובשבילו נברא העולם וכן גמילות חסדים שהיא מדת חסד שגורמת להיות לרצון לפני הש"י, וכאן אמר העולם קיים, פירוש אַחַר שנברא מתקיים על ידי אלו שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים, כי אלמלא הדין כל דאלים גבר, וכן האמת כמו שאמרו שקר אין לו רגלים אבל האמת הוא יסוד ומעמד גדול לכל הדברים, וכן השלום כמו שאמרו הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו.
התורה, העבודה וגמילות חסדים קדמו לעולם – הם מגמת העולם ובשבילם הוא נברא. הדין, האמת והשלום מקיימים את העולם לאחר שנברא, שלא יהרס.

במבט ראשון ניתן להבין שהדין, האמת והשלום הם בבחינת 'סור מרע' בלבד. אכן, השקר הוא הרס העולם, ואם נדייק בלשון התורה נראה שהתורה לא ציותה לדבר אמת אלא להתרחק מהשקר; כך גם השלום הוא סילוק המריבות.
התורה אך אם נעמיק עוד נראה שקיים גם תוכן חיובי הטמון בשלשת דברים אלו. הדין שנעשה על פי התורה מגלה את ההשגחה האלוקית בעולם. האמת היא חותמו של הקב"ה, והשלום הוא שמו של הקב"ה – השלום מגלה את ההרמוניה והאחדות שבעולם, המהווה בבואה להופעת אחדותו של הקב"ה.
הבית יוסף מוסיף להעמיק בדברי רבינו יונה. מדוע כדי לקיים את העולם יש צורך בדברים אחרים מהדברים שבשבילם הוא נברא, הרי "מי שהוא סבה להוות הדבר כל שכן שיקיימנו"? ומבאר הבית יוסף ששלש הדברים המקיימים את העולם אינם דברים שונים מהדברים שבשבילם הוא נברא, אלא הם "דומים להם", וההבדל בין המימרות נעוץ בזמנם של האומרים:
ויש לומר ששמעון הצדיק דיבר כפי זמנו שהיה בית המקדש קיים, ורבן שמעון בן גמליאל שהיה בזמן החרבן בא לומר שאע"פ שאין בית המקדש קיים ואין לנו עבודה וגם אין אנו יכולים לעסוק בתורה ובגמילות חסדים כראוי מפני עול הגלות מ"מ מתקיים העולם בשלשה אחרים שדומים להם כי יש הפרש בין שמירת הנמצא להתהוות העובר ברחם שהדברים שקבלו חומם באש חזק ישמרו חומם באש שאינו חזק ואילו לא היו חמים לא יקבלו החום באותו האש. וכן בענין זה אי אפשר להבראות העולם בעד השלשה שהזכיר רבן שמעון בן גמליאל אבל אחר שנברא בשלשה שהזכיר שמעון הצדיק הוא קיים בשלשה דרבן שמעון בן גמליאל שהדין סבת קיום התורה שהעובר התורה יענישוהו בדין. והאמת תיקון לעבודה שע"י העבודה היתה השכינה שורה בינינו והיינו מושגחים ובשמירת האמת שהיא חותמו של הקדוש ברוך הוא נכיר ונתפלל אליו שהיא במקום עבודת הקרבנות. ועל השלום כנגד גמילות חסדים שמצד גמילות חסדים יהיה שלום שאל"כ העני יגזול...


הבית יוסף מוסיף פירוש נוסף להבנת עניינם של הדין, האמת והשלום:
ואפשר לפרש שכל שלשה דברים שהזכיר רבן שמעון בן גמליאל הם בענין הדין. כי מה שאמר על הדין הוא תלוי בדיין לדונו לאמתו. ועל האמת תלוי בעדים שלא יעידו שקר. ועל השלום תלוי בבעלי הדין לסלק מריבה מביניהם ולקבל עליהם את הדין בסבר פנים יפות:


הטור ממשיך ומאריך בכך שכל גדולי הדורות נהגו בדרך המשפט, החל מאברהם אבינו ועד מלך המשיח:
ואברהם אבינו לא ידעו השם וקראו אוהבי אלא על אשר הלך בדרך המשפט והדריך בו בניו כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ומשה רבינו עליו השלום רבן של כל הנביאים לקח עצת יתרו בענין המשפט להעמיד שופטים להזהיר את ישראל ולצוותם ע"ד המשפט וה' הסכים על ידו, ויהושע... ואחריו כל שופט ושופט שפט את דורו... עד קם שמואל לנביא נאמן השם וישפוט את ישראל כל ימי חייו והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה והגלגל ושפט את ישראל... וימשח את דוד למלך על ישראל... וגם יהושפט שהלך בדרכי אביו וגבה ליבו בדרכי ה' נתחזק בדבר המשפט... וגם יאשיה שהכתוב מעיד עליו וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ואמרו חז"ל שכל דין שדן עד שהיה בן י"ח שנה החזיר לבעליו, וגם מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו משבחו הפסוק בדבר משפט דכתיב ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ וגו'...


דין, אמת ושלום – בתוך כל אחד ואחד
אין לראות בהדרכת המשנה באבות הדרכה למנהיגות האומה בלבד, אלא היא נוגעת גם לכל אחד ואחד. כל אדם הוא עולם שלם, והוא עומד על הדין, האמת והשלום. על הדין: כל אדם צריך למנות בתוכו שופט (עשה לך רב – בתוכך), לא לנטות לכיוונים מנוגדים אלא להכריע מהי דרכו. על האמת: לא לרמות את עצמו וכמובן גם לא את אחרים (מספרים על אחד מאדמור"י חב"ד שהדריך את בנו: אל תרמה את עצמך, את אחרים, ואל תתן לאחרים לרמותך...) ועל השלום: האדם נדרש ליצור הרמוניה בין כוחות הנפש שלו, שכל כח בנפש לא יִדָּחֶק ולא יִדחַק כוחות אחרים.

הדין - לישראל
הדין הינו מיוחד לישראל. המהר"ל ב'נתיבות עולם', בתחילת נתיב הדין, הביא את דברי המדרש:
שופטים ושוטרים. א"ר לוי למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב"ה מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו מכל מה שבראתי אינו אוהב אלא את הדין שנאמר כי אני ה' אוהב משפט אמר הקב"ה נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב הוי שופטים ושוטרים אמר הקב"ה לישראל בני חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה מנין שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם מנין שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה מנין שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות:
בהמשך מבאר המהר"ל מדוע הדין הינו כה חביב לפני הקב"ה. הדיין נקרא בשם 'אלהים', ומשמעות הדבר היא שהופעתו של הדין היא הופעתו של אלוקים, כשם שהקב"ה קיים לנצח ואין בו שינוי כך גם הדין הינו מוכרח ואין בו שינויים – יקוב הדין את ההר.
מחמת גודל עניינו של הדין אמרו חכמים כמה זהירות נדרשת כדי לא לסטות מדין האמת. בשבת קל"ט תניא "ר' יוסי בר' אלישע אומר אם ראית דור שצרות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענויות שבא לעולם לא בא אלא בשביל דייני ישראל" וכו'. הקלקולים מתחילים מהראש, מהמנהיגות. המנהיגות היא שורש הציבור כולו, ועל כן היא גם מקור הנפילות.
הדבר נכון לא רק ביחס לדיינים אלא ביחס לכל מנהיג ציבור. כאשר עוסקים בענייני ציבור יש לשקול שיקולים כלליים, מהי טובת הציבור, ולעולם לא יתכן ששיקול פרטי יכריע, ויעוות את היושר והצדק הכללי.

החינוך לישרות ולהגינות הינו כפול:
א. בראש ובראשונה יש להתחיל את החינוך כבר בגיל צעיר, ולהעמיד את בסיס היושר באדם. רק כך יתכן בסיס להנהגה ציבורית ישרה.
ב. החינוך אינו מסתיים בגיל צעיר: כל זמן שמתעלים במדרגות הקודש יש לתקן את המידות יותר, כך שתהיינה מתאימות למעלתו הרוחנית של האדם.
המהר"ל מסיים בביקורת על דורו. בכמה מקומות הוא עומד על הצורך שהרבנים יעמדו על האמת ולא יתחשבו בשיקולים חיצוניים, שיהיו משוחררים מכל נגיעה אישית. וכך מסביר הבית יוסף מהו דין אמת לאמיתו: יתכן מי שמבקש לדון את האמת, אך אם אחר כך ישמח אם יזוכה אחד הצדדים, הרי שיש בכך חיסרון. הדיין צריך להיות ללא כל נגיעה אישית.

לדון דין תורה יכולים רק דיינים סמוכים, ובזמנינו דנים רק מכח שליחותם של הסמוכים בעבר, וגם זאת בהלכות שכיחות בלבד. בברכת 'השיבה שופטינו כבראשונה' אנו מתפללים יום יום להחזרת הסמיכה, ולשם כך עלינו להכין את עצמינו לכך – לתקן את עצמינו, כך שכל אדם יראה את הצדק והיושר של דייני התורה. כמובן שגם על הכנה זו אנו מתפללים, שה' יעזור לנו להימשך למידות אלו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il